ביהמ"ש העליון קיבל את ערעור המדינה וקבע כי העונש שקבע בית המשפט המחוזי – 18 חודשי מאסר בפועל בלבד על עבירות חמורות, בהן עבירת אונס, אינו יכול לעמוד, אך התחשב גם הוא בסיכויי השיקול של הנאשם ובקושי שלו לעמוד במאסר ממושך
בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה והחמיר בעונשו של אבשלום שנהר, שהורשע באונס ובעבירות מין חמורות שביצע בקטינות בנות 13-14 באמצעות האינטרנט, אך העמיד את עונשו על 3 שנות מאסר בפועל, תוך התחשבות בסיכויי השיקום שלו.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
שנהר בן ה-21 הורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירות מין חמורות ובסחיטה באיומים ונידון ל-18 חודשי מאסר בפועל ו-30 חודשי מאסר על תנאי. על פי כתב האישום, נהג שנהר ליצור קשר עם קטינות בגילאי 14-13 וגרם להן לצלם את עצמן בעירום ולשלוח אליו את התמונות באמצעות הוואטסאפ, וכן שלח אליהן הודעות בעלות אופי מיני בוטה. בהמשך ביקש מהן להתקין על מכשיר הטלפון החכם שלהן תוכנת IMO, המאפשרת לבצע שיחות וידאו. באמצעות התוכנה ביקש מהן לבצע מעשים מגונים בגופן תוך שהוא צופה בהן ומאונן מולן.
עוד נטען במסגרת האישום המרכזי כי הנאשם פגש את המתלוננת בת ה-13 ודרש ממנה לבצע מעשים מיניים תחת איומים כי אם תסרב יספר לאחותה על הקשר ביניהם.
בית המשפט המחוזי התייחס למכלול מעשיו של שנהר כלפי קורבנותיו כאל "תוכנית עבריינית" אחת, שיעדה לקיים יחסי מין עם קטינות שאותן יכיר דרך האינטרנט. בנוסף, התחשב בית המשפט לקולה בהיותו של הנאשם חירש מלידה הסובל בנוסף מהפרעת קשב וריכוז, אשר עונש מאסר ממושך מדי יהיה קשה ביותר עבורו ועלול לפגוע בתהליך השיקומי שהחל. בעניין זה הובהר כי אף שיש לתת משקל לגורם ההרתעה, "אין זה המקרה המתאים לשדר את מסר הרתעת על גבו" של הנאשם.
נוכח האמור, גזר בית המשפט כאמור מאסר בפועל של 18 חודשים, מאסר על תנאי וכן תשלום פיצוי בסך כולל של 70 אלף שקל לחמש המתלוננות.
המדינה ערערה על קולת העונש וטענה כי העונש הכולל אינו הולם את חומרת המעשים והוא נמוך מאוד בנסיבות ביצועם, כאשר רק על האישום הראשון בעבירה של אונס היה מקום לקבוע מתחם ענישה הנע בין 5 ל-8 שנות מאסר בפועל. לטענת המדינה, המחוזי נתן משקל רב מדי לנסיבותיו האישיות של הנאשם ומנגד לא נתן די משקל לנזק שנגרם לקורבנותיו.
בא כוחו של שנהר טען מנגד כי מדובר בנסיבות חריגות במיוחד, בין היתר מאחר שמגבלת השמיעה שלו אינה מאפשרת לשלבו בטיפול ייעודי לעברייני מין בתוך מתקן הכליאה, כך שגם הארכת תקופת מאסרו לא תסייע.
השופט אורי שוהם ציין כי המעשים המתוארים בכתב האישום ממחישים פעם נוספת את הסכנה הטמונה בשימוש באינטרנט על ידי עברייני מין, על מנת ליצור קשר ולפתות קורבנות תמימים, בדרך כלל קטינים, להיענות לדרישות מיניות מעוותות, בכדי לספק את יצריהם המיניים האפלים והסוטים. גם במקרה זה, ציין השופט, נחשף צדה האפל של הרשת.
השופט שהם הבהיר כי אין מדובר באירוע עברייני אחד, שכן קיים שוני מהותי בין פניות בעלות אופי מיני שהובילו לכל היותר למשלוח תצלומים חושפניים, לבין המעשים המיוחסים לנאשם באישום המרכזי הנושאים אופי שונה בתכלית, ועל כן מדובר בשני אירועים נפרדים.
השופט ציין כי בהיעדר "טעמים מיוחדים שיירשמו" (להבדיל מהטענה כי יש לסטות מהמתחם מטעמי שיקום), יש להציב את הרף התחתון של המתחם, בהקשר לאישום הראשון, על 5 שנות מאסר, כאשר הרף העליון יעמוד על 8 שנות מאסר. במקרה זה, קבע השופט, נראה בבירור כי שנהר מגלה מוטיבציה גבוהה לשיקום, וכי שילובו בטיפול ייעודי לעברייני מין עשוי להביא להפחתת מסוכנותו המינית, העומדת כיום על רמה בינונית-גבוהה. השופט הוסיף כי אכן יש פרדוקס מסוים בעובדה ששילובו בטיפול מעין זה מותנה בהימצאותו מאחורי סורג ובריח לתקופה ארוכה יותר מזו שנגזרה עליו.
יחד עם זאת, נקבע כי במקרה זה ישנה הצדקה לסטות ממתחמי הענישה שנקבעו בעניינו של שנהר משיקולי שיקום, ואף שיש להותיר את עונשו בגין יתר האישומים על 18 חודשי מאסר, בכל הנוגע לאישום הראשון, יש הצדקה לסטות מהרף התחתון של מתחם הענישה, העומד על 5 שנים, ולהעמיד את עונשו על 3 שנות מאסר בפועל. שני המאסרים ירוצו בחופף זה לזה. השופט סבר כי בהינתן הנסיבות המיוחדות במקרה זה, לא בלי היסוס והתלבטות, ניתן להסתפק בעונש מאסר של 3 שנים מבלי שהדבר ישמש תקדים לרמת הענישה במקרים דומים.
