חוק עזרה משפטית בין מדינות, התשנ"ח-1998 1

"חוקר" - מי שנמנה עם רשות שלטונית ומוסמך 2 לחקור על פי דין;

(1) מסמך של רשות שיפוטית או מטעמה;

(ב) עזרה משפטית לפי חוק זה אינה כוללת את אלה:

(1) מעצר או הליך אחר, לקראת הסגרה;

(2) ביצוע פסק דין, למעט ביצוע פסק דין כאמור בסימן 6 לפרק ג';

(3) העברת אסירים לנשיאת עונשם.

(ג) (1) הוראות חוק זה יחולו, בשינויים המחויבים, גם על עזרה משפטית בין מדינת ישראל לבין גוף שאינו מדינה ושהוא גוף מהגופים המפורטים בתוספת הראשונה;

(2) בכל מקום שבו מדובר בחוק זה ב"מדינה אחרת" - גם גוף כאמור בפסקה (1) במשמע.

(ד) אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מהסמכות לתת או לקבל עזרה משפטית לפי חוק אחר.

(ב) הרשות המוסמכת רשאית לאשר ביצוע בקשה לעזרה משפטית של מדינה אחרת, לסרב לבקשה, לאשרה בחלקה, לדחות את ביצועה או לעכבה, להתנות על ביצועה או לדחות את החלטתה עד לקבלת מידע או חומר נוסף בקשר לבקשה מהמדינה המבקשת.

(ג) שר המשפטים רשאי לאצול את סמכותו לפי סעיף זה, למעט הסמכות לסרב לבקשה מטעם מדינה אחרת, לעובד ציבור, בהסכמתו של השר הממונה על אותו עובד ציבור; הודעה על אצילת סמכות תפורסם ברשומות.

(1) הבקשה הוגשה מטעם הרשות שנקבעה באותה מדינה כרשות מוסמכת לעניני עזרה משפטית (בחוק זה - רשות מוסמכת זרה);

(2) הודעה על קביעה כאמור נמסרה לרשות המוסמכת בישראל מטעם הרשות המוסמכת הזרה.

(ב) היתה הבקשה מטעם גוף מהגופים המנויים בתוספת הראשונה - הבקשה תוגש על ידי גורם מוסמך מטעמו.

(ג) הרשות המוסמכת תדון בבקשה לעזרה משפטית בקשר לענין פלילי אם בבקשה מפורטים גם אלה:

(1) סוג ההליך שבשלו מתבקשת העזרה;

(2) העובדות המהוות תשתית לחשד לביצוע העבירה נושא אותה בקשה והקשר שבין עובדות אלה לעזרה המבוקשת.

(ד) היתה הבקשה בקשר למניעת עבירה - לא תדון הרשות המוסמכת בבקשה אלא אם כן הוכח הקשר שבין העזרה המתבקשת לבין העובדות המהוות תשתית לבקשה.

(1) הפעולה עלולה לפגוע בריבונותה של מדינת ישראל, בבטחונה, בתקנת הציבור, בשלום הציבור או בבטחונו, או בענין חיוני אחר של המדינה;

(2) הבקשה לעזרה משפטית היא בשל עבירה בעלת אופי מדיני או בשל עבירה אחרת הקשורה לעבירה בעלת אופי מדיני;

(3) הבקשה לעזרה משפטית קשורה להליך שמטרתו לפגוע באדם בשל דעותיו הפוליטיות או בשל מוצאו, או בשל השתייכותו לגזע, לאום, דת, מין או קבוצה חברתית מסוימים;

(4) הבקשה לעזרה משפטית היא בשל עבירה צבאית או בשל עבירה פיסקאלית;

(5) הבקשה לעזרה משפטית היא בענין פלילי ולא ניתן, על פי הדין בישראל, לבצע פעולה הדומה לפעולה המבוקשת;

(6) המדינה המבקשת נמנעת מלבצע פעולות דומות לבקשת מדינת ישראל או אזרח ישראלי, או אינה מעניקה להם הקלות כהקלות המוענקות לפי חוק זה;

(7) עשיית הפעולה כרוכה בנטל בלתי סביר על המדינה.

