בית המשפט לענייני משפחה דחה תביעתה של אם להיקבע כהורה המשמורן על ילדיה הקטינים, על אף שטענה שהאב חסר כישורי הורות ואף הורחק בעבר לשבוע מהבית
האם ביקשה להיקבע כהורה המשמורן על שלושת ילדיה הקטינים. האב ביקש בכתב הגנתו לקבוע דווקא אותו כהורה המשמורן, או לחילופין לקבוע משמורת משותפת על הילדים.
לטענת האם, היא חוותה מהאב השפלות ואלימות מילולית והוא אף הורחק מהבית למשך שבוע בעקבות תלונה שהגישה עליו במשטרה. לטענתה, למרות שהאב אוהב את ילדיו הוא חסר כישורים מתאימים לשמש כהורה המשמורן, והצביעה על חוסר יכולתו להחזיק בעבודה קבועה.
האב מצידו הכחיש כי נקט באלימות מילולית ובאיומים, וטען כי בין השניים נוצרה בהסכמה חלוקת תפקידים לפיה האישה טיפלה בנושאים הכלכליים וקידמה את הקריירה שלה, בעוד הוא שימש כעקר הבית וטיפל בקטינים, השקיע בהם ולכן הוא גם המתאים להיות ההורה המשמורן.
בתסקירים שהוגשו לביהמ"ש הומלץ על קביעת משמורת משותפת לשני ההורים על ילדיהם. בתסקירים נאמר כי למרות המשבר המשפחתי, שלושת הילדים הם ילדים שמחים, חברותיים, מצליחים בלימודים ובעלי הישגים גבוהים. שני ההורים תוארו כהורים מעורבים בבית הספר וכבעלי מסוגלות הורית גבוהה.
בית המשפט קבע כי בבואו להכריע בעניין המשמורת, עליו להציב מול עיניו עקרון מנחה מרכזי אחד, והוא טובת הילד. לדברי השופטת אמנם נדרשת תקשורת טובה בין הורים על מנת לקיים משמורת משותפת, אך עצם הדרישה לתקשורת טובה עשויה לשמש כחרב פיפיות, שכן ההורה המתנגד למשמורת משותפת יכול לשבש את התקשורת בכוונה כדי לסכל את האפשרות לקביעת משמורת משותפת.
לכן, בשלב שבית המשפט קובע משמורת משותפת עליו לצפות לתקשורת סבירה שתלך ותשתפר לאחר ההכרעה השיפוטית, תוך מתן הדרכה לשני ההורים לתיאום הורי, ולא מעבר לזה.
השופטת קבעה שכאשר אין ראיה בעלת משקל שיכולה לסתור את עדויות המומחים ואת תסקירי פקידת הסעד, בית המשפט ייטה לאמץ את ממצאי חוות הדעת ומסקנותיהן. צוין כי התסקיר אמנם איננו בגדר חוות דעת מומחה, אולם לתסקיר מעמד מיוחד בחיקוקים שונים וכבר נקבע בפסיקה שיש לתת לו משקל יתר.
לאור האמור קבע ביהמ"ש, שבמקרה זה ראוי לאמץ את המלצות אנשי המקצוע כפי שעלו מהתסקירים ולקבוע משמורת משותפת לשני ההורים.
