תוכן עניינים

טיוטת תקנות שירותי תשלום (פטור מהוראות החוק) (תיקון מס' 2) (תיקון), התשפ"ו-2026. 2

1. תיקון תקנה 2. 2

2. הוספת תקנה 2א.. 2

3. תיקון תקנה 4. 3

4. תיקון תקנה 5. 3

5. תחילה. 3

 

טיוטת תקנות מטעם משרד המשפטים:

טיוטת תקנות שירותי תשלום (פטור מהוראות החוק) (תיקון מס' 2) (תיקון), התשפ"ו-2026

 

 

___ ב________ התש_______ (___ ב________ ____20)

[תאריך עברי] ([תאריך לועזי])

(חמ ____6225_-3)

 

__________________

יריב לוין

שר המשפטים

 

דברי הסבר

 

כללי            חוק שירותי תשלום, התשע"ט-2019 (להלן – החוק) החליף את חוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986 ויצר הסדרה חדשה ורחבה לשירותי תשלום שונים. החוק מסדיר היבטים חוזיים וצרכניים שבין נותן שירותי התשלום לבין המשלם וקובע הוראות צרכניות רבות ומפורטות, ועל-מנת להעניק למשלם הגנה מלאה שתבטיח הגינות ותגביר את אמון הציבור באותם אמצעי תשלום מתקדמים. הוראות החוק חלות באופן אחיד על כלל אמצעי התשלום, לרבות אמצעי תשלום מתקדמים.

החוק נכתב באופן רחב וניטרלי טכנולוגית, כך שיוכל לכלול מגוון רחב של אמצעי תשלום, לרבות אמצעי תשלום עתידיים שטרם מוכרים לנו כיום. בשל ההגדרות הרחבות בחוק נדרשה גמישות בתחולת החוק ולשם כך נחקק סעיף 48(ב) לחוק הקובע כי שר המשפטים, בהסכמת שר האוצר ונגיד בנק ישראל ובאישור ועדת הכלכלה, רשאי לקבוע פטור מההוראות לפי חוק זה, כולן או חלקן, לסוגים שונים של אמצעי תשלום, פעולות תשלום, חשבונות תשלום, נותני שירותי תשלום או לקוחות.

במסגרת הדיונים שנערכו בעת חקיקת החוק עלתה שאלה בדבר התאמת החוק והוראותיו לאמצעי תשלום מסוימים, מסוג תווי שי וכרטיסי מתנה (Gift Card), זאת לאחר שגופים מהציבור טענו כי אין מקום להחיל את הוראותיו על אמצעי תשלום מעין אלה וכי הכללת אמצעי תשלום אלה תביא לפגיעה בשימוש בהם (ראו לעניין זה סעיף 77 לחוק שקבע תחילה נדחית של הוראות החוק ביחס לאמצעי תשלום שמתקיימים בו התנאים שבסעיף). בהמשך לכך, בשל המאפיינים הייחודיים של אמצעי תשלום מסוג זה, הסיכון המוגבל שיש למשלם בשימוש באמצעי תשלום זה וכדי שלא להחמיר מעבר לנדרש את התנאים החלים ביחס אליהם, נקבע בתקנות שירותי תשלום (פטור מהוראות החוק), התשפ"ב- 2022 (להלן – התקנות) כי יש להחריג את תווי השי ואת כרטיסי המתנה הדיגיטליים מהוראות שונות בחוק שירותי תשלום ולקבוע הוראות מתאימות שיבטיחו הגנה על הלקוחות בנושאים המצריכים התייחסות וקביעת כללים לגביהם. התקנות שנקבעו יצרו איזון בין הצורך להגן על הלקוח המשלם לבין הרצון להימנע מהכבדה עודפת.

תוקף התקנות נקבע מלכתחילה לתקופה של 18 חודשים. תיקון מס' 1 לתקנות האריך את תוקף ההוראות לתקופה של 18 חודשים נוספים ביחס לתווי קנייה ומתנה, כלומר עד לחודש מאי 2025, ובשלוש שנים לגבי כרטיסי תשלום נטענים שניתנים על ידי גורמי רווחה.

