משה סילמן, שהצית עצמו אמש עקב מצוקה כלכלית, ביקש לתבוע 8 מיליון שקל מהמוסד לביטוח לאומי בטענה לנזקים כתוצאה מעיקול משאיתו * המל"ל הציג תעודה פסיכיאטרית שקבעה שלאיש בעיות תפקודיות
משה סילמן, שהצית עצמו אמש בהפגנה בתל אביב ומאושפז במצב קשה בביה"ח איכילוב, השאיר אחריו מכתב חריף בו הוא מאשים את מוסדות המדינה באחריות לקריסתו הכלכלית. המאגר המשפטי "תקדין" מביא את החלטת בית המשפט המחוזי מנובמבר 2009, אליה מכוון סילמן בדבריו.
מדובר בבקשה למתן פטור מאגרת תביעה, שהגיש סילמן יוחד עם אימו שרה שערבה לחובותיו, בנוגע לתביעתו נגד המוסד לביטוח לאומי ומדינת ישראל, לתשלום של 8 מיליון שקל.
על פי הנטען בתביעה, המוסד לביטוח לאומי עיקל ב-2002 משאית השייכת לסילמן עקב חוב של 15,000 שקל. כדי לבטל את העיקול הוא שילם סך של 5,000 שקל שאינו שנוי במחולקת, אך עקב שביתה במוסד לא הצליח לשחרר את המשאית ועסקיו התמוטטו.
סילמן טען כי כתוצאה מתפיסת המשאית נגרמו לו נזקים בגין אובדן רווחים בגובה 4.5 מיליון שקל, נזק של מיליון שקל בגין אובדן מוניטין ומיליוני שקלים נוספים בגין תיקי הוצאה לפועל שפתחו נגדו נושים. סילמן טוען כי אין לו את היכולת הכלכלית לשלם את אגרת בית המשפט בתביעתו.
המוסד לביטוח לאומי התנגד לבקשה וטען כי מדובר בתביעה מופרכת וכי לא הוכח העדר יכולת כלכלית לשלם את אגרת התביעה.
בית המשפט המחוזי, מפי הרשם חגי ברנר, דחה את הבקשה לפטור מאגרה בנימוק שסכום התביעה מופרך על פניו – שכן המשאית שנגררה היא רק אחת מתוך ארבע משאיות שהיו ברשותו באותו זמן, וגם אותה ניתן היה לשחרר מיד לאחר השביתה, דבר שלא נעשה במשך 10 חודשים שבסופם המשאית נמכרה במכירה פומבית.
פסיכיאטר: לאיש יש בעיות תפקודיות
המוסד לביטוח לאומי הגיש בתגובתו תעודה רפואית של פסיכיאטר שבדק את סילמן וקבע כי קריסתו הכלכלית נבעה "מהעדר יכולת ניהול, אי הבנה פיננסית והפרעות התנהגות שלא אפשרו לו לנהל עסק, לעמוד בהתחייבויותיו, לתקשר עם לקוחות, חייבים ונושים. כך החלה שקיעה, הוא חדל לתפקד ונכנס לחובות..."
ביהמ"ש בחן גם את היכולת הכלכלית של סילמן ואימו, שהיא אחד התנאים המצטברים לאישור הפטור מאגרת בימ"ש. כך קבע הרשם: "המבקש הודה בפני כי לבקשתו שלו, אמו העבירה דירה שהייתה בבעלותה, ללא תמורה, לשתי בנותיה, כדי למלט רכוש מנושים... מי שנוהג בדרך זו של הברחת רכוש, אינו יכול להישמע לאחר מכן בטענה שלא נותרו בידיו אמצעים כלכליים למימון אגרת התביעה".
לסיכום קבע ביהמ"ש כי "המקרה הוא דוגמא מובהקת להגשת תביעה מוגזמת על פניה, תוך ניצול העובדה שמבוקש פטור מאגרת התביעה. ייתכן ועומדת לסילמן עילת תביעה כזו אוא אחרת בנוגע להתנהלותו של המוסד, אך לא קיים קשר סיבתי בין סכומי העתק שהוא תובע לבין אופן התנהלות המוסד".
הבקשה לפטור מאגרה נדחתה, ובעקבותיה נמחקה התביעה בדצמבר 2009.
