חברת קדר צעצועים ייבאה מוצרים מזויפים המבוססים על דמויות מהספר "פו הדב", מבלי שהייתה למפעל הסיני הרשאה לייצרם; נקבע כי מדובר בהפרת זכויות יוצרים ובגניבת עין
צעצוע של סיפור: בית משפט המחוזי בת"א קיבל את תביעתה של דיסני אטרפרייז וקבע כי חברה העוסקת בייבוא ושיווק צעצועים הפרה את סימן המסחר הרשום ביחס לדמותו של פו הדוב, וכן הפרה את זכויות היוצרים של דיסני בדמויות מתוך פו הדוב, וביצעה לגביהן עוולה של גניבת עין.
דיסני הינה בעלת סימני מסחר רשומים בדמויות דיסני, ובהן דמותו של פו הדוב. לטענת דיסני, הנתבעים - חברת קדר ומנהלה, ייבאו בשנת 2006 מוצרים מזויפים המבוססים על דמויות מהספר "פו הדב" ממפעל בסין, מבלי שהייתה להם או למפעל הרשאה לייצרם, ובכך רמסו את זכויותיה הקנייניות, הפרו את זכויות היוצרים וסימני המסחר שלה וביצעו עוולה של גניבת עין.
עוד טענה דיסני, כי בניגוד למוצרי פו הדב המקוריים המיוצרים באיכות גבוהה, הרי שאיכותם של המוצרים המזויפים ירודה ואינה עומדת בסטנדרטים של דיסני, דבר שמסב נזק חמור למוניטין שלה ולשמה הטוב.
דיסני דרשה לקבל פיצוי סטטוטורי כולל בסך 480 אלף שקל. לטענתה, השימוש בכל אחת מארבע דמויות פו הדב ללא היתר מהווה הפרה נפרדת, המזכה את התובעת בפיצוי סטטוטורי נפרד. לחילופין טענה דיסני כי יש לראות בכל אחד מארבעת סוגי המוצרים שיובאו הפרה נפרדת בפני עצמה.
הנתבעים טענה בתגובה, כי לא ניתן לעתור לפיצוי כפול בגין אותו מעשה. עוד טענו, כי התובעת הגדילה את סכום הפיצוי הנתבע על ידי פיצולו המלאכותי לארבעה סכומים נפרדים.
בית המשפט קבע כי הנתבעים הפרו את סימן המסחר של התובעת לגבי דמותו של פו הדב. הפסיקה קבעה מבחן משולב שמטרתו לבחון האם קיים דמיון מטעה בין הסימנים באופן כזה שהצרכן הסביר יוטעה לחשוב כי מקור שני סימני המסחר זהה. המבחן כולל את מבחן העין, החזות והפרטים המבחינים.
נקבע, כי במקרה זה אכן קיים דמיון ויזואלי בין המוצרים שייבאו הנתבעות לבין מוצרי דיסני, אשר יכול להביא להטעיית הצרכנים. עוד נפסק, כי אין לקבל את טענת הנתבעים כאילו לא יכלו לדעת כי מדובר במוצרים מזויפים, מאחר שהיה עליהם להבחין, כחברה ותיקה בשוק, כי קיים שוני במראה המוצרים, דבר המעיד על כך שאין מדובר במוצרים מקוריים.
נקבע, כי הנתבעים, בתור משווקי צעצועים מנוסים, ידעו כי הביקוש למוצרי חברת דיסני הוא גבוה וכך גם הרווח הצפוי ממכירתם, וכי דיסני צודקת בטענתה כי קיים חשש שהצרכן יסיק שקיים קשר בין מוצריה של הנתבעת לבין מוצריה שלה כבעלת הסימן הרשום. כן נקבע כי מעשי הנתבעים עולים כדי הפרת זכויות יוצרים על פי סעיף 2(1) לחוק זכות יוצרים, שכן ייבאו מוצרים מזויפים מיצרן שלא קיבל הרשאה חוקית לייצרם.
לעניין טענת דיסני כי בוצעה במקרה זה עוולת גניבת העין, נקבע כי לצורך הוכחת קיומה של עוולה זו נדרש לבסס קיומם של שני תנאים: האחד, קיומו של מוניטין שרכש התובע בנכס או בשירות שהוא מציע; השני, חשש מפני הטעייה של הציבור, העלול לחשוב כי הנכס שמציע הנתבע שייך למעשה לתובע. אם לא הוכחו שני תנאים אלו גם יחד, לא תקום העוולה של גניבת העין.
במקרה הנדון, לחברת דיסני ולדמויות שהיא מייצרת ומשווקת מוניטין בקרב הציבור והן מזוהות בקרב הציבור עם חברת דיסני. עוד נפסק כי המבחנים למידת הדמיון בין המוצרים בתביעה בעילה של גניבת העין זהים למבחנים למידת הדמיון בין המוצרים בתביעה בגין הפרת סימן מסחר, ובמקרה הנדון, בכל הקשור לבובות פו הדב, קיים חשש להטעיית צרכנים פוטנציאליים לאור הדמיון הוויזואלי הרב בין מוצרי הנתבעים לבין מוצרי דיסני.
לאור האמור נקבע כי על חברת קדר צעצועים ומנהלה, יחד ולחוד, לשלם לחברת דיסני אנטרפרייז פיצויים בסך של 120 אלף שקל, וכי יש להשמיד את המוצרים המזויפים שנתפסו ע"י המכס.
