בית המשפט לענייני משפחה באשדוד קיבל את בקשתו של אזרח יליד עירק לתיקון שנת גילו מ-1949 לשנת 1948, חרף התנגדותו של היועץ המשפטי לממשלה. השופטת שוכנעה מהמסמכים שהציג, בהם הזמנה לחגוג בר מצווה בשנה בה המדינה חגגה 13 שנים להיווסדה, כי המבקש אכן נולד בשנה הנטענת וכי לא מניע כספי עמד בבסיס בקשתו
העותר רשום במרשם האוכלוסין כיליד "0.0.1949". במסגרת הבקשה לתיקון גיל שהגיש באוקטובר האחרון, טען העותר כי למעשה נולד בעירק בשנת 1948 וכ-3 שנים אחר כך עלה לישראל עם הוריו, אחיו ואחיותיו. כתמיכה לטענתו ציין העותר כי לקראת הגעתו לגיל 13 שנים קיבל מעיריית בת ים הזמנה לחגיגה משותפת לרגל הגיעו למצוות, הואיל וגם המדינה חגגה אותה עת 13 שנים. לטענתו, בסמוך למועד זה מסרה אחותו להנהלת בית הספר את תעודת המעבר מעיראק וזו הועברה למועצת פועלי בת ים ומאז ועד היום לא הושבה לו. בנוסף ציין העותר כי התגייס לצה"ל בשנת 1966, עת היה בן 18 בפועל.
המבקש אכן הציג תעודה מקורית הנושאת את שמו שלשונה "קבל נא לכבוד בר המצווה של מדינת ישראל ברכת מזכירות מועצת פועלי בת ים ביום הגיעך למצוות". בנוסף, הציג המבקש את תעודות בית הספר בו למד מודפסות במכונת כתיבה על נייר מצהיב ועליהן בכתב יד השנה בה ניתנה כל אחת מהתעודות. את התעודה קיבל בשנת תשכ"א, אשר נסתיימה בספטמבר 1961. בשנה זו, אכן מלאו 13 שנים גם למדינת ישראל, אשר "נולדה" בשנת תש"ח, הלוא היא 1948.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
היועץ המשפטי לממשלה, שהגיש את עמדתו בתיק, הודיע כי הוא מתנגד לבקשה הואיל ושנת הלידה שציין המבקש עצמו במסמכים שונים אינה אחידה (באשר ליום ולחודש הנטענים לא הובעה כל הסתייגות). עוד נטען, כי המבקש לא המציא כל ראיה של ממש אודות מועד לידתו, וכי לבקשתו ישנה השלכה כספית, הואיל וכתוצאה ממנה יקבל זכויות כאזרח ותיק שנה קודם. בעניין זה השיב העותר כי "אני לא באתי בשביל ביטוח לאומי אלא באתי לסדר את הדבר האמיתי, אני בעוד חודש אהיה בן 70, אני לא יודע מה יקרה... אני מוכן לחתום שאני לא רוצה ביטוח לאומי, אני רוצה שיהיה כתוב לי התאריך האמיתי שלי".
בנוסף טען ב"כ היועמ"ש כי המבקש השתהה שנים ארוכות טרם הגיש בקשתו, דבר המחליש את טענותיו. בסופו של דבר, לאחר שמיעת דברי המבקש ואחותו, הודיע ב"כ היועמ"ש כי בשל נסיבותיו החריגות של העניין הוא מותיר הדבר לשיקול דעת בית המשפט.
השופטת הבכירה ענת אלפסי קיבלה את הבקשה והורתה על תיקון גילו של העותר. תחילה ציינה השופטת כי בהתאם להלכה הפסוקה, על המבקש לתקן גילו להוכיח הן כי הגיל הכתוב במסמכים אינו נכון והן כי הגיל הנטען נכון. במקרה זה, שוכנעה השופטת כי אכן יש מקום להיעתר לבקשה, שכן המבקש הציג מסמכים מקוריים התומכים בטענתו בעניין שנת לידתו ובראשם ההזמנה המפורשת מטעם המועצה בה צוין כי הגיע לגיל מצוות בשנה בה המדינה הגיעה לגיל מצוות. מכאן, כי נולד בשנה בה "נולדה" המדינה, 1948.
עוד ציינה השופטת כי גם העובדה שאינה שנויה במחלוקת, לפיה העותר התגייס בשנת 1966, תומכת בטענתו לפיה נולד בשנת 48, היות שבשנה זו מלאו לו 18 - גיל הגיוס. עוד שוכנעה השופטת כי לא עניין כספי עמד ביסוד פנייתו של העותר, כי אם עניין עקרוני. "חלוף הזמן אינו יוצר קושי", כתבה, "שכן רבים מהעותרים בבקשות מסוג זה הם אנשים הנמצאים בגיל בו יש בידם הפנאי לטפל בעניינים אלה, המקבלים משנה חשיבות בשלב זה של החיים. נראה כי העותר, אשר המדינה חגגה יחד איתו את הגיעו למצוות, חש שהוא חלק מאותו "עם חפשי בארצו" (בהשאלה מהמנון המדינה) לפנות לבית המשפט בעצמו ולקבל יומו". נוכח האמור, יוחלף מועד לידתו לשנת 1948.
