תוכן עניינים

א. שם החוק המוצע. 2

ב. מטרת החוק המוצע והצורך בו. 2

ג. עיקרי החוק המוצע. 3

ד. השפעת תזכיר החוק המוצע על החוק הקיים.. 3

ה. השפעת תזכיר החוק המוצע על תקציב המדינה. 3

ו. להלן תזכיר נוסח החוק המוצע. 3

פרק __': אסדרה ומיסוי שוק הסיגריות האלקטרוניות ומוצרי עישון 4

1. השם.. 4

2. סעיפי החוק.. 4

פרק א': הגדרות.. 4

פרק ב': רישוי ורישום.. 7

פרק ג': חובות לעניין רישוי או רישום.. 8

פרק ד': פיקוח ואכיפה. 9

פרק ה': עונשין. 14

פרק ו': אמצעי אכיפה מינהלית. 15

סימן א' : הטלת עיצום כספי. 15

סימן ב': התראה מינהלית.. 19

סימן ג': התחייבות להימנע מהפרה. 21

סימן ד': שונות.. 24

פרק ז': הוראות שונות.. 27

תוספת ראשונה. 29

דברי הסבר. 29

 

 

תזכיר חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2026), התשפ"ו-2025, פרק __': אסדרה ומיסוי שוק הסיגריות האלקטרוניות ומוצרי עישון

 

תזכיר זה מיישם את החלטות הממשלה מיום 4 בדצמבר 2025 בעניין התכנית הכלכלית לשנת 2026, והוא צפוי לעלות על סדר יומה של ועדת השרים המיוחדת לעניין התכנית הכלכלית האמורה, לאחר המועד האחרון למתן הערות הציבור.

 

א. שם החוק המוצע

תזכיר חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2026), התשפ"ו-2025, פרק __': מיסוי ואסדרת שוק הסיגריות האלקטרוניות ותחליפי מוצרי עישון

 

ב. מטרת החוק המוצע והצורך בו

מגפת העישון הינה אחת המגפות הקטלניות ביותר והיא גורמת למחצית ממקרי המוות המוקדמים בעולם. על פי הערכות ארגון הבריאות העולמי ואחרים, בכל שנה מתים בעולם כ-8 מיליון איש כתוצאה ישירה מנזקי העישון. במהלך העשור האחרון, מגוון מוצרי העישון בארץ ובעולם התפתח והתווספו לשוק מוצרי עישון רבים חדשים, שלא היו מוכרים לציבור עד כה, המכניסים למעגל העישון עוד ועוד מכורים לעישון.

כאמור, לעישון של מוצרי עישון מיוחסות השפעות שליליות קשות על בריאות המעשן וכן השפעות שליליות חיצוניות. בהתאם, מס הקניה החל על מוצרים אלה נועד לתמרץ כלכלית את המעשן לצמצם או להפסיק צריכה באמצעות העלאת המחיר וכן להביא את המעשן להפנמת הנזק הכלכלי אשר הוא מסב לסביבתו ולתיקון את הנזק באמצעות הכנסות המס.

בשנים האחרונות ניכרת מגמה של "התחדשות" בשוק העישון המאופיינת בהופעתם של אמצעי עישון, ובראשם סיגריות אלקטרוניות רב פעמיות וחד פעמיות. בעקבות השינוי בשוק, החליטה הממשלה בשנת 2021 למסות את הסיגריות האלקטרוניות באופן דומה לאופן בו היא ממסה טבק, על מנת שגם מעשני הסיגריות האלקטרוניות יפנימו את הנזק החיצוני השלילי שהם גורמים בעת העישון, על מנת לעודד מעשנים, באמצעות מחיר, להפחית צריכה וכן על מנת להפחית כניסת לא מעשנים (ובעיקר נוער) לעולם העישון באמצעות הסיגריות האלקטרוניות.

כיום, על אף מס הקנייה החל, בפועל אין כמעט גבייה של מס קנייה על סיגריות אלקטרוניות, אין שינוי בהיקף הצריכה, וקיום שוק הסיגריות האלקטרוניות בתחום השחור מונע החלת רגולציה אפקטיבית בתחום הבריאות על הצריכה ומתגמל פעילות עבריינית, כאשר מאידך עוסקים שומרי חוק אינם יכולים יותר לפעול בשוק זה ולהתחרות בו. גם לגבי מוצרי עישון אחרים יש צורך בשיפור מנגנוני הביקורת והאכיפה, על מנת לצמצם את תופעת המסחר במוצרי עישון שלא שולם בגינם מס קנייה. הצעת חוק זו נועדה, בין היתר, לתת מענה לצרכים אלה.

 

ג. עיקרי החוק המוצע

החוק המוצע קובע מערך פיקוח ובקרה אחר הייבוא, הייצור והשיווק של מוצרי עישון, במטרה לאכוף את המס החל לגביהם. בתוך כך, החוק המוצע קובע מערך של רישוי יצרני מוצרי עישון ורישום של יבואנים וסיטונאים, וכן קובע כי גורם רשוי או רשום או קמעונאי יחוייבו לרכוש מוצרי עישון מגורם רשוי או רשום. עוד מוצע לקבוע סמכויות למפקחים ולממונים לצורך אכיפת החוק, וכן עבירות פליליות ועיצומים כספיים בשל הפרות שונות של הוראות החוק.

 

ד. השפעת תזכיר החוק המוצע על החוק הקיים

תיקון חוק  מס קנייה (טובין ושירותים), התשי"ב-1952

תיקון חוק העבירות המינהליות, התשמ"ו-1985

ביטול פקודת הטבק

תיקון חוק אסור והגבלת השיווק של מוצרי טבק ועישון, התשמ"ג-1983

תיקון חוק אזור סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממסים), התשמ"ה-1985

ה. השפעת תזכיר החוק המוצע על תקציב המדינה

הגדלת הכנסות המדינה ב- 200 מיליון ש"ח בשנת 2026, וב-500 מיליון ש"ח החל משנת 2027 .

ו. להלן תזכיר נוסח החוק המוצע

 

 

תזכיר חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2026), פרק ___': אסדרה ומיסוי שוק הסיגריות האלקטרוניות ומוצרי עישון

 

 

דברי הסבר

כללי

מגפת העישון הינה אחת המגפות הקטלניות ביותר והיא גורמת למחצית ממקרי המוות המוקדמים בעולם. על פי הערכות ארגון הבריאות העולמי ואחרים, בכל שנה מתים בעולם כ-8 מיליון איש כתוצאה ישירה מנזקי העישון. במהלך העשור האחרון, מגוון מוצרי העישון בארץ ובעולם התפתח והתווספו לשוק מוצרי עישון רבים חדשים, שלא היו מוכרים לציבור עד כה, המכניסים למעגל העישון עוד ועוד מכורים לעישון.

כאמור, לעישון של מוצרי עישון מיוחסות השפעות שליליות קשות על בריאות המעשן וכן השפעות שליליות חיצוניות. בהתאם, מס הקניה החל על מוצרים אלה נועד לתמרץ כלכלית את המעשן לצמצם או להפסיק צריכה באמצעות העלאת המחיר וכן להביא את המעשן להפנמת הנזק הכלכלי אשר הוא מסב לסביבתו ולתיקון את הנזק באמצעות הכנסות המס.

