בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור שהגיש גבר בשנות התשעים לחייו, על החלטה שלא לסלק על הסף תביעת מזונות שהגישה נגדו אשתו בת ה-82. נקבע, כי טענות הבעל מצריכות בירור עובדתי וכי המקרה אינו מגלה שאלה משפטית שהשלכותיה חורגות מעניינם הפרטני של הצדדים
הצדדים, אישה בת 82 וגבר כבן 91, נישאו זה לזו כדת משה וישראל בראשית שנות התשעים, כשלכל אחד מהם דובר בנישואים שניים. במהלך חייהם המשותפים התגוררו בני הזוג בבית מגורים בהרצליה פיתוח הרשום על שם שני בניו של הבעל, אך לימים נפרדו והבעל עבר להתגורר בארה"ב.
כשנה לאחר הפירוד הגישה האישה תביעת מזונות נגד הבעל. במסגרת זו, חתמו הצדדים על הסכם פשרה שאושר וקיבל תוקף של פסק דין, בו הוסכם בין היתר כי יתגרשו כדת משה וישראל, כי הזכויות בבית בהרצליה יעברו על שם האישה וכי הוראות הסכם הפשרה מסלקות סופית את תביעותיהם ההדדיות בארץ ובחו"ל. אין חולק כי הצדדים לא פעלו בהתאם להסכם הפשרה, שכן בני הזוג לא התגרשו והזכויות בבית לא הועברו על שם האישה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
במרץ 2005 חתמו הצדדים על מסמך תוספת להסכם הפשרה, אשר לא הוגש לאישור בית המשפט. במסמך זה, הוסכם בין היתר כי ישולם לאישה סך של מיליון וחצי דולר, כאשר תשלום זה הועבר לידיה בפועל. בהמשך, כחלק מתביעות שונות שהגישו הצדדים לאורך השנים, הגישה האישה תביעת מזונות נוספת נגד הבעל לבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה ובתגובה הוא ביקש לסלקה על הסף בטענה להעדר עילה משני נימוקים עיקריים: האחד, כי לא קיימת כל עילה לתביעת מזונות הואיל וחיוב המזונות בדין העברי מתקיים אך ורק "כל עוד היא עמו"; השני, כי קיים מעשה בית דין העולה מתוך הסכם הפשרה, הואיל והוא מהווה סילוק סופי של כל תביעות הצדדים בארץ ובארה"ב.
בית המשפט לענייני משפחה דחה את בקשת הסילוק וקבע כי טענותיו של הבעל מצריכות בירור עובדתי וכי לא קיים מעשה בית דין הואיל והסכם הפשרה לא קוים. בקשת רשות ערעור שהגיש הבעל על החלטה זו לבית המשפט המחוזי נדחתה, ונקבע כי בבחינת השאלה האם חובת הבעל לשאת במזונות אשתו על אף פירודם הממושך, מוטלת על בית המשפט עבודה קפדנית של בחינת כלל העובדות והטענות שיובאו בפניו. משכך, אין מקום לדחות את תביעת המזונות על הסף בטרם בחינת כלל טענות האישה.
הבעל, שלא השלים עם קביעות אלו, הגיש בקשת רשות ערעור נוספת, לבית המשפט העליון. בבקשה חזר וטען כי האישה לא צלחה את דרישת הסף להגשת תביעת המזונות, הואיל והיא אינה מעוניינת בשלום בית והצדדים חיים בפירוד ממושך, וכן כי הסכם הפשרה מהווה מעשה בית דין.
לאחר עיון בבקשה דחה השופט מני מזוז את בקשת רשות הערעור. לדבריו, בהחלטות כגון דא אין בית המשפט הדן בערעור נוטה להתערב, ובמיוחד לא ב"גלגול שלישי". משעה שבירור הסוגיה טרם מוצה, אין לשיטתו לקבל בשלב זה את טענות הבעל כי האישה לא עמדה בדרישת הסף לחיובו במזונותיה, וכי הסכם הפשרה מהווה מעשה בית דין. שאלות אלו, נקבע, תתבררנה בגדרו של ההליך ופסק הדין שינתן בגדרו, ובמידת הצורך בפסק הדין בערעור ככל שיוגש.
עוד הזכיר מזוז כי מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" לא תינתן אלא במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית שהשלכותיה חורגות מעניינם הפרטני של הצדדים להליך. במקרה הנוכחי, עניינה של הבקשה נטוע כולו בנסיבות העובדתיות הקונקרטיות הקשורות לסכסוך בין הבעל לאישה, והיא אינה מעוררת כל שאלה בעלת חשיבות כללית. אשר על כן, דחה מזוז את הבקשה ללא צו להוצאות. המבקש יוצג בהליך ע"י עו"ד פרופ' דב פרימר ועו"ד נועם גלזר. המשיבה יוצגה בהליך ע"י עו"ד רימונה אלייני.
