נדחתה טענת הגנה מן הצדק של נאשם שביקש לבטל הליך הסגרה בעניינו בשל פגם בהתנהלות המשטרה ונטילת דגימה מתאי הלחי שלו ללא הסכמתו. משקלם הכבד של האינטרסים הציבוריים בניהול ההליך גובר, ופגם בהליך המעצר, אינו מציב את הליך ההסגרה עצמו בסתירה מהותית לערכים של צדק והגינות
השאלה העיקרית בהליך דנן הינה האם נטילת דגימה לצרכי זיהוי, ללא הסכמת המערער ושלא כדין, מקימה לו טענת הגנה מן הצדק, המצדיקה את ביטול הליך ההסגרה בעניינו. עסקינן בערעור על פסק הדין המשלים של בית המשפט המחוזי, שבגדרו נקבע כי המערער הוא בר-הסגרה, בהתאם לסעיף 9 לחוק ההסגרה. פסק הדין המשלים, ניתן בהמשך לפסק דינו של בית המשפט העליון, בו נקבע כי התיק יוחזר למחוזי לבירור טענת המערער לפיה יש להורות על ביטול הליך ההסגרה מחמת הגנה מן הצדק. בפסק הדין המשלים נקבע כי נפל אמנם פגם בהתנהלות המשטרה במהלך מעצרו של המערער לצורך הליך ההסגרה, אך אין בו כדי לבסס טענה להגנה מן הצדק, המצדיקה את ביטול הליך ההסגרה. בשנת 2020, ביקשה ארה"ב להסגיר את המערער לידיה, בגין עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע והלבנת הון. כנטען בבקשת ההסגרה, בין השנים 2019-2013 ניהל המערער ממקום מושבו בישראל, רשת לשירותי זנות אותה הפעיל באמצעות אתר אינטרנט, יחד עם שותפה שישבה בארצות הברית. במטרה להסתיר את רווחי הפעילות, כך נטען, ביצע עבירות של הלבנת הון. המערער טען כי עומדת לו טענת הגנה מן הצדק, המצדיקה את ביטול הליך ההסגרה, זאת בשל נטילת דגימה מתאי הלחי שלו, בכח וללא הסכמתו, במהלך מעצרו.
כב' השופט נ' סולברג פסק יש לדחות את הערעור. זכויות אדם להגנה על גופו ולצנעת הפרט, מעוגנות במעמד חוקתי (סעיפים 4 ו-7(ג) לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, והן אף זוכות להגנה במשפט התת-חוקתי בדברי חקיקה שונים, בהתאם לטיב וסוג הפגיעה - בפקודת הנזיקין ובחוק הגנת הפרטיות. לא ניתן להקל ראש בפגם שנפל באירוע נטילת הדגימה. פעולה זו נעשתה לצורך נטילת אמצעי זיהוי, בגדרי הסמכות המעוגנת בפרק ג' לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי). בהתאם לסעיף 11ז לחוק אמצעי זיהוי, לא ניתן ליטול דגימת תאי לחי, אף בכח סביר, ללא הסכמתו של אדם. הסדר זה, המבחין בין סוגי דגימות הניתנות להינטל אף ללא הסכמה בכפוף להפעלת כח סביר, לבין כאלו הטעונות הסכמה, הוא פרי איזון בין הצורך לתת בידי גורמי האכיפה כלים אפקטיביים לביצוע מלאכתם, לבין החובה לשמור על זכותו של אדם על גופו ועל פרטיותו. מדובר בפגם שנפל בהתנהלות שוטרי המעצר, ועל כך אין מחלוקת בין הצדדים. באשר לעוצמת הפגם, בית המשפט המחוזי דחה במישור העובדתי את טענת המערער כי ספג מכת אגרוף תוך כדי נטילת הדגימה, וכי שיניו נשברו במהלכה. קביעה זו, יש בה כדי להקרין על עוצמת הפגיעה הנלווית לפגם. עם זאת, עצם נטילת הדגימה בלא הסכמה, גם אם לא נלוותה לכך אלימות ממשית או נזק מהסוג שהמערער טוען לו – עולה כדי פגם שעוצמתו אינה מבוטלת. ההנחה כי שוטרי המעצר פעלו מתוך מודעות לכך שהם פועלים שלא כדין, מוסיפה נופך של חומרה למעשה. עם זאת, אין בפגם האמור, חרף חומרתו, כדי להטיל דופי של אי-צדק וחוסר הגינות בעצם ניהול הליך ההסגרה.
