40 חודשי מאסר הושתו על צעיר שנסע בכבישי הנגב בנהיגה פרועה וללא רישיון, תוך שהוא נמלט משוטרים. מדובר בתופעה נפוצה בדרום שהפכה ל"מכת אזור" ומשרה תחושה של חוסר משילות. על בתי המשפט להבהיר כי נהיגה פרועה הינה התנהלות שמחיר כבד לצידה, תוך תקווה שבהרתעת הרבים יהא בכדי להציל קורבנות פוטנציאליים בנפש
עסקינן בגזר דינו של נאשם אשר הורשע, במסגרת הסדר טיעון על פי הודאתו, בביצוע עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, נהיגה ללא רישיון נהיגה, נהיגה ללא ביטוח והתנגדות למעצר. הנאשם, שמעולם לא אחז ברישיון נהיגה תקף, נהג ברכב השייך לאביו בערד כשהוא מסיע עמו נוסעת. בשלב מסוים, בעודו באזור התעשייה בערד החל בנסיעה לאחור, שוטרת שהייתה במקום בניידת משטרה הבחינה בכך וסימנה לנאשם לעצור. הנאשם לא נענה להוראה והגביר את מהירות נסיעתו לאחור תוך שהוא מתקרב אל הניידת ומיד לאחר מכן החל בנסיעה קדימה במהירות כאשר השוטרת דולקת אחריו בניידת. בהמשך פנה הנאשם לכביש בין עירוני תוך שהוא מתעלם מקריאות שוטר לעצור, ואף נסע נגד כוון התנועה. הנאשם נמלט מהרכב ולאחר מרדף רגלי והשוטר הצליח לאוזקו תוך שימוש בכוח.
כב' השופט י' עטר פסק כי העבירות בהן הורשע הנאשם חמורות, ובפרט בהינתן נסיבות ביצוען. הנאשם פגע באופן מובהק, בערכים המוגנים הנוגעים להבטחת ביטחון המשתמשים בכביש וכפועל יוצא מכך בערכים המוגנים הנוגעים לשמירה על קדושת החיים ועל שלמות הגוף. נהיגתו טומנת בחובה פגיעה של ממש בביטחון המשתמשים בכביש בכלל, וסיכון ביטחון השוטרים הדולקים אחריו, בטחונו שלו וביטחונה של הנוסעת שנסעה ברכבו. רכב הנהוג באופן מסוכן, יכול להוות כלי משחית של ממש שפגיעתו קטלנית. במקרה דנן, הדברים יפים מקל וחומר מקום בו הנאשם היה מודע לכך ששוטרים דולקים אחריו ומורים לו לעצור, ובידיעה ברורה בחר להימלט מאחריות בגין ביצוע עבירות קודמות של נהיגה ללא רישיון נהיגה וביטוח, ולשם כך היה נכון לסכן באופן ממשי ומוחשי, את חיי המשתמשים בדרך, חיי הנוסעת ברכבו וחייו שלו. מדובר במי שבאופן מודע ומתוך בחירה מלאה, ועל מנת להגשים את התכלית של הימלטות מידי השוטרים, בחר להימלט על דרך נהיגה פרועה ומסוכנת, תוך יצירת סיכון ממשי ומוחשי.
זאת ועוד, נקבע כי מעשיו של הנאשם מגלמים את הטענות העולות תדיר ביחס לתחושת הציבור הנורמטיבי בנגב של היעדר משילות ותופעת ה"דרום הפרוע". הנאשם פגע גם בתחושת הביטחון האישי של הציבור הסובל מתופעה נפוצה זו, וחש כי כבישי הנגב וחוצות ערי הנגב אינם בטוחים עוד. במעשיו יש גם משום התרסה כלפי שלוחי מערכת אכיפת החוק, וכפועל יוצא מכך כלפי עצם הניסיון להשליט משילות ברחבי הנגב ובחוצות ערי הנגב. בע"פ 2410/04 בעניין אבולקיעאן בית המשפט העליון התייחס לתופעה של הימלטות בנהיגה פרועה מניידות משטרה בכבשי הנגב, ולעיתים תוך פריצת מחסומים, וציין: "...חברה מתוקנת אינה יכולה להשלים ואסור לה להשלים, עם בריונות ופריעת עול מסוג זה, ומקל וחומר שאין להשלים עם כך כאשר מדובר בתופעה שרבים חוטאים בה, והמתרחשת כמעשה של יום יום באזור הנגב. את התופעה החמורה הזו יש למגר כדי להבטיח את שלום הציבור וגם כדי לאפשר לאנשי החוק למלא את תפקידם בלא מורא.".