(ב) סירב שר המשפטים לבקשת העזרה המשפטית או לעשיית פעולה על פיה, יודיע למדינה המבקשת את עילות הסירוב.

(א) להפריע לניהול ענין פלילי תלוי ועומד;

(ב) לפגוע פגיעה בלתי סבירה בהליך שיפוטי אחר;

(2) החליטה הרשות המוסמכת לדחות את מועד עשייתה של פעולה לעזרה משפטית כאמור בפסקה (1) תימסר על כך הודעה למדינה המבקשת, תוך ציון המועד המשוער שבו ניתן יהיה לבצע את הפעולה, והפעולה לא תיעשה אלא אם כן הודיעה המדינה המבקשת שהיא מעונינת בעשייתה במועד שנקבע.

(ב) מצאה הרשות המוסמכת כי התשתית הראייתית לבקשת העזרה המשפטית בענין פלילי אינה מאפשרת, על פי הדין בישראל, ביצוע פעולה הדומה לפעולה המבוקשת, רשאית הרשות המוסמכת לעכב את עשיית הפעולה עד להשלמת התשתית הראייתית; החליטה הרשות המוסמכת לעכב את עשיית הפעולה, תימסר על כך הודעה למדינה המבקשת והפעולה לא תיעשה עד להשלמת התשתית הראייתית.

(ג) בית המשפט רשאי לדחות את מועד עשייתה של פעולה לעזרה משפטית בענין פלילי או לעכב את עשייתה, אם התקיימו הנסיבות המפורטות בסעיפים קטנים (א) או (ב).

(ב) לא תיעשה פעולה בישראל על פי בקשה לעזרה משפטית של מדינה אחרת, אלא אם כן הפעולה מותרת על פי הדין בישראל.

(ג) הפעולה המבוקשת תיעשה בדרך התואמת את בקשתה של המדינה המבקשת, כל עוד מותרת הפעולה על פי הדין בישראל.

(ד) היתה הפעולה המבוקשת בקשר לענין פלילי יחולו הוראות חוק זה כאילו העבירה שלגביה מבקשים את הפעולה נעשתה בישראל.

(ב) הסמכות לעשות כל פעולה הנדרשת לפי חוק זה לשם מתן עזרה משפטית למדינה אחרת נתונה לכל רשות שלטונית, כשהפעולה היא מסוג הפעולות שהיא מוסמכת לעשותן; לא תיעשה כל פעולה על ידי רשות שלטונית לשם מתן עזרה משפטית למדינה אחרת, שהיא מסוג הפעולות שהרשות אינה מוסמכת לעשותן לפי הדין בישראל.

(ב) לא ניתן לבצע את הבקשה תוך שמירה על סודיות, תודיע זאת הרשות המוסמכת למדינה המבקשת והבקשה לא תבוצע אלא באישורה של אותה מדינה; לענין זה, "בקשה לעזרה משפטית" - לרבות תוכנה או מידע לגביה, וכן המסמכים והמידע המצורפים לה.

(ג) הרשות המוסמכת רשאית להתנות את ההעברה של ראיות או של מידע בקשר לענין פלילי, בקבלת התחייבות מספקת מהמדינה המבקשת שהיא תחיל לגביהם את הוראות הסודיות החלות באותה מדינה לגבי ראיות או מידע מסוגם, לרבות בענין הגנה על פרטיותו של צד שלישי, ששמו או ענינו מעורב בראיות או במידע המועברים.

(ב) בכפוף להוראות חוק זה, יחולו הוראות סעיף קטן (א), על אף הוראות כל דין בענין סודיות מידע או הגבלה על מסירת מידע.

(1) המצאת מסמכים, הוכחת תוכנם, אימותם ואישורם;

(2) גביית עדות, הצגה מסמכים;

(3) אורך התקופה הקבועה בסעיף 26(א)(1) סיפה;

(4) מתן סעד משפטי, ללא תשלום, לאזרחים של מדינות אחרות או לתושביהן;

(5) פטור מאגרות בית משפט, ממס בולים ומתשלומים אחרים בשל פעולות המבוצעות מכוח חוק זה או הכרוכות באכיפת פסקי דין חוץ;

(6) פטור לאזרחים של מדינות אחרות או לתושביהן ממתן ערובה לכושר פירעון, בתובענות, בערעורים ובבקשות לאכיפת פסקי דין חוץ.

