חדשות

נדחתה בקשת הארגון המתחרה "כוח לעובדים" לייצג את עובדי הרכבת בהמשך המו"מ לקראת הסכם קיבוצי; נקבע כי מדובר ביציגות נוגדת שתיאסר גם בשנה שלאחר חתימת ההסכם

בית הדין הארצי לעבודה קבע כי ההסתדרות הכללית היא ארגון העובדים היציג של עובדי רכבת ישראל, ולא הארגון המתחרה "כוח לעובדים". נקבע, כי לאור הליכי המו"מ בין ההסתדרות להנהלת הרכבת, קמה להסתדרות "חזקת יציגות" ומכוחה לא תועלה נגדה טענת יציגות נוגדת על ידי ארגון עובדים אחר, בכל שלב משלבי המשא ומתן ואף שנה לאחר חתימת הסכם קיבוצי.

במשך שנים הייתה הסתדרות העובדים הכללית ארגון העובדים היציג ברכבת ישראל. במעמדה זה נחתמו בינה לבין הנהלת הרכבת הסכמים קיבוציים המסדירים את יחסי העבודה הקיבוציים בארגון. בשנת 2010 בחרה ההסתדרות בוועד עובדים חדש ברכבת ישראל, בראשות גילה אדרעי, ובסמוך לכך החל סכסוך בין ההסתדרות לבין הנהלת הרכבת על רקע הניסיונות להגיע להסכם קיבוצי חדש ולהבנות בקשר להכנסת שירותי מיקור חוץ לארגון (אחזקת קרונות) ושינויים ארגוניים.

במסגרת זו הוכרזו חדשות לבקרים סכסוכי עבודה, עיצומים, שביתות והשבתות, וניתנו הכרעות וסעדים זמניים ע"י בתי הדין לעבודה במטרה להחזיר את פעילות הארגון למסלול תקין. תוך כדי ניהול המאבק עם הנהלת הרכבת, נפתחה להסתדרות חזית נוספת של סכסוכים, אל מול ועד העובדים של הרכבת. כך, סירב הוועד לקבל את מרות ההסתדרות ובמיוחד את הנחיותיה בכל הנוגע לקיום צווי בית משפט ולאי נקיטת שביתות פראיות שאינן מאושרות על ידי האיגוד המקצועי. למרות הפצרות חוזרות ונשנות, הפרו יו"ר הוועד וחבריו החלטות של בתי הדין לעבודה ואת התחייבויותיהם להסתדרות והמשיכו לנקוט בצעדים ארגוניים לא מאושרים, באופן שפגע ביכולת המשא ומתן של ההסתדרות עם ההנהלה, בציבור העובדים ובציבור המשתמשים ברכבת.

אדרעי נגד הנחיית ההסתדרות

בחודש מארס 2012 התרחש מפנה בסכסוך מול ההנהלה, כאשר הגיעו הצדדים למסמך הבנות שקבע את עיקרי ההסכם הקיבוצי העתידי, אך חברי הוועד המשיכו בהתנהלותם הסוררת. לפיכך קבע בית הדין האזורי לעבודה מתווה לניהול מו"מ אינטנסיבי בין הצדדים לצורך חתימת הסכם קיבוצי ללא תנאים מוקדמים, ולמסירת דיווחים שבועיים לבית הדין על התקדמותו.

עם זאת, הודיעה גילה אדרעי כי לא תתייצב לישיבות המשא ומתן, וזאת בניגוד מפורש להנחיית ההסתדרות. לאור האמור, נקטה ההסתדרות בצעד של השעיה והרחקה של יו"ר הוועד ושלושה מחבריו והחלה בהליכי משמעת לפיזור הוועד ומועצת העובדים וכינון ועד פעולה חדש.

בשלב זה נכנס לתמונה ארגון "כוח לעובדים" – הוא המבקש, והודיע להנהלת הרכבת על היותו הארגון היציג של עובדי הרכבת, במטרה לבוא בנעליה של ההסתדרות. לאור האמור הוגשה הבקשה דנן, במסגרתה נדרש בית הדין להכריע מיהו הארגון היציג של עובדי הרכבת – ההסתדרות או כוח לעובדים.

בית הדין קבע, מפי הנשיאה נילי ארד (בתמונה), כי מכוח האיזון שבין המימד האישי של זכות ההתארגנות במקום העבודה, מכוחו שמורה לכל עובד הזכות לעבור מארגון עובדים אחד לארגון עובדים אחר, ובין השיקולים המיוחדים ליחסי העבודה הקיבוציים ובהם הגנה על עקרונות הוודאות והיציבות ביחסי העבודה, תום לב במו"מ וכד' - לא תותר תחרות רצופה ובלתי מוגבלת בין ארגוני עובדים על יציגות במקום עבודה, בנסיבות בהן מתקיים מו"מ בין מעביד לארגון עובדים יציג קיים לגיבוש הסכם קיבוצי.

בית הדין ציין כי בהתאם לעקרונות דלעיל נקבעה בפסיקה תקופת "מניעות", המעניקה חסינות לארגון עובדים קיים הפעיל ביחסי העבודה הקיבוציים במקום העבודה, מפני העלאת טענת יציגות נוגדת על ידי ארגון עובדים אחר. צוין, כי המניעות יכול ותתגבש אף בלא שנחתם הסכם קיבוצי, כאשר הדגש הוא על קיומו של מו"מ אותנטי, בתום לב, אפקטיבי ויעיל המתקיים משך תקופה סבירה על ידי ארגון עובדים אשר נכון לאותה עת אין חולק כי הוא הארגון היציג במקום העבודה.

בית הדין קבע כי בנסיבות המקרה דנן הוברר מעמדה של ההסתדרות כארגון היציג המוכר של עובדי רכבת ישראל מזה עשרות שנים, אשר חתם על שלל הסכמים קיבוציים על ההנהלה וניהל מאבק ארגוני ממושך, רציף וקשה במטרה להגן על האינטרסים של העובדים. תימוכין לכך מצא בית הדין בטיעוני ארגון "כוח לעובדים" עצמו, אשר ביקש לנהל מו"מ עם ההנהלה "בהמשך למתווה שסוכם בין ההסתדרות לרכבת" ומאותה נקודה שבה הופסקו המהלכים תוך קבלת ההסכמות שהוסכמו עד כה.

לאור האמור לעיל, קבע בית הדין כי ההסתדרות היא הארגון היציג של עובדי הרכבת, ועל כל ארגון עובדים אחר חלה מניעות מהעלאת טענת יציגות נוגדת למשך תקופת המשא ומתן עם הנהלת הרכבת לצרכי חתימה על הסכם קיבוצי, בכפוף להמשך התנהלות המו"מ באפקטיביות, ענייניות, תום לב והגינות. עוד נקבע, כי גם לאחר החתימה על הסכם קיבוצי תחול מניעות נוספת מהעלאת טענת יציגות נוגדת לתקופה של שנה אחת.

(סב"א 9685-07-12).