פרופ' כשר והפרופסורים משה גביש ומרדכי שגב מהטכניון עתרו לבג"צ בדרישה לבטל את הסעיף המפלה אותם לרעה בשל גילם: "מחקרים הוכיחו כי עבודה שיש עמה סיפוק היא מקור מרכזי לבריאות ולאריכות ימים"
הפרופסורים משה גביש, מרדכי שגב ואסא כשר עתרו לבג"צ בבקשה לבטל את הסעיף בחוק גיל הפרישה המחייב עובדים לפרוש בהגיעם לגיל 67. הפרופסורים טוענים כי הסעיף מפלה אותם לרעה בשל גילם.
העתירה לבג"צ הוגשה על ידי שני פרופסורים מהטכניון המתקרבים לגיל הפרישה – גביש ושגב, באמצעות עו"ד שושנה גביש, וכן על ידי פרופ' אסא כשר, יליד 1940, שהצטרף לתביעה כאזרח המוחה על הפגיעה הנגרמת לאדם מהפרישה הכפויה.
העותרים מבקשים מבית המשפט לקבוע כי הטכניון אינו רשאי להוציא אותם לגמלאות בשל גילם, ואינו רשאי "להביא בחשבון לגביהם את גיל פרישה חובה, כהגדרת מונח זה בחוק גיל פרישה ובחוקת הגמלאות של הטכניון".
במסגרת העתירה מציינים הפרופסורים כי "מחקרים מישראל ומהעולם הוכיחו כי עבודה שיש עמה סיפוק היא מקור מרכזי וחיוני לבריאות נפשית ופיזית, לאיכות חיים ולאריכות ימים, וכי פרישה כפויה ממנה גורמת לאדם שעבודתו נלקחת ממנו לפגיעות משמעותיות".
בנוסף ציינו העותרים את העלייה בתוחלת החיים לצד מעבר למערכת פנסיה בצבירה אישית, המביאה לכך ש"פחות שנות עבודה צריכות לפרנס יותר שנות פנאי", וקראו לעריכת רפורמות הכוללות דחיית גיל הפרישה.
בית הדין הארצי לעבודה קבע החודש כי על המעסיק לבחון את בקשת העובד להמשיך בעבודתו גם מעבר לגיל הפרישה הקבוע בחוק. השופטת סיגל דוידוב-מוטולה בחנה את הסוגיה במסגרת ערעור של ליבי וינברגר נגד אוניברסיטת אילן, אשר סירבה להמשיך להעסיקה לאחר גיל הפרישה. דוידוב-מוטולה השאירה לבית המשפט העליון את שאלת חוקתיות כפיית פרישה, אך הציעה במסגרת פסק הדין פתרון מידתי אפשרי של "מתן אפשרות לאותם עובדים המעוניינים בכך, ואשר יימצאו מתאימים לכך לפי קריטריונים שייקבעו, להמשיך בעבודתם גם לאחר גיל 67 הקבוע בחוק". לחילופין, הוצע פתרון אחר של מתן אפשרות לפרישה גמישה והדרגתית, כך שגם לאחר גיל הפרישה הכפוי יתאפשר לעובד המעוניין והכשיר לכך להמשיך עבודה במשרה חלקית או בתפקיד אחר. בנוסף הוצע לקבוע גיל פרישה כפוי "רק במסגרת הסכמים קיבוציים הלוקחים בחשבון את צרכיו של מקום העבודה הספציפי, ומעניקים בתמורה לעובדים ביטחון תעסוקתי ופנסיה מספקת".