(ב) מסמך משפטי זר בקשר להליך פלילי יומצא בצירוף הודעה המפרטת את כל אלה:

(1) כי המצאת המסמך אינה יוצרת חבות על פי דיני מדינת ישראל להיענות לאמור במסמך; ואולם ייתכן שלהמצאה יש השלכות משפטיות במדינה שביקשה את ההמצאה;

(2) כי אם המסמך שהומצא הוא הזמנה לחקירה, למשפט או למתן עדות במדינה האחרת, יכול שהזכויות והחסינויות העומדות לנמען לפי דיני מדינת ישראל כנחקר, כנאשם או כעד, לא יעמדו לו כלל במדינה האחרת או שלא יעמדו לו באותה מידה שהן קיימות לפי הדין בישראל.

(ב) היתה הבקשה לגביית ראיות בקשר לענין אזרחי, רשאי בית המשפט, מנימוקים שיפרט, להורות שהראיות לא ייגבו בפניו או בפני רשם אלא בפני מי שרשום כעורך דין לפי חוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן - חוק לשכת עורכי הדין), ועסק, ברציפות או במצטבר, חמש שנים לפחות, במקצוע עריכת הדין, מהן לפחות שנתיים בארץ; על גביית הראיות יחולו הוראות סימן זה, בשינויים המחויבים.

(ב) היתה גביית הראיות קשורה לענין פלילי, רשאי בית המשפט לאפשר לאדם, שבקשר אליו מתנהל ההליך, או לבא-כוחו, וכן לנציג המדינה המבקשת, להיות נוכחים בזמן גביית הראיות, לטעון בפני בית המשפט ולהציג שאלות לעד.

(ג) בית המשפט רשאי, לבקשת צד או נציג של המדינה המבקשת, להורות כי גביית הראיות תתנהל שלא על פי סדרי הדין או דיני הראיות החלים במשפטים מאותו סוג.

(ד) בית המשפט ירשום בפרוטוקול את השאלות שנשאלו בזמן גביית הראיות ואת תשובות הנשאל; לענין בקשה להצגת חפץ - ירשום בית המשפט כל דיון הקשור בהצגה.

(ב) נדרשה בבקשה העברתו של החפץ ולא של תחליפו, רשאי בית המשפט להורות על העברתו, בהתאם לדין בישראל (בסימן זה - צו להעברת חפץ); צו כאמור יינתן לאחר שבית המשפט שמע את הטענות של כל הטוען לזכות בחפץ, אם הוא ידוע.

(ג) הוצג חפץ על ידי רשות שלטונית המבצעת פעולות חקירה, יוזמן לדיון לפי סעיף זה גם האדם שממנו נלקח החפץ, וכן כל מי שטוען לזכות בו, אם הוא ידוע.

(ד) בית המשפט שנתן צו לפי סעיף זה יקבע בצו את מטרת ההעברה, בציון פרטי ההליך שלגביו התבקש החפץ, ובלבד שאם נתן צו להעברת חפץ יקבע בו גם את תנאי ההעברה, לרבות שמירתו של החפץ ומועד החזרתו למי שיקבע בצו.

(ה) הועבר למדינה המבקשת תחליף של חפץ לא תתבקש החזרתו אלא אם כן קבע בית המשפט אחרת; הועבר למדינה המבקשת החפץ, רשאי בית המשפט להורות שאין להחזירו, הכל על פי הדין בישראל.

(ו) החליט בית המשפט שלא לתת צו להעברת חפץ, יקבע בהחלטתו למי יימסר החפץ, הכל על פי הדין בישראל; בית המשפט ימסור הודעה על כך לרשות המוסמכת.

(1) העתק מאושר על ידו של הפרוטוקול שערך;

(2) עותק של הצו שנתן לגבי חפץ או תחליף של חפץ;

(3) את החפץ או את תחליפו - אם ציוה להעבירו למדינה המבקשת.