בשנים האחרונות ניכרת מגמה של "התחדשות" בשוק העישון המאופיינת בהופעתם של אמצעי עישון, ובראשם סיגריות אלקטרוניות רב פעמיות וחד פעמיות. בעקבות השינוי בשוק, החליטה הממשלה בשנת 2021 למסות את הסיגריות האלקטרוניות באופן דומה לאופן בו היא ממסה טבק, על מנת שגם מעשני הסיגריות האלקטרוניות יפנימו את הנזק החיצוני השלילי שהם גורמים בעת העישון, על מנת לעודד מעשנים, באמצעות מחיר, להפחית צריכה וכן על מנת להפחית כניסת לא מעשנים (ובעיקר נוער) לעולם העישון באמצעות הסיגריות האלקטרוניות.

כיום, על אף מס הקנייה החל, בפועל אין כמעט גבייה של מס קנייה על סיגריות אלקטרוניות, אין שינוי בהיקף הצריכה, וקיום שוק הסיגריות האלקטרוניות בתחום השחור מונע החלת רגולציה אפקטיבית בתחום הבריאות על הצריכה ומתגמל פעילות עבריינית, כאשר מאידך עוסקים שומרי חוק אינם יכולים יותר לפעול בשוק זה ולהתחרות בו. גם לגבי מוצרי עישון אחרים יש צורך בשיפור מנגנוני הביקורת והאכיפה, על מנת לצמצם את תופעת המסחר במוצרי עישון שלא שולם בגינם מס קנייה. הצעת חוק זו נועדה, בין היתר, לתת מענה לצרכים אלה.

 

פרק א': הגדרות

סעיף 1     

בסעיף זה מוצע לקבוע את ההגדרות הנחוצות לצורך יישומו של חוק זה.

במסגרת סעיף זה ייקבעו הגדרות  ל"חומר מילוי", "מחסנית", "מוצר עישון" ו"עישון" המבוססות על הגדרות המופיעות כיום בחוק איסור פרסומת והגבלת השיווק של מוצרי טבק ועישון, התשמ"ג-1983 (להלן- חוק איסור פרסומת). גם הגדרת "סיגריה אלקטרונית" המוצעת מבוססת על זו המופיעה בחוק איסור פרסומת, אך מובהר במסגרתה כי ההגדרה מכילה גם סיגריות אלקטרוניות שאינן מכילות ניקוטין.

מוצע להגדיר "טבק" באופן דומה להגדרת "מוצר טבק" המופיעה בחוק איסור פרסומת, תוך הוספת הבהרה לפיה המונח כולל טומבק וכן טבק שעבר תהליך ייצור, עיבוד או ערבוב עם חומר אחר, כגון הליכים של הפיכת טבק לסיגריות, חיתוך של טבק ומהילה של טבק עם חומרי טעם וריח. גם את המונח "מוצר עישון" מוצע להגדיר בדומה להגדרה הקיימת בחוק איסור פרסומת, אולם מוצע להרחיבה כך שתכלול גם דרכי צריכה נוספות ומוצרים סינתטיים.

מוצע להגדיר "יצרן" כמי שמבצע שורה של פעולות, ובלבד שאינו עוסק כהגדרתו בסעיף 1 לחוק מס ערך מוסף העושה כן במסגרת עסקו:. ההגדרה המוצעת כוללת ייצור מוצרי עישון, גידול טבק והכנת ערכות להכנת חומר מילוי. עוד מוצע לקבוע כי קמעונאי המחזיק, אורז או ממלא תערובת של גליצרין, פרופילן גליקול וחומרי טעם וריח הוא יצרן, שכן שילוב של שלושת החומרים הוא מספיק כדי ליצור סיגריה אלקטרונית. באופן דומה, מוצע לקבוע כי קמעונאי המחזיק, אורז, ממלא או מערבב ניקוטין וגם אחד או יותר מהחומרים האמורים יוגדר כיצרן.

 

פרק ב': רישוי ורישום

סעיף 2

המוצע קובע הוראות לעניין חובת הרישום של יצרני מוצרי עישון. בתוך כך, מוצע לקבוע כי יחול איסור על ייצור מוצרי עישון או הפעלת מקום ייצור ללא קבלת רישיון מהמנהל, בהתאם לתנאי רישיונו ולאחר מתן ערובה כנדרש. 

מוצע לקבוע כלל לפיו תוקף רישיון ייצור יהיה עד 31 בדצמבר של השנה שבה ניתן, ואולם המנהל יהיה רשאי לקבוע תקופה שונה לתוקפו, וזאת על מנת לאפשר למנהל גמישות לקבוע מתן רישיון לתקופה ארוכה או קצרה יותר במקרים המתאימים.

מוצע לקבוע רשימת התנהגויות בעקבותיהן רשאי המנהל להתלות, לצמצם או לבטל רישיון יצרן, ובהן הפרת הוראה לפי חוק זה. עוד מוצע לעגן את זכות הערעור על החלטה לפי סעיף זה, אולם הערעור לא יעכב את החלטת המנהל.

 

סעיפים 3 ו-4  

על מנת לאפשר פיקוח על ייצורם של מוצרי עישון, מוצע בסעיף זה לקבוע כי מוצרי עישון ייוצרו רק במקום שאושר על ידי המנהל. מוצע כי המנהל יהיה רשאי לקבוע תנאים למתן האישור, בין אם לעניין אישור מסוים ובין אם לכלל האישורים. עוד מוצע לחייב את היצרן להתקין סידורים נאותים לנעילת מקום בייצור ושמירת הטובין המצויים בו, וכן להחסנה נאותה וניהול רישומים המאפשרים קבלת מידע מדוייק אודות מוצרי העישון המצויים במקום הייצור.

 

סעיף 5     

מוצע להסמיך את שר האוצר לפטור יצרנים ובעלי מקומות ייצור מן החובות החלות עליהם לפי פרק זה, וזאת לצורך הותרת שיקול דעת לשר למקרים בהם הוא מצא כי חובות אלו אינן הכרחיות, כגון מקרים בהם ניתן לפטור יצרן מחלק מהחובות החלות עליו שכן על כלל המוצרים שברשותו שולמו המסים, וזאת לאור ההגדרה הרחבה של יצרן.

 

סעיף 6     

מוצע לקבוע כי מי שעוסק במכירה סיטונאית של מוצרי עישון או ביבואם כאמור חייב ברישום לפי חוק זה. חובה זו נועדה לאפשר מעקב אחר תשלום המסים ונתיבי המסחר המרכזיים במוצרי עישון. עוד מוצע לקבוע כי על גורמים רשומים יחולו חובות הדומות בעיקרן לאלו החלות על גורמים רשויים. יובהר כי חובות אישור המקום לא יחולו על יבואנים וסיטונאים, אלא על יצרנים בלבד.

 

פרק ג': חובות לעניין רישוי או רישום

סעיף 7     

מוצע לקבוע כי יצרן, יבואן, סיטונאי וקמעונאי המוכר מוצרי עישון לא יחזיקו או ישווקו מוצרי עישון אלא אם יובאו או יוצרו על ידם או שנמכרו להם על ידי בעל רישיון או רישום לפי חוק זה. הגבלה זו נועדה לאפשר נתיב בקרה אפקטיבי ומדויק ככל הניתן אחר תשלום המסים על מוצרי עישון.

