המחוזי הורה על פרסום שמו של עו"ד שנעצר בשל פוסטים שבהם השמיע דברי שבח לחמאס. עם המצוי בעיצומה של לחימה קשה, כאשר סכנה קיומית מרחפת מעל ראשו וחייליו, אינו יכול לסבול גילויי עידוד שבח או הסתה של האויב ולהבליג. במקרה ממין זה ייקוב הדין את ההר. חסד של לפנים משורת הדין ייעשה במקרים אחרים
עסקינן בערר המופנה כלפי החלטת כב' השופט זיאד סאלח מבית משפט השלום בעכו שניתנה במסגרת ההחלטה להורות על המשך החזקת המשיב במעצר, ועניינה בהיענות בית המשפט לבקשת ההגנה למנוע את פרסום שמו המלא של המשיב. במסגרת הערר מבוקש להתיר פרסום שמו המלא של המשיב. טעמיה של הארכת המעצר נעוצים בכך, שהמשיב נחשד בעבירות של פרסום דברי שבח ואהדה לרבות תמיכה והזדהות עם ארגון טרור, בניגוד לסעיף 24 לחוק המאבק בטרור ולסעיף 144ד לחוק העונשין. שני פרסומים ניצבו בבסיס החקירה: האחד עניינו בכך, שאין פתרון מלבד השמדת הכובש, והאחר עוסק ב"מכה אלוהית" שהנחיתה תנועת ההתנגדות האסלאמית, מכה, ששברה את גישת העליונות הישראלית ואת ההפסדים הערבים אל מול הכיבוש הישראלי הנמשך 75 שנה, בין אם של עזה ובין אם של העם הפלסטיני בכלל או מדינות הערב השונות "הם סימן לסיום של משטר...". צוין עוד בפוסט שהופלו 120 אלף טונות של רקטות בעזה ללא תוצאות ומנגד גדודי אלקסאם הודיעו כי אם המצב הזה יימשך, בני הערובה הישראלים יוצאו להורג בזה אחר זה בהוצאה להורג שתשודר בשידור חי. בית המשפט קמא מצא, שהפוסט השני בהחלט עשוי להיקרא דבר שבח ואהדה למעשה טרור. בכל הנוגע לעילת המעצר, מצא כי בשעת מלחמה, כשכוחות הביטחון של המדינה נלחמים לשם הגנה עליהם וגם על אזרחיה יש בפרסום דברי שבח לטרור כדי להקים עילת מסוכנות. עם זאת בית המשפט הורה על איסור פרסום שמו של החשוד, משהדבר עלול לפגוע בתדמיתו ושמו הטוב כעו"ד באופן קיצוני ולא מוצדק.
לעמדת המשטרה, העובדה שהמשיב הוא עורך דין, מהווה טעם המגביר את עוצמת זכות הציבור לדעת שהוא חשוד בעבירות המפורטות. האיזון בין זכות הציבור לדעת לבין שמירה על פרטיות המשיב מצביע במובהק על חיוב הפרסום. צורכי הפרסום עולים בקנה אחד עם כוונת רשויות האכיפה למגר את תופעת התמיכה בארגוני הטרור וההסתה לטרור. המשיב עצמו פרסם את הדברים בשמו ותחת תמונתו ולא חשש לעשות כן.
לטענת המשיב, ספק אם בכלל ניתן לראות בפוסטים הנ"ל בגדר דברי שבח, תמיכה או אהדה לארגון טרור, ובוודאי שאין לראותם בגדר קריאה לביצוע מעשה טרור. מבוקש לנהוג לפנים משורת הדין ולהמנע מקבלת הערר ולו מטעמי חסד.
כב' השופט א' לוי פסק כי יש לקבל את הערר. בשביעי בנובמבר ציינה המדינה 30 ימים ל"שבת השחורה", עת חלאות אדם, בני עוולה חסרי צלם אנוש פשטו על יישובי עוטף ישראל, וכן אופקים ושדרות, וביצעו טבח חסר – אבחנה באזרחים תמימים, ואחרים נחטפו באכזריות. בעקבות מעשים אלה, נאלצה מדינת ישראל לפתוח במערכה, שנועדה לחסל את ארגון המרצחים חמאס, ארגון שעל שורותיו נמנו מבצעי מעשי הזוועה. אותה מלחמה עודנה ניטשת במלוא עוזה וחיילינו פושטים על מעוזי חמאס כדי להשמיד את ארגון הטרור ולמחוק זכרו מעל פני האדמה. מעשי הטבח הביאו למותם של יותר מ- 1,400, לפציעתם של אלפים נוספים ובעצם ימים אלה מוחזקים עדיין 240 חטופים בידי ארגון המרצחים כאשר כוחותינו עמלים על השבתם. שורת האירועים הללו היא הרקע לתיק החקירה דנא, אליו מתייחס הערר. המסגרת הנורמטיבית החלה על הסוגיה מצויה בסעיף 70(ה1)(1) לחוק בתי המשפט הקובע את נוסחת האיזון. בית המשפט רשאי לאסור פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום, אם מצא כי הדבר עלול לגרום לחשוד נזק חמור וסבר כי יש להעדיף את מניעת הנזק על פני העניין הציבורי שבפרסום. פומביות הדיון הוא אחד העקרונות החוקתיים המרכזיים שביסוד שיטת המשפט בישראל, שאינו נופל בחשיבותו מעקרונות כבוד האדם והזכות לשם טוב. לציבור יש עניין לדעת על תופעות עברייניות ועל האמצעים הננקטים לגילוי עבריינים ולהעמדתם לדין. מכאן – שככלל, דיונים ינוהלו בפומבי ושמות המשתתפים בהם יפורסמו. בפרשת פינטו (רע"פ 7276/13), נקבע כי "על החשוד להראות, אפוא, כי באם יותר הפרסום, עלול להיגרם לו, במידה קרובה של וודאות נזק המתאפיין בחומרה מיוחדת, יוצאת מגדר הרגיל – החורג בחומרתו מהפגיעה הטבעית העלולה להיגרם לכל אדם בעקבות פתיחתה של חקירה פלילית נגדו והנלוות לה ולקשירת שמו בה, מעצם טיבו וטבעו של ההליך".
