החשש מפני הודאות שווא נעוץ בכך שהצלחת המדובבים נמדדת בהשגת הודאה ומבטיחה את המשך העסקתם, ולפיכך קיים להם מניע אישי מובהק להשיג הודאות מחשודים
בית המשפט העליון נדרש לשאלה האם תגמול המובטח למדובבים בתיקים פליליים בגין חילוץ הודאה מפלילה מפיו של חשוד הוא עניין תקין. נקבע, כי הדבר מעצים עד מאוד את האינטרס האישי של מדובבים בתוצאות הדיבוב, ובאיזון שבין החשש מהודאות שווא והרשעתו של חף מפשע, לבין התועלת העולה ממתן התמריץ הכספי - ידם של הראשונים על העליונה.
כנגד המערער הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי, בו יוחסו לו שני אישומים שעסקו בעבירות מין שבוצעו כנגד שתי נשים ועבירה של נהיגה בשכרות. במשטרה הודה המערער במעשים שיוחסו לו במסגרת האישום הראשון, לאחר שלתא המעצר בו הוחזק הוכנס מדובב שגרם לו לספר את שאירע. כמו כן, ביצע המערער שחזור בפני חוקרי המשטרה, בו חזר על פרטים רבים מהודאתו במהלך השחזור, אולם סירב לצאת מרכב המשטרה.
בפני בית המשפט המחוזי כפר המערער באישומים וטען כנגד קבילות הודאותיו. בין היתר טען כי ההודאות נגבו ממנו לאחר שלא אכל ולא שתה, וכן טען כי בפעולותיו של המדובב ושל חוקר המשטרה היה משום הפעלת לחץ, פיתוי והשאה. בנוסף, נטען כי החוקר לא העמיד את המערער באופן ממשי על זכויותיו, ורק הקריא לו אותן בטון מזלזל.
בית המשפט המחוזי קבע כי לא הופעל לחץ דרמטי על המערער כפי שטען, שכן הוכח כי ניתנה לו הזדמנות הוגנת לנוח, לא נמנע ממנו מזון ושעות החקירה היו סבירות. בית המשפט דחה אף את טענת הפיתוי וההשאה מצדו של המדובב תוך שהדגיש את העובדה כי המדובב נשמע פעמים רבות בהקלטות אומר למערער שלא יודה במה שלא עשה. עוד הדגיש בית המשפט כי בטרם הוכנס המדובב לתאו של המערער, המערער כבר פגש בעו"ד שחזקה עליו כי הסביר לו את זכויותיו, וכי הוזהר שוב כאשר הודה בפני חוקר המשטרה.
לאור האמור, הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער במיוחס לו הן באישום הראשון והן באישום השני, מלבד עבירה של ניסיון האינוס במסגרת האישום השני ממנה זוכה מחמת הספק. במהלך ריצוי עונש המאסר שהושת עליו, מת המערער בבית הסוהר, והוריו הורשו להמשיך בערעור במקומו.
השופט דנציגר: יש קושי בהסתמכות על מדובבים המקבלים תגמול
בית המשפט העליון קבע, מפי השופט יורם דנציגר, כי אכן קיים קושי מסוים בהסתמכות על פעילותם של מדובבים. זאת משום שכרוך בכך חשש טבעי מפני הודאות שווא הנעוץ בכך שהצלחתם של המדובבים נמדדת בהשגת הודאה ומבטיחה את המשך העסקתם על כל טובות ההנאה הכרוכות בכך, ולפיכך קיים להם מניע אישי מובהק להשיג הודאות מחשודים.
עם זאת, קבע בית המשפט, לא ניתן להתעלם מהתועלת שבכך, שכן פעולת הדיבוב הוכחה כיעילה וחיונית לשם פיענוחם של פשעים רבים ולפיכך ננקטים אמצעי בקרה ופיקוח שנועדו להבטיח כי ההודאה שהושגה באמצעות הדיבוב אינה הודאת שווא. יחד עם זאת, בית המשפט נדרש לשאלה האם מתן "בונוס" למדובבים בגין חילוץ הודאה מפלילה מפיו של חשוד הוא עניין תקין.
בית המשפט סבר, כי התמריץ הכספי הישיר המובטח למדובב בגין השגת הודאה מפלילה מעצים עד מאוד את האינטרס האישי שלו בתוצאות הדיבוב, עד כדי שהדבר עלול לדרבן אותו לעשות כל שביכולתו כדי להשיג הודאה מפלילה. לפיכך נקבע, כי באיזון שבין הקושי הכרוך בפעולת המדובב, קרי החששות מגביית הודאות שווא והרשעה של חף מפשע בהסתמך עליהן, לבין התועלת העולה ממתן התמריץ הכספי הנוסף למדובבים על השגת הודאות - ידם של הראשונים על העליונה.
באשר למקרה הספציפי של המערער, קבע בית המשפט כי לא נפל פגם בפעולת הדיבוב. בית המשפט סבר כי המקרה אינו עולה לגדר המקרים החריגים המצדיקים התערבותה של ערכאת הערעור במסקנות הערכאה הדיונית, ולפיכך יש לקבל את הכרעתו של בית המשפט קמא לפיה לא הופעלו על המערער אמצעים פסולים לשם מסירת הודאותיו. הערעור נדחה.
(ע"פ 4029/08).