 

סעיף 8     

חקיקת המשנה הקיימת היום מכוח פקודת הטבק קובעת הגבלות על הכמויות בהן נמכרות מוצרי עישון. מוצע בסעיף 8 לקבוע כי הגבלות כאמור יופיעו בתוספת הראשונה לחוק, וכי שר האוצר יהיה רשאי לשנות תוספת זו. התוספת המוצעת כוללת את ההגבלות הקיימות כיום, בשינויים הבאים:

מוצע להוסיף לצד ההגבלה על טומבק גם הגבלה על טבק לנרגילה ועל תחליף צמחי שלהם, וזאת לאור התחליפיות בין המוצרים.

מוצע להגביל את כמות חומר מילוי המצוי בתוך סיגריה אלקטרונית או במחסנית או  ל-2 מ"ל ואת הכמות חומר מילוי אחר ל-10 מ"ל, וזאת בדומה למקובל במדינות אחרות. בהתאמה לכך, גם נפח מיכל שהוא חלק מסיגריה אלקטרונית שנועד להכיל חומר מילוי יוגבל ל-2 מ"ל.

עוד מוצע להגביל את כלי הקיבול של שקיקי טבק או שקיקי ניקוטין ל-20 גרם.

 

סעיף 9     

במטרה לאפשר בקרה אחר שרשרת הסחר במוצרי עישון, תשלום המס עליהם וכיוצא באלה, מוצע לקבוע כי יצרן, יבואן וסיטונאי ידווחו באופן מקוון אחת לחודש, 25 ימים לאחר תקופת הדוח שבו,  פרטים בדבר מוצרי העישון שיוצרו, יובאו או נרכשו על ידו. עוד מוצע להסמיך את המנהל לאשר הגשה של דיווח במועד אחר מטעמים שיירשמו, וכן לקבוע כללים בדבר הפרטים שידווחו ואופן הגשת הדיווח.

 

סעיף 10   

מוצע לקבוע כי אם חלו שינויים בפרטים שמסר יצרן, יבואן או סיטונאי למנהל לעניין הרישוי או הרישום או שנפל פרט לא נכון בדיווח, הוא חייב להודיע על כך מיד למנהל.

 

סעיף 11   

על מנת לאפשר בקרה אחר תשלום המסים והמסחר במוצרי עישון, מוצע לקבוע כי חייב בדיווח ישמור את הדיווח וכל מסמך שצורף אליו במשך חמש שנים לפחות מיום הדיווח, באופן נאות ובאופן שניתן יהא לבדוק את המסמך כל עת שיורה המנהל על כך. חובה זו מקבילה לסמכות להוצאת שומות מכוח דיני המס.

 

סעיף 12   

במסגרת סעיף זה מוצע להבהיר כי על גורם שחייב ברישוי או ברישום לפי חוק זה מיותר מטעם אחד יחולו החובות הנוגעות לכל סוגי הרישום והרישוי הנוגעים לעניין. כך, לדוגמא, מי שמייצר מוצר עישון וגם משווק אותו בסיטונות יחויב ברישום וברישוי, על כל המשתמע מכך.

 

פרק ד': פיקוח ואכיפה

סעיפים 13 עד 18        

מוצע לקבוע כי המנהל יהיה רשאי להסמיך מבין עובדי משרדו ממונים ומפקחים לצורך ביצוע הוראות חוק זה. על מינויים כאמור יחולו תנאי סף, כגון קבלת ההכשרה הדרושה לצורך כך. מוצע לקבוע שורה של סמכויות שיינתנו לממונים ולמפקחים כאמור לצורך אכיפת הוראות חוק זה, כגון סמכות לדרוש ידיעות, לתפוס חפצים הקשורים לביצוע עבירות ולבצע בדיקות, כגון בדיקות כימיות או רכישות ניסיון.  בתוך כך, מוצע לקבוע כי מפקח לא יעשה שימוש בסמכויות הנתונות לו לפי פרק זה אלא בעת מילוי תפקידו ואם יש בידו תעודה החתומה בידי המנהל המעידה על תפקידו ועל סמכויותיו של מפקח, שאותה יציג על פי דרישה. בסעיף 18 מוצע לקבוע כי מפקח יהיה רשאי לתפוס חפץ לגביו יש לו יסוד סביר לחשוב שהוא מחולט.

 

סעיף 19   

מוצע לקבוע רשימת נסיבות בהן טובין יחולטו למדינה. מוצע כי רשימה זו תכלול מוצרי עישון שייצורם או שיווקם נעשו בניגוד להוראות חוק זה וכן מוצרי עישון שלא שולמו בעדם מסים כדין והאמצעים לייצורם. יובהר כי המנגנון המוצע בחוק זה כולל חלופות של תפיסה, חילוט והחרמה של טובין, וזאת בדומה למקובל בדיני היבוא ועל מנת ליצור הליכים אחידים ככל הניתן.

 

סעיפים 20 ו-21          

בסעיף 20 מוצע לקבוע הוראות לעניין העשייה בחפץ שנתפס והחרמתו. בתוך כך, מוצע כי לאחר תפיסה של חפץ תימסר הודעה בכתב על התפיסה ועל סיבתה למי שמידיו נתפסו הטובין. אופן המסירה יהיה בין במסירה אישית ובין במכתב אליו שנשלח בדואר, או שנמסר, למקום מגוריו או עסקו הידועים לאחרונה ובין אם באופן מקוון לכתובת הדואר האלקטרוני שנמסרה על ידו בעת הגשת בקשה לרישום או לרישוי. עוד מוצע לקבוע כי אם האדם מידיו נתפס החפץ לא מסר הודעה למנהל על כך שהוא תובע את התפוס במועד החפץ יוחרם. המועד למסירת התביעה על כלל הטובין יהיה חודש, ואילו לעניין  טובין לגביהם ניתנה הוראת מנהל כאמור בסעיף 190(ב) לפקודת המכס התקופה תהיה שבעה ימים. מנגנון זה מקביל למנגנון הקבוע בפקודת המכס לעניין טובין מיובאים שנתפסו. יצויין כי כיום ישנה הודעה בתוקף לפי סעיף 190(ב) לפקודת המכס לפיה יש להגיש תביעה להשבת מוצרי עישון בתוך שבעה ימים.  לעומת זאת, כיום לא חלה הודעה כאמור לעניין אמצעי הייצור, ולכן לגבי אמצעים לייצור מוצרי עישון שנתפסים תחול מגבלה של שלושים ימים.

בהמשך לכך, בסעיף 21 מוצע לקבוע כי לאחר הגשת תביעה להשבת התפוס המנהל רשאי להמשיך ולהחזיק בחפץ תוך שהוא דורש מהתובע להגיש תביעה להחזרת התפוס. אם התובע לא מגיש תביעה כאמור בתוך חודשיים, יראו את החפץ שנתפס כמוחרם. לצד זאת, אם המנהל לא שלח דרישה כאמור בתוך שלושה חודשים מקבלת התביעה של החפץ התפוס, יימסר התפוס לידי התובע. גם מנגנון זה מקביל לזה הקבוע בפקודת המכס, ובהתאם על חפץ שהוחרם יחולו הוראות סעיף 193 לפקודת המכס בשינויים המחוייבים.

