ביה"ד לעבודה קבע כי החברה ניסתה לסכל את התארגנות העובדים בשלביה הראשונים, וכי פעולותיה, בהן סירובה לנהל מו"מ עם הארגון היציג, פיטורי סגן יו"ר הוועד והתבטאויות מנכ"ל החברה במייל שנשלח לכלל העובדים, נעשו מתוך מטרה ברורה לפגוע בהתארגנות זו. החברה תחויב לשלם 2,000 שקל נוספים עבור כל יום שבו תתמיד בסירובה לנהל מו"מ עם ההסתדרות
בית הדין לעבודה בתל אביב פסק בסכסוך קיבוצי בין ההסתדרות הלאומית לחברת "קל אוטו", וחייב את החברה בפיצוי לאחר שנמצא כי היא ניסתה לסכל את התארגנות העובדים בשלביה הראשוניים. השופטת הדס יהלום קבעה כי פעולות החברה נעשו מתוך מטרה ברורה לפגוע בהתארגנות במסגרת ההסתדרות הלאומית ולסכל אותה, בין היתר בהתבטאויות מנכ"ל החברה, פיטורי סגן יו"ר הועד ואי ניהול משא ומתן עם ההסתדרות על אף הוראה מפורשת של בית הדין. לפיכך, ונוכח הצורך להרתיע מעסיקים אחרים במשק – חויבה החברה לשלם להסתדרות חצי מיליון שקל וכן 2,000 שקל עבור כל יום בו תתמיד בסירובה לנהל משא ומתן.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בין המשיבה, חברת "קל אוטו", לבין המבקשים התנהל במשך מספר חודשים סכסוך קיבוצי שעניינו בטענות לפגיעה בהתארגנות העובדים על ידי החברה. במהלך ההליכים ניתנו החלטות לפיהן ההסתדרות הלאומית היא ארגון העובדים היציג בחברה, וכן בוטלו פיטוריו של עובד ששימש כסגן יו"ר ועד העובדים הזמני לאחר שנקבע כי פיטוריו היו קשורים בקשר בל ינתק להליך ההתארגנות. לטענת ההסתדרות, פגיעת החברה בהתארגנות העובדים באה לידי ביטוי במספר דרכים, ובכלל זאת פיטורי סגן יו"ר הועד, הפעלת לחץ פסול על העובדים להגיש תצהירים שקריים ומתן עדות שקר, אי הכרה בהסתדרות כארגון יציג של העובדים והבעת עמדה מטעם ההנהלה נגד ההתארגנות בשתי הזדמנויות: ההתבטאות הראשונה מקורה בתכתובת מסרונים שהתנהלה בין מנהל תחום המימון בחברה למנהל אחד הסניפים, בה כתב מנהל התחום כי יש שמועות שעובדי הסניף עומדים מאחורי יוזמת הוועד, וכי "לא אוהבים את זה בהנהלה". ההתבטאות השנייה נעשתה על פי הנטען במייל ששלח מנכ"ל החברה לכלל העובדים, בה נכתב כי יש להישמר מפני סיכון החברה על ידי גורם חיצוני שכל מטרתו "גיוס כספי העובדים שישמשו את מטרותיו".
החברה טענה מאידך כי אין באירועים האמורים משום פגיעה בהתארגנות, שכן מדובר בטענות בשלב מאוחר של לאחר ההכרה ביציגות ולכן לא נגרם להתארגנות כל נזק. עוד נטען כי המבקשות התנהלו בחוסר תום לב ולכן יש לדחות את הבקשות לסעדים כספיים.
השופטת הדס יהלום חייבה את קל אוטו בקנס של חצי מיליון שקל והוצאות משפט, וציינה כי סעיף 33י לחוק הסכמים קיבוציים אוסר על מעסיק לפטר או להרע את תנאי עבודתו של עובד בגין פעילותו במסגרת התארגנות עובדים, כאשר בפסק הדין המנחה בעניין פלאפון (עס"ק 25476-09-12 ההסתדרות הכללית נ' פלאפון תקשורת) נקבע כי איסורים אלו חלים על אחת כמה וכמה בשלבי ההתארגנות הראשוניים בחברה.