מן הכלל אל הפרט נקבע כי יש לתת משקל של ממש לכברת הדרך הארוכה שבה נהג הנאשם ולכך שנהיגתו הפרועה החלה בטבורה של העיר ערד, המשיכה בכביש ראשי בין עירוני, בו מטבע הדברים, נוכח מהירויות הנסיעה, הסיכון לגרימת תאונה קטלנית אף גובר, והמשיכה לאחר מכן בכביש צר חרף העובדה שהגיעו כלי רכב מולו. חומרה יתרה נלמדת מכך שלא היה בנוכחות השוטרים בכלל ובהוראותיהם לעצור, בפרט, בכדי לגרום לנאשם להתעשת, להבין את משמעות מעשיו ולחדול מביצוע העבירות. הנאשם בחר לבצע את העבירות במפגיע לנגד עיני שוטרים שהיו מאחוריו, ובכך לימד כי מורא החוק לא חל עליו. בזכות תושייתם של נהגי כלי הרכב שנסעו כחוק ואשר נאלצו לסטות ממסלול נסיעתם על מנת שלא להתנגש ברכבו של הנאשם, נמנעה תוצאה קשה יותר. על נחישותו של הנאשם להימלט, ויהי מה, מהשוטרים, ניתן ללמוד מכך שגם לאחר שעצר את רכבו בחר להימלט רגלית מהשוטר, ניהל מרדף רגלי ממושך, וגם לאחר שהנאשם נפל, הוא נאבק בשוטר שניסה לעצור אותו. התנגדות הנאשם בכוח למעצרו, אף היא מהווה שיקול במסגרת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות. מאידך, לקולת הנאשם, ניתן משקל לעובדה שחרף אותה נהיגה מסוכנת, לא נפגע אף רכב. בסופו של יום הנאשם עצר מיוזמתו את הרכב בו נהג והפסיק מיוזמתו את הסיכון שגרם. לנאשם אין הרשעות פליליות קודמות, ולחובתו הרשעת תעבורה אחת קודמת.
יתרה מזו, נקבע כי ההימלטות מניידות משטרה תוך נהיגה מסוכנת ופרועה מהווה תופעה נפוצה בכבישי הנגב ובחוצות ערי הנגב, והפכה למעין "מכת אזור", המקימה סכנה של ממש לשלומם הפיזי של המשתמשים בדרכים. על בתי המשפט לדאוג כי תצא בת קול לפיה גרימת סיכון שכזה למשתמשים בדרך על ידי נהיגה פרועה תוך הימלטות מניידות משטרה, הינה התנהלות שמחיר כבד לצידה, תוך תקווה שבהרתעת הרבים יהא בכדי להציל קורבנות פוטנציאליים בנפש. הצורך לנסות ולהציל חיי קורבנות פוטנציאליים ופגיעה בנפש, מצדיק העמדת שיקולי הרתעת הרבים בעדיפות גבוהה יותר ביחס לשיקולי השיקום של האינדיבידואל. הדברים יפים מקל וחומר מקום בו נדרשת הרתעת הרבים גם לשם החזרת תחושת הביטחון לתושבי הנגב המלינים על תחושה של היעדר משילות באיזור, בין השאר, בשל תופעה רחבה זו המקנה תחושה של אזור בארץ בו לית דין ולית דיין ושל מעין "מערב פרוע", בדרום הארץ. יתרה מכך, המלצת שירות המבחן להמנע ממאסר מאחורי סורג ובריח אינה עולה בקנה אחד עם עקרון ההלימה שהתווה המחוקק כעקרון המנחה בענישה. מעבר לשיקולי השיקום, חומרת מעשיו של הנאשם, לרבות הצורך הממשי בהרתעת הרבים, אינם מצדיקים הימנעות ממאסר מאחורי סורג ובריח. הנאשם לא עבר כל הליך טיפולי ייעודי וכל שעולה מהתסקיר הוא שהנאשם הביע נכונות להשתלב בקבוצה טיפולית. על פי הוראות סעיף 40ד' לחוק העונשין, חריגה משיקולי שיקום תתאפשר רק אם שוכנע בית המשפט כי הנאשם השתקם או שיש סיכוי של ממש שישתקם. מעבר לכך, ענישת הנאשם בהלימה לחומרת מעשיו מאחורי סורג ובריח, לא תסתום את הגולל על האופק השיקומי, ככל שיחפוץ בכך, והוא יוכל לעשות זאת במסגרות הטיפוליות הרבות המוצעות על ידי שב"ס.
לאור האמור, נקבע כי על אף שנוכח חשיבות שיקולי הרתעת הרבים, היה מקום לגזור את דינו של הנאשם ברף גבוה יותר בתוך המתחם, יש להביא את שיקולי השיקום המסוימים. זאת חרף שיקולי ההרתעה כבדי המשקל בשל החשיבות בהרתעת הרבים נוכח נפוצות התופעה והפגיעה המשמעותית בביטחון הציבור כמו גם הצורך בהחזרת תחושת הביטחון האישי והמשילות בנגב. בשל אותם ניצנים של שיקולי שיקום הנלמדים מהתסקיר ועל מנת לעודד את הנאשם, יגזר דינו ברף הנמוך של המתחם. על הנאשם הושתו 40 חודשי מאסר בפועל, ו- 42 חודשי פסילה בפועל מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה.
לסיכום, על הנאשם הושתו 40 חודשי מאסר בפועל, ו- 42 חודשי פסילה בפועל.
המאשימה יוצגה ע"י: עו"ד אסף בר יוסף ; הנאשם יוצג ע"י: עו"ד שני אלגרבלי
