עובד לשעבר בבנק דיסקונט זומן לשימוע בטענה לתפקוד לקוי אך נפגע בתאונת דרכים יום לפני. הוא פוטר כעבור שנה בעודו מצוי בהליך שיקומי. ביה"ד לעבודה קבע כי חוסר שביעות הרצון של הממונים על התובע נולד קודם לתאונה
בית הדין לעבודה דחה ברובה תביעת עובד לשעבר בבנק דיסקונט, שנפגע בתאונת דרכים יום לפני שימוע שנקבע לו ופוטר שנה לאחר מכן. השופטת עידית איצקוביץ דחתה את בקשתו להורות על ביטול פיטוריו, בין היתר בטענה להפרת הוראות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, והבהירה כי מוגבלות אינה מהווה חסינות מפני פיטורים, וודאי לא בנסיבות של חוסר שביעות רצון של הממונים עליו שנולד קודם לתאונה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
לטענת התובע, הוא הועסק בבנק דיסקונט במשך כ-12 שנים, עד לפיטוריו שלא כדין. בשש השנים הראשונות לעבודתו הוא הועסק באמצעות חברת שירותי מחשוב, ולאחר מכן נקלט בבנק כעובד ארעי. בפועל, טען התובע, הוא היה עובד הבנק כבר ממועד תחילת עבודתו, והחברה המעסיקה שמשה צינור להעברת שכר בלבד.
לחילופין, טען התובע כי מאפייני העסקתו על ידי החברה הם של עובד קבלן כוח אדם, ולכן מכוח עיקרון הזמניות יש לראות בו עובד הבנק ממועד שייקבע על ידי בית הדין. בתוך כך, נטען כי סיווגו כעובד מחשוב היה פיקטיבי, שכן הוא לא עסק בתפקידי מחשוב ולכן לא חל עליו סעיף 13 לחוק העסקת עובדים באמצעות קבלני כוח אדם.
לטענת התובע, בשנת 2011 נערכו חילופי הנהלה אשר הובילו לטענות בדבר תפקודו הלקוי, בשל רצונם של מנהליו החדשים לאייש את המחלקה ב"אנשי שלומם" ולסלול את דרכו החוצה. התובע זומן לשימוע בטענה של תפקוד לקוי, אולם יום לפני מועד השימוע הוא נפגע בתאונת דרכים קשה שאירעה בדרכו מעבודתו. כשנה לאחר מכן, בעודו מצוי בהליך שיקומי, זומן התובע בשנית לשימוע ופוטר, לטענתו, מבלי שנערך לו שימוע כדין, משיקולים לא ענייניים, בחוסר תום לב ותוך הפרת הוראות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.
התובע עתר למתן צו אכיפה המורה על ביטול פיטוריו והשבתו לעבודה בבנק, ולחילופין עתר לקבלת פיצויים בגין פיטורים שלא כדין בסך של 201 אלף שקל, על פי שכר קובע שיחושב בהתאם לחוקת העבודה, וכן דמי הודעה מוקדמת, פיצוי מכוח חוק השוויון וכן פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 30 אלף שקל.
השופטת עידית איצקוביץ קיבלה את טענת התובע כי עבודתו לא היתה במהותה עבודת מחשוב וכי לא הוכח שתפקידו היה מסוג התפקידים שנהוג להעביר לגורמי חוץ, ופסקה כי נסיבות העסקתו קושרות את התובע קשר הדוק לבנק כמעסיקו, כך שהלכה למעשה נרקמו יחסי עבודה בין התובע לבנק גם בתקופה שבה הועסק באמצעות חברת שירותי המחשוב.
השופטת הבהירה כי ההחלטה לפטר את התובע היתה סבירה, עניינית וקשורה בתפקודו המקצועי ויכולותיו. התובע טען, בין היתר, שזימונו לשימוע בזמן שהוא מצוי בהליך שיקומי קשה נגוע בחוסר תום לב משווע, ובפרט שהשימוע התקיים בכתב ולא בעל פה. עוד טען שהבנק הפר את חובותיו לפי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, שכן קודם לפיטוריו הוא לא בירור מהן המוגבלויות מהן הוא סובל ואלו התאמות ניתן לבצע על מנת להמשיך להעסיקו.
השופטת איצקוביץ דחתה את הטענה וקבעה כי "התובע לא היה בעל מוגבלות במועד זימונו לשימוע הראשון, אותו מועד בו הועלו כנגדו (ולא לראשונה) טענות הנוגעות לתפקיד לקוי. לכן זימונו הראשון לשימוע לא יכול היה להיות 'מוכתם' בהפליה". לאחר התאונה, ציינה השופטת, הנסיבות השתנו, ובהתאם לפסיקה בעניין זה היה על הבנק לא להזדרז ולפעול לסיום העסקתו של העובד, אלא להמתין להתבהרות המצב, ועל כן הבנק נהג כשורה שהמתין כשנה בטרם זימונו החוזר של התובע לשימוע.
מאחר שלא היתה מחלוקת שהתובע היה במצב של "אובדן כושר מלא", הרי שלא היה מקום לשקול התאמות בהתאם לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. עוד הוסיפה השופטת כי "גם לו היתה מוכחת מוגבלות... הרי שלצדה הוכחה חוסר שביעות הרצון של הממונים על התובע בבנק". בעניין זה הובהר כי "מוגבלות אינה מהווה חסינות מפני פיטורים. ודאי בנסיבות של חוסר שביעות הרצון שנולד קודם לתאונת הדרכים, ובפרט בשעה שתפקידו בוטל... התובע למעשה מבקש לייצר זכות עקב מוגבלותו, ומכנה את המצב 'הפליה' אך לא זו היתה כוונת המחוקק".
בסיכומו של דבר נדחתה התביעה ברובה המוחלט ונקבע כי אף שטענות התובע הנוגעות למהות עבודתו וזהות המעסיק בתקופת ההעסקה הראשונה מתקבלות, אין בהן כדי להצמיח לו זכות לסעד מהסעדים שנתבעו. הבנק חויב אך ורק בתשלום תמורת הודעה מוקדמת בסך של כ-8,000 שקל.