      תקנות שירותי תשלום (פטור מהוראות החוק) (תיקון מס' 2), התשפ"ה- 2025 (להלן – תיקון 2025), הרחיבו את ההגנות הצרכניות שיחולו על משלמים באמצעי תשלום אלה. כך לדוגמא, הוחלו על אמצעי תשלום אלה הוראות נוספות מתוך חוק שירותי תשלום, הוארך תוקף אמצעי תשלום מעל 150 ש"ח, נקבעה חובת משלוח הודעות למשלם על יתרה באמצעי תשלום ונקבעה חובה לאפשר השבה של כספים לאמצעי תשלום אלה במקרה של ביטול עסקה.

      עם זאת, בעת האחרונה הוצפו קשיים שונים מצד נותני שירותי התשלום באופן שלטענתם מקשה עליהם ליישם חלק מההוראות. נוכח האמור, סוכם על מספר תיקונים שיוכנסו בתיקון 2025 באופן שמצמצם מעט את החובות שחלות על נותני שירותי התשלום שנקבעו במסגרת תיקון זה, נוכח הטענות שהועלו בעניינים אלה וכפי שיפורט להלן.

 

תקנה 1 (1)  תקנה 3 לתקנות העיקריות קובעות חובות פוזיטיביות שיחולו על נותני שירותי תשלום של תווי קנייה ומתנה. ביחס לתוקף אמצעי תשלום, במסגרת תיקון 2025, נקבע כי לגבי אמצעי תשלום שהוא שובר לרכישת מוצר או שירות מסוים שלא נקוב סכום כספי בצידו כי תוקפו יהיה לפחות שנתיים עם אפשרות להאריך את התוקף בשנתיים נוספות. בעניין זה, נטען על ידי נותני שירותי התשלום כי מתן אפשרות לעשות שימוש באמצעי תשלום שמיועד לרכישת מוצר או שירות מסוים בתקופה של עד 4 שנים, עשוי לעורר קושי בשים לב לכך שמחירו של מוצר או שירות עשוי להשתנות באופן משמעותי בתקופה של 4 שנים. נוכח האמור, מוצע לצמצם את התקופה לשנתיים בלבד, ללא אפשרות להאריכה בשנתיים נוספות.

      בעניין זה, יובהר כי הוראה זו מתייחסת אך ורק לאמצעי תשלום שמיועד לרכישה של מוצר או שירות מסוים, בהתאם להגדרות של אמצעי תשלום בחוק, כלומר אמצעי תשלום שמאפשר ביצוע של הוראת תשלום לנותן שירותי התשלום לבצע פעולת תשלום, הכל בהתאם להגדרות בחוק. התקנות אינן עוסקות בשוברים שאינם כוללים פעולת תשלום, למשל מכירה של המוצרים או השירותים עצמם.

ראו להלן גם בסעיף הוראת המעבר החרגה של אמצעי תשלום כאמור שהונפק לפני יום התחילה.

 

תקנה 1(2)   חובה נוספת שהתווספה במסגרת תיקון 2025 בפסקת משנה (ד) היא החובה של נותן שירותי התשלום לשלוח הודעות למשלם על קיומו של אמצעי התשלום, הסכום הצבור בו ותוקפו. עם זאת חובה זו נקבעה אך ורק ביחס לאמצעי תשלום שהסכום הצבור בו עולה על 20 ש"ח. סכום זה נקבע כדי לאזן בין האינטרס של המשלם לקבל הודעה שתאפשר לו לממש את הכספים הצבורים באמצעי התשלום לבין הנטל שמוטל על נותני שירותי התשלום בשליחת ההודעה, כאשר ההנחה היא שסכומים נמוכים לא מצדיקים משלוח הודעה כאמור. נוכח טענות שנשמעו בעניין הסכום לפיהן מדובר בסכום נמוך שאינו מצדיק משלוח הודעות, מוצע לשנות את האיזון ולקבוע כי החובה כאמור תחול אך ורק ביחס לאמצעי תשלום שהסכום הצבור בו עולה על 50 ש"ח.  