 

פרק ה': עונשין

סעיף 22   

מוצע לקבוע רשימה של עבירות על החוק אשר העונש בצידן יעמוד על מאסר שנתיים או הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977. הרשימה המוצעת כוללת את ההפרות החמורות ביותר של הוראות החוק, והיא כוללת ייצור של מוצרי עישון ללא רישיון או בניגוד להוראות אחרות בחוק או ברישיון, הטעיית מפקח או ממונה, מסירת הצהרה כוזבת והחזקה או מכירה של מוצרי עישון בניגוד להגבלות הקבועות בתוספת הראשונה.

 

סעיף 23   

מוצע לקבוע הוראות לעניין האחריות הפלילית שתחול בשל פעולה של נושא משרד בתאגיד. בתוך כך, מוצע לקבוע כי נושא משרה בתאגיד חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת ביצוע עבירה לפי סעיף 22 בידי התאגיד או בידי עובד מעובדיו. מוצע כי על עוסק תחול אחריות פלילית אם בוצעה עבירה כאמור על ידי פקיד, פועל, שליח, סוכן או בא כוח שלו, אם לא הוכיח כי העבירה נעברה שלא בידיעתו ושהוא נקט בכל האמצעים המתקבלים על הדעת להבטחת שמירתו של חוק זה. עוד מוצע לקבוע כי אם חברה, אגודה שיתופית וכל חבר בני-אדם אחר עברו עבירה לפי חוק זה, יאשם בה גם כל אדם אשר בשעת ביצוע העבירה היה מנהל פעיל, שותף, מנהל חשבונות או פקיד אחראי אחר של אותו חבר, אם לא הוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו או שנקט בכל האמצעים הנאותים כדי להבטיח קיום הוראות חוק זה.

 

סעיף 24   

עבירות לפי סעיף 22 המוצע עשויות להתבצע במקביל לעבירות לפי חוק מס קנייה, פקודת המכס או חוק מס ערך מוסף. בחוקים האמורים נקבעה סמכות להטלת כופר. על מנת לאפשר טיפול כולל בתיקים בהם מבוצעות עבירות לפי מספר חוקים כאמור, מוצע  להסמיך את המנהל לקחת כופר כסף מאדם שעבר עבירה לפי פרק זה כנגד הפסקת ההליך המשפטי נגדו על העבירה ושחרורו ממעצר. את הכופר כאמור ניתן להתנות במתן התחייבות להימנע מלעבור על עבירות החוק ולתשלום סכום מסוים.

 

פרק ו': אמצעי אכיפה מנהליים

סימן א': הטלת עיצום כספי

כללי       

בשנים האחרונות, גובר השימוש במנגנוני אכיפה מינהליים, ובראשם הטלת עיצום כספי, ככלים חלופיים למשפט הפלילי. במשך שנים ארוכות נעשה שימוש באכיפה הפלילית גם להפרות של הוראות חוק רגולטוריות, שכן ההפרות הוגדרו כעבירות פליליות (המסווגות בעולם דיני העונשין כעבירות שהן mala prohibita, קרי: עבירות הסדר). עם השנים גברה התפיסה כי מנגנון של אכיפה מינהלית, קרי, הטלת סנקציות בידי רשות מינהלית ולא בידי בית משפט, מתאים יותר לטיפול בהפרות של הוראות חוק רגולטוריות. 

יתרונה של האכיפה המינהלית, לעומת האכיפה הפלילית, טמון ביעילות הפעלתה,  המאפשרת תגובה מהירה להפרה ומסייעת בכך להחזיר את המפוקח למשטר ציות. לכן, ההפרות שבשלהן מופעלת אכיפה מינהלית הן רק הפרות שקל, פשוט וברור להיווכח בקיומן נוכח מקצועיותו של המנהל, שהוא המאסדר של התחום והיכרותו את ההוראות המחייבות את הפועלים בתחום שעליו הוא אמון. הפרות אלה אינן מחייבות בירור עובדתי מורכב, ויתר על כן -  אינן דורשות בירור של יסוד נפשי שאינו רלבנטי בהקשר של הוכחת  הפרת ההוראות הרגולטוריות.

בנוסף, הטלת הסנקציה המינהלית – העיצום הכספי, שונה מהטלת הסנקציה הפלילית. הסנקציה המינהלית היא סנקציה כספית בעוד שהסנקציה הפלילית יכולה להטיל גם מגבלות על החירות (דוגמת עונש מאסר). הסנקציה המינהלית אינה מלווה בקלון החברתי המלווה הרשעה בפלילים ואינה גוררת אחריה רישום פלילי.

לכן, מוצע לקבוע כי הפרה של חלק מהוראות החוק תגרור הטלה של עיצום כספי. 

 

סעיף 25 

תכליתה של הסנקציה המינהלית היא תכלית הרתעתית-מניעתית. היא מניחה כי ביצוע הפרות של עבירות הסדר נעשה מתוך שיקולים תועלתניים של המפר, שסבור, למשל, שאי קיום ההוראה עשוי לחסוך לו הוצאות. מסיבה זו גובה הסכום של העיצום הכספי נועד למנוע את התמריץ הכלכלי להפר את החוק, קרי לנטרל את קיומה של "ההפרה היעילה". עם זאת, גובה הסכום של העיצום הכספי צריך להיות מידתי ולא לסכן את המשך פעילותו הכלכלית של המפר, שכן מטרת הסנקציה המינהלית היא החזרת המפוקח למשטר ציות ולא לגרום, בפועל להפסקת פעילותו. גובה העיצומים הכספיים לעניין אי הגשת דוח מבוסס על המתווה הקיים היום לעניין הקנסות המינהליים המוטלים בשל הפרת פקודת הטבק, כך שעל ההפרות הקלות יותר מוטל עיצום כספי של 2,000.

על הפרות על הוראות אחרות בחוק זה, שהינן עברות חמורות יותר, יוטל עיצום בסכומים יותר גבוהים כמקובל בחקיקה עדכנית של עיצומים כספיים. בנוסף, בכדי למנוע הפרה יעילה, מוצע לקבוע שסכום העיצום הכספי שיוטל יתחשב גם במס הקנייה החל על מוצרי העישון לגביהם בוצעה העבירה.

 

סעיפים 26 עד 28              

בסעיפים אלו מוצע לקבוע את אופן הפעלת הסמכות להטיל עיצום כספי. ההוראות המוצעות הן ההוראות המקובלות בהסדרי החקיקה הכוללים כבר היום סמכות זו. הוראות מפורטות אלו נועדו להבטיח זכויות בסיסיות של מפר במסגרת הליך מינהלי ראוי, הפעלה שיוויונית של הסמכות ביחס למפרים ושקיפות של פעולת הרשות.

השלב הראשון בהפעלת הסמכות כלפי מפוקח שיש לגביו תשתית ראייתית המעידה על יסוד סביר להניח כי בוצעה על ידו הפרה של הוראות החוק הוא משלוח  הודעה על כוונה להטיל עיצום כספי (להלן – הודעה על כוונת חיוב). הודעה זו מבהירה למפר כי למנהל יש תשתית ראייתית מבוססת המעידה על ביצוע הפרה על ידו. עוד מבהירה ההודעה מהו סכום העיצום הכספי הצפוי להיות מוטל על המפר בגין ביצוע ההפרה האמורה, כפי שמשתקפת מהתשתית הראייתית שבפני המנהל.

