תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (שירותי בריאות במדינות חוץ) (תיקון), התשפ"ו-2026
מטרת התיקון היא להאריך את הוראת השעה שאפשרה להרחיב את המצבים בהם ניתן לתת שירותי בריאות במדינת חוץ למטופל הנמצא בישראל, באמצעות רפואה מרחוק, על ידי רופא מומחה ישראלי שאינו נמצא בישראל, בתחומים המנויים בתוספת לתקנות בשנה.
טיוטת תקנות מטעם משרד הבריאות:
|
|
|
בתוקף סמכותי לפי סעיפים 11 ו-60 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994[1], אני מתקין תקנות אלה: |
|
|
|
|
|
|
1. |
בתקנה 2 לתקנות ביטוח בריאות ממלכתי (שירותי בריאות במדינות חוץ) (הוראת שעה), התשפ"ד-2024[2], במקום "24" יבוא "36".
|
___ ב________ התש_______ (___ ב________ ____20)
[תאריך עברי] ([תאריך לועזי])
(חמ _____-3)
__________________
חיים כץ
שר הבריאות
דברי הסבר
סעיף 3(ד) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 (להלן – החוק), קובע כי "שירותי הבריאות הכלולים בסל שירותי הבריאות יינתנו בישראל, לפי שיקול דעת רפואי...". סעיף 11 לחוק קובע כי "שר הבריאות רשאי לקבוע כי שירות בריאות מסוים הכלול בסל שירותי הבריאות יכול שיינתן במדינת חוץ, בהתקיים נסיבות רפואיות מיוחדות, וכן רשאי הוא לקבוע את התנאים והנהלים לכך ואת שיעור ההשתתפות הכספית של המבוטח בעד השירות".
מכוח סמכות זו, הותקנו תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (שירותי בריאות במדינות חוץ), התשנ"ה-1995 (להלן – התקנות העיקריות), המאפשרות מתן טיפול רפואי בנושא מהנושאים המנויים בתקנות, מחוץ לישראל, במימון הסל הציבורי. התקנות העיקריות מאפשרות מתן טיפול כאמור רק אם המטופל אינו יכול לקבל את שירות הבריאות המבוקש או שירות חלופי בישראל, וכן נשקפת לו סכנת אבדן חיים אם לא יקבל את שירות הבריאות המבוקש, או לחלופין – אם קיימת נסיבה רפואית חריגה המצדיקה מתן טיפול כאמור במדינת חוץ.
ביום י"ג בשבט התשפ"ד (23 בינואר 2024) פורסמו תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (שירותי בריאות במדינות חוץ)(הוראת שעה), התשפ"ד-2024 (להלן – הוראת השעה). הוראת השעה פורסמה על רקע הרצון להגדיל את היצע שירותי הבריאות למבוטחים ולקצר זמני המתנה לתורים לרפואה יועצת, בתחומים רלוונטיים, ולאור העומס המוטל על מערכת הבריאות, עם התפתחות האפשרות לתת שירותי בריאות איכותיים מרחוק, ובמקביל למחסור במטפלים ובטכנולוגיות רפואיות מסוימות. הוראת השעה הרחיבה את המצבים בהם קופות החולים יוכלו לספק שירותי בריאות במדינות חוץ, גם למצבים בהם ניתנים שירותי בריאות מרחוק שהם בדיקה, אבחון או טיפול למבוטח הנמצא בישראל כשהמטפל אינו נמצא בישראל. זאת, ובלבד שהמטפל הוא בעל רישיון ישראלי לעסוק ברפואה ובעל מומחיות רלוונטית, במסגרת התחומים שנקבעו בתיקון – דימות, פתולוגיה, פסיכיאטריה, רפואה גרעינית, עור וגנטיקה. כלומר, הוראת השעה איפשרה לקופות החולים, אם בחרו לעשות זאת, להתקשר עם רופאים מומחים בעלי רישיון ישראלי הנמצאים בחו"ל, כדי לאפשר להם לתת שירותים רפואיים לתושבי ישראל בתקופת שהותם בחו"ל, בתחומים אלה.
חשוב לציין כי מתן השירותים במדינות חוץ, אינו חובה המוטלת על הקופה, או זכות של המבוטח, אלא אפשרות הקיימת עבור הקופה, אם היא רואה צורך במתן שירות באמצעות נותן שירותים במדינות חוץ במקום מתן השירותים בישראל. דרך המלך הייתה ונותרה מתן השירות בישראל כאשר הן המטופל והן המטפל נמצאים בישראל. משכך, מתן השירותים בהתאם לתקנות המוצעות תלוי בקופה. כמו כן, הסכמים של הקופה עם ספקיה לעניין זה, יקבעו ככל הסכמיה של הקופה, בשים לב, בין השאר, להיבטים המחייבים התייחסות במקרה של רפואה מרחוק, ולתנאים נאותים למתן השירותים.
במסגרת הוראת השעה נקבע כי המנהל (מנכ"ל משרד הבריאות או מי שהוא הסמיכו לעניין זה) רשאי להורות לקופת חולים או לנותן שירותים להגביל את מתן שירותי הבריאות מסוג זה. במסגרת זו, המנהל יכול להגביל את מתן השירותים אם מצא כי יש בכך כדי לפגוע ביכולתה של הקופה לעמוד בחובותיה לפי החוק. זאת, כך שהם יינתנו בכפוף להוראות כל דין – לרבות לעניין ניהול הרשומה הרפואית, שמירה על הרצף הטיפולי ושמירה על פרטיות וסודיות רפואית של המטופלים, ובכלל זה הגנה על מידע אישי רגיש באופן מיוחד. כמו כן, הוראת השעה קבעה כי שירותי הבריאות יינתנו בהתאם לשיקול הדעת של כל אחת מקופות החולים, על ידה או על ידי נותן שירותים המצוי עמה בהסדר, ושמתן השירותים לא יפגע ביכולת קופות החולים להמשיך לספק שירותים באופן רציף ומידי בתוך ישראל. מטרת הוראה זו היא לשמור על יכולת קופות החולים לעמוד בהתחייבויותיהן כלפי מבוטחיהן, ולכן למנכ"ל משרד הבריאות ניתנה הסמכות להורות על הגבלת מתן שירותי הבריאות שיינתנו על פי תקנה זו. בנוסף, נאסר על קופות החולים לגבות השתתפות עצמית בעד שירותי הבריאות המוצעים בתיקון זה, השונה מההשתתפות העצמית שניתן היה לגבות אם שירותי הבריאות היו ניתנים בישראל. תוקף התיקון נקבע כהוראת שעה לתקופה בת 12 חודשים מיום פרסומן, על מנת לבחון את ההשפעה של האפשרות החדשה הקבועה בתקנות, טרם החלטה על המשך או הרחבה של המהלך, ובהמשך הוארך בעוד 12 חודשים.
הניסיון שנצבר בפועל, לאחר ההתגברות על ההיבטים הלוגיסטיים וביצוע כלל ההיערכות הנדרשת, הוא ניסיון חיובי, ומשכך יש מקום להארכת הוראת השעה על מנת לאפשר לתהליכים שהחלו בקופות להתקדם.
משכך, מוצע לתקן את הוראת השעה ולהאריך אותה בשנה, ולשם כך לתקן את תקנה 2 הקובעת את תוקפה של הוראת השעה ל-24 חודשים כך שתוקפה יהיה 36 חודשים.