ביום עיון בנושא משפט ותקשורת שערכה לשכת עוה"ד הסביר עו"ד תל צור ממשרד רם כספי מדוע הכרעות דין נראות מופרכות לאחר שנים של מתקפה תקשורתית. ד"ר עידו באום: "נאשם שלא נעזר ביחצ"ן לוקח סיכון"
"עורך
דין שלקח על עצמו להגן על נאשם – תפקידו הוא גם מול התקשורת, במקרים שבהם המתקפה
התקשורתית משבשת את היכולת של הלקוח להתגונן בהליך הפלילי. אם עורך הדין לא מוכשר
לכך ולא מסוגל, שייקח יועץ תקשורת", כך אמר עו"ד נבות תל צור ממשרד רם
כספי ביום עיון שערכה לשכת עורכי הדין בנושא משפט ותקשורת.
לדברי עו"ד תל צור, הנאשם הממוצע היה
מעדיף לנהל את ענייניו הרחק מהסיקור התקשורתי, באנונימיות מוחלטת, כך שהוא נגרר
לזירה התקשורתית ולא יוזם אותה. עורכי דינו מוצאים את עצמם בעקבות כך נדרשים למלא
תפקיד שהם לא הוכשרו אליו ולא למדו אותו – מול התקשורת. לכן, במשפטים מתוקשרים מומלץ
להיעזר בשירותיו של יועץ תקשורת או איש יחסי ציבור. "מי שלא יכול להרשות
לעצמו כלכלית לשכור יועץ תקשורת ממילא לא צריך אותו", אומר עו"ד תל צור.
"אנשים חזקים מקופחים יותר בהליך הפלילי. הם לא יכולים ליהנות מחזקת החפות
והמתקפה התקשורתית נגדם חזקה יותר".
עו"ד תל צור הזהיר מפני התופעה של השתלחות
בשופטים, עד כדי האשמתם בשחיתות, כאשר הכרעת הדין אינה תואמת את הציפיות.
"הכרעת הדין בענייו אולמרט משקפת ארבע שנות משפט, 20 אלף עמודי פרוטוקול
ומאות מוצגים. בתקשורת לוקחים כמה אמיתות וחוזרים עליהן, עד שהציבור מאמין שאין
עשן ללא אש. ומאחר שאין כוח ואין זמן לקרוא את הכרעת הדין, המשפט שנחרץ בתקשורת
מתקבע והכרעת הדין המתקבלת כמה שנים לאחר מכן נראית מופרכת", מסביר עו"ד
תל צור. "במקרה של חקירה שהתחילה בעקבות כתבה בעיתון, לעיתון יש אינטרס שהתזה
שלו תתברר כנכונה, אחרת יתברר שהוא פרסם עלילה נוראה והוא יחטוף תביעת דיבה. אז
עכשיו לעיתון יש אג'נדה ויש אינטרס שהחקירה תוליד הרשעה, ולכן הוא מלווה אותה
בהתאם לכך".
עיתונאים עם אג'נדה
גם הכתב והפרשן המשפטי ד"ר עידו באום ציין
כי ישנם עיתונאים שהם אינטרסנטיים בשם המקור, אבל כמעט בכל מקום שיש עיתונאי עם
אינטרס ומו"ל עם אינטרס יש אנג'נדה נגדית והדברים מתאזנים בסופו של דבר. באום
הדגיש גם הוא כי כיום, איש ציבור או איש עסקים שלא לוקח יחצ"ן שילווה אותו
בהליך המשפטי ומול התקשורת לוקח סיכון. "זה חלק מהמשחק", הוא אומר.
עו"ד דרור מתתיהו, ראש הועדה לתקשורת
בלשכת עורכי הדין שפתח את יום העיון, ציין כי בעבר, כשהיה מספר קטן של ספקי מידע
וגופי תקשורת, כתבי המשפט התרכזו בהבאת העובדות ללא פרשנות. כיום, התחרות הגוברת
בין גופי התקשורת מאלצת אותם להתבלט ולהקצין מסרים והם נאלצים לייצר פרובוקציות גם
במחיר של התעלמות מהדין וכללי האתיקה. "כך מצאו את עצמם הצדדים למשפט –
חשודים, נאשמים וצדדים בהליכים אזרחיים – נגררים מהזירה המשפטית להתמודדות בזירה
התקשורתית, זירה שכדי להשפיע באמצעותה על דעת הקהל נדרשים כבר לסיוע של דוברים,
אנשי תקשורת ויחצ"נים, ובין היתר בשימוש של הדלפות לתקשורת".
לדברי עו"ד ברוך כצמן, כל לקוח היום
במשפטים מתוקשרים גדולים צריך יחצ"ן. "הוא חייב להילחם גם במגרש המשפטי
וגם במגרש התקשורתי. עורך דין צריך לתת ללקוח את כל ההגנה האפשרית, בין היתר גם
מול העיתונות וגם ביחד עם איש יחסי ציבור". לדעתו, עורך הדין יכול למלא את
תפקיד יועץ התקשורת בצורה טובה לא פחות, בין היתר מאחר שהוא מכיר את הנושא טוב
יותר. "הקרב הוא לא רק בבית המשפט אלא גם מול התקשורת והציבור וצריך לנהל
אותו בכל החזיתות".
רישיון להרוג
היחצ"ן ויועץ התקשורת רני רהב ערך הבחנה
בין המשפט שנעשה בבתי המשפט לבין המשפט בזירה התקשורתית: "בסופו של יום, בית
המשפט הוא הקובע, אבל ההכרעה שלו מגיעה כעבור 3 עד 10 שנים. עד אז, המשפט מתנהל
בתקשורת ושם המכה שמקבל הנאשם היא קשה מאוד. בבית המשפט גם אם הנאשם מורשע, היו לו
כמה שנים לעכל את מצבו. בתקשורת זה קורה בבת אחת. למשך 48 שעות הסיפור נמצא בכל
האתרים, בכל העיתונים והחיים של הנאשם מתהפכים. אני אומר לכל עיתונאי, עורך
ומו"ל – המחוקק נתן לך רישיון להוציא עיתון, הוא לא נתן לך רישיון
להרוג".
