העליון החמיר ב- 24 חודשים את עונשי המאסר של עבריינים שקשרו קשר לביצוע שני מעשי רצח. נקבע כי הקשר דומה ל׳פשיעה מאורגנת׳ של ממש ונרקם כדי להביא לידי פעולת נקם בשל ׳ניסיון החיסול׳ של אחד מהנאשמים. יש להחמיר בענישה בשל נטילת החוק לידיים כחלק מ׳סגירת חשבונות׳ בעולם הפשע
עסקינן בשלושה ערעורים, מזה ומזה, על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בו הוטלו על המערערים בע"פ 5170/23 ו-5202/23, הם המשיבים לערעור המדינה בגדרי ע"פ 5219/23, עונשי מאסר בפועל לצד מאסר מותנה וקנס. על קובס הוטל עונש מאסר בפועל של 32 חודשים וקנס בגובה של 15,000 ש"ח, על עתאבא הוטל עונש מאסר בפועל של 25 חודשים וקנס בגובה של 10,000 ש"ח, ועל בוסקילה הוטל עונש מאסר בפועל של 29 חודשים וקנס בגובה של 10,000 ש"ח. המערערים הורשעו, במסגרת הסדר טיעון שלא כלל הסכמה לעניין העונש, בביצוע עבירות שעניינן קשירת קשר לביצוע רצח, וכן בעבירות נשק שונות. לאחר שהתפוצץ מטען חבלה שהוצמד לרכבו של קובס, קשר עם קבוצה של שבעה אחרים, בכללם עתאבא ובוסקילה, במטרה לגרום למותם של שניים מחבריה של 'חבורה', בהם חשד כמעורבים בהנחת המטען. כדי להוציא את הנקמה מן הכוח אל הפועל, המערערים ביצעו פעולות הכנה שונות לרבות ביצוע מעקבים, ורכישת טלפונים 'מבצעיים'. הרצון לא הבשיל לכדי מעשה בשל קשיים 'לוגיסטיים'. בהמשך, תכננו לרצוח אדם אחר מתוך החבורה, אולם נעצרו בטרם ביצעו את זממם.
המערערים טוענים כי בית המשפט המחוזי החמיר עמם יתר על המידה, ולא התחשב די הצורך בנתוניהם האישיים והמשפחתיים. קשירת הקשר הייתה רחוקה מלצאת אל הפועל, והתבטאה ב'דיבורים'.
לעמדת המדינה, יש להחמיר את מתחמי הענישה שנקבעו בצורה משמעותית ולהתערב במיקום העונשים בגדרי המתחמים. העונשים שהוטלו בפועל מקלים עם המערערים יתר על המידה ואינם הולמים את חומרת המעשים, ואין בהם כדי להלום את הצורך בענישה מרתיעה עבור מי ש'לוקחים את החוק לידיים'.
כב' השופט ח' כבוב פסק כי יש לקבל את ערעור המדינה. נקודת המוצא היא כי התערבות ערכאת הערעור בגזר הדין של הערכאה הדיונית שמורה למקרים חריגים, של סטייה ממשית ממדיניות הענישה הראויה או שנפלה בגזר הדין טענות מהותית. בעניין דנן, יש להחמיר בעונשים שהוטלו על שלושת המערערים, משהם סוטים סטייה ממשית ממדיניות הענישה הראויה, בכפוף להלכה לפיה ערכאת הערעור לא ממצה את הדין עם הנאשם. זאת אף בשים לב לפערים בענישה, ביחס לגזר דינם של הנאשמים האחרים בפרשה, ומבלי להתעלם מחלקם השונה, במכלול האירועים. נקודת המוצא לדיון בדבר ענישה היא מצוות המחוקק, שקבע כי העיקרון המנחה בעת גזירת העונש הוא עיקרון ההלימה, שמשמעותו "קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו" (סעיף 40ב לחוק העונשין). ביסוד עבירת קשירת הקשר עומדת התחברות בין שני אנשים, או יותר, שנועדה להביא לביצועו של פשע או עוון. יסודות העבירה כוללים יסוד עובדתי שמתבטא בהסכמה בין שני אנשים או יותר לעשות מעשה פשע, ויסוד נפשי של הסכמה לפעול עם הצד האחר לקשר, לשם המטרה הפסולה וכוונה שהמטרה הפסולה של הקשר תוגשם. יתרה מכך, מדובר בעבירה שהיא ׳קורלטיבית׳ אך גם עצמאית ובעלת קיום נפרד, ואין מדובר בעבירה הנגזרת מהעבירה המושלמת. על כן, ניתן להעמיד לדין את העושה, הן בגין עבירת הקשר, הן בגין העבירה המושלמת. בנוסף להשפעה שיש לעבירה מושא הקשר על 'משקלה' של עבירת קשירת הקשר כאמור, יש להוסיף ולבחון, גם את טיבו של הקשר בכל הנוגע לפעולות שבוצעו במטרה להגשימו. כך, ככל שהקשר שנרקם כלל מעשי הכנה מגוונים ומשמעותיים, בעלי אופי פלילי, על מנת להוציא את העבירה מושא הקשר אל הפועל – יהא לדבר השפעה על העונש שייגזר על הנאשם.
