חדשות

האוניברסיטה וחברת שיכון ובינוי בונות על הקרקע מעונות סטודנטים בהשקעה גבוהה;

בג"ץ: "הזכות להגנה על כבוד המת הינה מוגבלת יחסית לנסיבות; לציבור המוסלמי אין זיקה רגשית מיוחדת למקום"

בג"ץ דחה אתמול (ב') בקשה לצו ביניים נגד המשך עבודות בנייה של המעונות החדשים באוניברסיטת תל אביב. הבקשה הוגשה על-ידי חברת מואססת אלאקסא העוסקת בטיפול בענייני העדה המוסלמית בישראל בכל הקשור להקדשים המוסלמים, ובעיקר בתי קברות ומסגדים.

החברה טענה שבקרקע המיועדת להקמת מעונות סטודנטים חדשים באוניברסיטת תל אביב מצויים שרידי בית קברות מוסלמי. החברה ביקשה מבית המשפט למנוע את עבודות הבנייה במקום ולאסור על הוצאת עצמות ופינוי הקברים שנתגלו בהם.

הקרקע עליה ייבנו המעונות הינה חלק מאתר עתיקות מוכרז. בבדיקות ארכיאולוגיות של רשות העתיקות נמצאו כ-50 קברים מהתקופה העותומאנית, ולטענת החברה המשך עבודות הפיתוח תחלל את כבוד המת.

נציגי האוניברסיטה וחברת שיכון ובינוי, אשר מבצעת את עבודות הבנייה, טענו כי הטיפול בשרידי העצמות והקברים נעשה בזהירות וברגישות המתחייבות מהנסיבות, בתיאום עם נציג המשרד לשירותי דת. הם התחייבו לנהוג כך גם בהמשך, בהתאם להנחיות שתוציא רשות העתיקות. הם הוסיפו כי המשך עבודות הבנייה אינם מהווים פגיעה משמעותית בכבוד המת, מכיוון שהאוניברסיטה ושיכון ובינוי יזמו בעצמן בדיקות ארכיאולוגיות עוד טרם עלתה טענה של פגיעה אפשרית בכבוד הנפטרים.

ספק לגבי הדין השרעי

עו"ד אילת גולומב-פלנר ועו"ד איל שרון, שייצגו את אוניברסיטת תל אביב, טענו כמו כן כי "ספק אם פיתוח המקרקעין המקורי אסור על-פי הדין השרעי". בית המשפט קבע כי "בדין השרעי אין תמימות דעים לגבי איסור לבנות בשטח בו נתגלו שרידי קברים עתיקים".

נציגי האוניברסיטה ציינו עוד כי "אם תתקבל הבקשה, תגרם פגיעה קשה בהמשך ביצוע פרויקט הבנייה בו הושקעו מאות מיליוני שקלים שמקורם בקופה הציבורית ובהשקעות כספיות של חברת שיכון ובינוי, אשר נועד לרווחת הסטודנטים. סטודנטים אלו מגיעים לרוב מהפריפריה ומתקשים למצוא באזור מקום מגורים מפאת מחירי הדיור והשכירות בסביבה, כך שמתחם המעונות המתוכנן הוא פתרון הדיור היחיד עבורם".

השופט אורי שהם דחה את הבקשה של חברת מואאסת אלאקסא וכתב בפסק דינו כי "אין מדובר בקברים של נפטרים בעלי זהות קונקרטית, והבקשה שלפני לא הוגשה על ידי מי מבני משפחתם. מדובר בבקשה שעיקרה להגן על האינטרס הציבורי והמוסרי בדבר כיבוד זכרו של המת, המתבטא בחובתה של החברה לספק אמצעים מתאימים לקבורת הנפטרים ולדאוג לשמירה על בתי הקברות מפני חילולם. בנסיבות אלו, כאשר הפגיעה האפשרית היא במעגל האינטרסים השלישי, הזכות להגנה על כבוד המת הינה מוגבלת יחסית לנסיבות בהן נפגע אינטרס כבוד המת במעגלים האחרים".

כמו כן כתב השופט כי לא מדובר "בבית קברות מוכר וגלוי, אשר לציבור המוסלמי יש זיקה רגשית מיוחדת אליו".

(בג"ץ  5703/12 - א')