בסעיף 27 המוצע מעוגנת זכות הטיעון של המפר בפני הרשות, כמקובל בהליך מינהלי. מוצע כי מפר יוכל לטעון את טענותיו בפני המנהל בתוך 30 ימים מיום שנמסרה לו הודעה על כוונת חיוב, והמנהל רשאי להאריך את התקופה האמורה מטעמים מיוחדים שיירשמו. למפר זכות לטעון את  טענותיו בכתב אולם למנהל שמורה הזכות להיענות לבקשת מפר לטעון את טענותיו בעל פה בפני המנהל.

בסעיף 28 מוצע לקבוע כי רק לאחר ששקל המנהל את טענות המפר יחליט האם יש להטיל עיצום כספי ומה גובהו. ככל שהמנהל יחליט כי לא נתגלו עובדות חדשות הסותרות או משנות את התשתית הראשונית שעליה נסמך כי אכן בוצעה הפרה, יטיל על המפר עיצום כספי. סכום העיצום הכספי יהיה כפי שצוין בהודעה על כוונת חיוב, או בסכום מופחת, ככל שהמפר הביא בפני המנהל עדות לקיום נסיבות שבשלהן יכול המנהל להפעיל את סמכותו להפחית את סכום העיצום הכספי.

ככל שהמפר בחר שלא לטעון את טענותיו, תהפוך ההודעה הראשונית על כוונת החיוב לסופית (קרי: ל"דרישת תשלום"), בחלוף 30 ימים מהמסירה למפר ויהיה על המפר לשלם את סכום העיצום הכספי המצוין בה.

 

סעיף 29 

חלק מההפרות הרגולטוריות הן הפרות נמשכות לפי טבען. מוצע לקבוע כי על ההפרה הנמשכת יווסף סכום של 1/30 לכל יום בו נמשכת ההפרה. בהפרה חוזרת, מוצע לקבוע כי יוטל על המפר כפל העיצום הכספי. ההפרה החוזרת מבטאת את הסלמת האמצעי הננקט ביחס למפר רצידיביסט.

 

סעיף 30   

מאחר שההסדר המוצע מסמיך את המנהל להטיל עיצום כספי בסכום קבוע, נדרשת הסמכה של המנהל להטיל עיצום כספי בסכום נמוך מזה הקבוע בחוק. הסמכה כזו קבועה בצורה מפורשת בסעיף זה. מוצע להקנות סמכות לשר, בהסכמת שר המשפטים, לקבוע בתקנות נסיבות ושיקולים שבהתקיימם יפחית המנהל את העיצום הכספי בשיעורים הקבועים לצידם (להלן- תקנות ההפחתה).

בתקנות ההפחתה רשאי השר להביא בחשבון, נסיבות ושיקולים המעידים על כך שמדובר במפוקח המציית בדרך כלל להוראות החוק או במפוקח המשתף פעולה עם המנהל אשר נכון לנקוט לגביו אמצעים למניעת הישנות ההפרה או לתקן את הנזקים שנגרמו בשלה. כמו כן, במסגרת תקנות ההפחתה ראוי אף להתחשב במחזור עסקאותיו של המפר ולהפחית את סכום העיצום הכספי במקרים שבהם קיים חשש להמשך פעילותו הכלכלית של המפוקח. זאת, מאחר שמטרת העיצום הכספי היא להשיב את המפוקח למשטר ציות ולא לסכן את פעילותו הכלכלית. 

 

סעיף 31 

מוצע לקבוע הוראות עדכון בנוגע לסכומי הקבועים בסעיף 25 שיבהירו מהו הסכום שיש לשלם בשל פער זמנים בין ההודעה על כוונת חיוב ובין דרישת התשלום, או במקרה של עתירה לבית משפט השלום. העיצום הכספי יהיה לפי הסכום המעודכן במועד מסירת דרישת התשלום, ולגבי מפר שבחר שלא לטעון את טענותיו לפני המנהל – הסכום המעודכן ביום מסירת ההודעה על כוונת החיוב. כמו כן, במקרים שבהם הוגשה עתירה לבית המשפט או הוגש ערעור על פסק דין בעתירה כאמור, ובית המשפט או המנהל הורה על עיכוב תשלומו של העיצום הכספי, יהיה סכום העיצום הכספי (אם לא בוטל העיצום בעתירה או בערעור)  - הסכום המעודכן ביום ההחלטה בעתירה או בערעור, לפי העניין.

 

סעיפים 32 עד 35  

מוצע לקבוע כי העיצום הכספי ישולם בתוך 30 ימים מיום מסירת דרישת התשלום. אם לא שולם עיצום כספי במועד, תיווסף עליו לתקופת הפיגור, ריבית פיגורים לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 (להלן – חוק פסיקת ריבית והצמדה) עד לתשלומו.

בנוסף, מוצע להסמיך את המנהל להחליט על פריסת התשלום של העיצום הכספי לבקשתו של מפר. יובהר כי סמכות זו נתונה למנהל כל עוד לא חלף מועד התשלום. לאחר שחלף מועד התשלום, על הגבייה תחול פקודת המסים (גבייה). 

 

סימן ב': התראה מינהלית

סעיפים 36 עד 38  

התראה מינהלית היא כלי אכיפה המקל עם המפר, ומחליף במקרים מסוימים, הטלה של עיצום כספי. ההתראה המינהלית מאפשרת למפר הזדמנות לתקן את ההפרה, ללא תשלום העיצום הכספי. זאת, למרות שהתשתית העובדתית שלפני המנהל מעידה כי הייתה הפרה של הוראות החוק. מנקודת מבטו של המנהל, מנגנון ההתראה מאפשר לו להבהיר את דרישותיו למי שנתון לפיקוחו, בטרם יטיל עליהם עיצום כספי. ההנחה בבסיס הוויתור על הטלת עיצום כספי היא שהוראות הרגולציה אינן בהירות דיין או שהרגולציה מחייבת תקופת התארגנות מבחינת המפוקחים שבמהלכה יהיה להם קושי לקיים את דרישותיה. ההתראה המינהלית מאפשרת להבהיר גם למפר וגם לציבור המפוקחים הרחב, כי ההתנהגות שבשלה נשלחה ההתראה היא הפרה של הוראות החוק. סעיף 36 מבנה את שיקול הדעת בהפעלת הסמכות וקובע כי הנסיבות למתן התראה ייקבעו בנהלים, באישור היועץ המשפטי לממשלה.

מפוקח שנמסרה לו התראה מינהלית ואינו מסכים עימה, יכול לתקוף את החלטת המנהל בשתי דרכים. האחת היא הגשת בקשה לביטול ההתראה, מאחת העילות המנויות בסעיף 37. השניה היא הגשת עתירה לבית המשפט כאמור בסעיף 45. אם המפר לא ביקש את ביטול ההתראה או לא עתר לבית המשפט (או שעתר ובית המשפט דחה עתירתו), רואים את המפר כמי שביצע את ההפרה. בעת ביצוע הפרה נוספת (שבשלה יוטל עיצום כספי מוגבר), מנוע המפר מלטעון כי לא ביצע את ההפרה הראשונה. תחימת אפשרות העלאת הטענות לשלב משלוח ההתראה בלבד נועדה ליצור סופיות להליכים, וכן ודאות ומתן תוקף להתראה ככזו שאמורה להניע את המפר לציית לחוק.

