טיוטת צו הגבלת שכר טרחה (נכי צבא הגנה לישראל וכוחות הביטחון ונפגעי פעולות איבה)(שינוי התוספת לחוק), התשפ"ו-2026

 

א. שם הצו המוצע

צו הגבלת שכר טרחה (נכי צבא הגנה לישראל וכוחות הביטחון ונפגעי פעולות איבה) (שינוי התוספת לחוק), התשפ"ו-2026.

 

ב. מטרת הצו המוצע והצורך בו

בתוספת לחוק הגבלת שכר טרחה (נכי צבא הגנה לישראל וכוחות הביטחון ונפגעי פעולות איבה), התשפ"ו–2026[1] (להלן: "החוק"), מנויות נסיבות שבהן ההכרה כרוכה במורכבות מיוחדת, אשר בהתקיימותן שכר הטרחה המרבי  גדל ב-8,000 שקלים חדשים. בהתאם להוראת סעיף 24(ד) לחוק, שר המשפטים רשאי לשנות בצו את התוספת לחוק.

 

כעת מוצע להוסיף לתוספת לחוק נסיבות נוספות שבהן יראו את ההכרה ככרוכה במורכבות מיוחדת, כמפורט בנוסח הצו ובדברי ההסבר שלהלן. בין נסיבות אלה החלטת זכאות בשל נסיבה של מחלה, והחלטת זכאות בשל חבלה שחלפו שבע שנים ממועד פגיעת איבה.

 

יובהר כי מדובר בתיקון שנועד להוסיף נושאים נוספים שהיה צריך להשלים את הבחינה לגביהם. בנוסף, בימים אלו נעשית בחינה גם ביחס למקרים של טיפול בקבלת תגמול שאינו תגמול עיקרי ולגבי 'זכאויות אחרות' כהגדרתן בחוק וכן בערעורים מורכבים. בתום הבחינה וככל שימצא כי יש לאפשר הגדלת שכר טרחה במקרים אלה, נוסח יפורסם להערות הציבור. 

 

ג. להלן נוסח טיוטת הצו המוצע:

טיוטת צו מטעם משרד המשפטים:

 

צו הגבלת שכר טרחה (נכי צבא הגנה לישראל וכוחות הביטחון ונפגעי פעולות איבה)(שינוי התוספת לחוק), התשפ"ו-2026

 

 

___ ב________ התש_______

(___ ב________ ____20)

(חמ ____)

 

__________________

יריב לוין

שר המשפטים

דברי הסבר

 

חוק הגבלת שכר טרחה (נכי צבא הגנה לישראל וכוחות הביטחון ונפגעי פעולות איבה), התשפ"ו–2026 (להלן – החוק), נועד לקבוע סכום מרבי לשכר הטרחה שעורכי דין ומי שמסייעים בהגשת תביעה רשאים לגבות מנכי צה"ל וכוחות הבטחון ונפגעי איבה בעד טיפול בתביעות לקבלת תגמולים וזכאויות אחרות לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], התשי"ט-1959 וחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש|ל-1970 וכן שכר טרחה מרבי שרשאים לגבות עורכי דין בעד טיפול בחלק מהערעורים לפי החוקים האמורים.  החוק פורסם ברשומות  ביום ל' בסיון התשפ"ו (15 ביוני 2026)  ונכנס לתוקף ביום הפרסום. תכליתו המרכזית של החוק היא עיגון מגבלת שכר טרחה כדי למנוע גביית שכר טרחה מופרז, ולצד זאת לאפשר מתן שכר טרחה לעורכי הדין ומי שמסייעים בהגשת התביעה.

