העליון קבע כי אין להקל בעונשו של אדם שהטמין פסולת באתר "פיראטי" בקרבת מקום מגורים, וכי נדרשת ענישה מרתיעה אשר תעקר את התמריץ לפגוע בסביבה עבור "רווח קל". על בתי המשפט לסייע בשמירה על איכות הסביבה, בהטלת עונשים חמורים שירתיעו עבריינים, אשר רק בשל בצע כסף השליכו פסולת ברשות הרבים
עסקינן בערעור על רכיב המאסר בגזר דינו של בית המשפט המחוזי בגדרו נגזר על המערער עונש של 21 חודשי מאסר בפועל, ועל המערערת 2 – החברה, הוטל קנס כספי, זאת בשל עבירות של איסור הלבנת הון, עבירות של מרמה בנסיבות מחמירות, ועבירות של השלכת פסולת ולכלוך ברשות הרבים. החברה, הנמצאת בבעלותו ובניהולו של המערער, עוסקת, בין היתר, בפינוי והובלת פסולת ביתית מעורבת. עד לספטמבר 2018, החברה הובילה פסולת מתחנת מעבר באום אל פאחם לאתר ההטמנה "גני הדס", זאת, במסגרת הסכם שנחתם עם החברה המפעילה את תחנת המעבר, לפיו החברה תוביל מתחנת המעבר פסולת לגני הדס בלבד, בתמורה לדמי הובלה. כן נקבע בהסכם כי החברה תקבל תמורה עבור דמי הכניסה והיטל ההטמנה שיהיה עליה לשלם לאתר, בהתאם לכמות הפסולת שתפנה אליו. בפברואר 2018 נחתם חוזה התקשרות בין החברה לגני הדס המפרט את גובה התשלומים שבהם החברה תחויב עבור ההטמנות. בתום כל חודש, גני הדס העבירה למערערים דוח בדבר הפסולת שרוקנה על ידי החברה באתר, והמערערים הגישו אותו לחברה המפעילה את תחנת המעבר לצורך הוכחת כמות הפסולת שפונתה באותו חודש. בספטמבר 2018 גני הדס הפסיקו את התקשרותם מול המערער וזה חדל מלהגיע לאתר. חרף זאת, החברה המשיכה להוביל פסולת מתחנת המעבר בין החודשים אוקטובר 2018 ופברואר 2019, תוך יצירת מצג-שווא והצגת דוחות מזויפים לפיהם הפסולת המועמסת על ידה מובלת להטמנה באתר. במהלך תקופה זו, משאיות החברה נהגו לשפוך את הפסולת בדרום הארץ, במקום שאינו מוכר בחוק כאתר המורשה לקליטת והטמנת פסולת. על סמך הדיווחים הכוזבים המערער והחברה קיבלו מהחברה המפעילה את תחנת המעבר תמורה כספית בסך 1.3 מיליון ש"ח. על מנת להסתיר את הכספים מושא העבירה, המערער הפקידם בחשבון הבנק של החברה, בו הופקדו גם כספים "לגיטימיים", באופן שלא מאפשר להבדיל בין הכספים מושא העבירה ליתר הרכוש שבחשבון.
המערער טוען כי יש להתחשב בכך שלמעט הרשעתו הקודמת הוא נעדר עבר פלילי, בהסכמתו לחילוט גבוה בסך 3.9 מיליון ש"ח, במשבר האמון שנוצר בעקבות המעשים בינו למשפחתו, וכן בנסיבותיו האישיות ובשיקולי שיקום.
לעמדת המדינה, על העונש לבטא את נכונותו של המערער לפגוע באיכות הסביבה בעבור "כסף קל".
