חדשות

ע', צעיר ממוצא ערבי, נוהג בשנים האחרונות להגיע לבתי המשפט עם תביעות הפליה נגד מועדונים שלטענתו סירבו להכניסו אליהם בשל מוצאו, וזוכה בעשרות אלפי שקלים. על המתח שבין הצורך להבטיח את הגשמת המטרה האידיאולוגית של החוק, לבין ניצולו לרעה על ידי גורמים אינטרסנטיים

אי אפשר להתכחש לכך שבעולם של היום, כמעט כל דבר יכול להפוך בידיים הנכונות (או הלא נכונות) ל"ביזנס", ולכן לעתים נוצר מתח בין הצורך להבטיח את הגשמת המטרה האידיאולוגית שבבסיס החוק למניעת הפליה בכניסה למקומות ציבוריים, לבין הרווח האישי שעשוי לצמוח לנפגעים ממנו במצבים מסוימים.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

דוגמה למתח הזה ניתן למצוא בעניינו של ע', צעיר ממוצא ערבי שבשנים האחרונות הגיש מעל 25 תביעות בגין הפליה נגד מועדונים, שלטענתו סירבו להכניסו אליהם רק בשל היותו ערבי. אך לפני ימים אחדים דחה בית המשפט את תביעתו נגד מועדון "האומן 17", אולם במקרים אחרים זכה ע' בתביעותיו בפיצויים של כמה עשרות אלפי שקלים בכל מקרה. במרבית התביעות העלו הנתבעים את הטענה כי ע' הוא "תובע סדרתי" הנוהג להופיע במועדונים עם מצלמת וידאו ולהגיש תביעות רבות באותה עילה, תוך שהוא מנצל את הליכי המשפט לצורך עשיית עושר. בכל המקרים היו בתי המשפט ערים לסוגיה אולם עדיין פסקו כי הדבר אינו שולל את הפיצוי. כך, נקבע באחד המקרים כי אין מקום לייחס לעניין זה חיסרון מבחינתו של התובע, שכן החוק נועד למנוע או לצמצם ככל האפשר את התופעה של הפליית מגזרים שונים בחברה הישראלית בכניסה למועדונים ומקומות ציבוריים נוספים, והחלטתו של התובע לעמוד על זכויותיו בעניין זה בכל פעם שהוא סבור שהוראות החוק מופרות לא רק שאינה ראויה לגנאי, אלא להפך.

לצד זאת קבע בית המשפט באחד המקרים כי עצם העובדה שמדובר בתובע שהגיש תביעות רבות באותו הנושא מחייבת לבחון בתשומת לב רבה ובקפדנות האם הוא אכן מנסה להיכנס למועדון והאם אכן נמנעת הכניסה ממנו, או שמא הוא עושה פעולות בכוונה על מנת שלא להיכנס למועדון וליצור עילת תביעה. כמו כן, במקרים נוספים לא היססו בתי המשפט להביע את מורת רוחם הרבה מהתנהלותו של ע': "נדמה כי התובע שם לעצמו למטרה לתבוע כל מועדון אשר הוא בא בשעריו וזאת גם אם נמנעה כניסתו או עוכב בכניסה מטעם עניני אמיתי", קבע בית המשפט, "התובע ניהל ההליך תוך שאינו נותן לעובדות לבלבל אותו – כך שגם כאשר הונחה בפניו תמונה עובדתית אותנטית של נתבע המנהל מועדון המעודד באופן ברור מגוון תרבותי ואתני – הוא המשיך לעשות, מה שנדמה כניצול ציני של חוק איסור ההפליה".

במקרה אחר, הביקורת הייתה חריפה עוד יותר: "מדובר בתובע סדרתי שהגיש עד עתה כ- 25 תביעות על פי החוק. מעדותו של התובע עלה, כי התובע אינו עובד מזה שנים וככל הנראה מצא לו את החוק כקרדום לחפור בו לייצור הכנסות".

