חדשות

נדחתה עתירת ארגוני זכויות אדם שביקשו לחייב את היועמ"ש לפתוח בחקירה פלילית בכל מקרה בו מוגשת תלונה שעניינה עינויים או התעללות בנחקרים בשב"כ

העותרים, ארגוני זכויות אדם ברובם, טענו כי המנגנון דרכו נבדקות תלונות על עינויים בחקירות שב"כ מקנה חסינות לחוקרים, שכן בפועל לא נפתחות חקירות פליליות בעניין. בג"צ דחה את העתירות וקבע כי הנוהל לפיו נבחנות התלונות הינו סביר, אך המליץ לערוך מספר שינויים ובכלל זאת העברת הגוף המבקר מגדרי השב"כ ועיגון סמכויותיו בחקיקה.

העותרים הם ארגוני זכויות אדם ועותרים אינדיבידואליים, רובם פלסטינים תושבי איו"ש. העותרים הגישו, באמצעות הוועד הציבורי נגד עינויים, תלונות ליועץ המשפטי לממשלה בנוגע לעינויים והתעללות שעברו על פי הטענה במהלך חקירותיהם בשב"כ.

תלונותיהם נבדקו על ידי מבקר תלונות נחקרים בשב"כ (המבת"ן), ובעקבות הבדיקה החליט הממונה על המבת"ן במשרד המשפטים שלא לפתוח בחקירה פלילית בנושא.

ההתעללות, לטענת העותרים, התבטאה בתנאי מעצר קשים במתקני כליאה שונים ברחבי הארץ, חקירה באמצעות איזוק בתנוחות מכאיבות, מניעת שינה והתעללות פיסית ונפשית. לפיכך ביקשו העותרים סעד פרטני של פתיחה בחקירה פלילית במקרים הפרטיים שלהם, וסעד כללי, אשר יחייב את היועמ"ש לפתוח בחקירה פלילית בכל מקרה בו מוגשת תלונה שעניינה עינויים או התעללות בנחקרים בשב"כ.

בג"ץ קבע, מפי השופט אליקים רובינשטיין, כי מבחינת הטיפול הנכון והראוי בתלונות מהסוג הנטען בעתירות, יש להתחשב בכך שמצד אחד השב"כ אינו נמצא מעל לחוק ואינו חסין מביקורת, ומאידך יש להתחשב במאפייני עבודתו ובחשש לתלונות שווא על רקע ניגוח פוליטי ואידיאולוגי.

לדעת בית המשפט, לשון החוק יכולה לתמוך בשני הפירושים המוצעים ע"י הצדדים – הן יצירת מסלול נפרד וייחודי לבירור תלונות על אנשי שב"כ, והן יצירת פונקציה ממיינת בניצוחו של היועמ"ש. לפיכך עבר בית המשפט להיעזר בהיסטוריה החקיקתית של הסעיף, וקבע כי זו תומכת על פניה בעמדת העותרים. מול ההיסטוריה החקיקתית ציין בית המשפט כי תכלית ההסדר הנלמדת מדברי ההסבר להצעות החוק לתיקוני הסעיף, הייתה ונשארה שמירה על טוהר הליך החקירה.

לדעת בית המשפט, פרשנות היועמ"ש במובן זה מגשימה לכאורה באופן מיטבי את התכלית האמורה, שכן היא מונעת מצב אפשרי של ניגוד עניינים העלול להתעורר מעצם חקירת אנשי שב"כ על ידי אנשי המשטרה שאיתם הם מצויים בקשרי עבודה. עוד הוסיף בית המשפט, כי גם מעצם עירובו של היועמ"ש בעניין, בדומה להסדרים אחרים בחקיקה בהם בחר המחוקק לערבו, ניתן אולי להסיק כי מעורבותו כוללת שיקול דעת מהותי, וספק רב אם יש מקום לפרש את סמכותו כפונקציה ממיינת בלבד. לפיכך קבע בית המשפט כי הפירוש התכליתי הנכון לסעיף הוא שהסמכות לפתיחת חקירה נתונה ליועמ"ש ולנאצלי סמכותו, להבדיל מהמשטרה.

יחד עם זאת, נקבע כי לאור הנתונים העובדתיים שהוצגו ע"י העותרים, יש ליידע באופן פורמלי וברור את מקבלי ההחלטה על סגירת התיק בדבר זכותם לערור על ההחלטה ליועמ"ש – עניין שלא נעשה עד לאחרונה. עוד נקבע, כי על היועמ"ש לבחון כל ערר לעומקו, וכי ההחלטות עדיין יהיו נתונות לביקורת שיפוטית בבית המשפט.

 (בג"ץ 1265/11)