חדשות

ועדת השחרורים הצבאית החליטה היום לקצר בשליש את עונשו של אזריה, שהורשע בהריגה לאחר שירה למוות במחבל פצוע בזירת פיגוע בחברון: "מדובר באירוע נקודתי, הנובע מנסיבותיו הייחודיות של האירוע שאליו נקלע המבקש... אין בשחרורו משום סכנה קונקרטית לשלום הציבור"

ועדת השחרורים הצבאית החליטה היום (ב') לנכות שליש מעונשו של אלאור אזריה, שהורשע בהריגת מחבל מנוטרל בזירת פיגוע בחברון. בעקבות הרשעתו נידון אזריה לשנה וחצי מאסר בפועל, מהם הפחית הרמטכ"ל גדי איזנקוט 4 חודשים משיקולי "חסד ורחמים". השחרור הצפוי: 10 במאי 2018.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

טרם הדיון בוועדה הובאו בפניה חוות דעת מהן עלה כי אזריה התנהג באופן תקין לחלוטין בעת כליאתו, ללא כל עבירות משמעת. מפקד פלוגה ב', שבה הוא מרצה את עונשו, ציין כי אזריה מפגין משמעת עצמית גבוהה, צניעות, כבוד ורעות לחבריו בפלוגה. בא כוחו של אזריה, עו"ד יורם שפטל, עמד בטיעוניו על כך שהחייל נתון בתוך הקלחת המשפטית במשך קרוב לשנתיים, במהלכן גם שהה תקופה ממושכת במעצר פתוח. לדבריו, טרם האירוע היה חייל מצטיין שזכה לשבחים ואף בבסיס הכליאה התנהגותו חיובית ביותר, על אף תחושותיו הקשות, וגורמי הכליאה מנסים להקל עליו בכל דרך שהיא. לפיכך, טען עו"ד שפטל כי אין ספק שאזריה הוכיח שהוא ראוי לשחרור ואין מסוכנות לשלום הציבור באם ישתחרר.

עוד עמד עו"ד שפטל על הקשיים הרבים שעימם מתמודדת משפחתו של אזריה ועם איומים חוזרים ונשנים מטעם גורמים שונים. עוד לשיטתו, יש לתת משקל משמעותי להחלטת הרמטכ"ל להקל בעונשו של אזריה, דבר המלמד על כך שגורמי צה"ל הבכירים ביותר סברו כי העונש שהוטל עליו חמור מדי. מעבר לכך הגישה ההגנה לועדה פנייה של ראש הממשלה, חברי ממשלה וחברי כנסת לנשיא המדינה בבקשה לשקול מחדש את קיצור עונשו של אזריה, תוך שצויין כי נוכח תפקיד הממשלה לפי חוק יסוד: הצבא, חזקה על הממשלה כי היא סבורה שעל פי התבחינים הצבאיים יש מקום לשחרורו ממאסר בהקדם.

התובעת הצבאית הראשית ביקשה מצדה להותיר לשיקול דעת הוועדה את האפשרות לשחרורו של אזריה בתום ריצוי שני שליש מעונשו. לדידה, עמדה זו מגלמת את ההתחשבות הראויה בהתנהגותו הן במסגרת שירותו הצבאי עובר לאירוע והן בבסיס הכליאה, וכן בנסיבות הייחודיות המורכבות של העבירה. עם זאת, התנגדה נציגת הפצ"ר לשחרורו בתום ריצוי מחצית מעונשו. בטיעוניה עמדה על כך שסמכותה של הוועדה לקיצור מחצית העונש מופעלת אך ורק בנסיבות חריגות, בדרך כלל כאשר יש טעמים רפואיים ייחודיים, וזאת מתוך מטרה ליצור הלימה בין הכללים שנקבעו בחוק שחרור על תנאי ממאסר, לבין חוק השיפוט הצבאי.

