התובעים הייצוגיים שבקשתם לאשר את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית נתקבלה חלקית, טענו כי כשביקשו להסירם מרשימת התפוצה של פרסומות, סלקום הפנתה אותם למספר טלפון בו המתינו ארוכות על הקו, תוך שמיעת פרסומות. ביהמ"ש קבע כי סלקום התישה והטרידה את צרכניה במקום לאפשר להם לעשות זאת בדרך פשוטה ונוחה
בית המשפט המחוזי קיבל חלקית בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד "סלקום", בטענה כי הפרה את הוראות חוק התקשורת משלא אפשרה למנוייה לבקש את הסרתם מרשימת תפוצה של מסרוני פרסום ששלחה בדרך פשוטה ונוחה. חרף זאת, הפנתה סלקום את הנמענים למספר טלפון בו נאלצו להמתין דקות ארוכות על הקו, תוך שמיעת פרסומות גם שם. בית המשפט: אין אבסורד גדול מכך, סלקום התישה והטרידה את צרכניה ולא עמדה לכאורה בהוראות הדין ביחס לדרך ההסרה מרשימת התפוצה ולמשלוח הודעת סירוב. סך הפיצוי שנתבע: למעלה מ-16 מיליון שקל.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
המבקשים, לקוחות של חברת "סלקום" טענו בבקשה לאשר את התביעה נגד החברה כייצוגית כי במהלך תקופת התקשרותם קיבלו מהחברה מסרונים המעודדים אותם לרכוש או להתקשר בעסקה לרכישת מוצרים או שירותים של סלקום, כאשר כל ההודעות הסתיימו במספר אליו ניתן לחייג על מנת להפסיק לקבלן. משהתקשרו המבקשים למספר זה, המתינו לטענתם דקות ארוכות ללא מענה במהלכן נאלצו להאזין לפרסומות רבות נוספות של החברה.
המבקשים טענו כי החברה הפרה את הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), הן בכך שהיא שולחת דברי פרסומת ללא הסכמה והן בכך שעל מנת למסור הודעת סירוב לקבלת דברי הפרסומת היא מאלצת את המנויים להתקשר למענה טלפוני בו היא משמיעה להם דברי פרסומת נוספים בכפיה. הסעדים שנתבעו הם פיצוי לשתי תתי-הקבוצות בסך כולל של מעל ל-20 מיליון שקל. כן התבקש צו מניעה האוסר על סלקום לשלוח לכל אחד מחברי הקבוצה דברי פרסומת במסרונים ללא הסכמה מפורשת לכך, או ללא ציון אופן משלוח הודעת סירוב.
השופטת צילה צפת קבעה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי. ראשית נדרש בית המשפט לעילה של הפרת סעיף 30א(ב) לחוק התקשורת. צוין, כי רבות דובר על תופעת ההפצה ההמונית של הודעות פרסומת בלתי רצויות לציבור הצרכנים בישראל, תופעה שכונתה "דואר זבל" והיא שהובילה לחקיקתו של סעיף 30א לחוק התקשורת, האוסר על משלוח הודעות פרסומיות לנמענים ללא הסכמתם מראש. לצד זאת, סעיף קטן (ג) פותח פתח להיתר למשלוח דבר פרסום אף אם לא התקבלה הסכמה מפורשת של הנמען, אולם רק בעמידה בכל התנאים המופיעים בתת-הסעיף: מסירת פרטים במהלך רכישת מוצר או שירות, הזדמנות למתן הודעת סירוב ודמיון בין המוצר או השירות לפרסום.
לאחר בחינת התנאים שבחוק התקשורת, קבע בית המשפט כי שלושתם מתקיימים בנסיבות המקרה: ראשית, צוין כי התנאי הראשון אינו כולל דרישה להסכמה מפורשת של הנמען או כי הנמען יאשר בחתימתו את ההודעה שהפרטים שמסר ישמשו לצורך משלוח פרסומות, ודי בכך שהמפרסם הודיע על כך במעמד מסירת הפרטים. עיון בטופס הבקשה למתן שירותים של סלקום ובתנאים הכלליים להתחברות לרשת, מעלה לדעת בית המשפט כי החברה הוכיחה שהיא מודיעה כדין למנוייה, החדשים והוותיקים, על כך שהיא רשאית לשלוח דברי פרסומת וכי כל מנוי רשאי להודיע כי הוא מסרב לכך.
