חדשות

בית המשפט המחוזי בלוד דחה תביעת רשלנות מקצועית בסך מיליוני שקלים נגד פירמות עוה"ד ורואי החשבון הגדולות ש. הורוביץ וסומך-חייקין. במוקד התביעה הסכם שנועד להסדיר מכירת מניותיה של חברה, בגינו חויבה זו במס בשיעור גבוה. ביהמ"ש דחה את טענות החברה במלואן וקבע כי הפירמות לא חבו כלפיה חובת זהירות ולא התרשלו כלל בעבודתן

התובעת היא חברה שעיסוקה במסחר בכימיקלים, שהייתה מוחזקת במלואה ע"י חברה אנגלית. בשלב מסוים רכש מנכ"ל התובעת מהחברה האנגלית את מלוא המניות בתובעת, באמצעות חברה המוחזקת על ידו. בהסכם המכר נקבע, בין היתר, כי עד למועד השלמת העסקה תגרום החברה האנגלית (המוכרת) לכך שהלוואה שקיבלה התובעת מחברה אחות שלה תיפרע במלואה, וכי התובעת תשלם פיצויי פיטורין לעובדיה בשל הפסקת העסקתם.

לאחר חתימת הסכם המכר פרעה החברה האנגלית את ההלוואה האמורה כך שחובה של התובעת הפך להיות כלפי החברה האנגלית. באותו יום, הומר החוב להקצאתן בפרמיה לחברה האנגלית של 100,000 מניות של התובעת בתמורה לתשלום סך של 2,166,304 שקלים. בהמשך, הוקצו 200 אלף מניות נוספות בפרמיה בתמורה לתשלום סך נוסף של 3,990,000 שקלים, שנועדו לממן תשלום פיצויי הפיטורין לעובדי התובעת.

בשנת 2004, הוציאה רשות המיסים לתובעת שומת מס הכנסה לפי מיטב השפיטה לשנת 2000, בגדרה סווגו הסכומים ששולמו ע"י החברה האנגלית בהקצאה הראשונה ובהקצאה השנייה בתמורה להון המניות שהונפק לה, כהכנסה של התובעת החייבת בתשלום מס. שנתיים אח"כ, הוצאה גם שומה למנכ"ל התובעת באופן אישי. הן התובעת והן המנכ"ל הגישו השגות וערעורים על השומות הנ"ל שהוצאו להם, ולאחר שהתקיים דיון מאוחד נחתם הסכם פשרה בינם לבין רשות המסים, בו הוסכם על תשלום מס בסך 2.7 מיליון שקל.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

אחר הדברים הללו, הגישה התובעת תביעת רשלנות מקצועית נגד פירמת רואי החשבון "סומך חייקין" ונגד משרד עורכי הדין ש. הורוביץ. בתביעה עתרה התובעת לחייב את הנתבעות בפיצוי של 3.6 מיליון שקלים, המורכב מסכום חיוב המס בתוספת המס הנוסף אותו תידרש התובעת לשלם, לפי גרסתה, ככל שיפסק לטובתה פיצוי בשיעור השווה לסכום חיוב המס הנוסף הנ"ל במלואו.

לטענת התובעת, הנתבעות העניקו לה שירותים מקצועיים שוטפים במהלך כל התקופה הרלבנטית, ובתוך כך תכננו, עיצבו וניסחו את הסכם המכר, לרבות תכנון המס ותשלום המס הנובע מכך. לפיכך, לשיטתה, הנתבעות ידעו או היה עליהן לדעת כי תכנון המס מושא הסכם המכר יגרום להיווצרות חיוב מס עתידי של התובעת לרשויות המס.

השופט בנימין ארנון מבית המשפט המחוזי בלוד דחה את התביעה במלואה. לדעת השופט, לא הוכח שסומך חייקין, בכובעה כרו"ח מבקר של התובעת, חבה בחובת זהירות כלפיה ביחס לפעולות הקשורות בביצועו של הסכם המכר אשר נרשמו ובוקרו בדוחות הכספיים של התובעת לשנת 2000 על ידי משרד רו"ח אחר. כפועל יוצא, קבע השופט כי לא קמה לסומך חייקין חובת זהירות קונקרטית כלפי התובעת מתוקף תפקידה כרו"ח מבקר של התובעת עד לשנת 1999 ביחס לרשלנות הנטענת כנגדה ע"י התובעת בקשר לדוחות הכספיים של התובעת לשנת המס 2000 אשר לא נערכו ולא בוקרו ע"י סומך חייקין.

