בית הדין לעבודה: העסקת התובעת באמצעות קבלנית כוח אדם אינה מהווה פטור מאחריות משפטית; יורוקום לא הוכיחה כי הפיטורים לא היו נגועים באפליה
אישה הועסקה במשך כשלושה חודשים בחברת יורוקום בתפקיד מבקרת איכות. העסקתה נעשתה באמצעות חברת כוח אדם במפעל יורוקום, יבואנית מוצרי נוקיה ופנסוניק.
האישה טענה כי פוטרה לאחר שנודע ליורוקום כי היא בהריון. לטענתה, לכשנודע לחברת כוח האדם כי עבודתה הופסקה, הוצא לה מכתב פיטורים אשר נשא תאריך שקדם בשבוע לתאריך בה הודיעה לה חברת יורוקום על הפסקת העסקתה אצלה.
לטענת התובעת, לא הייתה כל סיבה לפטרה ועל כן פיטוריה מהווים הפליה פסולה לפי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה. התובעת טענה עוד כי פוטרה ללא שימוע, וכי היא זכאית לשכר מיום הפיטורים עד לאחר הלידה, וכן לפיצויי פיטורים.
יורוקום טענה כי לא היא פיטרה את התובעת וכי התובעת נשכרה על ידי חברת יישום לעבודה זמנית בת שלושה חודשים. יורוקום טענה כי לא הייתה שבעת רצון מעבודת התובעת ועל כן הודיעה לקבלנית כוח האדם, יישום, כי עבודתה של התובעת מופסקת אצלה ואין כל קשר בין הפסקת העבודה לבין הריונה.
"יישום" טענה כי לא פיטרה את התובעת, אלא לכשהסתימה עבודתה ביורוקום ולא היו לה עבודות זמינות עבורה. מכתב הפיטורים נכתב לבקשת בעלה של התובעת.
בית הדין קיבל את התביעה. התובעת הוכיחה כי לא הייתה סיבה לפטרה וכי יורוקום הייתה שבעת רצון מעבודתה. על כן, על פי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, עבר הנטל לנתבעות להוכיח שהסיבה לפיטורי התובעת לא הייתה נגועה באפליה – אך לא עלה בידי הנתבעות להוכיח זאת.
באשר לחברת יישום, נקבע בפסק הדין כי עד שלא פנתה התובעת באמצעות עורכת דינה, לא טרחה החברה להציע לה עבודות חדשות כך שלמעשה גם חברת יישום פיטרה את התובעת והפלתה אותה מחמת הריונה.
בית הדין מתח ביקורת על האופן בו ניסו הנתבעות לגלגל מעל שכמן את האחריות להעסקת התובעת ולסיום העסקה זו, כאשר כל אחת טענה כי לא היא הייתה זו אשר פיטרה את התובעת. בית הדין קבע, כי דרך העסקת התובעת באמצעות קבלנית כוח אדם אינה מהווה פטור מאחריות משפטית. הנתבעות, כך נקבע, העסיקו את התובעת במשותף.
לתובעת נפסקו 50 אלף שקל פיצויים בגין הפלייתה לפי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, 23 אלף שקל בגין שכר עבודה מיום הפיטורים ועד ליום הלידה, 10,000 שקל פיצויים בגין פיטורים ללא שימוע, 10,000 שקל פיצויים בגין עגמת נפש. כמו כן נפסקו לתובעת החזר שכר טרחת עו"ד בסך 15,000 שקל והוצאות התובעת בסך 2,000 שקל – סה"כ 110 אלף שקל.
(ע"ב 2203/10)