כמו כן צוין כי לא יכול להיות חולק שסלקום נתנה למבקשים הזדמנות להודיע כי הם מסרבים לקבל את דבר הפרסומת ולכן מתקיים גם התנאי השני. לבסוף, מתקיים גם התנאי הדורש דמיון בין המוצר לפרסום, שכן מי שרכש שירותים סלולאריים מידי חברת סלקום עשוי להתעניין במכשירים סלולאריים או באפליקציות שונות לסלולר, שהם מוצרים או שירותים "דומים". מנגד, דרישת המבקשים כי דברי הפרסומת יכללו פרסומות לשירותים סלולאריים בלבד, תרוקן לדעת השופטת מתוכן את הדרישה ל"מוצר או שירות דומה" ותהפוך את הדרישה ל"מוצר או שירות זהה", אולם לא זו הייתה כוונת המחוקק. אשר על כן, יש לקבוע כי דברי הפרסומת שנשלחו על ידי סלקום למבקשים נכנסים בגדר החריג הקבוע בסעיף 30א(ג) לחוק התקשורת ולכן עילה זו אינה מקימה זכות לתביעה ייצוגית.
המבקשים טענו כי סלקום שלחה להם דברי פרסומת ב-SMS באופן שאינו מאפשר את הסרתם במסרון אלא באופן מכביד ומייגע . בעניין זה, קובע החוק כי מפרסם המשגר דבר פרסומת יציין בו בין היתר את זכותו של הנמען לשלוח בכל עת הודעת סירוב, ודרך אפשרית למשלוח הודעה כאמור שהיא "פשוטה וסבירה בנסיבות העניין". לדעת בית המשפט, הפרוצדורה למשלוח הודעת סירוב בה נקטה סלקום – חיוג למספר טלפון – לא הייתה "פשוטה וסבירה בנסיבות העניין" אלא מכבידה ואפילו בבחינת "לעג לרש".
בעניין זה צוין כי סלקום לא הכחישה את טענת המבקשים כי נאלצו להמתין במשך דקות ארוכות על הקו כדי למסור את הודעת הסירוב, כאשר משך כל זמן ההמתנה הארוך נאלצו להאזין לפרסומות שונות של סלקום מבלי שרצו בכך. המבקשים אף ציינו כי לא הצליחו למסור את הודעות הסירוב מטעמם באמצעות התהליך שהותווה אלא נאלצו לנקוט בדרך חלופית על מנת להפסיק את קבלת דברי הפרסומות. נקבע, כי אף אם ניתן היה לקבל את טענת סלקום לעניין מגבלת מקום להוסיף את אפשרות ההסרה ב-SMS, הרי שהיא הייתה יכולה לקבוע פרוצדורה אחרת למשלוח הודעות סירוב, נוחה ופשוטה כלשון החוק (כגון "להסרה השב 'הסר'"). כמו כן, לא רק זו שסלקום הפנתה למספר טלפון שבאמצעותו ניתן למסור הודעת סירוב, היא גם התישה והטרידה את צרכניה שכל מבוקשם היה שלא להיכלל ברשימת התפוצה של דברי הפרסומת מטעמה, עת נאלצו לשמוע משך דקות ארוכות פרסומות שמהן ניסו להימנע. לדעת השופטת, אין אבסורד גדול מכך. אשר על כן, נמצא כי לכאורה סלקום לא עמדה בהוראות הדין ביחס לדרך ההסרה מרשימת התפוצה ולמשלוח הודעת סירוב. בנוסף, המבקשים עמדו בנטל ההוכחה לכאורה הן לעניין הנזק הממוני והן לעניין הנזק הבלתי ממוני שנגרם להם.
נקבע כי חברי הקבוצה הם מנויי סלקום שהתקשרו למענה הקולי שהציגה במטרה להסיר עצמם מרשימת התפוצה של דברי הפרסומת ששלחה ב-SMS. הסעדים הנתבעים הם פיצויים בגין נזק ממוני ולא ממוני בסך של כ- 16 מיליון שקל וצו מניעה האוסר על סלקום לשלוח דברי פרסומת ב-SMS מבלי לאפשר לנמענים להסיר את עצמם מרשימת התפוצה בדרך פשוטה ונוחה ושאינה מחייבת המתנה ממושכת תוך השמעת פרסומות קוליות.
