בית המשפט הרשיע סטודנט בן 56 מאוניברסיטת חיפה בעבירות של זיוף, התחזות ומרמה, לאחר ששלח אדם הצעיר ממנו בעשרות שנים להיבחן במקומו בבחינת המיון באנגלית (אמי"ר). החשד התעורר לאחר שבשתי הבחינות הראשונות קיבל הנאשם ציונים נמוכים ואילו בבחינה השלישית, שבה נבחן המתחזה, הציון הוכפל
בחינת "אמי"ר" היא בחינת מיון בשפה האנגלית, המאפשרת לעמוד על רמת ידיעותיו של הנבחן בשפה זו ולסווגו לרמת לימוד מתאימה (עד למתן פטור מלימודי האנגלית). הבחינה היא דרישת חובה באוניברסיטת חיפה לשם קבלת תואר ראשון.
הנאשם, נחמיה רייבי, היה במועד הרלוונטי לכתב האישום סטודנט באוניברסיטת חיפה שלצורך לימודיו היה צריך להגיע לרמת פטור באנגלית. לצורך כך, ניגש הנאשם לבחינת אמי"ר שהתקיימה בפברואר 2012, אך מאחר שקיבל ציון 55 שאינו מזכה בפטור, ניגש לבחינה פעם נוסף אולם גם הפעם לא קיבל את הפטור המיוחל. נוכח האמור נרשם הנאשם לבחינה בפעם השלישית.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
לפי כתב האישום שהוגש נגדו, בסמוך למועד הבחינה קשר הנאשם קשר עם צעיר בשנות העשרים לחייו שזהותו אינה ידועה, והשניים תכננו לרמות את האוניברסיטה בכך שאותו אדם ייגש לבחינה במקום הנאשם. לצורך מימוש הקשר, החליף הנאשם את התמונה בתעודת הזהות שלו בתמונתו של המתחזה וביום הבחינה ניגש המתחזה לבחינה, מסר למשגיח את תעודת הזהות המזויפת והורשה להיבחן. בבחינה זו קיבל הנאשם ציון 122. עם היוודע תוצאות הבחינה עלה חשד למרמה ולכן זומן הנאשם לבחינה נוספת, אך עקב אי הגעתו נפסלה בחינתו. בעקבות האמור, הוגש נגדו כתב אישום שייחס לו עבירות של קשירת קשר לפשע, זיוף, מרמה והתחזות.
השופט ד"ר זיאד פאלח הרשיע את הנאשם בעבירות שיוחסו לו וקבע כי הוכח כנדרש שהנאשם קשר קשר עם אחר לבצע את העבירות שפורטו נגדו. בין היתר התייחס השופט לעדותו של המשגיח בבחינה, שציין כי תעודת הזהות שהגיש לו המתחזה נראתה לו לא בסדר שכן הקצוות היו טיפה פתוחים, וכי אחרי שצילם את התעודה הבחין כי תאריך הלידה, לפיו מדובר בנבחן כבן 50, אינו מתיישב עם היותו של הנבחן בפועל בחור צעיר בשנות העשרים לחייו. לדברי השופט, העד עשה עליו רושם אמין ביותר, עדותו ניתנה ברצף ובעקביות וברור מדבריו שהוא תיאר אירוע שהיה עד לו ואף תיאר פעולות שביצע בעצמו.
עוד קיבל השופט את דבריו של המשגיח לפיהם צילם את תעודת הזהות שנמסרה לו ושלח אותה לאחראית על הנושא במרכז הארצי לבחינות. מנגד, נוכח איכות הצילום הירודה של תעודת הזהות, פסל השופט ראיה זו. עוד ציין כי טרוניות ב"כ הנאשם בנוגע לצילום תעודת הזהות הן נכונות והיה על המשטרה לדאוג לצלם צילום טוב יותר ואף לבדוק את הטלפון הנייד של העד, שבאמצעותו בוצע הצילום. משלא עשתה המשטרה כך, הרי שקם לו מחדל חקירתי, שהוביל, יחד עם שיקולים ראייתיים נוספים, להוצאת המסמך מהתיק. יחד עם זאת, אין במחדל זה כדי לפגוע פגיעה מהותית בהגנת הנאשם, שטען כי תעודת הזהות שלו נגנבה עוד קודם לכן, והוסיף שאדם אחר "טיפל" בתעודת הזהות וערך בה את השינויים.
