במחשבי הרשויות המקומיות רשומים מאות מיליוני שקלים של חובות ארנונה שהתיישנו. מדובר בעיקר על חובות ארנונה של שוכרים וחיובים רטרואקטיביים שנולדו לאחר סקר נכסים או במסגרת מבצע ל"מיצוי פוטנציאל הגביה". בחלק מהמקרים מדובר ב"חובות" ארנונה חסרי בסיס, כמו למשל כאשר רישום החוב נעשה בדרך מפוקפקת של העברתו (בדיעבד) מהשוכר שנעלם לבעל הנכס.
בידי הרשות המקומית חסומה הדרך לגבות חובות ארנונה אלה בהגשת תביעה לבתי המשפט, שכן מדובר בחיובי ארנונה שחלפו 7 שנים מאז באו לאוויר העולם. בכדי להתגבר העל המכשול ננקטו על-ידה הליכי גביה מנהליים: עיקול כספים בחשבונות הבנק, כלי רכב ומיטלטלין. ההליכים ננקטים כאילו מדובר בחוק פסוק של בית משפט, ללא כל פיקוח של מערכת המשפט. בעוד שנקיטת הליכי גביה בהוצאה לפעול כפופה לפסק דין של בית משפט ושורה של מגבלות החלות על הנושה והמוציא לפועל, ברשות המקומית פועלת מחלקת הגביה על תקן של התובע, השופט והמוציא לפועל גם יחד.
הליכי גביה מנהליים על חובות ארנונה שהתיישנו הפכו אפוא להיות אמצעי הגבייה האולטימטיבי. "החייב", המעוקל, זה שמרגיש לפתע את עוצמתה הדורסנית של הרשות המקומית נאלץ לרוץ לבתי המשפט ולנסות לשנות את המצב. שם, בבית המשפט המחוזי, נחלקו עד לאחרונה הדעות: היו שסברו כי אמנם ההתיישנות אינה מאפשרת להגיש תביעה לבית המשפט, אך אין בה כדי לשלול הליך מנהלי. מנגד, היו מבין שופטי המחוזי שסברו כי אין הבדל בין כתב תביעה לעיקול המוצא דרכו ישירות לחשבון.
לפני מספר ימים החליטו בבית המשפט העליון לשים לעניין סוף פסוק. לפתחו של בית המשפט העליון הגיע מקרה שבו הכפיל אזרח את שטח דירתו, אולם הרשות המקומית שכחה להגדיל בהתאמה את חיובי הארנונה שלו. בית המשפט המחוזי חייב את המערער לשלם את חוב הארנונה לתקופה 10 שנים מיום שנתגלתה הטעות, כלומר 3 שנים מעבר תקופת ההתיישנות. בפסק דין מקיף ומאלף המחזיק עשרות עמודים, מחילה השופטת ברלינר את דיני ההתיישנות על חיובי ארנונה. היא יוצקת תוכן אמיתי לערכים והנורמות של הגנה על הקניין ומציבה נקודת איזון ראויה בין הצורך לגבות ארנונה ביעילות, אל מול הצורך ליצור וודאות ולהגן על האזרחים מפני גחמות השלטון.
במדינה שבה סרבנות מס הפכה לנורמה, אין ספק שהליכי גביה מנהליים הם רע הכרחי. הצפת בתי המשפט בתביעות לתשלום מסי ארנונה בפרט ומסים בכלל בוודאי אינה פתרון חלופי יעיל. יחד עם זאת, אין פירושו של דבר שרשות מקומית תפעל בתחום הגביה המנהלית ככל העולה על רוחה. הפתרון הנכון הוא להטיל מגבלות ופיקוח על השימוש בגבייה המנהלית של ארנונה ומסים עירוניים, להטיל אחריות אישית על מי שנוקט בהליכי גביה מנהלית באופן כוחני ושרירותי ולהתיר את העיסוק בתחום רק בידי מי שהוכשר לכך והוא עומד בתנאים המחמירים הנהוגים בהוצאה לפועל. פסק הדין. פסק הדין של בית המשפט העליון הוא צעד ראשון והכרחי בדרך להשגת מטרה חשובה זו.