עוד מוצע לקבוע בסעיף 38 כי אם נמסרה למפר התראה והמפר המשיך להפר את ההוראה שבשלה נשלחה ההתראה, ימסור לו המנהל הודעה על כוונת חיוב בשל הפרה נמשכת. לעניין זה יובהר כי מכיוון שבהתראה מינהלית מוותר המנהל, כאמור לעיל, על העיצום הכספי בשל ההפרה, סכום העיצום הכספי שיוטל במקרה זה הוא בשל הימשכות ההפרה, ואינו כולל את סכום העיצום הכספי בשל ההפרה הראשונה שבגינה ניתנה ההתראה. ההודעה על כוונת חיוב שימסור המנהל למפר במקרה זה תהיה כאמור בסעיף 26, בשינויים המחויבים. כך למשל במקרה זה תכלול ההודעה פרטים הנוגעים להפרה הנמשכת ובין השאר נתונים לעניין התמשכות ההפרה ולעניין תקופת ההפרה (ממועד משלוח ההתראה). במקרים שבהם ביצע המפר הפרה חוזרת לאחר משלוח התראה על ביצוע ההפרה הראשונה, ימסור לו המנהל הודעה על כוונת חיוב כאמור בסעיף 26, בשינויים המחויבים. כך למשל במקרה זה תכלול ההודעה פרטים הנוגעים להפרה החוזרת ולסכום העיצום הכספי המוטל בגינה, שהוא סכום גבוה יותר.

 

סימן ג': התחייבות להימנע מהפרה

 סעיפים 39 עד 43 

התחייבות להימנע מהפרה היא אמצעי אכיפה נוסף המקל עם המפר ומאפשר למנהל גמישות ומידתיות בהפעלת סמכויותיו. ההתחייבות מחייבת את הסכמת המנהל והמפר, ומאפשרת למפר לחזור לציות בלי שיוטל עליו עיצום כספי. חלף התשלום המפר יפקיד כערבון את סכום העיצום הכספי בלבד, שיושב לו בחלוף התקופה שבעדה ניתנה ההתחייבות. סעיף 39 מבנה את שיקול הדעת בהפעלת הסמכות וקובע כי הנסיבות שבהן יתאפשר למפר להגיש כתב התחייבות ולהפקיד עירבון ייקבעו בנהלים, באישור היועץ המשפטי לממשלה. הפעלת מנגנון ההתחייבות מותנה בנסיבות שבהן קיימת תשתית ראייתית לביצועה של הפרה שניתן להטיל בשלה עיצום כספי, אך נוכח מאפייני ההפרה והמפר, ניתן להסתפק באמצעי אכיפה זה.

בכתב ההתחייבות יתחייב המפר להפסיק את ההפרה ולהימנע מהפרה נוספת של אותה הוראה מהוראות החוק בתוך תקופה שלא תעלה על שנתיים, לפי קביעת המנהל. כמו כן עליו לעמוד בתנאים נוספים ככל שקבע המנהל בכתב ההתחייבות, במטרה לגרום להקטנת הנזק מההפרה או למניעת הישנותה.

כאמור לעיל, בנוסף לכתב ההתחייבות יפקיד המפר בידי המנהל עירבון בגובה העיצום הכספי שניתן היה להטיל עליו. המנהל רשאי לפטור מהפקדת העירבון או להפחיתו, אך יובהר כי הקלה זו נוגעת רק לעצם הפקדת העירבון. אם המפר ימשיך בביצוע ההפרה או יבצע הפרה נוספת – ניתן יהיה לגבות ממנו את מלוא הסכום, כמפורט בסעיף 42 המוצע.

ככל שהמפר ימשיך להפר את אותה הוראה שבשל הפרתה נתן את כתב ההתחייבות,  או יבצע הפרה נוספת של אותה הוראה, יחולט העירבון שהפקיד המפר, במועד דרישת התשלום בשל ההפרה הנמשכת או ההפרה החוזרת, לפי העניין - קרי, לאחר בירור טענותיו של המפר והחלטת המנהל כי המפר המשיך בביצוע ההפרה או חזר וביצע הפרה נוספת. עוד מוצע לקבוע כי גם במקרה שבו המפר הפר את אחד התנאים הנוספים שקבע המנהל בכתב ההתחייבות, יחלט המנהל את העירבון שהפקיד המפר, לאחר שנתן למפר הזדמנות לטעון טענותיו לעניין זה. העירבון שהופקד מבטא את סכום העיצום הכספי שניתן היה להטיל על המפר בשל ביצוע ההפרה הראשונה, אלמלא נשלח לו כתב התחייבות. בכך מבטא כתב ההתחייבות למעשה הטלה של עיצום כספי "על תנאי". חילוט העירבון במקרה של הפרה נמשכת, הפרה חוזרת או הפרת תנאי מתנאי כתב ההתחייבות ייחשב כהטלת עיצום על ההפרה המקורית שבשלה הוא ניתן. לכן, במקרה של הפרה נמשכת או הפרה חוזרת, סכום העיצום הכספי שיוטל, בנוסף לחילוט העירבון, כאמור בסעיף 42, יהיה בשל הימשכות ההפרה או הישנותה, ולא יכלול את סכום העיצום הכספי בשל ההפרה הראשונית.

 עוד מוצע לקבוע כי אם המפר לא עמד בתנאי כתב ההתחייבות שנתן בשל הפרה מסוימת, לא יתאפשר לו בעתיד להגיש כתב התחייבות נוסף אם חזר והפר אותה הפרה. ככל שהמפר עמד בכל תנאי כתב ההתחייבות, יוחזר לו כתב העירבון שהפקיד בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, מיום הפקדתו ועד יום החזרתו.

 

סימן ד': שונות

סעיף 44

לעיתים מעשה אחד של המפר יכול להוות הפרה של מספר הוראות לפי חוק זה או לפי חוק זה וחוק אחר  שגם בשל הפרתן ניתן להטיל עיצום כספי. לכן, מוצע לקבוע כי על מעשה אחד שמהווה כמה הפרות כאמור, ניתן להטיל רק עיצום כספי אחד. הוראה זו מגלמת את המחויבות של הרשות המינהלית שלא להטיל סנקציות במידה העולה על הנדרש. כך, במידה שהמפר קיבל מהמנהל הודעה על כוונת חיוב לגבי מעשה שבשלו שילם כבר עיצום כספי, יוכל לטעון במסגרת זכות הטיעון כי אין להטיל עליו עיצום כספי נוסף מכוח הוראה זו.

 

 

סעיף 45

מוצע לקבוע כי על כל החלטה סופית של המנהל לפי הפרק המוצע, כגון ההחלטה להטיל עיצום כספי (לאחר מסירת דרישת תשלום), למסור התראה מינהלית או לפרסם שמו של יחיד,  ניתן יהיה להגיש עתירה לבית משפט השלום שבו יושב נשיא בית משפט שלום. החלטות אלה הן החלטות מִנהליות ועל כן יש לקיים בעניינן ביקורת שיפוטית לפי כללי המשפט המינהלי, ככל החלטה מינהלית אחרת.