אזריה עצמו אמר בפני הועדה "יריתי במחבל רוצח בגלל שבשטח בזמן אמת הייתי בטוח שיש עליו מטען וחשתי שיש סכנה מיידית וממשית. אם הייתי יודע את מה שאני יודע בדיעבד, הייתי פועל אחרת". בהמשך דבריו, פירט את מהלך שירותו הצבאי, הפעילויות שבהן השתתף והאירועים הקשים שבהם היה מעורב, לרבות היכרותו עם חייל בשירות מג"ב אשר נדרס למוות במחסום, וחייל נוסף מפלוגתו שאיבד את עינו כתוצאה מרימון שהושלך לעברו. כן סיפר כי אף הוא עצמו נפצע מבלוק שהושלך לעבר רגלו על ידי מחבל. עוד מסר, כי במהלך שהותו במעצר הפתוח איבד את הכרתו עקב הלחץ הנפשי שבו היה נתון והתאשפז. לבסוף ציין כי "כבר מגיע חג החירות, אני מבקש מכם כבודכם, תחזירו אותי הביתה, יש פה פצע מדמם, בכל עם ישראל יש פצע גדול שצריך כבר להחלים אותו, אבקש מכם, תשחררו אותי עוד היום".

כאמור, היום החליטו חברי הועדה, סא"ל מאיה גולדשמידט, אל"ם (מיל') צביקה בלומנשטיק וסא"ל אורן אברהם להורות על שחרורו של אזריה בתום ריצוי שני שליש ממאסרו. צוין, כי אין מחלוקת על כך שאזריה הוכיח בהתנהגותו כי הוא ראוי לשחרור וכי מדובר במי שתיפקד ללא דופי, כחייל מצטיין עוד טרם לאירוע נשוא הרשעתו. עוד צוין כי גם לאחר כניסתו לבסיס הכליאה, הוכיח אזריה התנהגות טובה ויוצאת דופן, ללא כל עבירות משמעת, ותוך עמידה בכללי בסיס הכליאה לעילא ולעילא.

עם זאת, בעת בחינת המסוכנות הנשקפת משחרורו, יש לתת את הדעת לכך שאזריה הורשע בעבירה שהיא מבין החמורות ביותר בספר החוקים – עבירת ההריגה, שמשמעה נטילת חיים מתוך מחשבה פלילית. לדברי חברי הועדה, אף אם זו בוצעה בנסיבות ייחודיות, הרי שבגזר דינו נקבע כי מידת הפגיעה בערכים המוגנים במעשיו, ובעיקר בערך קדושת החיים ובערך טוהר הנשק, היא רבה מאוד, עת ירה באדם, גם אם הוא מחבל נקלה בעל כוונות רצחניות, על מנת לבוא עימו חשבון על מעשיו, כאשר הלה אינו מהווה עוד סכנה. עוד נקבע כי לאזריה הייתה כוונה להרוג את המחבל. לדעת הועדה, עבירה זו מגלמת מטיבה מסוכנות לשלום הציבור, אולם מנגד ניתן להניח בנסיבות העניין כי מדובר באירוע נקודתי הנובע מנסיבותיו הייחודיות של האירוע שאליו נקלע אזריה במהלך שירותו הצבאי.

שיקול נוסף שלדעת חברי הועדה יש לבחון בעת הערכת מידת המסוכנות הנשקפת מאזריה, נוגע לכך שהוא לא הביע כל חרטה או הפנמה של מעשיו, אלא ההיפך  – גם מטיעוני בא כוחו וגם מדבריו שלו עולה כי הוא שב על טענות הנוגעות לסייגים לאחריותו הפלילית, טענות אשר נדחו מכל וכל מבחינה עובדתית, על ידי שתי ערכאות שדנו בעניינו. מכלל האמור עולה, לדעת הועדה, כי מדובר בקשת של שיקולים נוגדים בעת הערכת מסוכנותו – מחד טיב העבירה שבה הורשע ומידת פגיעתה בערכים המוגנים, ומאידך– נסיבות ביצועה  הייחודיות שאינן רלוונטיות כלפיו עוד משסיים את שירותו הצבאי. נוכח העובדה שנציגת הפצ"ר לא התנגדה לשחרור ולאור סמיכות הזמנים היחסית בין מחצית העונש לשני השלישים ממנו – סברו חברי הועדה כי הנחת המוצא היא שעל אף המסוכנות האינהרנטית הנובעת מהעבירה שבה הורשע אזריה, הרי שנוכח הנסיבות הייחודיות מאד שבהן בוצעה אין בשחרורו משום סכנה קונקרטית לשלום הציבור.

