התובעת והנתבע, שהפכו להורים בגילאי העשרה ונשרו מהלימודים בתיכון, טענו שניהם כי הצד השני יכול לצאת לעבוד. ביהמ"ש דחה את טענת הנתבע כי הוא הפסיד את כספו מעבודות קודמות במשחק קלפים והטיל עליו הוצאות של 12 אלף שקל לאחר שהתברר כי הוא הבריח את הכספים על מנת שלא יגיעו לתובעת
בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב חייב אב המשרת כחייל סדיר בצה"ל במזונות בנו הקטין שנולד כשהיה בן 18 בסך של 1,400 שקל לחודש, בהסתמך על הסכום שנקבע לצרכיו ההכרחיים של קטין שאינו טעון הוכחה, אך ציין כי יכולותיו של האב אינן נקבעות על יסוד הכנסותיו בלבד, אלא עליו להתאמץ עד קצה גבול יכולתו כדי למקסם את הכנסותיו. השופטת מירה דהן הטילה עליו הוצאות בסכום משמעותי של 12 אלף שקל לאחר התברר כי הוא הבריח כספים מחשבון הבנק שלו וטען כי הפסיד את כל כספו מעבודות קודמות במשחק קלפים.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
התובעת בת ה-19 והנתבע בן ה-20 ניהלו מערכת יחסים בנעוריהם שממנה נולד לפני כשנתיים בנם המשותף. בתביעה שהגישה טענה התובעת כי היא ילדה את הבן בהיותה קטינה ובעקבות זאת לא סיימה את לימודיה התיכוניים כך שהיא חסרת כישורים מקצועיים משמעותיים. התובעת ציינה כי היא מטפלת ומגדלת את הקטין במסירות מאז לידתו ומכלכלת אותו בסיועו של אביו. עם זאת, עיקר הנטל של גידול הבן מוטל עליה, בעוד שהאב מקיים עם הבן הסדרי שהייה מוגבלים והוא לא לן אצלו אפילו לילה אחד. עם הגיעו לגיל שנה וחצי הוא שולב במעון, אך התברר לה כי היא אינה זכאית להנחה בשיעור המקסימלי האפשרי שכן היא אינה עובדת במשרה מלאה, אולם נסיבות חייה גורמות לכך שהיא אינה מסוגלת לעבוד בהיקף משרה כזה.
לטענת התובעת, הנתבע אמנם חייל בשירות סדיר, אולם הוא צבר סכומים נכבדים מעבודות שעבד בהן במהלך השנים, וגם כיום, הוא יכול לצאת לעבוד ולהגדיל את הכנסותיו תוך כדי שירותו הצבאי שכן הוא עובד "שבוע-שבוע" וקיבל אישור מהצבא לעבוד. עוד נטען כי צה"ל אישר לנתבע תשלום של 1,800 שקל בחודש עבור מזונות הבן, סכום המצטרף לכלל הכנסותיו.
הנתבע ציין כי ההורות המשותפת של הצדדים בגיל כה צעיר הכניסה את שניהם לטלטלה רגשית וכלכלית עצומה, וכי גם הוא בדומה לתובעת לא הצליח להמשיך במסלול חייו הרגיל והצפוי ונאלץ להפסיק את לימודיו התיכוניים ולצאת לעבוד. בעת הגשת כתב ההגנה, אוגוסט 2016, טען הנתבע כי הוא חסר כל אמצעים והוא עומד להתגייס לצבא לתפקיד קרבי. במהלך ההליכים בתיק הוברר כי הנתבע, חייל בשרות סדיר, משובץ כיום לתפקיד של טבח והוא משרת שבוע בבסיס שבוע בבית ומשכורתו הצבאית עומדת על כ-1,000 שקל. הנתבע ציין כי הוא אינו בורח מאחריות וכי הוא אב טוב לבנו, אולם הוא מבקש לשרת את מדינתו בשירות חובה צבאי ובקשתו היחידה היא שלא למוטט אותו כלכלית, ולשיטתו, סך של 1,000 שקל לחודש בתוספת קצבת הילדים מביטוח לאומי אמורה להספיק לצרכיו ההכרחיים של הבן.