(ב) הרשות המוסמכת תודיע למדינה המבקשת את המועד להחזרת החפץ, אם יש להחזירו, וכל תנאי להעברתו, כפי שקבע בית המשפט; הרשות המוסמכת רשאית להשהות את העברתו של החפץ עד לקבלת התחייבות מטעם המדינה המבקשת לקיום תנאי כאמור.

(ב) חפץ שהועבר למדינה אחרת לפי סימן זה והוחזר לישראל, חזקה שהוחזר במצבו לפני ההעברה; הטוען אחרת, עליו הראיה.

(ג) נגרם נזק לחפץ עקב העברתו למדינה המבקשת, רשאי בית המשפט להורות על פיצוי הניזוק מאוצר המדינה.

(1) ההתייצבות מתבקשת בקשר לענין פלילי;

(2) האדם הסכים להתייצב במדינה המבקשת לשם הפעולות המפורטות בבקשתה;

(3) היתה הבקשה לענין התייצבותו של אדם בקשר לעיסוקו הצבאי או הבטחוני - ניתנה הסכמתו של שר הבטחון או מי שהוא הסמיך לכך;

(4) המדינה המבקשת נתנה התחייבויות מספיקות בענינים המפורטים בסעיף 26.

(ב) בית המשפט או הרשות המוסמכת, לפי הענין, יקבעו בהחלטתם את תקופת שהותו מחוץ לישראל של מי שמוזמן לפי סעיף זה, בהתחשב בזמן הדרוש להעברתו למדינה המבקשת ולהחזרתו ממנה, וכן לעשיית הפעולות שבשלהן הוזמן אותו אדם, ובלבד שתקופה זו לא תעלה על שישה חודשים.

(ג) בית המשפט או הרשות המוסמכת, לפי הענין, רשאים להאריך את שהותו של אותו אדם לתקופות נוספות מפעם לפעם, ובלבד שסך כל התקופות הנוספות לא יעלה על שישה חודשים, והכל אם אותו אדם הסכים לכך.

(ד) החלטת בית המשפט לפי סעיף זה תהיה אסמכתה חוקית להוצאתו של אסיר ממקום כליאתו בישראל ולשמירתו במשמורת חוקית במשך כל התקופה שהוא נמצא מחוץ למקום כליאתו בישראל; החלטת הרשות המוסמכת תשמש אסמכתה ליציאתו מישראל של אדם מוגבל בצו ולהארכת הצו כאמור בסעיף קטן (ז).

(ה) תקופה שאסיר נמצא במשמורת מחוץ למקום כליאתו בישראל בשל בקשה של מדינה אחרת, רואים אותה לכל דבר וענין כתקופה שהאסיר נמצא במשמורת חוקית בישראל, והוראות כל דין בישראל בקשר למשמורת חוקית יחולו עליו.

(ו) תקופה שאסיר ברשיון או אדם במבחן נמצא מחוץ לישראל לפי סעיף זה, תיחשב, לכל דבר וענין, כתקופה שהוא נמצא ברשיון או במבחן בישראל והוראות כל דין בישראל בקשר להפרת רשיון או מבחן יחולו עליו, אף אם ההפרה היתה מחוץ לישראל; נמנע מאדם למלא אחרי תנאי הרשיון או צו המבחן בשל שהותו מחוץ לישראל, לא תהווה ההימנעות הפרת הרשיון או צו המבחן.

(ז) (1) תקופה שאדם המחויב בעבודת שירות או בעבודה צבאית, נמצא מחוץ לישראל לפי הוראות סעיף זה, לא תובא בחשבון התקופה שבה עליו לבצע עבודות אלה.

(2) תקופה שאדם המוגבל בצו שירות לתועלת הציבור נמצא מחוץ לישראל לפי הוראות סעיף זה, לא תיחשב כתקופת ביצוע הצו ולא תובא בחשבון התקופה שבה עליו לסיים את ביצוע הצו.

(3) הפסקת עבודת השירות או העבודה הצבאית או השירות לתועלת הציבור, עקב הימצאותו של האדם מחוץ לישראל כאמור בפסקאות (1) או (2), לא תהווה הפרה של הצו המגביל; הופר הצו המגביל מסיבה אחרת, יחולו על ההפרה הוראות הדין בישראל.

