כב' השופט נ' סולברג דחה בקשת נאשם לשחררו לקהילה טיפולית בטרם נגזר דינו. נקבע כי יש לדחות את הטענה כי חלופות מעצר שיקומיות מגשימות את השאיפה להחזיר את העבריין למוטב, בעוד שהכלא, מדרדר אותו לעבריינות חוזרת. בית הכלא עשוי להיות מוסד משקם, ותקופת הכלא, מהווה נדבך נוסף, ומשמעותי, בדרך לשיקום
העורר הורשע בפברואר 2023, על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, ירי מנשק חם, ונשיאת נשק. החל מדצמבר 2021 הוא שוהה מאחורי סורג ובריח, השתלב, ואף התמיד, בפרויקט 'ראשית' לגמילה מסמים. במסגרת הליכי המעצר עתרה ההגנה להורות על שילובו של העורר בקהילה טיפולית, לטובת טיפול בהתמכרותו לסמים. המותב הדן בתיק העיקרי, קבע כי סוגיית הפניית הנאשם למסגרת שיקומית תידון במסגרת ההליך העיקרי, לאחר שיישמעו טיעוני הצדדים לעונש. בסופו של יום, הוחלט ברוב דעות לדחות את בקשת העורר לשחררו ממעצר לשם קליטתו בקהילה הטיפולית, בטרם יִגזר דינו.
לטענת העורר, מעבר לאופק השיקומי היציב שנשקף לו, יש לייחס משקל רב לאינטרס הציפיה וההסתמכות שלו על ההחלטות קודמות שניתנו בעניינו, על התסקירים החיוביים שניתנו לגביו, ועל הראיונות שנערכו לו במסגרת הטיפולית. העורר ביקש להעביר את הדיון למותב תלתא, משמדובר בסוגיות מהותיות הנוגעות לנאשמים רבים הנתונים במעצר.
המדינה טענה מנגד, כי מסוכנותו הרבה של העורר ניכרת ממעשיו החמורים, כמו גם מעברו הפלילי העשיר. ענייננו אינו עומד בקריטריונים שנקבעו בפסיקה לטובת שליחת נאשם לגמילה מסמים בשלב המעצר, וזאת בפרט נוכח הקִרבה הרבה למועד גזר הדין.
כב' השופט נ' סולברג פסק כי יש לדחות את הערר, והבקשה אינה מגלה כל סוגיה עקרונית בעלת השלכות רוחב, המצדיקה לקיים בה דיון לפני הרכב תלתא. גם שנפלה מחלוקת בין חברי ההרכב, דעת הרוב היא מנומקת, מפורטת ומשכנעת – ולא נפלה שגגה במסקנת שופטי הרוב בבית המשפט המחוזי. השופטים התלבטו, שקלו והחליטו. עשו את מלאכתם נאמנה. בית המשפט המחוזי יִשם היטב את ההלכה הפסוקה בשאלת העיתוי שבו יש לשקול הליכי טיפול וגמילה – היינו בשלב גזירת הדין, ולא בשלב המעצר. בית המשפט המחוזי, שהרשות, כאמור, היתה נתונה לו – בחר שלא להורות על חלופת מעצר בהליך גמילה בקהילה טיפולית, זאת לאחר ששיווה לנגד עיניו את השיקולים שראוי לשקול – ובצדק קבע כי השיקולים המובילים למסקנה כי יש לפנות לגזירת דינו – מכריעים את הכף. מסקנה זו עולה בקנה אחד עם הפסיקה שקבעה, כי "ככל שהמועד בו גזר הדין צפוי להינתן קרוב יותר, וככל שנדמה על פני הדברים שתוצאתו לא תאפשר לנאשם להשתלב במוסד טיפולי – כך ייסוגו ידם של שיקולים הנוגעים למעצרו של נאשם, ובהתאם – שיקולי שיקומו, יבחנו במסגרת השיקולים לעונש" (בש"פ 876/23 בעניין פלוני).
זאת ועוד, נקבע כי יש לדחות את טענת העורר לציפייה ולהסתמכות, זאת בשל תסקירי שירות המבחן החיוביים, והחלטות שניתנו. אכן, אם ידוע מראש כי אין סיכוי שנאשם יועבר לחלופה טיפולית, אין להטריחו לחינם, לטעת בו תקוות שווא, וסוף מעשה במחשבה תחילה. ואולם, אין כל יסוד להניח כי כך אירע במקרה דנא. בעניינו של העורר היה גם היה סיכוי לשחרורו לקהילה טיפולית. אכן, נסיבות חייו המורכבות, נסיונותיו לשוב למוטב בעת האחרונה, והאופק השיקומי הפוטנציאלי – הופכים את התמונה למורכבת, מעוררים קושי והתלבטות בקבלת הכרעה. לא בכדי ציינה שופטת המיעוט כי המקרה שלפנינו "מעורר התלבטות"; אף אב"ד השופט טופף ציין כי הסוגיה שהונחה לפִתחם, אינה פשוטה ומעוררת ספקות. השאלה שהיה על בית המשפט לשאול את עצמו, אינה אם במצב שבו קיימת המלצה חיובית של שירות המבחן ושל הקהילה הטיפולית – ישוחרר העורר לחלופה הטיפולית בוודאות מוחלטת. אלא אם יש סיכוי לשחרורו לחלופה זו בהנחה שההמלצות חיוביות. סיכוי – היה גם היה והראיה- עמדת המיעוט המפורטת, ואף לבטיהם של שופטי הרוב. ברי כי לא ניתן להלום תוצאה שלפיה עצם בחינת חלופה טיפולית, אשר יכול שיש בה כדי לטעת ציפיות בלב הנאשם, תכבול את ידי בית המשפט לקבלהּ, אם ההמלצה לכך תהיה חיובית. אימוץ עמדה שכזו – במקרים שבהם יוגשו המלצות חיוביות, ותיווצר ציפייה – יטול מהמותב הדן את שיקול דעתו.