שופט לא צריך 'לפתוח עין' על כיסו המתמלא של התובע

אם כן, תביעה לגיטימית או ניצול הליכי משפט למטרות רווח ב"כסות" אידיאולוגית? עו"ד אייל אבולפיה, מי שייצג את ע' בחלק נכבד מההליכים, משיב לביקורת: "מטרת החוק היא לא לפצות על הנזק אלא להעניש את המזיק ולהרתיע על מנת למגר את התופעה", הוא אומר. "לכן זה לא משנה מי מרוויח את הפיצוי. אם נתייחס למה שמקבל התובע ייווצר מצב שבו החוטא יוצא נשכר". עוד מוסיף עו"ד אבולפיה: "יש להבדיל בין מי שיוצר סיטואציה באופן מלאכותי לבין מי שרק מתעד אותה כאשר היא קיימת ומביא אותה לביהמ"ש. העילה לא נוצרת על ידו, העילה נוצרת ברגע שהמועדון נפתח והסלקטורית מתחילה לעבוד עם הנחיות שלא להכניס ערבים או ללא הנחיות להכניס את כולם. מה שקורה עכשיו הוא שמועדונים מאמצים טענה לפיה הוא מתנהג באופן חשוד ולכן לא הכניסו אותו, אבל המשטרה לא הוזמנה למקום וגם לא מאבטח שיבדוק אותו. מעלים כל מיני טענות משפטיות אבל אף נתבעת לא מוכיחה באמת שלא הפלתה".

לשאלה האם בית המשפט צריך לעצור תובע סדרתי על הפליה שמונע ממניעי רווח אם יוכח שאכן כך, או שבכל מקרה האינטרס הציבורי במיגור ההפליה גובר, משיב עו"ד אבולפיה "האינטרס הציבורי הוא מטרת החוק, נדיר שמטרת החוק מתנוססת בראשו ולרוב צריך לפנות להצעת החוק אבל במקרה הזה המטרה ברורה ובולטת. גם בית המשפט העליון קבע שאכיפה אזרחית צריכה להיות מבורכת ולכן מניעי התביעה אינם רלוונטיים כל עוד הם משרתים את מטרת החוק". אשר לשאלה לאן צריך להיות מופנה הרווח – לכיסו של התובע או למטרה ציבורית כגון עמותה ששמה לה למטרה להילחם בתופעות של הפליה וגזענות, אומר עו"ד אבולפיה: "זה כבר עניין של חקיקה, זכור לי דיון שכזה שנערך באקדמיה אולם כרגע אין בחוק אימוץ של ההצעה לקבוע שהפיצוי יופנה לציבור".

עוד ציין עו"ד אבולפיה כי "מטבעה של הפליה גזענית ומטבע הכאב שהיא גורמת אפשר להבין מדוע אדם מופלה ייקח את העניין כפרויקט. הגישה הנכונה של השופט צריכה להיות זו שמגשימה את תכלית החוק ולא זו ש"פותחת עין" על כיסו המתמלא של התובע וגורמת לדחיית תביעתו או לקבלתה תוך פסיקת פיצוי נמוך. שופט שמסתכל על התובע במקום על הנתבע חוטא לתכליתו של החוק המוכרזת בסעיף 1 שלו – 'חוק זה נועד לקדם את השוויון ולמנוע הפליה בכניסה למקומות ציבוריים ובהספקת מוצרים ושירותים'".

נראה כי מדובר בדילמה מאד לא פשוטה שייתכן שעל המחוקק לתת עליה את הדעת – האם האינטרס הציבורי שבבסיס חוק איסור ההפליה מחייב לפסוק פיצויים בכל מקרה בו הוכיח התובע את ההפליה הנטענת, או שמא קיימים מקרים בהם מוצדק לשלול פיצוי בגין כוונות לעשיית רווח.

מכל מקום, הנושא הגיע לפתחו של בית המשפט העליון במסגרת בקשת רשות ערעור שהגיש ע' על דחיית אחת מתביעותיו, וזה קבע כי יש לעודד הגשת תביעות באותם מקרים שאכן התרחשה הפליה אסורה ולכן יש להיזהר מסיווגו של מי שהגיש כמה תביעות מכוח החוק כ"תובע סדרתי" ולראות בכך כשיקול העומד לחובתו.

בצד זאת קבע בית המשפט כי אם אכן יווכח בית המשפט שבמקרה הפרטני שלפניו לא עמד התובע בנטל להוכיח את תביעתו, ובנוסף התרשם כי מדובר בתובע אשר שב ומגיש תביעות נעדרות בסיס, יוכל הוא לעשות שימוש בכלים המקובלים, לרבות פסיקת הוצאות.