השופטת דלית גילה קבעה כי המנהל עיין אמנם במשרדו בכרטיסי ביקור של נערות ליווי, קיבל דוא"ל עם תמונות הלבשה תחתונה והזמין חלק מהעובדות לצפות בהן במשרדו ואף אמר לתובעת "אני אאנוס אותך", אך אלו לא נעשו באופן מיני, מבזה או משפיל
בית הדין האזורי לעבודה בחיפה דחה תביעה שהגישה עובדת שטענה כי התפטרה מעבודה בשל הטרדות מיניות מטעם מנהלה הישיר, וקבע כי טענותיה היו בחלקן מופרזות ואף מומצאות, וכי הדברים לא עלו לכדי הטרדה מינית. בית המשפט שוכנע אמנם כי המנהל עיין במשרד בכרטיסי ביקור של נערות ליווי, קיבל דוא"ל עם תמונות הלבשה תחתונה והזמין חלק מהעובדות לצפות בהן במשרדו, ואף אמר לתובעת "אני אאנוס אותך", אך קבע כי אלו לא נעשו באופן מיני וכן כי לא הופנתה כלפי העובדת התייחסות מבזה או משפילה המתמקדת במיניותה, כלשון החוק.
לטענת התובעת, מנהלה הישיר נהג לתאר באוזניה ובאוזני שאר העובדים תיאורים מיניים ותלה באולם העובדה צילומים פרובוקטיביים של נשים. בנוסף, הוא נהג להסתגר בחדרו ולצפות בצילומים פורנוגרפיים במחשב, שעה שדלתו היתה פתוחה, ואף צבט בישבנה ולחש באוזנה כי הוא יאנוס אותה. כתוצאה מהתנהגות זו, סבלה התובעת לטענתה מחוסר שקט נפשי והתפרצויות בכי, עד שבסופו של דבר פנתה למנהל וביקשה להתפטר ולקבל מכתב פיטורים ופיצויי פיטורים. לגרסתה, הנתבע הסכים לכך אך כשהגיעה לקבל את מכתב הפיטורים צעק עליה ודרש ממנה לעזוב, ולאחר שסירבה הזמין משטרה.
המנהל הכחיש כי צבט בישבנה של התובעת ואיים לאנוס אותו, וטען כי היא התפארה באוזני חברותיה כי תעזוב את העבודה ותאשים אותו בהטרדה מינית על מנת לקבל פיצויי פיטורים. לטענתו, התובעת התפטרה לאלתר ללא הודעה מוקדמת והחלה מידית לעבוד במקום אחר, ומשסירב לתת לה מכתב פיטורים תקפה אותו פיזית וכינתה אותו סוטה מין בנוכחות כל העובדים.
השופטת דלית גילה קבעה כי קיים קושי לתת אמון מוחלט בדברי שני הצדדים, אך בהתבסס על מכלול העדויות והמסמכים היא העדיפה את גרסת הנתבע והחברה. השופטת דחתה את הטענה שהמנהל תלה תמונות עירום באולם העבודה וצפה בחדרו בתמונות פורנוגרפיות וקבעה כי כרטיסי הביקור של נערות הליווי נאספו על ידי אחת העובדות שלא הכריחה איש לצפות בהם.
השופטת קבעה כי התובעת לא הביאה עדויות או ראיות חיצוניות לביסוס גרסתה בדבר הצביטה והאיום באונס, ולדעת בית הדין המציאה את הסיפור כחלק מהבטחתה להעליל על המנהל. חיזוק למסקנה זו מצא בית הדין גם בתגובות התובעת, שלא התלוננה על המעשה בזמן אמת – לא באזני חברותיה ולא באזני השוטרים שהוזעקו כדי להוציאה מהמפעל. יחד עם זאת, המנהל הודה כי אמר לתובעת "אני אאנוס אותך", אולם לדעת בית הדין זו לא נאמרה מתוך כוונה "לבזות" או "להשפיל" את התובעת.
עוד ציינה השופטת כי חופש הפרט מעניק לעובדים זכות להתבונן באופן אישי בתמונות המוצאות חן בעיניהם, גם אם אחרים מוצאים שהן גסות ובוטות, וגם אם יש עובדים אחרים הנרתעים מכך. לאור האמור קבע בית הדין כי התובעת לא הוטרדה מינית על ידי המנהל.
השופטת שוכנעה כי התפטרותה של התובעת נבעה מחילוקי דעות בינה לבין יתר העובדות וממציאת מקום עבודה חלופי, ולא כטענתה בשל התנהגותו הפסולה של המנהל, שלא הוכחה. לאור האמור נקבע כי לא הוכח שהתקיימו נסיבות ביחסי עבודה שבהן לא ניתן לדרוש מהתובעת להמשיך לעבוד, וכי היא לא התריעה לפני עזיבתה על מצב המחייב שינוי, ולכן אינה זכאית לפיצויי פיטורים.
