בית הדין לעבודה קבע כי העובד לשעבר גזל מהחברה תוכניות ייצור המהוות סוד מסחרי – וזאת למרות שלא חתם מעולם על הסכם לשמירת סודיות
טכנאי שירות לשעבר בחברה לייצור מאזני גשר הקים חברה מתחרה לאחר פיטוריו. ביה"ד לעבודה קבע, כי על אף שלא היה חתום על הסכם סודיות, העובד הפר את חובת הנאמנות ותום הלב שהייתה מוטלת עליו, בכך שהיה שותף לגזל תוכניות הייצור של המעסיקה לשעבר, המהוות סוד מסחרי שלה, והשתמש בהן. העובד והחברה שהקים ישלמו פיצוי ללא הוכחת נזק, ע"ס 40 אלף שקל כל אחד.
הנתבע החל לעבוד כטכנאי שירות בחברה העוסקת מזה שנים רבות בייצור מאזני גשר, בהתקנתם ובמתן שירות לאחזקתם השוטפת. עם קבלתו לעבודה חתם על הסכם העסקה, שבסיומו צוין כי הסכם סודיות ייחתם בהמשך, אך הסכם כזה מעולם לא נחתם. מספר חודשים לאחר תחילת עבודתו, פוטר הנתבע.
מספר ימים לאחר הפסקת עבודתו, שלחה החברה לנתבע מכתב בו "הזכירה" לו כי לפי תנאי העסקתו חל עליו איסור מוחלט לפנות ללקוחותיה ולהציע להם שירותים בתחום מאזני הגשר, וכן חלה עליו חובת שמירת סודות העבודה של החברה, לרבות ההכשרה המקצועית שרכש.
הנתבע קיבל "יעוץ מקצועי" באינטרנט, לפיו לאור העובדה שלא חתם על הסכם סודיות מול החברה, אין לו מניעה לפנות ללקוחותיה ולעסוק במקצוע. כחודש לאחר מכן, התפטר אחד מעובדי החברה (להלן: "השותף"), לאחר שהנתבע שכנע אותו לחבור אליו, והשניים הקימו חברה מתחרה.
לטענת החברה, הנתבע נהג בחוסר תום לב, הפר את חובת האמון המוטלת עליו ועבר על חוק עוולות מסחריות בכך שעשה שימוש שלא כדין בסודות שאליהם נחשף במסגרת תקופת עבודתו, לרבות בדרכי ייצור סודיות, קודים סודיים לכיול מאזניים ושמות לקוחות. בגין אלו תבעה החברה מהנתבע פיצוי עבור נזקים שנגרמו לה וכן פיצויים ללא הוכחת נזק לפי חוק עוולות מסחריות. בנוסף, עתרה לקבלת צו מניעה שיאסור על הנתבעים לעשות שימוש ברשימת לקוחותיה ולייצר את מוצרה המועתק.
הנתבעים מצידם הכחישו את הטענות המופנות כלפיהם וטענו כי לא העתיקו את מוצר התובעת, לא נטלו את רשימת לקוחותיה ולא פנו אליהם. בסופו של יום נמחקה התביעה נגד השותף, לאחר הגעה להסכם פשרה עמו.
בית הדין לעבודה קבע כי אין חולק כי מעצם קיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, חב הנתבע חובת נאמנות ותום לב כלפי החברה, וזאת על אף שלא חתם על הסכם סודיות בתקופת עבודתו.
נקבע, כי מחומר הראיות והעדויות עולה כי הנתבעים אכן עשו שימוש בתוכניות הייצור של החברה, שהן בבחינת "סוד מסחרי" שלה, אליהן נחשף שותפו של הנתבע במסגרת עבודתו בחברה. נקבע כי מדובר במידע שלא ניתן לגילוי בנקל, והעובדה שלא הוכח קיומו של פטנט רשום על אותן תוכניות אין בה כדי לשלול את היותן סוד מסחרי. עוד נקבע, כי העובדה שנטילת התכניות בוצעה ע"י השותף אין בה כדי לגרוע מאחריותו ושותפותו של הנתבע למעשה, שכן מעדות השותף עלה שנטילת התוכניות הייתה בידיעתו ולפי בקשתו של הנתבע. לפיכך, השניים היו "מעוולים ביחד", ומעשיהם מקימים חבות גם של החברה שהקימו, שכן ניתן לייחס לה את המודעות והידיעה של מנהליה למעשים שביצעו. לפיכך נקבע כי החברה הוכיחה שהנתבע הפר את חובת הנאמנות ותום הלב המוטלת עליו בכך שגזל ממנה סודות מסחריים ועשה בהם שימוש.
נקבע עוד כי לא הוכח ברמת הוודאות הנדרשת כי הנתבע הגיע אל הלקוחות באמצעות העתקת רשימת הלקוחות של החברה, ולא כפי שטען, באמצעות פרסום ופניה דרך דפי זהב והאינטרנט. כן נקבע כי החברה לא הוכיחה גזילת קודים סודיים שלה להפעלת המאזניים ושימוש בהם.
אשר לסעד בגין גזילת תוכניות הייצור של החברה, קבע בית הדין כי החברה לא הוכיחה את הנזקים הממוניים להם טענה. לפיכך, נקבע כי החברה זכאית לפיצוי ללא הוכחת נזק שתבעה לפי חוק עוולות מסחריות, בסך 80,000 שקל.
(תע"א 7428-09)