מנגד, נקבע כי אין להורות על שחרורו בתום מחצית מריצוי עונשו. כאן הזכירו שוב חברי הועדה כי אזריה הורשע בעבירה של הריגה, שהיא מהחמורות ביותר בספר החוקים ואף אם בוצעה בנסיבות צבאיות הרי שלא מדובר בעבירה צבאית ייחודית. לכך הוסיפו כי השירות הצבאי מזמן לכל חייל, ודאי חיילים לוחמים המצויים בפעילות מבצעית, את הצורך להתמודד עם כללי משמעת נוקשים, היררכיה, מצבי לחץ ועומס משימות. "במהלך השירות הצבאי נחשפים חיילי צה"ל בזמינות גבוהה לכלי נשק, באופן המחייב נקיטת זהירות יתרה, בדמות הוראות בטיחות שנכתבו בדם, ועמידה על ערכי יסוד מוסריים אוניברסליים לצד ערכים צבאיים", נכתב. "כל חייל שניתן בידו כלי נשק נדרש להכרה בחשיבותם העליונה של חיי אדם ובחשיבות השימוש בנשק אך ורק למטרות שלשמן הוא נמסר לו". בהתאם לדברים אלה, סברו חברי הועדה כי יש לפרש ולצקת תוכן גם לשיקולים הצבאיים שעל הוועדה לשקול, העוסקים בין השאר בסוגיית הלכידות החברתית, אמון במפקדים, חוסנו של צה"ל ועוד.

לעניין זה, נקבע, קביעותיהן של הערכאות השיפוטיות בעניינו של אזריה היו חד משמעיות, ולפיהן מעשיו חתרו תחת חוסנו המוסרי של צה"ל, ותחת הערכים עליהם משתית הצבא את פעולתו, שעניינם משמעת, טוהר הנשק וקדושת החיים. נוסף לכך, חזרו וציינו שוב חברי הועדה את עמדתו של אזריה שלא גילה כל הפנמה או חרטה, וקבעו כי אף אם אין בכך כדי להצביע בהכרח על מידת מסוכנותו, הרי שיש בכך כדי להוות שיקול נוסף, גם אם לא מכריע, בעת בחינת השאלה האם הוא זכאי להקלה מיוחדת, חריגה ועודפת, שעניינה קיצור מחצית מעונשו. צוין, כי השימוש בסמכות זו נעשה במשורה, ויקשה להידרש לה דווקא במקום בו ניכר כי אזריה לא עבר כל שינוי במהלך מאסרו ולא הפנים את האיסור שבמעשים בגינם הוטל עליו עונש המאסר.

בכל הנוגע להחלטת הרמטכ"ל להקל בעונשו של אזריה, סברו חברי הועדה כי ברי מקריאת ההחלטה שהיא ניתנה משיקולים של חסד ורחמים, ומתוך התחשבות בעברו כחייל לוחם בזירה מבצעית. עם זאת, באותה נשימה הובהר בה כי הרמטכ"ל רואה בחומרה את הפסול שנפל בהתנהגותו של אזריה והסטייה הגלומה בה מערכי צה"ל. עוד נקבע כי העובדה שכבר ניתנה הקלה בעונש אינה מהווה שיקול להקלה נוספת, אלא ההיפך הוא הנכון ונדרשת בחינה מדוקדקת האם יש מקום להקלות נוספות בנסיבות העניין. אשר להחלטת נשיא המדינה, שדחה את בקשתו של אזריה להקלה נוספת והפנה אותו אל הוועדה לעיון בעונש, קבעו חברי הועדה כי עמידה בפני הועדה היא עניין אחד, והפעלת שיקול דעתה היא עניין אחר, שכן לוועדה ניתנה הסמכות כמו גם החובה להפעיל שיקול דעת עצמאי, המבוסס על כללים המעוגנים בחוק ובפסיקה.

לקראת סיום התייחסו חברי הועדה לטיעונים שנשמעו אודות התמודדותם הקשה של אזריה ומשפחתו עם הסערה התקשורתית, המשפטית והציבורית אליה נקלעו, ועם המחירים שגבתה מהם. "אנו תקווה", כתבו חברי הועדה, "כי בעוד כחודשיים, עת ישוחרר המבקש מבסיס הכליאה, יעלה בידי המבקש ומשפחתו לבנות את חייהם מחדש ולהותיר פרשה זו מאחוריהם". בסיכומם של דברים, ישוחרר אזריה בתום ריצוי שני שלישים מתקופת מאסרו. יתרת עונש המאסר בפועל תומר למאסר מותנה, אשר יצטבר לעונש המאסר המותנה שהוטל עליו בפסק הדין.