ביהמ"ש קבע כי ברכב ציבורי יש בעל בית אחד – הנהג, ועליו החובה לוודא כי נכים בכיסאות גלגלים עולים בבטחה ונחגרים, גם אם העלאת הנכה מתבצעת בפועל על ידי נוסעי האוטובוס או מלווה
בית המשפט לתעבורה בירושלים הרשיע את חברת אגד בשמונה עבירות על תקנות התעבורה שעניינן הסעת נכים בכיסא גלגלים אשר לא אובטח על ידי חגירתו לנקודת העגינה באוטובוס.
המחלוקת בין המאשימה – מדינת ישראל – לבין אגד היתה בשאלת היקפה של חובת העזרה של נהגי אוטובוס ציבורי לנכים בכיסאות גלגלים. לטענת המדינה, על הנהג מוטלת האחריות לאבטח את כיסא הגלגלים ולקשור אותו לנקודות העגינה. לעומתה, טוענת אגד כי היא אינה אחראית לכך שהנכה יעלה לאוטובוס וייחגר כנדרש. אם אין לנכה מלווה הפותח את הרמפה המשמשת להעלאת כיסא גלגלים, ואף אחד מנוסעי האוטובוס אינו עוזר לנכה ועושה זאת, ייעשה זאת הנהג, אך אין בכך כדי להטיל עליה אחריות.
השופט אברהם טננבוים דחה את טענותיה של אגד וקבע כי ברכב ציבורי יש בעל בית אחד – הנהג, והאחריות היא שלו לוודא כי הנוסע עלה בשלום, יושב בבטחה וחגור כראוי. השופט דחה את טענות אגד כי מדובר בגזירה שלא ניתן לעמוד בה והדף את הטענות על הקווים המלאים והעמוסים. "מן הראוי שהמסיע ישלח די והותר אוטובוסים כדי שהנסיעה לא תהיה מלאה מדי", קבע השופט. "נסיעה בתחבורה ציבורית צריכה להיות נעימה ולא החלק הקשה של היום. מעבר לכך, אם זהו המצב, מה יעשה אפוא הנכה? דווקא אז צריך הוא מן הסתם את עזרתו של הנהג".
לדברי השופט טננבוים, אין הכרח שהנהג עצמו ייבצע את כל הפעולות – פתיחת הרמפה, העלאת הכיסא וחגירתו – אך האחריות היא שלו בלבד, ובכל מקרה של נזק או תקלה, הנהג והחברה בעלת הרישיון המעסיקה אותו הם האחראים.
השופט טננבוים הרשיע את אגד בכל שמונת האישומים, וקבע כי רישיון הקו לא הופעל כיאות שכן לא הובטחה בו נסיעת אנשים בעלי מוגבלויות. הנהגים שנתבעו זוכו מהעבירות אך נקבע כי לאחר שהובהרה חובתם, ייתכן שאם יעברו עבירות עתידיות יהיה מקום להאשים נהגים באופן פרטני.