(4) לענין סעיף קטן זה, "צו מגביל" - כאמור בפסקאות (3) עד (5) להגדרה צו מגביל בסעיף 1.

(ב) היה האדם קטין, פסול דין או לקוי בכושרו השכלי, תינתן ההסכמה על ידי אפוטרופסו; לא היה לאדם אפוטרופוס תינתן ההסכמה על ידי בית המשפט.

(ג) בטרם יאשר בית המשפט את העברתו של אסיר למדינה אחרת לפי סימן זה, יובא האסיר בפניו ובית המשפט יסביר לו את זכותו שלא להסכים להעברתו.

(ד) בטרם תאשר הרשות המוסמכת את התייצבותו במדינה אחרת של אדם המוגבל בצו מגביל, יובא האדם בפניה והרשות תסביר לו את זכותו שלא להסכים להתייצב במדינה המבקשת וכן את המשמעות המשפטית של התייצבותו, כאמור בסעיף 23(ו) ו-(ז), לפי הענין.

(1) המוזמן להעיד בהליך משפטי או לעזור בחקירה (בסעיף זה - המוזמן) -

(א) לא ייחקר, לא יועמד לדין, לא ייעצר, לא ייאסר, לא ייענש ולא תוגבל חירותו בדרך כלשהי, בשל מעשה או מחדל שקדמו לכניסתו לשטח השיפוט של המדינה המבקשת בעקבות בקשה לפי סימן זה;

(ב) לא יחויב להעיד אלא בהליך משפטי שבשלו הוזמן ולא יחויב לעזור אלא בחקירה שבשלה הוזמן;

אלא אם כן עזב את המדינה המבקשת וחזר אליה מרצונו, או שעברו שלושים ימים מהיום שבו קיבל הודעה רשמית מהמדינה המבקשת שנוכחותו אינה דרושה עוד, והוא יכול היה לעזוב את המדינה המבקשת, אולם בחר להישאר באותה מדינה;

(2) במוזמן שהוא אסיר - החזקתו במשמורת, בתנאים דומים ככל האפשר לאלה שבהם היה נתון בישראל, במשך כל התקופה שהאסיר נמצא בתחומה של המדינה המבקשת; והוא - אם לא הודיעה הרשות המוסמכת שיש לשחרר את האסיר;

(3) החזרתו ללא דיחוי לישראל של מוזמן לפי סעיף 23, בהתאם להסדרים שייקבעו עם הרשות המוסמכת, כשנוכחותו אינה דרושה עוד;

(4) תשלום הוצאות הנסיעה והמחיה של מוזמן לפי סעיפים 22 או 23, לרבות הוצאות רפואיות וכל הוצאה אחרת שתידרש לפי שיקול דעתה של הרשות המוסמכת, במשך התקופה שבה המוזמן כאמור נמצא מחוץ לישראל;

(5) כל התחייבות אחרת הנראית לרשות המוסמכת כדרושה בנסיבות הענין.

(ב) לא שילמה המדינה המבקשת למוזמן את ההוצאות האמורות בסעיף זה, ישולמו הוצאות אלה מאוצר המדינה.

(ב) אישרה הרשות המוסמכת מעבר אסיר, יהיה אישורה אסמכתה חוקית לשמירתו במשמורת בישראל בתקופת המעבר ודיני מדינת ישראל יחולו עליו לענין זה, לרבות הוראות סעיף 50(ב).

(ג) אסיר שהועבר לישראל לפי בקשתה של מדינה אחרת כדי לקחת חלק בביצוע בקשת אותה מדינה, יחולו עליו הוראות סימן זה, בשינויים המחויבים.

(ד) עבר אסיר כאמור בסעיף קטן (א) בשמי מדינת ישראל, ללא תחנת ביניים בישראל, אינו טעון אישור.

(ב) הרשות המוסמכת רשאית לקבוע שתוצאות הפעולה או כל דבר אחר הקשור אליה יועברו ישירות למדינה המבקשת בידי מי שעשה את הפעולה; הרשות רשאית בכל עת לחזור בה מהחלטתה לפי סעיף קטן זה.