 

תקנה 2 ו-4  בתיקון 2025 נקבע שהוראות התיקון יחולו גם על אמצעי תשלום שהונפק לפני מועד תחילתו של תיקון 2025. ראשית, מוצע להבהיר כי התחולה חלה רק על אמצעי תשלום שהונפק לאחר מועד תחילתן של התקנות המקוריות ביום 14.4.2022, זאת בשים לב לתקנה 4(ב) לתקנות שירותי תשלום (פטור מהוראות החוק), תשפ"ב-2022, שקובעת כי התקנות לא יחולו על אמצעי תשלום שהונפק לפני מועד זה של תחילתן של התקנות. מדובר בתיקון שמבהיר את הדין הקיים.

בנוסף, ביחס לאמצעי תשלום שהונפק בין יום 14.4.2022 לבין מועד תחילתן של התקנות הנוכחיות, מוצע לקבוע הוראת מעבר גמישה יותר כמפורט להלן–

(1)        ביחס לחובת שליחת הודעה למשלם, מוצע כי החובה תחול רק אם באמצעי התשלום צבורים יותר  מ-100 ש"ח במקום 50 ש"ח. זאת, נוכח טענת ההסתמכות של נותני שירותי התשלום עד הדין הקודם במסגרת התמחור העסקי.

(2)        ביחס לאמצעי תשלום לרכישת מוצר או שירות מסוים שלא נקוב סכום כספי בצידו מוצע לקבוע שיחולו הוראות הדין הקודם, כלומר ביחס לאמצעי תשלום מסוג זה יחול התיקון רק לגבי אמצעי תשלום שהונפק אחרי מועד תחילת התיקון, לנוכח הטענות להסתמכות על הדין הקודם בעת הנפקת אמצעי התשלום ובשים לב למאפיינים המיוחדים של אמצעי תשלום אלה. יצוין כי ביחס לתוקף אמצעי התשלום, המשמעות היא שתחול ההפניה להוראות חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, בהתאם לדרך שבה מפורשות ההוראות בפסיקת בתי המשפט.  

 

תקנה 3       בתיקון 2025 נקבע כי מועד תחילתו יהיה ששה חודשים מיום פרסומו. נוכח צורך שעלה מחלק מנותני שירותי התשלום שלא היו ערוכים במועד זה מבחינה טכנולוגית, מוצע לדחות את ההוראה שנוגעת לאפשרות לקבל השבה של תשלום ישירות לאמצעי התשלום במקרה של ביטול עסקה בארבעה וחצי חודשים נוספים. כפי שעלה מהגורמים הרלבנטיים, זאת ההוראה היחידה שלגביה לא הושלמה ההיערכות כאמור. יתר ההוראות ייכנסו לתוקף במועד תחילתן של תקנות אלה.

 

תקנה 5       כדי להחיל את ההוראות המוצעות בתקנות שלמעשה מתקנות תקנות שנכנסו כבר לתוקף ביום כ"ד בטבת התשפ"ו (13 בינואר 2026), יש לקבוע שתחילתן של תקנות אלה במועד זה. אמנם חקיקה שמחילה הוראות באופן רטרואקטיבי היא חריגה מטיבה. עם זאת, בשים לב לנסיבות הנוכחיות שבהן הצורך בתיקון זה וההסכמות לגביו התגבשו למעשה רק מספר ימים לפני הכניסה של התקנות לתוקף באופן שלא אפשר לתקן את התקנות לפני כניסתן לתוקף, נדרשת תחולה רטרואקטיבית של הוראות התקנות לפרק זמן קצר. בעניין זה הובאו בחשבון גם הנסיבות של פגיעה אפשרית בזכויות שתהיה מינימלית ככל שניתן. כמו כן, כדי לצמצם את התחולה הרטרואקטיבית לפרק הזמן המינימלי הנדרש, יש לשאוף לאשר תיקון זה לתקנות בהקדם.

      מוצע כי מועד תחילתה של התקנה שנוגעת לשינוי הסכום שמחייב משלוח הודעה למשלם ביחס לאמצעי תשלום שצבור בו סכום של 50 ש"ח תהיה במועד כניסתן של תקנות אלה לתוקף. כלומר, עד למועד כניסת תקנות אלה לתוקף חובת משלוח הודעה למשלם תחול מסכום של 100 ש"ח ומעלה, ואילו לאחר מועד כניסת התקנות לתוקף החובה כאמור תחול מסכום של 50 ש"ח ומעלה.