מלבד האמור, לא נמצא שסומך חייקין סיפקה שירותים כלשהם לתובעת בקשר להסכם המכר. בנוסף, הגיע השופט למסקנה כי טיפולה של סומך חייקין בקבלת הפטור מניכוי מס במקור נועדה לשרת את האינטרס של החברה האנגלית בלבד על מנת שלא יקוזז מס במקור מתוך התמורה שהיא זכאית לקבלה מהחברה הרוכשת. השופט קבע עוד כי התובעת לא הוכיחה שסומך חייקין אכן סיפקה לה או לחברה האנגלית שירותי ייעוץ בענייני מיסים, או סייעה להן בתכנון המס הקשור בהסכם המכר. יתר על כן, התובעת אף לא הוכיחה כי הסתמכה באופן סביר על ייעוץ מס כזה או אחר שניתן על ידי סומך חייקין לחברה האנגלית.

לסיום חלק זה, דחה השופט גם את הטענה לקיומה של חובת זהירות של סומך חייקין כלפי התובעת בהתחשב בכך שהתובעת הייתה בבחינת "לקוח קבוע" של הפירמה ומאחר שסומך חייקין נמצאה בעסקה דנן במצב של "ניגוד עניינים". נקבע, כי טיעוניה של התובעת בעניין זה נטענו בשפה רפה ובאופן בלתי עקבי, והתובעת לא ביססה טענתה על מקור נורמטיבי כלשהו ולא הובהר על ידה מכוח מה היא נשענת על הגדרת עצמה כ"לקוח קבוע" של סומך חייקין המקימה חובת זהירות מצדה של סומך חייקין, כפירמה של רו"ח חשבון, כלפיה. אשר על כן, לא נמצא כי סומך חייקין חבה בחובת זהירות קונקרטית כלפי התובעת, הן מכוח היותה רו"ח מבקר של התובעת, והן מכוח הייעוץ אשר סומך חייקין נתנה לחברה האנגלית במסגרת הסכם המכר.

התובעת לא הוכיחה שהסתמכה על הייעוץ המשפטי

בכל הנוגע לעניינה של ש. הורוביץ, הזכיר השופט כי עובדת קיומה של חובת זהירות מושגית מצדו של עורך דין כלפי לקוחו אינה טעונה הוכחה והיא בבחינת ידיעה שיפוטית. בעניין זה, ידוע כי על עורך הדין להגן על ענייניו של לקוחו ולפעול עבורו במיומנות, מקצועיות ובנאמנות. יחד עם זאת, התובעת לא הוכיחה שהיא יוצגה על ידי ש. הורוביץ בכל הקשור בהסכם המכר, או כי קיבלה מהמשרד ייעוץ בכל הקשור בהסכם המכר, לרבות בענייני מיסים. בנושא זה, הן העדויות והן הראיות שהוצגו בפני בית המשפט, מבססות כנדרש טענתה של ש. הורוביץ לפיה היא ייצגה בכל הקשור בהסכם המכר אך ורק את החברה האנגלית.

 עוד התקבלה טענת הנתבעות לפיה ש. הורוביץ לא חבה חובת זהירות כלפי התובעת בכל הקשור בהסכם המכר מאחר שהתובעת לא נמנתה על הצדדים להסכם המכר, אלא מניותיה הן אלה שהיוו את "הממכר" עצמו. כן נדחתה טענת התובעת בדבר היותה של ש. הורוביץ מצויה "בניגוד עניינים" פסול מאחר שהתובעת הייתה "לקוח קבוע" של הפירמה. כפועל יוצא, לא הוכחה חובת זהירות המוטלת על ש. הורוביץ כלפי התובעת מאחר שלא התקיימו יחסי עו"ד-לקוח.