מן הכלל אל הפרט נקבע כי הקשר שקשרו המערערים נועד לשם ביצוע שני מעשי רצח שונים. בע"פ 1213/21 בעניין וואסה נכתב: "יש להשמיעו בקול רם וצלול – עבירת הרצח הייתה, ונותרה, החמורה שבספר החוקים; העונש שניתן לגזור בגינה היה, ונותר, החמור שבדין; עקרון קדושת החיים, עודנו נישא מעל יתר השיקולים והאינטרסים...". המערערים קשרו קשר לביצוע עבירה מן החמורות ביותר שיש, ביחס לשני גורמים שונים בהם חשד קובס. בכך יש כדי להשפיע, באופן ממשי, על המשקל שיש לייחס לעבירת קשירת הקשר לביצוע פשע בה הורשעו, כאשר יש לזכור כי מדובר בעבירה שבצידה קבוע עונש מאסר של 7 שנים. אם לא די בכך, הרי שטיב הקשר שנקשר הוא מסוג הדומה ל׳פשיעה מאורגנת׳ של ממש. המערערים, כחלק מקבוצה בת שמונה חברים, ביצעו מעקבים, בין היתר באמצעות רכב שכור; תכננו נתיבי הגעה ומילוט; רכשו טלפונים 'מבצעיים'; שכרו דירת מסתור; הצטיידו בקטנוע ובשני אקדחים, תחמושת ואפודי מגן. כל זאת, כדי להביא לידי פעולת נקם בשל ׳ניסיון החיסול׳ של קובס, תוך נטילת החוק לידיים כחלק מ׳סגירת חשבונות׳ בעולם הפשע. בעניין אבו שאח (ע"פ 4246/23) נאמר: "בית משפט זה עמד לא אחת על החומרה הגלומה בתת-התרבות שהתפתחה במחוזותינו, שבמסגרתה מחליט מאן דהוא לקחת לידיו את החוק ולשים עצמו במקום רשויות האכיפה. חברה אשר חפצה בתחושת ביטחון בעריה וברחובותיה, אינה יכולה להשלים עם תופעה זו. על בתי המשפט לתרום לביעור הנגע הרע הזה, באמצעות השתת עונשים חמורים על מי שאינו מקבל על עצמו את מוראו של השלטון וסבור כי הוא רשאי לעשות דין לעצמו. ". לשיקולים אלה נכון היה לתת משקל וביטוי ממשי בעת גזירת הדין, דבר אשר דומה כי לא נעשה, למצער די הצורך. לאור האמור, נקבע כי נכון היה, בנסיבות העניין, לגזור את עונשם של המערערים בגין עבירת קשירת הקשר בחלק העליון של העונש שקבע המחוקק בצד העבירה. משכך, על בית המשפט להתערב במקרה הספציפי, בכפוף למגבלות כערכאת ערעור, ולהעמיד הלכה על מכונה בכל הנוגע לענישה בעבירת הקשר – בין היתר, מתוך מבט צופה פני עתיד.
לא זו אף זו, נקבע כי לא ניתן להפריז בחומרה היתרה הנודעת לביצוע עבירות בנשק על סוגיהן, אשר הפכו זה מכבר למכת מדינה שמחירה, בפרט בחיי אדם, כואב, מעיק ומצער. בפסיקתו חזר בית המשפט העליון על הסכנה הממשית הגלומה בעבירות אלה לשלום וביטחון הציבור וכן לסדר הציבורי כולו. מערכת המשפט, גם היא, נדרשת לתת חלקה במלחמת החָרְמָה נגד מבצעי עבירות הנשק השונות, החל מעבירות סחר בנשק, דרך החזקת נשק וכלה בנשיאה והובלה. בהתאם, ניכרת בפסיקה מגמה עקבית של החמרה בענישה כלפי מבצעי עבירות בנשק. החומרה היתרה במעשי המערערים לא מצאה ביטוי מספק בגזר הדין. וזאת, הן ביחס לפסיקת בית משפט זה, הן ביחס למצוות המחוקק במסגרת תיקון 140 לחוק העונשין. הדברים נכונים גם לאור העובדה שגזר הדין ניתן במסגרת הסדר טיעון לאחר משא ומתן ממושך בין הצדדים. כאשר עוסקים במה שנדמה כ׳סגירת חשבונות׳ בעולם התחתון, על בית המשפט לתת דעתו לשיקולי ההרתעה. בית המשפט הורה על החמרה בעונשם של המערערים, בדרך של הוספת 24 חודשי מאסר בפועל לעונשו של כל אחד מהם. הובהר, כי על אף החמרה זו אין מדובר במיצוי הדין, לאור המגבלות המוטלות על ערכאת הערעור וכן בשים לב לטענות שעניינן אחידות הענישה. נפסק כי קובס ירצה 56 חודשי מאסר בפועל, חלף ,2; עתאבא ירצה עונש מאסר בפועל של 49 חודשים, חלף 25, ובוסקילה ירצה עונש מאסר בפועל של 53 חודשים, חלף 29. הוער כי אמנם מדובר בהחמרה ממשית, אך היא מתחייבת בנסיבות העניין משגזר הדין סוטה סטייה ממשית ממדיניות הענישה הראויה. יתר רכיבי גזר הדין – יעמדו בעינם.
לסיכום, ערעור המדינה מתקבל, ערעורי המערערים נדחו.
המערערים יוצגו ע"י: עו"ד שי טובים; עו"ד שי שורר; עו"ד זקי אלעברה; עו"ד אברהם יקוטי; עו"ד זוהר ארבל
המשיבה יוצגה ע"י: עו"ד ארז בן-ארויה