בנוסף התייחס השופט לעדותה של האחראית על איתור מעשי רמייה בבחינות מטעם המרכז הארצי לבחינות והערכה. העדה ציינה כי יש דרכים שונות לרמות בבחינה, כאשר, לדבריה, הדרך הנפוצה לרמייה במבחן אמירם היא שליחת אדם אחר לבחינה. גם עדה זו הותירה רושם אמין על השופט, העידה באופן עקבי ורציף ולכן קיבל את דבריה כדברי אמת. זאת ועוד, דבריה של עדה זו השתלבו היטב עם עדותו של המשגיח, והיא אישרה את קבלת התמונה ששלח לה והיא אף עיינה בתמונה וראתה את "הפגמים" עליהם דיבר. לפיכך, וחרף פסילת הצילום עצמו, שוכנע השופט מדברי שני העדים באופן חד משמעי שאכן תעודת הזהות של האדם שנכנס להיבחן הייתה פגומה בקצוות וכי האדם שנכנס להיבחן היה צעיר בעשרות שנים מהגיל המצוין בתעודת הזהות.
אשר לדבריו של הנאשם עצמו, זה ניסה לשכנע את השופט כי באמצעות לימודיו הוא אכן שיפר את האנגלית שלו, עד כדי קבלת ציון גבוה בבחינה השלישית. לדעת השופט, בין אם הנאשם שיפר את האנגלית שלו ובין אם לאו, השאלה הדורשת הכרעה היא האם הוא ניגש בעצמו למבחן או שאדם אחר התחזה אליו תוך שימוש בתעודת זהות מזויפת. עם זאת העיר השופט כי ממילא לא שוכנע שהנאשם אכן עבר כברת דרך ארוכה בלימודי האנגלית עד כדי הכפלת הציון במבחן.
עוד ציין השופט כי הנאשם לא נתן הסברים לממצאים לפיהם בסמוך למועד הבחינה היה מאוכן בכביש 6 ושיש שיחות יוצאות ונכנסות והטלפון שלו היה פעיל. בעניין זה, הוכח כי אין כל קרבה בין מקום האיכון למקום המבחן באוניברסיטת חיפה ולכן המסקנה היא שבזמן המבחן הנאשם לא היה מאוכן באוניברסיטת חיפה. השופט אף דחה את טענת הנאשם לפיה היו לו שני כרטיסי סים על אותו מספר טלפון, מששוכנע מעדויות נציגי חברת "פרטנר" שהנאשם השתמש במכשיר אחד בלבד ביום הבחינה.
עוד הוסיף השופט כי הסבריו של הנאשם היו מאולצים וכל עדותו לא הייתה עקבית אלא היא לוותה בניסיונות להטיל דופי באחרים בכדי לחלץ עצמו מהאישומים נגדו. כך לדוגמה, טען הנאשם שהיה לו סכסוך עם גרושתו, סכסוך על רקע בחירות למועצה וסכסוך עם עובד עלום בשם "קובי" שלכאורה היה עמו ביום הבחינה והיה יכול לאשר כביכול את דבריו. הנאשם גם לא נתן תשובה איך לא נמצאה התאמה בין כתב היד שלו לבין כתב היד המופיע ברשימת הנבחנים בשורת הפרטים האישיים, כיצד טעה בכתובתו ומדוע רשם מספר טלפון נייד שאינו שייך לו. לדעת השופט, הסבריו של הנאשם אינם מניחים את הדעת ויש לדחות גם את ניסיונותיו לשייך מניע אפשרי למשגיח או לגורמים אחרים כדי להעליל עליו. בנוסף, לדברי השופט, לא עלה בידי הנאשם ליתן הסבר הגיוני לכך שבעבר קיבל ציונים 55 ו-67 בבחינות ואילו בבחינה השלישית עלה ציונו ל- 122.
עוד נקבע כי מחדלי החקירה להן טענה ב"כ הנאשם אינם חמורים במידה המעוררת חשש לקיפוח הגנתו. לסיכום קבע השופט כי המסקנה העולה מהאמור היא שהנאשם לא נכח במבחן אלא אדם אחר שהשתמש בתעודת זהות מזויפת הכוללת את פרטי הנאשם עם תמונת המתחזה. לפיכך, הורשע הנאשם בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.