לצד זאת, ציין השופט כי בפסיקת בית המשפט העליון הוכר קיומה של חובת זהירות מצדו של עורך דין גם כלפי מי שאינו נמנה על חוג לקוחותיו. עם זאת, קיומה של חובת זהירות זו, לרבות היקפה, משתנה בהתאם לנסיבות העניין ובמרבית המקרים היא נלמדה במיוחד מהסתמכותו של הצד השלישי, שלא היה מיוצג ע"י עורך הדין, על השרות המשפטי או הייעוץ המשפטי שניתן ע"י עורך הדין. במקרה הנוכחי, לא מצא השופט כי התובעת הוכיחה שאכן היא הסתמכה על השירות המשפטי שניתן ע"י ש. הורוביץ ומניתוח הראיות עלה כי המנכ"ל נועץ באופן אקטיבי ומיודע ברו"ח עובר לחתימת הסכם המכר, לרבות לגבי ענייני תשלום פיצויי הפיטורין והקצאת המניות לחברה האנגלית, ולרבות לגבי היבטי מס ותכנון מס. יתר על כן, נראה כי הוא לווה במהלך חלק מהותי מהעסקה מושא הסכם המכר ע"י עו"ד מטעמו. אשר על כן, אין בנסיבות המקרה דנן כדי לבסס ולהצדיק קביעה בדבר היותה של ש. הורוביץ חייבת חובת זהירות כלפי התובעת מתוקף היותה של התובעת, כביכול, בגדר צד שלישי בלתי מיוצג.

גם מבחינת מדיניות משפטית, סבר השופט שלא יהיה זה ראוי להרחיב חובת זהירות זו באופן גורף ובלתי מבוקר, למקרים בהם הסתמכות של צד שלישי על צד להסכם תבסס חובת זהירות מצדו של עורך הדין של אותו צד להסכם כלפי הצד השלישי.

מעבר לצורך, קבע השופט כי ממילא לא הוכיחה התובעת שהנתבעות התרשלו בעבודתן. כך, לא הוכח שהפירמות הציגו מצג כלשהו בפן המיסויי של העסקה מושא הסכם המכר וגם אם אכן הוצג מצג כלשהו על ידן – התובעת כשלה להוכיח שהיה זה מצג רשלני. זאת ועוד, התובעת אף לא הוכיחה שהסתמכה בפועל על המצג, בשים לב למה שכבר נקבע, כי המנכ"ל התייעץ באופן יזום ואקטיבי עם רו"ח אחר עובר לחתימה על הסכם המכר, לרבות בענייני מס ובענייני תכנון מס, והתייעץ עם עו"ד אחר שפעל בשמו ובשם התובעת עובר למועד השלמת העסקה.

בנוסף, לא מצא השופט כי הנתבעות התרשלו בכך שלא "הזהירו" את התובעת בגין חיוב אפשרי במס בשל הזרמת הכספים מהחברה האנגלית לתובעת. מלבד זאת, התובעת לא הוכיחה גם את קיומו של נזק וקשר סיבתי על מנת שתצלח בתביעתה. בעניין זה, קיבל השופט את חוות דעת המומחים מטעם הנתבעות, לפיהן הקצאת המניות לחברה האנגלית הייתה ועודנה בגדר פרקטיקה נוהגת, ולכן לתובעת היו טענות טובות כנגד טענות רשויות המס והשומה שהוצאה לה על ידן. בנוסף, אין להתעלם מקביעותיהם של מומחי הנתבעות, אשר לא נסתרו, באשר לטענות כבדות המשקל שהיו לרשויות המס בעניינו האישי של מנכ"ל התובעת. אשר על כן, טענותיה של התובעת בדבר התרשלותן של הנתבעות כלפיה נדחו במלואן.

לבסוף הוסיף השופט מספר הערות בנוגע להתנהלותה של התובעת במסגרת ההליך וכן לגבי מהימנותו של מנכ"ל התובעת, שהיה המצהיר המרכזי מטעמה. נקבע, כי חלקים מעדותו של המנכ"ל נמצאו בגדר עדות כבושה או כעדות בלתי אמינה, מתחמקת ומתפתלת אשר אינה ראויה לאמונו של בית המשפט. כמו כן, התובעת נמנעה מלתמוך בחוות דעת של מומחה מטעמה את טענתה בדבר קיומה של חלופה טובה יותר לביצוע הזרמות הכספים מושא הסכם המכר באופן שהיה חוסך לה, לגרסתה, מרבית חיובה במס.

לאור כל האמור דחה השופט את התביעה במלואה, על כל רכיביה. בהתחשב בסכום שנתבע (3.6 מיליון שקל) וההשקעה הרבה שהצריך בירור ההליך, חויבה התובעת לשלם לכל אחת מהנתבעות שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך 110 אלף שקל. התובעת יוצגה בהליך ע"י עו"ד יוסף ברוך. סומך חייקין יוצגה ע"י עוה"ד רם כספי, יורם בר ואח' ממשרד כספי ושות'. ש. הורוביץ יוצגה ע"י עוה"ד אהוד ארצי ו/או גיא ורטהיים ואח'.

ת"א 18337-08-10