נקבע כי החוק להגנת הפרטיות נועד למנוע פרסום פרטים מוצנעים, ואין לעשות בו שימוש על מנת לעקוף את דיני איסור לשון הרע – שהם המגינים על שמו הטוב של האדם
אדם שחדר לחשבונות מסנג'ר ופייסבוק של מתלוננות והתכתב עם אחרים בשמן תוך שהוא מייחס להן מעשים כוזבים, זוכה מעבירה של פגיעה בפרטיות. בית המשפט קבע כי החוק להגנת הפרטיות לא נועד להגן על שמו הטוב של אדם, ואין לעשות בו שימוש על מנת לעקוף את דיני איסור לשון הרע.
הנאשם הועמד לדין בגין ביצוע עבירות של חדירה למחשב, התחזות לאדם אחר ופגיעה בפרטיות. על פי המתואר בכתב האישום, הנאשם חדר שלא כדין לחשבונות של מתלוננות בתוכנת המסרים המידיים "מסנג'ר" וברשת החברתית "פייסבוק", התחזה להן והתכתב עם אחרים בשמן תוך שהוא מוסר פרטים כוזבים בנוגע למעשיהן לרבות פעילותן המינית כביכול, שימוש באלכוהול וסמים.
בהסדר בין הצדדים הוסכם, כי הנאשם יורשע בחדירה למחשב והתחזות, ואילו בית המשפט יכריע בעניין אשמתו בגין פגיעה בפרטיות, כאשר שני הצדדים יוצאים מנקודת הנחה שדובר בפרסום פרטים כוזבים.
לטענת התביעה, על אף שאין התייחסות בחוק הגנת הפרטיות לפרסום עובדות שאינן אמת, הרי שתכלית החוק הינה למנוע גם פרסומים מסוג זה הנוגעים לצנעת חייו של אדם. לעומת זאת, טענה ההגנה כי פרסום מסוג זה אינו נכנס לגדר החוק.
בית המשפט קבע כי סעיף 2(11) בחוק הגנת הפרטיות המיוחס לנאשם, המגדיר פגיעה בפרטיות כפרסומו של עניין הנוגע "לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עברו המיני, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד"- אינו מבחין בנוסחו המילולי בין פרסום דברי אמת לפרסום כזב. יתר על כן, מקריאת הסעיף ויתר הוראות החוק, סבר בית המשפט כי עניינו של חוק הגנת הפרטיות הוא במניעת פרסום עובדות ופרטי מרשם שונים הנוגעים לצנעת חייו של אדם, כגון מידע המאוחסן במאגרי מידע, מידע שהתקבל באמצעות מעקב ובילוש וכיו"ב. כל אלו, לדעת ביהמ"ש, עוסקים בעובדות, להבדיל מפרסום דיבה או הבעת דעה, לגביהם אין אזכור בחוק הגנת הפרטיות. לפיכך התעוררה השאלה האם ניתן לכלול פרסום דברי כזב בסעיף האמור.
חוק איסור לשון הרע מול חוק הגנת הפרטיות
בית המשפט ציין את חוק איסור לשון הרע, הקובע במפורש שעצם פרסום המשפיל אדם אחר מהווה עבירה, כאשר אין חשיבות לשאלה אם פורסמו עליו דברי אמת או שקר. נאמר כי שני החוקים נבדלים זה מזה במספר נקודות. להבדיל מחוק הגנת הפרטיות הבא להגן על פרטיותו של אדם ע"י מניעת פרסום פרטים מעברו או פרטים מוצנעים שאינו מעוניין לחשוף, הערכים המוגנים ע"י חוק איסור לשון הרע הם ההגנה על כבודו של אדם ושמו הטוב.
כמו כן, גם הסנקציה המופעלת בהפרת חוקים אלו היא שונה, כאשר נקבע עונש חמור בהרבה על עבירות של פגיעה בפרטיות שהן עבירות "פשע", לעומת הוצאת לשון הרע שבצדה שנת מאסר אחת, וזאת על מנת שלא לפגוע יתר על המידה בחופש הביטוי. לאור האמור, קבע בית המשפט, כי הסנקציה הפלילית המחמירה בצדה של עבירת הפגיעה בפרטיות מחייבת גם פרשנות דווקנית של המעשים אשר ייכנסו בגדר הגדרה זו.
לכך הוסיף ביהמ"ש את הוראת חוק העונשין הקובעת כי כאשר קיימים פירושים סבירים אחדים לדין, יש להכריע לפי הפירוש המקל ביותר עם הנאשם, ובהתאם לכך, הגיע למסקנה כי יש לזכות את הנאשם מן העבירה של פגיעה בפרטיות. הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של התחזות וחדירה למחשב.