כב' השופט י' אלרון פסק כי יש לדחות את הערעור. חשיבותה של הגנת הסביבה זכתה לביטויים רבים בפסיקת בית המשפט העליון, מתוך הכרה בכך שאיכות חייהם ורווחתם של תושבי מדינת ישראל תלויה במידה רבה בשמירה על משאבי הטבע המצויים בשטחה ובמניעת זיהומים בקרקע, במים ובאוויר. להגשמת תכלית זו, נקבעו בדין סנקציות פליליות שונות – בין היתר, במסגרת חוק שמירת הניקיון. יחד עם זאת, לנוכח קשיי הפיקוח והאכיפה הקיימים בעבירות סביבתיות, ובתחום הפסולת בפרט, מניעתן של עבירות אלה נותרת בגדר אתגר מתמשך. כמו כן, קיים מחסור בכוח אדם המעורב בהליכי האכיפה בפועל, הכלים שבידי המשרד להגנת הסביבה לאימות הנתונים המדווחים הם מצומצמים, ובהתאם נדרשת הרחבה משמעותית של השימוש בכלים טכנולוגיים מתקדמים. בנוסף, ישנם פערים בהנחיות ובנהלים המקצועיים בתחום בין המחוזות השונים. בשים לב לנזק הנגרם לכלל הציבור מזיהום הטבע, כמו גם לעובדה שעבירות אלו נעשות פעמים רבות ממניע כלכלי מובהק, נדרשת ענישה מרתיעה אשר תעקר את התמריץ לפגוע בסביבה עבור "רווח קל".
מן הכלל אל הפרט נקבע כי לנוכח חומרת המעשים, אין לקבל את הטענה כי העונש שנגזר על המערער חורג ממדיניות הענישה הנוהגת. המערער פעל משך מספר חודשים להשלכת פסולת בניגוד לדין במקומות שאינם מיועדים לכך ובקרבת מקומות מגורים. יתר על כן, הוא השתמש בדוחות מזויפים על מנת ליצור מצג-שווא לפיו הפסולת מוטמנת באתר מורשה, והכל כדי לקבל כספים במרמה מבלי לשאת בעלויות ההטמנה. לאחר מכן, כספי המרמה הופקדו בחשבון בנק של החברה יחד עם כספים אחרים ששימשו לפעילותה על מנת להסתיר את מקורם. מדובר בעבירות מתמשכות, מתוכננות ומתוחכמות, שבוצעו בזמן שננקטו נגדו הליכים פליליים בגין עבירות קודמות בעלות מאפיינים דומים. בית המשפט המחוזי נתן בגזר הדין משקל לחוות הדעת של הגורמים הטיפוליים, אולם החליט שלא לקבל את המלצתם בשל חומרת העבירות ומשיקולי גמול והרתעה. שיקולי שיקום אינם חזות הכל והם נמדדים בגזירת העונש לצד שיקולי ענישה נוספים. למערער הרשעה קודמת בעבירות מרמה והלבנת הון, אף היא בעניין תשלומים בגין הטמנת פסולת, אשר בגינה נגזר עליו עונש של 14 חודשי מאסר בפועל. בזמן שמתנהלים נגדו הליכים פליליים בגין עבירות אלה, שב וביצע עבירות דומות ממש, כאשר הפעם הגדיל לעשות והטמין פסולת באתר "פיראטי" שאינו מורשה לכך. הישנות המעשים, כמו גם העובדה שחומרתם "עלתה מדרגה", מלמדים כי המערער אינו נרתע מאימת הדין ומתייחס בשוויון נפש לנזק העלול להיגרם לסביבתו ולסובביו, ומכאן ששיקולי ההרתעה והגמול גוברים בנסיבות העניין. אף מצוקתו הכלכלית של המערער, אינה מצדיקה הקלה בעונשו. משכך, העונש שנגזר על המערער נותן ביטוי ברור לחומרת מעשיו ומאזן כראוי בין תכליות הענישה השונות
יתרה מזו, נקבע כי שמירת משאביה הטבעיים של מדינת ישראל היא תכלית רבת מעלה, המשרתת את כלל יושביה, בהווה ובעתיד. על כן, פעולות האכיפה הננקטות על ידי הרשויות בשנים האחרונות למיגור התופעה של השלכת פסולת באתרים שאינם מורשים לכך – מבורכות. מן הראוי כי גם בתי המשפט יסייעו ככל הניתן בקידום תכלית זו, בהטלת עונשים חמורים אשר יהיה בהם כדי לבטא לאשורו את האינטרס הציבורי שבשמירה על איכות הסביבה וכן להרתיע עבריינים כדוגמת המערערים, אשר רק בשל בצע כסף השליכו פסולת ברשות הרבים.
לסיכום, הערעור נדחה.
המערערים יוצגו ע"י: עו"ד אייל אסעד; המשיבה יוצגה ע"י: עו"ד ורד חלאוה