זאת ועוד, נקבע כי משקלם הכבד של האינטרסים הציבוריים, מטה את כפות המאזניים לטובת ניהול הליך ההסגרה. הבטחת אכיפת הדין הפלילי על עבריינים, שיתוף הפעולה הבינלאומי החשוב במלחמה בפשיעה המקומית והגלובאלית, מניעת הפיכתה של ישראל ל'עיר מקלט', ועצם עמידתה של מדינת ישראל בהתחייבויות עליהם חתמה. התכלית המונחת בבסיס מתן האפשרות לנאשמים לטעון להגנה מן הצדק, היא בראש ובראשונה הגנה על זכויותיהם להליך הוגן, בצד זכויות נוספות העשויות להיפגע מעצם נקיטת ההליך הפלילי או במהלכו. תכלית נוספת, עניינה ב-'חינוך' רשויות החוק, והרתעתן במבט צופה פני עתיד מפני ביצוע פעולות הנגועות באי-חוקיות ובהפרת זכויות. הפסיקה החילה את דוקטרינת ההגנה מן הצדק על שני סוגים של פגמים: הסוג הראשון מעורר חשש לקיומו של הליך לא הוגן, ונוגע למקרים בהם רובצת עננה על יכולתו של הנאשם להתגונן כיאות, וממילא לזכות למשפט צדק. למשל במקרים בהם ישנו שיהוי בהגשת כתב האישום, או פגמים בשמירה וגילוי של חומר החקירה, שלא הובאו לידיעתו של הנאשם. הסוג השני של פגמים נוגע לעצם החלטת גורמי האכיפה לנהל את ההליך הפלילי – מקרים בהם ישנה מעורבות של רשות שלטונית במעשה העבירה, ואכיפה בררנית.
מהלכה למעשה, נקבע כי על רקע האמור, הפגם המשתקף מאירוע נטילת הדגימה, אין בו כדי להצדיק ביטול של הליך ההסגרה, משהוא אינו מציב את הליך ההסגרה עצמו בסתירה מהותית לערכים של צדק והגינות. אין זיקה עניינית ישירה בין התנהלותם הפסולה של שוטרי המעצר, לבין ניהול הליך ההסגרה, עד כדי שלילתו. נטילת הדגימה נעשתה בשלב המעצר לצרכי הסגרה, שאינו אלא שלב מקדים, מבואי, להליך ההסגרה העיקרי המתבטא בהגשת עתירה לבית המשפט המחוזי. במקרים בהם התנהלותן הפסולה של הרשויות נוגעת לביצוע ולמימוש הליכי המעצר עצמם, יגבר הנטל על המבקש לטעון כי פגמים אלו, מקימים לו טענה להגנה מן הצדק בהליך העיקרי. זאת, מעצם היות שני ההליכים מובחנים זה מזה, והנטל המוגבר לשכנע כי פגם בהליך אחד (המעצר), מטיל דופי בשני (העיקרי), עד כדי שהאחרון עומד בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות. אכן, זכותו של המערער על גופו ולפרטיותו, נפגעה במהלך המעצר, ואולם פגיעה זו כשלעצמה, אינה מהווה פגם המעורר חשש לקיומו של הליך הסגרה לא הוגן. לא נטען, למשל, כי נמנעו מהמערער חומרי חקירה או נתונים שפגעו ביכולתו להשיב לבקשת ההסגרה. אין בקיומו של אירוע נקודתי, הכרוך באי-הקפדה על זכויותיו של עציר, כדי להעמיד עננה מעל להגינות ההליך כולו.
נוכח האמור, נקבע כי אירוע נטילת הדגימה, על פגיעתו הנלווית, לא הופך את עצם נקיטת הליך ההסגרה לבלתי-צודק. חרף חומרתו, אין בו כדי להכתים את צדקת הליך ההסגרה כשלעצמו, והוא לא שומט את הבסיס הצודק להמשך ניהולו. אין בעצם הוכחת פגיעה נקודתית בזכותו של עציר או של נאשם, כדי לשמוט את ההצדקה לעצם קיום ההליך – הליך פלילי עיקרי, או הליך ההסגרה. על מנת להוכיח 'סתירה מהותית' לעקרונות צדק והגינות, לא די להראות כי נפל פגם בהתנהלות רשויות החוק, ואפילו פגם חמור, ונדרש שהפגם יקיים זיקה עניינית ומוסרית לעצם ניהול ההליך. יש להקפיד לבל יחרוג עיקרון ההגנה מן הצדק ממידותיו הראויות. לא נמצא כי עומדת למערער טענת הגנה מן הצדק נוכח אירוע נטילת הדגימה. בית המשפט הוסיף והתייחס לטענתו של המערער בדבר מצבו הבריאותי, אף שעניין זה לא היה חלק מהסוגיה התחוּמה שהוחזרה לבחינתו של בית המשפט המחוזי. הלכה היא כי "מצב בריאות רופף אינו יכול לחסן אדם מנשיאה בתוצאות הנובעות ממעשיו" (ע"פ 3680/09 בעניין סילברמן). סבלו של מבוקש בהליך הסגרה הוא אינהרנטי להליך עצמו, ואינו עומד כשלעצמו בסתירה לערכי החברה ולתקנת הציבור (ע"פ 9203/18 בעניין גבר). בהתאם לגישה זו, בית המשפט לא נמנע מלדחות ערעורים של מבוקשי הסגרה, גם בנסיבות של מצב רפואי קשה. אין חולק כי מצבו הרפואי של המערער אינו מן המשופרים, אך הוא אינו מצדיק את מניעת הסגרתו. יעד ההסגרה הוא ארצות הברית, מדינה מתוקנת שחזקה עליה כי תעניק למערער יחס ההולם את מצבו הרפואי.
לסיכום, הערעור נדחה.
המערער יוצג ע"י: עו"ד ד"ר איתן פינקלשטיין; המשיבה יוצגה ע"י: עו"ד מתן עקיבא; עו"ד תום וינד