(ג) לא ניתן היה לעשות את הפעולה המבוקשת, תועבר הודעה על כך לרשות המוסמכת או למדינה המבקשת, בפירוט הסיבות שמנעו את עשייתה.

(ד) נדרש צו שיפוטי לעשיית פעולה מהסוג המבוקש, על פי דיני מדינת ישראל, לא תיעשה הפעולה אלא על פי צו כאמור.

(ב) על בקשה לפי סעיף קטן (א) יחולו הוראות סעיף 11(א) ובית המשפט ידון בה בדלתיים סגורות.

(ב) לא תבקש הרשות המוסמכת צו להאזנת סתר אלא בקשר לאחד מאלה:

(1) עבירה שלפי דיני המדינה המבקשת דינה מאסר העולה על שלוש שנים;

(2) עבירה שאילו נעברה בישראל היה ניתן להתיר בשלה האזנת סתר;

(3) לחילוט רכוש כאמור בסימן 6.

(ב) העברת מידע כאמור בסעיף קטן (א) יכול שתהא גם לפי יוזמה של הרשות המוסמכת.

(1) הצו ניתן בשל עבירה, שאילו נדונה בישראל היתה מהווה אחת העבירות המנויות בתוספת השניה (להלן בסימן זה - העבירה);

(2) הרשות מצאה כי הרכוש שלגביו ניתן צו החילוט הזר הוא אחד מאלה:

(א) רכוש שנעברה בו העבירה או ששימש או נועד לשמש אמצעי לביצוע העבירה או אמצעי כדי לאפשר את ביצוע העבירה;

(ב) רכוש שהושג, במישרין או בעקיפין, כשכר העבירה או כתוצאה מביצוע העבירה;

(ג) רכוש בשווי רכוש כאמור בפסקאות משנה (א) או (ב), שהיה ניתן לבקש את חילוטו לפי הוראות הדין בישראל לו היה הליך החילוט בקשר לאותו רכוש מתקיים בישראל.

(ב) החליטה הרשות המוסמכת שנתקיים ברכוש שלגביו ניתן צו החילוט הזר, התנאי המפורט בסעיף קטן (א), תעביר את הבקשה לפרקליט מחוז כדי שיבדוק אם הראיות שעל פיהן ניתן צו החילוט הזר היו מספיקות לפי הדין בישראל למתן צו חילוט וכי לא חולט רכוש כאמור בידי המדינה המבקשת, באופן שקבלת הבקשה תביא לחילוט רכוש בשווי העולה על שווי הרכוש שבצו החילוט הזר, ואם כן, יגיש בקשה לבית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו נמצא הרכוש או חלק ממנו כדי ליתן צו לאכיפת צו החילוט הזר.

(ג) מצא פרקליט מחוז שהראיות אינן מספיקות לפי הדין בישראל למתן צו חילוט, יודיע זאת לרשות המוסמכת.

(ב) בית המשפט הדן בבקשה לאכיפתו של צו חילוט זר שניתן לאחר הרשעתו של אדם, רשאי להסתמך, בשינויים המחויבים, על חזקת הבעלות הקבועה בסעיף 31(6) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן - פקודת הסמים המסוכנים), לגבי רכושו של הנידון.

(ג) החליט בית המשפט שאין מקום לאכוף את צו החילוט הזר, תובא החלטתו המנומקת לידיעת הרשות המוסמכת.

(ב) בית המשפט לא ייתן צו אכיפה אם הוכיח מי שטוען לזכות ברכוש כי הרכוש שימש בעבירה ללא ידיעתו או שלא בהסכמתו, או שרכש את זכותו ברכוש בתמורה ובתום לב ומבלי שיכול היה לדעת כי הוא שימש או הושג בעבירה.

(ג) בית המשפט לא ייתן צו אכיפה אלא אם כן נוכח שלבעל הרכוש ולבני משפחתו הגרים עמו יהיו אמצעי מחיה סבירים ומקום מגורים סביר.

(ד) בית המשפט לא יצווה על חילוטם של מיטלטלין שאינם ניתנים לעיקול לפי פסקאות (1) עד (6) לסעיף 22(א) לחוק ההוצאה לפועל,התשכ"ז-1967.

