לבית המשפט המחוזי בחיפה הגיעה בקשה מוזרה: להפסיק את הליכי הגבייה נגד שלושה אחים שהורשעו בניסיון רצח, לאחר שבני משפחתו של הקורבן חתמו על הסכם סולחה הכולל גם ויתור מצדו על הפיצויים שנפסקו לו בגזר הדין. מה קבע השופט?
מה עושים כשקורבן ניסיון רצח מסרב לקבל את הפיצוי שפסק לו בית המשפט? שאלה זו עמדה בפני בית המשפט המחוזי בחיפה, שהבהיר כי על אף מאפייניו האזרחיים-נזיקיים, הפיצוי שנפסק לנפגע עבירה הוא חלק מגזר הדין ועל כן לא ניתן לוותר עליו ואין לבית המשפט סמכות לבטלו.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
המבקשים, האחים עלי, עבדאללה וריג'אב בכרי, תושבי הכפר בענה שבגליל, הורשעו כל אחד לפי חלקו בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה וכן בעבירות נשק ובעבירה של אי מניעת פשע. בכתב האישום המתוקן שהוגש במסגרת הסדר טיעון, נטען כי באוגוסט 2013, בעת שהמתלונן, תושב בענה אף הוא, עמד מחוץ לביתו לצד בתו, הגיעו שלושת המבקשים למקום ברכב. מהרכב יצא עלי בכרי וירה לעבר השניים 25 כדורים ברובה M-16. כתוצאה מהירי נפגע המתלונן ברגלו ובידו והובהל לבית החולים. בכתב האישום נטען עוד כי אחיו של בכרי שישבו באוטו ידעו שהוא עומד לבצע פשע אך לא עשו דבר כדי למנוע זאת.
עלי בכרי נידון ל-5.5 שנות מאסר בפועל ולמאסר על תנאי, וחויב לפצות את המתלונן בסך של 35 אלף שקל. שני הנאשמים האחרים נידונו ל-6 חודשי מאסר וחויבו בפיצוי של 15 אלף שקל.
כשנה לאחר מכן עתרו המבקשים לסגירת התיק המתנהל נגדם במרכז לגביית קנסות, בטענה כי במסגרת הסכם סולחה שנכרת בין הצדדים, שבו אישר המתלונן את קבלת הפיצויים. הפרקליטות התנגדה לבקשה, בטענה כי במסגרת פנייה שנעשתה למתלונן טען האחרון שהוא כלל לא חתם על הסכם הסולחה ולא קיבל לידיו את הכספים. בפרקליטות העלו את החשש שמופעלים על המתלונן לחצים כדי שיוותר על הכספים המגיעים לו, ובית המשפט קיבל את עמדתם ודחה את הבקשה.
כעבור מספר חודשים הוגשה "בקשה חוזרת" לסגירת הליכי הגביה, שאליה צורף הסכם סולחה נוסף, שעליו חתומים בני משפחתו של המתלונן. לבקשה צורף גם תצהירו של המתלונן שבו הוא טוען כי הוא ויתר על הפיצויים. נציגי הפרקליטות יצרו עמו קשר פעם נוספת, והוא אישר שאכן חתם על התצהיר והוא מוותר על הכספים שנפסקו לטובתו.
השופט יחיאל ליפשיץ דחה את הבקשה והבהיר כי לאחר שניתן גזר הדין מסתיים ההליך, ואין לבית המשפט הסמכות לשנותו. החוק מאפשר אמנם לבית המשפט או למרכז לגביית קנסות לפרוס או לדחות תשלומים או לפטור מתוספת פיגורים, אך הוא אינו מקנה סמכות לפטור מעצם תשלום החוב – יהיה זה קנס או פיצויים.
השופט דחה את טענת המבקשים כי נוכח אופיו האזרחי של הפיצוי, לא ניתן "לכפות" על המתלונן את קבלתו, בדומה להליך האזרחי, וציין כי לא ניתן להתעלם ממאפייניו הפליליים הברורים של רכיב הפיצוי, שנשקל לצד יתר רכיבי הענישה כמכלול אחד כולל. מכאן, שהוא מהווה חלק אינטגרלי מגזר הדין, ולא ניתן לשנותו אלא בהסמכה מפורשת בחוק. בעניין זה צוין כי גזר הדין בעניינם של המבקשים לא כלל רכיב של קנס, ועל פני הדברים מדובר בכוונת מכוון.
השופט הוסיף כי השתלשלות האירועים במקרה זה וסימני השאלה בנוגע להסכמתו של המתלונן לסולחה ולתנאיה מדגישים ומחדדים את הטעמים שעמדו בבסיס הקמת המרכז לגביית קנסות, בהם הצורך ליצור חיץ בין נפגעי עבירה לבין מי שפגעו בהם. "מתן פתח להגשת בקשות ל'ביטול' הליכי גביה עלול להביא למסע לחצים על נפגעי עבירה, להפניית הצעות אל נפגעי עבירה 'שקשה לסרב להן' ולפגיעה חוזרת בנפגעי העבירה", כתב השופט בהחלטתו. "מתן פתח כאמור עשוי להביא ל'משפטי זוטא' שיתקיימו לאחר סיום ההליך בנוגע לנסיבות ולמניעים שהביאו את נפגעי העבירה לוותר על קבלת הפיצוי המגיע להם... על נאשמים שנגזר דינם לדעתם כי רכיב הפיצויים, כמו כל רכיב עונשי אחר, אינו 'פתח לשינויים' ואינו מצע ל'משא ומתן' עם נפגע העבירה. מדובר ברכיב בגזר הדין שעל הנאשם למלאו כיתר רכיביו".
