התובע טען כי הוא עקר וכי יחסיו עם בנו לאורך השנים מצביעים על כך שהאם הרתה מאדם אחר וטענה שהוא האב כדי להוציא ממנו כספים. האם טענה מנגד: מעולם לא אמרתי לו שהוא האב הביולוגי, והוא מעולם לא שאל. הוא בחר באבהותו מתוך בחירה חופשית ואין לו הצדקה להתנער ממנה כעת
בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב דחה על הסף תביעה לביצוע בדיקת רקמות שהגיש אב לגבר בן 33, במטרה להוכיח כי הוא אינו אביו של בנו בן ה-33. השופטת איריס ארבל אסל דחתה את התביעה על הסף וקבעה כי אף שאין במקרה זה חשש לממזרות, אין לאפשר לאב לטעון נגד אבהותו, תוך פגיעה בזכותו של הבן לשמור על יציבות חייו ועל זהותו.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
התובע ואמו של הנתבע התגרשו על רקע חוסר יכולתו של התובע להפרות את אמו של הנתבע, גם לאחר טיפולים, בשל תאונה שעבר במהלך שירותו הצבאי. לטענת התובע, בדיקות רפואיות שעבר אישרו כי המניעה להיכנס להיריון נעוצה בו. בני הזוג נישאו בשנית, אך גם נישואים אלה הסתיימו כעבור מספר חודשים. השניים המשיכו לקיים יחסים אינטימיים גם לאחר שנפרדו, לרבות במועד שבו הרתה אמו של הבן, אם כי לא דובר ביחסים אקסקלוסיביים. התובע נרשם כאביו של הבן שנולד מיום לידתו, והבן גדל וחי כל חייו בידיעה שהתובע הוא אביו.
בתביעה שהגיש עתר התובע לאפשר לו לברר את אבהותו על הנתבע, כיום בגיר בן 33. לטענתו, כאשר היה הנתבע בגיל הגן, נפרדו התובע ואמו של הנתבע בפעם האחרונה לאחר מספר פרידות וחזרות, והאם הודיעה לו כי הוא פטור מלשלם לה מזונות. התובע טען כי עובדה זו מעלה את ההשערה כי האם נמנעה מלפתוח נגדו בהליכים שבהם עלולה היתה לעלות סוגיית האבהות, שכן היא ידעה שהוא איננו אביו של הנתבע. עוד טען התובע כי כאשר היה הנתבע בן 14, הציעה האם כי הם יעבירו את זכויותיהם בדירתם המשותפת על שמו, אולם מיד לאחר העברת הזכויות ניתק הבן כל קשר עמו למשך 16 שנים, עד אשר "הפציע" בחייו לפני כשלוש שנים אך ורק על מנת להחתים אותו על הסכם הנוגע לדירה.
התובע טען כי גם כאשר חזר הנתבע לחייו הוא לא כינה אותו "אבא" אלא קרא בשמו הפרטי. לתובע התברר כי הבן הסיר את שם משפחתו וכעת הוא נושא את שם המשפחה של אמו. כל האמור לעיל, לטענת התובע, בשילוב העובדה כי במשך שנים הוא וגרושתו לא הצליחו להיכנס להריון, גם לאחר טיפולים, ואף אחת מבנות הזוג האחרות שלו לא נכנסה להריון ממנו – מוביל למסקנה כי הסיכוי שהוא אביו של הנתבע שואף לאפס.
הנתבע טען מנגד כי מדובר בתביעה המרסקת את בסיסי זהותו, וכי אין להתיר לתובע לגרור את בנו המוצהר מזה 33 שנים לבירור משפטי שמטרתו לבייש אותו, לשלול ממנו את זהותו המוכרת לו מלידתו ולשבור את רוחו. לטענתו, יחסיו עם אביו ידעו עליות ומורדות לאורך השנים, אולם הוא מקיים קשר טוב ורציף עם משפחתו המורחבת מצד אביו וכולם תוהים על העיסוק הפתאומי בשאלת האבהות. עוד טען הנתבע כי חלק מזכותו לפי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו היא אוטונומיית הרצון שלו והגנה מפני פגיעה במעמדו האישי, והוא מבקש להניח לאמיתות עליהן גדל משך למעלה מ-30 שנה. על כן, טען הנתבע, בנסיבות העניין, יש לקבוע כי האמת העובדתית-ביולוגית נסוגה מפני האמת הפסיכולוגית והגדרת שייכותו של הנתבע כאדם בוגר.
על פי בקשת היועץ המשפטי לממשלה, צורפה אמו של הנתבע כצד להליך, וטענה כי היא מעולם לא נשאלה על ידי התובע לזהות האב הביולוגי, וכהסכמה שבשתיקה נושא זה לא דובר ביניהם מעולם, ולו ברמז, עד למועד הגשת תביעה זו. עוד טענה האם כי היא מעולם לא אמרה לתובע שהוא האב הביולוגי והוא מצידו מעולם לא שאל אותה על כך. הוא בחר באבהותו בחירה מודעת וחופשית ומעולם לא הולך שולל על ידי הבן שבו בחר, ואין לו הצדקה להתנער ממחויבותו זו לאחר 33 שנים.
השופטת איריס ארבל אסל דחתה את התביעה על הסף מטעמים של השתק ומניעות והבהירה כי אין לאפשר לאב לטעון נגד אבהותו לאחר שהצהיר כי הנתבע הוא בנו, בין היתר בהליכים המשפטיים שניהל, לרבות במסגרת תביעה שהגיש רק בינואר השנה. "הנתבע איננו טוען כי לא קיים עם התובעת יחסי אישות בתקופה הרלוונטית וגם אם יש ממש בטענתו כי הוא איננו מסוגל להפרות אישה (לא הובאו בפניי אסמכתאות רפואיות), הרי שלשיטת התובע עצמו, הרי שהדבר היה ידוע לו שנים רבות עובר לכניסת אימו של הנתבע להריון", כתבה השופטת בפסק הדין. "חרף האמור, הודה התובע מפורשות באבהותו על הנתבע ואף ונרשם במרשם האוכלוסין כאביו של הנתבע, התנהל כאבי הנתבע בפועל וחתם על מסמכים משפטיים המעידים על אבהותו. נוכח האמור, קיימת כנגד התובע מניעות לשלול את אבהותו, אפילו נניח, כפי טענתו, שהוא איננו אביו הביולוגי של הנתבע".
השופטת הוסיפה כי יש לדחות את התביעה גם מטעמים של צדק והגינות, לאור עקרונות יסוד של כבוד האדם וחירותו. זאת, שכן יש להביא בחשבון לצד זכותו של האב לדעת מיהם ילדיו, גם את זכות הילדים, גם אם הם בגירים, לשמור על יציבות חייהם, זהותם וייחוסם המשפחתי.
במקרה זה, קבעה השופטת, התובע הוא זה שיצר באופן אקטיבי את המצג כלפי הנתבע משך 33 שנים, כי הוא אביו, וכל הספקות שהעלה באשר לשאלת האבהות היו ידועים לו מזה שנים רבות. משכך, יש להעדיף את זכותו של הנתבע לשמור על כבודו ועל זכותו לזהות על פני זכותו של התובע לטען נגד אבהותו.