(ב) בקשה לביטול צו אכיפה תוגש בתוך שנתיים מיום מתן הצו או בתוך מועד מאוחר יותר שיקבע בית המשפט, אם ראה שמן הצדק לעשות כן.

(ג) ביטל בית המשפט את צו האכיפה, יצווה על החזרת הרכוש למבקש או על תשלום תמורתו מאוצר המדינה אם לא ניתן להחזיר את הרכוש או אם הסכים המבקש לקבל את תמורתו; ציווה בית המשפט על תשלום תמורת הרכוש, יקבע בצו את סכום התשלום בהתאם לערכו של הרכוש בשוק החופשי ביום מתן צו האכיפה או ביום מתן צו התשלום, לפי הגבוה שבהם; צו התשלום יינתן לא יאוחר משישה חודשים מיום שהחליט בית המשפט לבטל את צו האכיפה.

(ד) ביטל בית המשפט את צו האכיפה, רשאי הוא לצוות על תשלום דמי שימוש ברכוש בשל התקופה שהרכוש נלקח מהמבקש; וכן על תשלום פיצוי בשל נזק או פחת שנגרם לרכוש באותה תקופה.

(ה) צו להחזרת הרכוש או צו התשלום יבוצעו בהקדם האפשרי ולא יאוחר משישים ימים מיום נתינתם.

(ב) פרקליט מחוז רשאי לבקש מבית המשפט המחוזי לתת צו זמני בדבר מתן ערבויות מטעם האדם שלגבי רכושו יינתן הצו, או אדם אחר המחזיק ברכוש, צווי עיקול או הוראות בדבר צעדים אחרים שיבטיחו את האפשרות של מימוש החילוט, לרבות הוראות לאפוטרופוס הכללי או לאדם אחר בדבר ניהול זמני של הרכוש (בסימן זה - צו זמני).

(ג) הרשות המוסמכת לא תעביר בקשה כאמור בסעיף קטן (א) אלא אם כן המדינה המבקשת נתנה התחייבויות מספיקות לתשלום פיצויים כאמור בסעיף 40(ז) ואולם רשאית הרשות המוסמכת שלא לדרוש התחייבויות כאמור, מנימוקים מיוחדים שיירשמו.

(ב) בית המשפט שנתן את הצו הזמני רשאי להאריך את תוקפו של הצו לתקופות נוספות שלא יעלו על תשעה חודשים כל אחת, אם ביקש זאת פרקליט מחוז על סמך בקשה של המדינה המבקשת.

(ג) בקשה של פרקליט מחוז לפי סעיף קטן (ב) תהיה מלווה בהודעה מאת הרשות השיפוטית הזרה שבפניה מתנהל ההליך המשפטי, שבה יצוינו הסיבות המצדיקות את הארכת הצו והמועד המשוער לסיום ההליך המשפטי במדינה המבקשת.

(ד) ביקשה המדינה האחרת צו זמני בטרם הוגש כתב אישום בפני רשות שיפוטית זרה או בטרם הוגשה בקשה אחרת בפניה לקבלת צו חילוט, בנימוק שקיים יסוד סביר להניח שהרכוש שלגביו מבקשים את הצו עלול להיעלם או שעלולים לעשות בו פעולות שימנעו את מימוש החילוט, רשאי בית המשפט לתת צו זמני שתוקפו לא יעלה על שישה חודשים; בית המשפט רשאי להאריך את תוקפו של הצו לתקופה אחת נוספת שלא תעלה על שישה חודשים, ורשאי בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך את תוקפו של הצו לתקופות נוספות שלא יעלו על שלושה חודשים, כל אחת.

(ה) (1) בית המשפט רשאי לתת צו זמני כאמור בסעיף זה גם במעמד צד אחד, אם סבר שיש חשש לעשייה מיידית ברכוש, שתכשיל את חילוטו.

(2) תוקפו של צו זמני שניתן במעמד צד אחד לא יעלה על עשרה ימים, והבקשה תישמע במעמד הצדדים בהקדם האפשרי ובתוך תקופת תוקפו של הצו.