עוד מוצע להבהיר כי עיכוב ביצוע החלטה של המנהל במקרה של הגשת עתירה, נתונה לשיקול דעתו של המנהל או של בית המשפט שאליו הוגשה העתירה. כן מוצע לקבוע כי אם התקבלה העתירה או ערעור על פסק דין בעתירה כאמור, סכום הכסף שיוחזר למפר יהיה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, כדי למנוע פגיעה כלכלית במפר שטענותיו נמצאו מוצדקות.

 

סעיף 46 

מוצע לחייב את המנהל לפרסם את החלטותיו בדבר הטלת עיצום כספי. תכלית חובת הפרסום היא הבטחת שקיפות ביחס להפעלת שיקול דעתו של המנהל, אשר בידיו מסורה סמכות רבת עוצמה. באמצעות הפרסום מובטחת בקרה ציבורית על כך שהשימוש בסמכות להטיל עיצום כספי הוא שוויוני וענייני. החובה לפרסם חלה על ההחלטות בדבר הטלת העיצומים הכספיים, סכומי העיצומים הכספיים שהוטלו והמקרים והשיעורים שבהם הם הופחתו. מידע זה יאפשר בחינה רוחבית מושכלת של הטלת העיצומים הכספיים ויאפשר למפר לדעת כי העיצום הכספי המוטל במקרה שלו תואם את המדיניות הכללית הנוגעת להפעלת הסמכות האמורה.

על פי הסעיף המוצע, ככל שמדובר במפוקחים שהם יחידים, לא יפורסמו שמותיהם. פרסום השם מהווה פגיעה בפרטיות, וככל שניתן להשיג את מטרת הפרסום בלא פגיעה בפרטיות – ראוי שכך ייעשה. יחד עם זאת, ככל שנדרש להזהיר את הציבור מפני התנהלות של מפר מסוים, על אף שמדובר ביחיד, ניתן יהיה לפרסם את שמו ובלבד שניתנה לו הזדמנות להשמיע את טענותיו קודם לכן.

מוצע להבהיר כי חובת הפרסום כפופה למגבלות המנויות בסעיף 9(א) לחוק חופש המידע. עוד מוצע להבהיר כי המנהל רשאי שלא לפרסם פרטים שהם בגדר מידע שרשות ציבורית אינה חייבת למסור לפי סעיף 9(ב) לחוק חופש המידע, כדוגמת מידע שהוא סוד מסחרי.

עם זאת, על אף חשיבותו של הפרסום כמפורט לעיל, הרי שכדי למנוע פגיעה מעבר לנדרש במפר כתוצאה מהפרסום האמור, מוצע להגביל את תקופת הפרסום לארבע שנים אם מדובר בתאגיד, ולשנתיים אם מדובר במפר יחיד.

 

סעיף 47 

מוצע לקבוע כי תשלום עיצום כספי, המצאת התראה מינהלית או מתן התחייבות והפקדת עירבון לפי חוק זה, לא יגרעו מאחריותו הפלילית של אדם, אם הפרת ההוראה בחוק מהווה גם עבירה פלילית לפי כל דין. אולם, מוצע להבהיר כי לא ניתן לנקוט במקביל באכיפה מינהלית ואכיפה פלילית, ונדרש לבחור את מסלול האכיפה המתאים לנסיבות.

על פי המוצע, אם החל הליך מינהלי נגד מפר, לא יוגש נגדו כתב אישום אלא אם כן התגלו עובדות חדשות המצדיקות זאת. ההיערכות לאכיפה מינהלית בכל הנוגע לאיסוף הראיות, לשיח עם המפר, וכד' נעשה בדרך שונה מאיסוף ראיות לצורך הליך פלילי. כך למשל המפר אינו נחקר באזהרה ואינו נערך להגנה משפטית כפי שנעשה לקראת הליך פלילי. לכן יש להימנע מהסבת הליך האכיפה מהליך מינהלי להליך פלילי, אלא אם כן התגלו עובדות חדשות, המצדיקות את המעבר להליך הפלילי. במקרה כזה של הסבת ההליך להליך פלילי, אם המפר שילם עיצום כספי או הפקיד עירבון, יוחזר לו הסכום ששילם כעיצום כספי או העירבון שהפקיד, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה מיום תשלומו או הפקדתו עד יום החזרתו.

באופן דומה מוצע לקבוע כי אם הוגש נגד אדם כתב אישום בשל מעשה המהווה גם הפרה, לא ינקוט נגדו המנהל בהליכי אכיפה מינהלית.

 

פרק ז': הוראות שונות

סעיף 48   

בסעיף זה מוצע למנות מקרים בהם מוצרי העישון המפרים את חובות משמעותיות החלות על מוצרי עישון שהפרתן מעידה על כך שהם במובהק כאלה שלא יוצרו או יובאו כדין, ולכן ההסתברות ששולמו בגינם מסים נמוכה מאוד, ומוצע לקבוע שהן יהווה ראיה לכאורה לכך.

נסיבה ראשונה תהיה החזקה או שיווק של מוצר עישון שיוצרו, שווקו או יובאו שלא על ידי גורם רשוי או רשום לפי חוק זה, שכן כלל הגורמים האחראים על תשלום מס הקנייה או ממלאים אחר הוראות דין זה הם חייבים ברישום או ברישוי ולכן  ככלל מוצרי עישון שנרכשו מגורם אחר אינם כאלה ששולם עליהם מס. 

הנסיבות הנוספות נוגעות להפרות של חוק איסור פרסומת שהן הפרות מובהקות וברורות, והן היעדרה של אזהרה, אריזה בצבע שונה מהקבוע בחוק האמור וכן סיגריה אלקטרונית שצבעה שונה מהקבוע שם.

 

סעיף 49

בסעיף זה מוצע לקבוע חובת סודיות לפיה לא יגלה אדם ידיעה שהגיע אליו אגב ביצוע החוק, למעט במקרים חריגים בהם השר או מי שהוא הסמיך אותו לעניין זה התירו את העברת המידע, המידע דרוש לרשות המסים לצורך אכיפת חוק מסים או שהמידע מועבר למשרד הבריאות לשם ביצוע חוק זה או התקנות לפיו, במקרה שיש צורך בהעברת מידע כאמור ובמידה שבה נדרשת העברת המידע. חובה זו תואמת את המקובל בדיני המס ותאפשר שמירה על אחידות בהגנת המידע.

בהתאם, מוצע לקבע שיראו חוק זה כחוק מס לעניין חוק לתיקון דיני מסים (חילופי ידיעות בין רשויות המס), התשכ"ז-1967. הוראה זו תאפשר לרשות המסים לבצע אכיפה של הוראות חוק זה באופן משולב עם אכיפה של הוראות מיסוי אחרות.

 

סעיף 50   

לצורך ביצועו של חוק זה, מוצע כי המנהל יהיה רשאי לאצול את סמכויות לפי חוק זה, למעט סמכותו לקביעת כללים.

 

סעיף 51   

מוצע לקבוע כי שר האוצר יהיה ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות ליישומו. עוד מוצע להסמיך את השר לקבוע בצו מוצרים נוספים שתחול לגביהם הגדרת "מוצר עישון", וזאת על מנת להותיר גמישות להחלת חוק זה על מוצרי עישון נוספים בהתאם להתפתחויות בשוק זה.