זאת ועוד, נקבע כי מתן משקל מכריע לציפייתו הסובייקטיבית של עורר, עלולה להוביל לכך ששופטים, אשר חוששים מהשלכותיה הכובלות של ציפייה זו, ימנעו מלכתחילה מלפנות לקבלת עמדת גורמי הטיפול, מחשש שהמלצה חיובית, שבעקבותיה עשויה להתעורר ציפייה בנאשם, תכבול את שיקול-דעתם לחלופת מעצר כזו או אחרת. גם במבט רחב יותר, האינטרס של אוכלוסיית העצירים איננה כבילת ידיו של המותב הדן בעניינם, אלא מתן אפשרות למצות את בחינת העניין – מקום בו רואה המותב שקיים סיכוי לשחרור לחלופה – ללא חשש, ומבלי מורא שבכך הוא כובל את שיקול דעתו. גם בהחלטות בית המשפט המחוזי הודגש, כי אל לו לעורר לטעת תקוות בחלופת המעצר המבוקשת, בשלב שבו הופנה לראיונות במוסד השיקומי. העורר ביקש לחזור בו מהודאתו אם לא יקבל את מבוקשו. בית המשפט העיר כי יש בכך כדי לסדוק את האדן המרכזי שעליו משעין העורר את בקשתו – נטילת האחריות על מעשיו החמורים, החרטה שבלִבו והליכי השיקום שבהם החל. אין להשלים עם מצב שהוא פֹּסֵח על שתי הַסְּעִפִּים: ביד אחת – מגיש בקשה לחלופה טיפולית נוכח ההליכים השיקומיים שהוא עובר, ונוכח נכונותו לנטוש את דרך העקלתון שבה הלך עד כה, וביד השניה – מגיש בקשה לחזור בו מהודאתו, כל אימת שאין הוא מקבל את מבוקשו. התנהלות זו אין להלום, ווהוא אינו יכול לאחוז בחבל משני קצותיו. כפי שציין כב' השופט טופף: "על אף הבהרות [דוד], סבורני כי בקשותיו לחזור בו מהודאתו, פעם אחר פעם, כל אימת שנתקבלו החלטות דיוניות שלא לשביעות רצונו, משל מדובר בכלי משחק על לוח שחמט או כניסיון נואל להשפיע על המותב לקבל החלטות אחרות בעניינו, מחלישות את רצינות כוונותיו להשתלב במסגרת קהילה שיקומית".
יתרה מזו, נקבע כי בנוגע לשיקום בבתי הכלא, לא פעם נשמעת מפי סנגורים הטענה שהחלטה להעביר נאשם לריצוי עונש מאחורי סורג ובריח, תוביל לפגיעה אנושה בהליך השיקומי. על-פי עמדה זו, חלופות מעצר שיקומיות מגשימות את השאיפה להחזיר את העבריין למוטב באופן מושלם, בעוד שהכלא, כך נטען, מדרדר את הנאשם לעבריינות חוזרת ונשנית. אכן, לעיתים כליאת אדם עלולה להוביל להגברת הסיכוי לחזרתו לפשיעה, אלא שאין מנוס מכליאתו נוכח נסיבותיו, ויש לעשות כן מפני ששיקולי השיקום אינם חזות הכל. הניסיון מלמד שפעמים רבות בית הכלא עשוי להיות מוסד משקם. תקופת הכלא, שאין ספק שהיא קשה ומאתגרת, יכולה להוות נדבך נוסף, צעד משמעותי, בדרכו של העבריין לשיקום ולחזרה לחיק החברה. ההתמודדות עם האתגרים הרבים שהכלא מזמן, ועמידה בהם, הריהי חלק משמעותי מהליך השיקום, אין קיצורי דרך. התמדה ודבקות ברצון לחזור למוטב, ושיתוף פעולה עם המסגרות הטיפוליות הפועלות במסגרת הכלא, מחזקת מאוד את מסוגלותו של עבריין לשוב לחיק החברה, ולהתמודד עם האתגרים הרבים שעוד נכונו לו, ויש להכיר בכך, כי לעיתים 'כליאתו היא שיקומו'. כפי שציין בצדק כב' השופט טופף, "הטלת מאסר בפועל על הנאשם, במסגרת גזירת הדין, אינה עומדת בהכרח בסתירה לשיקולי השיקום בעניינו [...] הנתיב בו החל לפסוע הנאשם בתקופת מעצרו עשוי בהחלט לקדם את שיקומו בתוך המסגרות הקיימות בין כותלי הכלא, ויש לקוות שכך אכן יהיה". חרף חומרת מעשיו של העורר והתנהלותו בהליך, יש לברך על רצונו הכן והאמיתי, הניכר היטב מהמסמכים שצורפו, להשתקם ולצאת מ'מעגל הסמים', לשקם את חייו, זאת, בפרט נוכח התקווה שתולים גורמי טיפול רבים במסלול שבו החל לפסוע. בית המשפט הוסיף כי יש לקוות כי יתמיד במשימה זו גם במאסר בין כותלי הכלא, אם כך יִגזר דינו.
לסיכום, הערר נדחה ויחד עמו נדחית הבקשה להעברת הדיון למותב תלתא.
העורר יוצג ע"י: עו"ד אבי כהן; המשיבה יוצגה ע"י: עו"ד מיכל קליין
