מלחמת עולם חדשה נפתחת בענף הפרסום: אילון זרמון: "חומסקי ניהל איתי מו"מ על רכישת חלקו של הדר גולדמן למען ריגול תעשייתי וגניבת לקוחות ורעיונות. אוימתי שאם אפנה להליכים משפטיים בעניין דלתא ייגרם למשרד נזק"
תביעה מהסוג שהגיש משרד הפרסום זרמון DDB כנגד אדלר חומסקי לא היתה בשוק משרדי הפרסום מזה שנים רבות, אם בכלל. משרד הפרסום שבראשותו עומד אילון זרמון (לשעבר יחד עם הדר גולדמן) תובע מאדלר חומסקי סכום של 7 מיליון שקל בעקבות "גניבת קריאייטיב ומהלכי מיתוג נוספים עבור קמפיין דלתא" בכיכובה של נינט טייב.
במהלך חודש מרץ 2012 הודיעה חברת ההלבשה התחתונה דלתא על סיום ההתקשרות עם משרד הפרסום זרמון גולדמן (בזמנו) ומעבר לאדלר חומסקי. כחודש וחצי לפני העברת תקציב הפרסום של דלתא לידי אדלר חומסקי, נבחרה נינט טייב לשמש כפרזנטורית לחברת ההלבשה התחתונה.
מכתב התביעה שהוגש הבוקר על ידי זרמון טוען האחרון כי עם קבלת הודעת דלתא על הפרידה ממנו הוא הבהיר למנכ"ל דלתא צביקה שווימר כי "אין בכוונת המשרד לעמוד בדרכה של דלתא, אך ביקש, שאת האסטרטגיה וקמפיין הפרסום שייצרו עבורם, על כל הכרוך בהם, יישארו בידי משרד הפרסום הואיל ודלתא לא שילמה בגינם".
טענות לגניבת לקוחות וריגול תעשייתי
בקשה זו של זרמון עומדת במרכז התביעה והבקשה לפיצוי כספי על סך 7 מיליון שקל. בתוך כך, מעלה אילון זרמון טענות קשות כלפי התנהלותו של אייל חומסקי, מבעלי אדלר חומסקי שלדבריו ניצל את הפרידה המתוכננת בינו לבין שותפו הקודם הדר גולדמן כדי לנהל עמו מגעים לקראת שותפות עסקית, כאשר מטרתו האמיתית היא לגנוב את לקוחותיו ולבצע במשרדו ריגול תעשייתי. בזרמון DDB טוענים כי "תביעה זו היא פועל יוצא של התנהגות עסקית נכלולית ומבישה, בלתי מקובלת, בלתי לגיטימית, דורסנית וחסרת תום לב באופן קיצוני מצד משרד הפרסום אדלר חומסקי & ורשבסקי, בהובלת אייל חומסקי".
מהתביעה שהוגשה באמצעות עורכי הדין אופיר צברי, דיבון פרקש ורעות קמוס ממשרד צברי-יובל ושות' עולה כי בשנת 2011 ועד לפברואר 2012 גיבש משרד הפרסום זרמון תוכנית אסטרטגית למיתוג ומיצוב מחדש של דלתא, באמצעות קמפיין פרסום רחב היקף המתבסס על עולם המוזיקה, אשר במסגרתו משרד הפרסום זרמון יצר בעבור דלתא מותגים חדשים לחזיות ולתחתונים, המבוססים על מושגים מעולם המוסיקה כגון Bravo ומאצ'תונים Q.
עוד נטען כי בהמלצת משרד הפרסום זרמון ובתיווכו הבלעדי, נבחרה נינט טייב כפרזנטורית יחידה לקמפיין החדש שכן היא נתפסה כמוסיקאית ודמות שתאפשר חיבור למגוון רחב של קהלים - בחירה שאינה מובנת מאליה, מאחר שנינט ידועה בכך שבוחרת קמפיינים בכיכובה בפינצטה, וכן לא מובן מאליו היה שתסכים להיות פרזנטורית של חברת הלבשה תחתונה. משרד הפרסום זרמון הוא מי שפעל בהצלחה ליצור את ההסכם בין דלתא ונינט למרות קשיים אלה. ואכן, ההתקשרות בין נינט לדלתא יצרה הד תקשורתי עצום לדלתא.
"מטרת המו"מ: גניבת סודות מסחריים"
עניין מרכזי בתביעה הוא כאמור טענות ל"חוסר תום לב משווע במשא ומתן מצדו של חומסקי, אשר פנה לזרמון על רקע החלטתם של זרמון וגולדמן לפרק את שותפותם בראשית 2012, והציע לו להיכנס עמו לשותפות, בין היתר באמצעות רכישת חלקו של גולדמן". לדברי עורכי דינו של זרמון, הוא סירב בעבר להצעה דומה מצדו של חומסקי, וכעת בחן את האפשרות לשיתוף פעולה ולהשקעה.
במסגרת המשא ומתן ביניהם, חשף זרמון בפניו ובפני נציגיו פרטים מסחריים שונים לרבות אינפורמציה הקשורה בלקוחות המשרד. חומסקי מצדו התחייב כי לא ייעשה כל שימוש במידע שנחשף בפניו אלא לצרכי העסקה הצפויה.
לאחר תקופה של משא ומתן, נסוג חומסקי מהעסקה, וזרמון רכש בעצמו את חלקו של גולדמן והפך לבעליו היחיד. "לא חלף זמן רב עד שהסתבר כי לא תמימים היו מהלכיו של חומסקי", נטען בתביעה. "הסתבר כי לא שותפות עם זרמון הייתה בראש מעיניו של חומסקי, אלא תחרות בלתי הוגנת, ריגול תעשייתי, גניבת לקוחותיו של זרמון, סודותיו המסחריים, זכויות היוצרים של פירמת הפרסום של זרמון בקמפיינים וכיו"ב".
זרמון טוען עוד כי ניסיונות מצדו לסיים את הסכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט לא נענו, והוא אף אוים כי אם ינקוט בהליכים משפטיים, ייגרם לו ולמשרד הפרסום נזק וכי הוא יושמץ בריש גלי ועסקיו ייפגעו.
מאדלר חומסקי לא נמסרה תגובה עד למועד פרסום הידיעה.