מהלכה למעשה, נקבע כי מדובר בעבירות בעלות אופי חמור, עבירות המכוונות נגד ביטחון המדינה וביטחון תושביה. האינטרס הציבורי הטמון בפרסום הליכים הקשורים באכיפת האיסורים הללו הוא ניכר. אינטרס זה כולל הן היבטים הרתעתיים, והן מניעתיים. בתקופה הסוערת בה נתונה המדינה ואזרחיה, כאשר הרוחות רוגשות והדם גועש, כאשר ליבו של כל אדם שלו מצפון יוצא אל המשפחות השכולות, משפחות החטופים והפצועים הרבים, החשיבות לפרסם את העובדה שרשויות האכיפה מטפלות במעשים שכאלה רבה שבעתיים. כאשר מתקיים חשש שמחלוקות עלולות להביא לעימותים אלימים בין חלקים שונים בציבור, הצורך למנוע ליבוי היצרים וקריאות לאלימות מתחדד ומתעצם והופך לעניין קיומי ממש. יוצא, שהעניין הציבורי הכללי בפרסום חקירת חשדות כגון אלו הוא מהותי ומשמעותי. מדובר לכאורה בפרסומים בעלי פוטנציאל מסית. נקבע שהן במישור אופי העבירות והן במישור הקונקרטי של אופי הביטוי, טיבו וטבעו, מתקיים אינטרס ציבורי מובהק וחזק לפרסם. מדובר בפרסומים המשבחים ומפארים, מעודדים ומסיתים למעשי טרור, ולפיכך, האינטרס הציבורי בפרסום הוא מובהק.
יתרה מזו, נקבע כי המשיב טען שככל ששמו יפורסם, תיפגע פרנסתו, משחלק מלקוחותיו יהודים. כמו כן, ייפגע שמו הטוב ושמו המקצועי, משהינו עורך דין ידוע ומוערך המופיע בבתי המשפט השכם והערב, וייפגעו בני משפחתו, אשר אין כל עוול בכפם. הוא עצמו ובני משפחתו עלולים להיות יעד ללחצים, איומים ואלימות מצד קיצוניים, אשר יסלדו סלידה קשה מהדברים שפורסמו ויבקשו "לנקום" או להביע דעתם עליהם באורח פוגעני ואולי אף אלים. נקבע כי אכן, מדובר בשורה של נזקים משמעותיים, עם זאת, חלקם הוא מנת חלקו של כל מי שמתנהלת נגדו חקירה פלילית, אחרים אינם אלא חשש מרוחק אשר איננו בשום אופן מוכח בראיות. חלק אחר שלהם הוא התוצאה הטבעית של פרסום דבר עידוד ושבח לטרור בזמן מלחמה כאשר המפרסם עושה כן תחת שמו ופרטיו הגלויים. בית המשפט הדגיש כי המשיב פרסם את דבריו בריש גליי, לאלפי עוקביו, בשמו ובתמונתו. הוא לא התבייש מפני לקוחותיו בהביעו את דעותיו, הוא לא סבר שיהא בכך כדי לסכן את בריאותו או את בריאות בני משפחתו. דומה, שבכך, הוא חתר תחת יכולתו לטעון כי הנזק הטמון בפרסום שמו הוא נזק חמור ויוצא דופן במידה המחייבת שקילת הימנעות מפרסום שמו. משנמצא שהאינטרס הציבורי בפרסום הוא מובהק ושהנזק הצפוי כתוצאה מהפרסום איננו יוצא דופן והוא כזה שהחשוד עצמו גרם, ברור שעל אינטרס פומביות הדיון לגבור.
בית המשפט הוסיף לקראת סיום כי זוהי תקופה רגישה בחייו של עם ובחייה של אומה. שום עם המצוי בעיצומה של לחימה קשה, כאשר סכנה קיומית מרחפת מעל ראשו וחייליו, אינו יכול לסבול גילויי עידוד שבח או הסתה של האויב בתקופה שכזו ולהבליג. שום עם איננו יכול לאפשר ליבוי היצרים והורדת המחסום בפני מלחמות פנימיות, הפגנות אלימות ופגיעה בחיי אדם או במרקם החברתי העדין המרכיב אותו. לפיכך, חומרה מיוחדת נודעת למעשי שבח, עידוד או תמיכה בטרור בתקופה זו. חשיבות רבה נועדת לחקירת הדברים ובירורם עד תום. ככל שהמעשים מוכחים חשוב שעושיהם יובאו לדין. ההליכים המשפטיים בכגון דא חייבים להיות פומביים גם אם יש בכך אי – נוחות ואולי אף נזק למבצעי המעשים. במקרה ממין זה ייקוב הדין את ההר. חסד של לפנים משורת הדין ייעשה במקרים אחרים.
לסיכום, הערר מתקבל ואיסור פרסום שם המשיב מבוטל.
הצדדים יוצגו ע"י: לא צויין