השופטת קבעה כי אין מקום לשנות מהקביעה לפיה פיטוריו היו קשורים באופן ישיר לתפקידו בהתארגנות, וכי גם אם הליך הפיטורים בוטל בהחלטת בית הדין עדיין מדובר בפגיעה חמורה בהתארגנות שלא רופאה עם חזרתו של העובד לעבודה. לשיטתה, עצם הפיטורים היוו הרתעה לכלל העובדים מפני התערבות בענייני ההתארגנות, ולכן אף שהעובד הוחזר לעבודה הנזק להתארגנות נותר בעינו ומצדיק את חיובה של החברה בפיצוי מכוח הוראות החוק. מנגד, אשר לטענות בדבר הפעלת לחץ פסול על העובדים להגשת תצהירים שקריים, קבעה השופטת כי לא הוכח שהחברה ביצעה פעולות או ניהלה שיחות עם העובדים במטרה להשפיע עליהם בצורה כזו או אחרת לחתום על התצהירים או להעיד עדות שאינה אמת. לאור האמור, אין לחייב את החברה בפיצוי בעניין זה.
השופטת יהלום התייחסה לטענת ההסתדרות בדבר הבעת עמדה פסולה מטעם ההנהלה וקבעה כי האמירה למנהל הסניף לפיה ההנהלה "לא אוהבת" את יוזמת ועד העובדים היא התבטאות בלתי ראויה שנעשתה בעיתוי סמוך לתחילת הליך ההתארגנות. עוד נקבע כי אין לקבל את טענת החברה לפיה מדובר ב"עובד מן השורה" או עובד זוטר, כי אם בעובד המועסק בחברה שנים רבות, המכהן בתפקידים בכירים שחלקם ניהוליים והמקורב לבעלי החברה. בעניין זה, נפסק בפסק דין פלאפון כי על המעסיק מוטל הנטל להוכיח שהתבטאויות ופעילויות מנהלים או עובדים בקשר להתארגנות לא נעשו על דעתו ובידיעתו, כאשר במקרה זה העובד אמנם ננזף והחברה התנערה ממעשהו אולם לא הוכח שהעובדים ידעו על כך ומכל מקום לא היה בכך כדי להשיב את הנזק שנגרם. משכך, התבטאותו של העובד מהווה פגיעה בהתארגנות המזכה בפיצוי. אשר להתבטאותו של מנכ"ל החברה במייל ששלח לכלל העובדים, הזכיר בית הדין כי בתקופת ההתארגנות הראשונית קמה חזקה לפיה הבעת עמדה על ידי המעסיק או מטעמו בנוגע להתארגנות מהווה הפעלת לחץ, כפיה והשפעה בלתי הוגנים על העובדים, ולכן גבולותיו של חופש ההתבטאות של המעסיק ייבחנו בצמצום רב ביותר.
במקרה זה, התרשמה השופטת יהלום מעדותו של המנכ"ל כי עמדת החברה ביחס להתארגנות במסגרת ההסתדרות היא שלילית ביותר וכי היא מתנגדת באופן מוחלט להתארגנות זו. עוד נקבע כי מדובר בנסיבות חמורות שכן המייל נשלח בתפוצה מלאה לכלל עובדי החברה, בסמוך מאד להכרה בהסתדרות כארגון העובדים היציג וטרם החל משא ומתן בין הצדדים. משכך, מדובר בשלב ראשוני בהתארגנות. כן נקבע כי התנצלותו של המנכ"ל בעקבות הדיון שהתקיים בבית הדין אינה מרפאת לחלוטין את הנזק שכבר נגרם, ולכן יש לפסוק פיצוי גם ברכיב זה.
לכלל האמור, הוסיפה השופטת את אי ניהול המשא ומתן עם ההסתדרות ואי ההכרה בה כארגון יציג, וקבעה כי אין ספק שאי ההכרה ביציגות גם לאחר שניתנה החלטה מפורשת בעניין מחלישה את מעמדה של ההתארגנות ומערערת את יציבותה בפני העובדים, וכי מקום בו מכלול הראיות הצביע על כך שמטרתה הברורה של החברה הייתה לפעול לסיכול ההתארגנות – אי ניהול משא ומתן עם ההסתדרות אינו אלא דרך נוספת ששימשה בידה להשגת מטרה זו ולהערמת קשיים על ההתארגנות המתגבשת.
בפסיקת סכום הפיצוי, קבעה השופטת בין היתר כי היות שמדובר בחברה פרטית המעסיקה מאות עובדים והידועה בתחומה, קיים צורך גדול בהרתעה אל מול מעסיקים אחרים במשק. כמו כן, נדחו טענות החברה להתנהלות לא ראויה מצד ההסתדרות אשר יש בה כדי להפחית מהפיצוי שייפסק לזכותה.
לקריאה נוספת, ראו:
ביה"ד הארצי בפסיקה תקדימית: למעסיק אסור להביע דעה על התארגנות העובדים
המעסיק הוא תמיד הצד החזק? חשבו שוב