 

בצו זה מבוקש להוסיף נסיבות של הכרה הכרוכה במורכבות מיוחדת. החוק קובע שלגבי טיפול של בתביעה רגילה ניתן לגבות דמי פתיחת תיק מרביים ושכר טרחה מרבי המותנה בהצלחת הטיפול. לצד זאת החוק מכיר בכך שיש מקרים שבהם ההכרה מתאפיינת במורכבות מסוימת, למשל מורכבות משפטית או ראייתית מיוחדת, המצדיקה הגדלה של שכר הטרחה המרבי המשולם לעורך הדין, וזאת בשל ההשקעה הנדרשת  בטיפול בתביעה ובשל הסיכון המוגבר שההשקעה לא תישא פרי ועורך הדין יקבל רק את דמי פתיחת התיק. לפיכך, נקבעה בתוספת לחוק רשימה של נסיבות שבהן יראו את ההכרה ככרוכה במורכבות מיוחדת, ובהתקיימותן שכר הטרחה המרבי גדל ב-8,000 שקלים חדשים. כיום, מנויים בתוספת לחוק מקרים אלו: 

(א)  פגימה שמקורה ברשלנות רפואית;

(ב) חבלה שאירעה בתקופת השירות לפי חוק הנכים וחלפו יותר משלוש שנים ממועד השחרור מהשירות ועד מועד יצירת הקשר לראשונה בין המטפל ובין מי שמבקש טיפול בתביעה לתגמול עיקרי לגבי הגשת התביעה לפי חוק הנכים, ואם החלטת הזכאות נקבעה רק בשל חבלה שהיא הפרעה בתר־חבלתית – חלפו כאמור יותר מחמש שנים;

(ג) חבלה שאירעה שלא בעת פעילות מבצעית או אימון לקראת פעילות כאמור, לחייל בשירות קבע או למשרת כוחות הביטחון כמשמעותם בפרק י"ג1 לחוק הביטוח הלאומי.

 

בנוסף, נקבע בסעיף 24(ד) לחוק כי לשר המשפטים יש אפשרות להוסיף עוד נסיבות מורכבות באמצעות צו המתקן את התוספת לחוק.

 

כעת, לאחר בחינה של מקרים נוספים, מוצע להוסיף שתי נסיבות נוספות של הכרה הכרוכה במורכבות מיוחדת כמפורט להלן.

 

סעיף 1 מוצע להוסיף לתוספת לחוק שתי נסיבות נוספות (פרטים 4 ו-5 לתוספת) שבהן יראו את ההכרה ככרוכה במורכבות מיוחדת, ואשר בהתקיימותן שכר הטרחה המירבי גדל ב 8,000 שקלים חדשים, כמפורט להלן:

 

פרט 4 לתוספת עניינו בהחלטת זכאות שנקבעה בשל מחלה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט–1959 [נוסח משולב], או לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל–1970. מוצע לראות במחלה כנסיבה שככרוכה במורכבות נוספת, נוכח הקושי הכרוך לרוב בהוכחת הקשר הסיבתי שבין תנאי השירות ובין התפרצות המחלה ובכלל זה ההיבטים המשפטיים של הנושא (ראו למשל דנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אביאן). לפי ההגדרה "מחלה" בחוק הנכים, מדובר על כל מחלה, ליקוי, מוגבלות, תסמונת או הפרעה, גופנית, נפשית או שכלית, לרבות קוגניטיבית, והכול למעט חבלה.  מוצע כי ליקוי שמיעה וטנטון לא יחשבו כמחלה לעניין זה , שכן מדובר בסוגיות רפואיות בעיקרן שככלל לא כרוכות במורכבות הנוספת האמורה לעיל.

 

פרט 5 עניינו החלטת זכאות שנקבעה לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה בשל חבלה שמקורה בפגיעת איבה, כאשר חלפו יותר משבע שנים ממועד פגיעת האיבה ועד מועד יצירת הקשר הראשוני בין המטפל ובין התובע לשם הגשת התביעה לתגמול עיקרי. מוצע לראות מקרים אלה ככרוכים במורכבות מיוחדת, שכן חלוף הזמן עשוי להצריך  מהמטפל בתביעה זמן ומאמץ נוספים, מעבר לטיפול רגיל בתביעה. זאת בין היתר בשל הצורך לאתר מסמכים ישנים, להוכיח קשר סיבתי בחלוף זמן, ועוד. יצוין שלגבי נכי צה"ל וכוחות הבטחון קבע המחוקק תקופות קצרות יותר (ר' פרט 2 לתוספת לחוק) לאור הצורך בהוכחת התיישנות שאינו קיים לגבי פגיעת איבה.