(3) בית המשפט רשאי, מנימוקים שיירשמו, להאריך את תוקפו של צו זמני שניתן במעמד צד אחד, לתקופה אחת נוספת שלא תעלה על עשרה ימים.

(4) על אף האמור בפסקאות (2) ו–(3), רשאי בית המשפט להאריך את תוקפו של צו זמני שניתן במעמד צד אחד, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, לתקופות נוספות שלא יעלו כל אחת על 30 ימים, אם המשיב הוזמן כדין באחת הדרכים המנויות בסעיף 237 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ”ב-1982, בתוך 30 ימים מיום שניתן הצו במעמד צד אחד, ולא התייצב לדיון; לעניין זה, "המשיב" - מי שטוען לזכות ברכוש כאמור בסעיף 35.

(ה1) בית המשפט רשאי לדון מחדש בצו זמני שנתן, אם שוכנע כי הדבר מוצדק בשל נסיבות שהשתנו או עובדות חדשות שהתגלו אחרי מתן הצו הזמני, או בשל בקשת משיב לדון בצו שניתן במעמד צד אחד.

(ה2) הוראות סעיף 35 יחולו, בשינויים המחויבים, גם לעניין צו זמני לפי סעיף זה, ואולם בית המשפט רשאי לתת צו זמני ולדחות את הדיון בטענת הטוען לזכות ברכוש למועד הדיון במתן צו האכיפה.

(ה3) בעת מתן הצו הזמני, רשאי בית המשפט להורות כי חלקו של הרכוש שהתבקש לגביו הצו הזמני ישמש למימון הוצאות סבירות לצורך ייצוג משפטי; שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי לקבוע את השיעור המרבי של הוצאות סבירות לייצוג משפטי.

(ו) על החלטת בית המשפט לפי סעיף זה ניתן לערער לפני בית המשפט העליון שידון בערעור בשופט אחד; הערעור יוגש בתוך שלושים ימים מיום שהודעה ההחלטה למערער.

(ז) נתן בית המשפט צו זמני לפי חוק זה, ולא חולט הרכוש, רשאי בית המשפט להורות שמי שניזוק בשל צו כאמור יפוצה מאוצר המדינה.

(ב) היועץ המשפטי לממשלה רשאי לאצול את סמכותו לפי סעיף זה לעובד ציבור שהואצלה לו סמכות לפי סעיף 3(ג).

(ב) הומצא לאדם במדינה אחרת מסמך משפטי הקשור לענין פלילי, אין בהמצאה כדי להטיל על האדם חובה על פי הדין בישראל אם הוא אינו נענה לאמור במסמך, אלא אם כן נכנס האדם לישראל והומצא לו המסמך מחדש.

(ב) פנייתה של המדינה שממנה הועבר האסיר, שהאסיר יישאר במשמורת חוקית בתקופת שהותו בישראל, תהווה אסמכתה להחזקתו במשמורת כאמור.

(ג) הוראות חוק ההסגרה, התשי"ד-1954, אינן חלות על החזרתו של אסיר שהובא לישראל לפי סימן זה למדינה שממנה הועבר.

(ב) הגישה הרשות בקשה למדינה אחרת לקבלת מידע בקשר לענין פלילי בישראל, רשאית היא להסכים לתנאים לשימוש במידע שקבעה המדינה המתבקשת והסכמתה תחייב כל רשות שלטונית בישראל שתקבל את המידע.

(ב) שר המשפטים, בהתייעצות עם שר האוצר, רשאי לקבוע בתקנות את שכרו של אדם שבית המשפט הורה לו לגבות ראיות לפי סעיף 16, ובלבד שהמינוי לא היה לפי בקשת אחד הצדדים להליך.

(ג) השר הממונה על עובד ציבור שהואצלה לו סמכות כרשות מוסמכת לפי סעיף 3(ג), רשאי להתקין תקנות לענין סדרי עבודתה של אותה רשות; תקנות לפי סעיף קטן זה טעונות הסכמת שר המשפטים.

(ד) תקנות לפי חוק זה יהיו באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת.

(ב) על אף האמור בסעיף 60, הוראות הדין הקודם יחולו על בקשה לעזרה משפטית שהוגשה והתחילו בביצועה לפני תחילתו של חוק זה.