לטענת הנתבע, התובעת מפונקת ולא עושה מאמצים מספיקים על מנת להתאים את חייה לנסיבות שהשתנו. התובעת לא התגייסה לצה"ל והיא יכולה לעבוד ולהתפרנס, אלא שהיא אינה עושה זאת רק מטעמים טקטיים ולצורך הליך המזונות. עוד ציין הנתבע כי אכן היו לו סכומים כספיים שצבר מעבודתו טרם הצבא, אולם הוא הפסיד כל שנותר מהם במשחקי קלפים.
השופטת מירה דהן ציינה כי על פי הפסיקה, יכולותיו של האב אינן נקבעות על יסוד הכנסותיו בלבד אלא מתייחסות גם ליכולת ההשתכרות הפוטנציאלית שלו וליכולתו ממקורות אחרים ובעיקר תוך התחשבות בנכסים נזילים, תוך שהוא נדרש להתאמץ עד קצה גבול יכולתו כדי למקסם את הכנסותיו.
במקרה זה, ציינה השופטת, הנתבע מקבל משכורת צבאית העומדת על כ-1,000 שקל בחודש בתפקידו כטבח, וכן מקבל סיוע מהצבא לצורך מזונות הבן על סך של 1,800 שקל בחודש. בנוסף, בדיון שהתקיים בתביעה אישר הנתבע כי מופקדים בחשבון הבנק שלו כ-120 אלף שקל. התובעת עתרה לקבל דפי חשבון על מנת לבחון את טענות הנתבע בדבר יתרת הזכות בחשבונו, ומהם עלה כי הוא משך סכומים נכבדים מהחשבון לאחר הדיון הראשון שהתקיים. בתצהיר העדות הראשית מטעמו טען הנתבע כי הוא משך את הכספים הרשומים על שמו לאחר שהחל הסכסוך הכספי עם התובעת ועקב דרישותיה המופרזות ממנו, כדי שלא תדע איפה הכסף. את מה שנותר מהכספים, טען הנתבע, הוא הפסיד במשחק קלפים.
השופטת דהן הבהירה כי היא אינה נותנת אמון בגרסת הנתבע לפיה הוא איבד את הכספים שצבר במשחק קלפים אחד במקום כלשהו, וכי נראה שהוא העביר את הכספים לצד ג' על מנת להעלים אותם מהתובעת וכדי שלא ייזקפו כמקור כספי לתשלום המזונות.
בכל הנוגע לדרישת המזונות, ציינה השופטת כי התובעת לא הניחה תשתית עובדתית וראייתית מלאה לאימות הסכומים שאותם תבעה, אולם לעניין מזונות קטינים נקבע בפסיקה הסכום ההכרחי הנדרש לקטין אשר אינו טעון הוכחה העומד על כ-1,300 שקל. "אכן כטענת הנתבע, צרכיו ההכרחיים של הבן אינם תלויי המענק המתקבל מהצבא, ומשכך ואם ציינה התובעת כי במקרה ותפסק העזרה מהצבא תסתפק היא בסך של 1400 שקל בלבד, מלמד הדבר על הצרכים ההכרחיים האמיתיים של הבן, צרכים התואמים את ההלכה הפסוקה", קבעה השופטת דהן וחייבה את האב בסכום זה בתוספת השתתפות במדור והוצאותיו בבית אמה של התובעת בסך של 400 שקל לחודש. נוכח ההליך ותוצאותיו ונוכח התנהלותו של הנתבע, שפעל להסתרת הכספים הצבורים לטובתו ולהברחתם, הוא חויב גם בהוצאות ההליך בסך של 12 אלף שקל.
