כנס החזרה בתשובה שערך הרב אמנון יצחק בעיר החילונית מודיעין, הסתיים בידיעה פוגענית באתר "מודיעין ניוז" ופיצוי בגין הוצאת לשון הרע ופגיעה בשם הטוב
בית משפט השלום פסק לרב אמנון יצחק פיצוי ע"ס 100,000 שקל בגין הוצאת לשון הרע נגדו בכתבה שפורסמה באתר האינטרנט של העיתון "מודיעין ניוז". הכתבה, שסיקרה כנס החזרה בתשובה שערך הרב בעיר, ייחסה לו בין היתר השוואה בין הרצל להיטלר. בית המשפט מצא כי חלקים בכתבה לא היו נכונים, וכי הפרסום נעשה בכוונה לפגוע ברב על כך שהעז להופיע בכנס חזרה בתשובה בעיר אותה תפסו המפרסמים כחילונית למהדרין.
התובע, הרב המפורסם אמנון יצחק, הינו דרשן העוסק במתן הרצאות ושיעורי תורה ברחבי הארץ והעולם בנושאי יהדות ומורשת. באחד הימים נשא הרב דרשה בכנס חזרה בתשובה בהיכל התרבות בעיר מודיעין. לכנס הגיעה כתבת באתר האינטרנט של העיתון "מודיעין ניוז", בליווי צלם וידאו וצלם תמונות. אנשי האבטחה במקום לא הרשו לצלמים להיכנס עם ציוד הצילום, ולאחר שוידאו שאין לכתבת ציוד צילום באמתחתה, הורשתה להכנס לאולם.
לאחר הכנס פרסמה הכתבת באתר האינטרנט הנ"ל כתבה, שכותרתה "שיכנע את המשוכנעים". לטענת הרב, חלקים מכתבה זו מהווים לשון הרע כלפיו, ולפיכך הגיש את התביעה דנן. בחלקים אלו נכתב כי בפתיח לכנס הוקרן סרט שהשווה את הרצל להיטלר, וכי בסרט אחר בשם "הרצל והציונות" שהוקרן גם הוא טרם הכנס, אמר הרב כי "שני פושעים גדולים היו בתולדות העם היהודי: היטלר והרצל. היטלר רצה להרוס את הגוף של העם היהודי. הרצל רצה להרוג את הנפש שהיא הרבה יותר חשובה מהגוף".
הרב טען כי כלל לא העמיד את הרצל בשורה אחת עם הצורר היטלר, וכי בשום מקום בסרטים שהוקרנו לא אמר את הדברים שיוחסו לו בכתבה הנ"ל.
הנתבעים להגנתם טענו כי כלל אין לתובע שם טוב שניתן לפגוע בו. עוד נטען כי הדברים שפורסמו בכתבה אינם מהווים לשון הרע, שכן מדובר בכתבה אינפורמטיבית על הדברים שנאמרו בדרשה במודיעין, אותם שמעה הכתבת במו אוזניה.
בית משפט השלום קבע, כי הקטעים בכתבה אשר ייחסו לתובע השוואה בין הרצל להיטלר, מהווים לשון הרע על פי סעיפים 1(1) ו-1(3) לחוק. זאת, מאחר והטענה לפיה הרב השווה בין חוזה המדינה לבין הצורר היטלר, עלולה להשפילו בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם וכן לפגוע בפועלו כמחזיר בתשובה. לפיכך פנה בית המשפט לבחון האם עומדת לנתבעים הגנת "אמת בפרסום" לפי סעיף 14 לחוק.
בית המשפט ציין היה על הכתבת לערוך תרשומות על כל אשר אירע באולם ההרצאות, ולא להסתמך על זיכרונה לעניין זה. עובדה זו לדעת בית המשפט היא חשובה, שכן עדותה של הכתבת מהווה עדות יחידה עליה חלות הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות, הן לגבי הסרט שהוקרן לפני ההרצאה והן לגבי אשר היה בהרצאה.
בית המשפט בחן האם הדברים שנכתבו לפיהם כפתיח לכנס צפו הנוכחים בסרט שהשווה את הרצל להיטלר – הם אמת. מעדותה של הכתבת עלה שבמשפט הנ"ל היא התכוונה לסרט "הרצל והציונות", לגביו סבר בית המשפט כי כלל לא הוקרן בפתיח להרצאה של הרב כפי שנכתב, אלא סרט אחר בשם הסרט "תשובה עולמית", המורכב ממספר סרטונים של אנשים ונשים שחזרו בתשובה. לפיכך נקבע כי "הרצל והציונות" כלל לא הוקרן בפתיח לכנס כפי שנכתב.
אשר לאמיתות תוכן ההרצאה כפי שהשתקף בכתבה, נקבע כי מהדברים שנכתבו בכתבה עצמה עולה שהרב לא דיבר בהרצאה על הרצל והציונות, לא השווה בין הרצל להיטלר ולא אמר דבר מהדברים על הרצל שיוחסו לו בכתבה. לפיכך דחה בית המשפט את הגנת "אמת בפרסום" לנתבעים.
אשר להגנת תום הלב סבר בית המשפט כי הנתבעים אינם עומדים בקריטריונים שנקבעו בבית המשפט העליון בע"א 751/10 הנ"ל. התביעה התקבלה, ונפסק לרב מלוא סכום התביעה – 100 אלף שקל.