 

סעיף 52   

למען הבהירות, מוצע לקבוע כי הסמכויות הקבועות לפי חוק זה אינן גורעות מסמכויות רשות המסים לפי כל דין, כגון סמכויות לפי חוק מס קנייה, פקודת המכס ולפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975.

 

סעיף 53   

מוצע לתקן את הגדרת "ייצור" המופיעה בסעיף 1 לחוק מס קנייה (טובין ושירותים), התשי"ב-1952 (להלן- חוק מס קנייה),  ולהבהיר כי ערבוב של שני חומרים לפחות או עיבוד בכל דרך אחרת נכללת בה.

מוצע גם לעדכן את סדר זקיפת התשלומים הקבוע בסעיף 11 לחוק מס קנייה. לפי הסעיף,  אם חייב במס שילם סכום כלשהוא על חשבון סכומים שונים שהוא חייב בהם מבלי לפרש לסילוק איזה מחובותיו נועד הסכום, התשלום ייזקף לחוב המס, לקנס ואז להפרשי הצמדה וריבית. עוד קובע סעיף 11 כי בכל סוג חוב ייזקף התשלום לפי סדר היווצרות החוב.

סדר זקיפת התשלומים הקבוע בסעיף 11 לחוק מס קנייה שונה מזה הקבוע בחוקי מס מרכזיים אחרים, כגון חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן- חוק מס ערך מוסף), פקודת מס הכנסה ופקודת המכס. לפי ההסדר בסעיף 11 לחוק מס קנייה הריבית וההצמדה מהוות סוג של חוב העומד בפני עצמו וניתן לייחס לו תשלומים. לעומת זאת, לפי ההסדר המעוגן בחוקים האמורים, חיובי ריבית והצמדה בתוך כל סוג חוב נפרעים בהתאם לחלקם היחסי בחוב כולו.

מנגנון זקיפת התשלומים הקבוע בחוק מס קנייה גורם לכך שעם התשלום על חשבון הקרן נפסק מירוץ הריבית והפרשי ההצמדה מפני שאין לפי החוק חיוב בריבית והפרשי הצמדה על ריבית והפרשי הצמדה. מצב זה מביא לשחיקה של חוב ריבית והפרשי הצמדה במשך הזמן. חוסר ההלימה בין המנגנון בחוק מס קנייה לחוקי המס האחרים יקשה מאוד על אכיפת חובות המס בשל אי תשלום מס הקנייה על מוצרי עישון.

מטעמים אלו, ועל מנת לקדם את האחידות של מנגנון זקיפת התשלומים בדיני המס,  מוצע לתקן את חוק מס קנייה ולאמץ את מנגנון זקיפת התשלומים הקבוע בחוק מס ערך מוסף. בתוך כך, מוצע לבטל את סעיף 11 לחוק מס קנייה, שזו לשונו:

"זקיפת תשלום לחוב קודם

11.  (א)  שילם החייב במס סכום כלשהו על חשבון סכומים שונים שהוא חייב בהם על פי חוק זה או על פי חוק המסים (קנס פיגורים), התשמ"א-1981, ולא פירש לסילוק איזה מחובותיו האמורים נועד הסכום ששילם, ייזקף התשלום לסוגי החובות השונים לפי הסדר שלהלן, ואילו בכל סוג חוב ייזקף התשלום לפי סדר היווצרות החוב:

(1)   מס;

(2)   קנס לפי חוק זה, או קנס לפי חוק המסים (קנס פיגורים), התשמ"א-1981;

(3)   הפרשי הצמדה וריבית לרבות מתואמים לפי סעיף 10א(א).

          (ב)  לעניין סעיף קטן (א), דין החזר מס שקוזז כנגד חוב לפי חוק זה או לפי חוק קיזוז מסים, התש"ם-1980, ודין סכום שנגבה על פי פקודת המסים (גבייה) או בדרך אחרת – כדין סכום ששולם.".

עוד מוצע לתקן את סעיף 29ד לחוק מס קנייה, אשר קובע רשימה של סעיפים מחוק מס ערך מוסף החלים, בשינויים המחויבים, לעניין חוק מס קנייה, ולהוסיף לרשימה את סעיף 103 לחוק מס ערך מוסף. שינוי זה יאפשר החלה של זקיפת התשלומים החלה לפי חוק מס ערך מוסף גם על חובות לפי חוק מס קנייה.  יצויין כי סדר זקיפת התשלומים החל לפי חוק מס ערך מוסף משמעותו זקיפה של התשלומים לפי סוגי חובות הכוללים מס, כפל מס וקנס, ובנוסף לכך קביעה כי בתוך כל סוג חוב התשלום ייזקף לפי סדר יצירת החובות ובאופן יחסי בין רכיבי החיוב הכוללים את קרן החוב, ריבית והצמדה.

 

סעיף 54   

התוספת הראשונה לחוק העבירות המינהליות, התשמ"ו-1985 כוללת התייחסות לפקודת הטבק. לאור ביטול פקודת הטבק במסגרת חוק זה, מוצע לתקן את החוק האמור ולמחוק מתוכו את ההתייחסות לפקודת הטבק.

 

סעיף 55   

פקודת הטבק כוללת, בין היתר, הוראות שאינן ברות יישום או שמנוסחות באופן  שכבר לא תואם את צרכי השוק או את אופני האכיפה המקובלים כיום, ובהתאם מוצע לבטלה. יצוין כי הוראות פקודת הטבק שכן רלוונטיות ונחוצות גם כיום שולבו בתוך הצעת חוק זו.

 

סעיף 56   

חוק אזור סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממסים), התשמ"ה-1985  קובע בתוספת השנייה רשימה של מוצרים לגביהם לא חל פטור ממס ערך מוסף באזור אילת. רשימה זו כוללת כיום מוצרי עישון מסוימים. על מנת להתאים את התוספת השנייה להצעת חוק זו, מוצע לתקנה ולהחליף את המילים "סיגריות וטבק ומוצריו, שסיווגם בפרטים 24.01, 24.02 ו-24.03 לצו"  במילים  "מוצרי עישון כהגדרתם בחוק פיקוח על מוצרי עישון לצרכי מס, התשפ"ה-2025". תיקון זה יבטל למעשה את הפטור הקיים ממס ערך מוסף באזור אילת על מוצרי עישון מסוימים שסיווגם שונה, כגון סיגריות אלקטרוניות.

סעיף 57

לפסקאות (1) ו-(3)

בפסקה (1) מוצע לתקן את סעיף 1 לחוק איסור פרסומת ולהרחיב את הגדרת "מוצרי עישון" כך שתכלול כלל מוצרים לצריכה אישית המכילים ניקוטין. במסגרת הרחבה זו לשר הבריאות תהא הסמכות לקבוע בצו מוצרים נוספים שיכללו בהגדרה. בהמשך לכך, בפסקה (3) מוצע להסמיך את שר הבריאות לקבוע בצו מוצרים שיוחרגו מהגדרת מוצר עישון.

לפסקה (2)

מוצע לתקן את סעיף 7ג לחוק איסור פרסומת כך שמגבלות הצבע יחולו על האריזה וגם על המכשיר. בנוסף, מוצע לקבוע חובת סימון נפח על המוצר והאריזה. בכל אלו יש כדי לסייע לאכיפת המס על ידי רשות המיסים.