תוכן עניינים

א. שם החוק המוצע. 2

ב. מטרת החוק המוצע והצורך בו. 2

ג. עיקרי החוק המוצע. 2

ד. השפעת תזכיר החוק המוצע על החוק הקיים.. 3

ה. השפעת תזכיר החוק המוצע על תקציב המדינה. 3

ו. השפעת תזכיר החוק המוצע על תקנים במשרדי הממשלה וההיבט המינהלי. 3

ז. להלן תזכיר נוסח החוק המוצע. 3

1. תיקון חוק התכנון והבניה. 4

2. תיקון חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים.. 11

 

תזכיר חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2025, פרק __': תכנון ובנייה

תזכיר זה מיישם את החלטות הממשלה מיום 4 בדצמבר 2025 בעניין התכנית הכלכלית לשנת 2026, והוא צפוי לעלות על סדר יומה של ועדת השרים המיוחדת לעניין התכנית הכלכלית האמורה, לאחר המועד האחרון למתן הערות הציבור.

 

א. שם החוק המוצע

תזכיר חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2025, פרק __': תכנון ובנייה

 

ב. מטרת החוק המוצע והצורך בו

מטרת ההסדרים המוצעים היא לתת מענה משולב ומיידי לשורה של חסמים תכנוניים, סטטוטוריים ורישויים המעכבים את קידום ענף הנדל"ן ואת יכולת מערכת התכנון לספק מענה מהיר לצרכי הדיור, התעסוקה והפיתוח במדינת ישראל. בשנים האחרונות התעצם הפער בין היקף הבנייה הנדרש לבין קצב התקדמותם של הליכי התכנון והרישוי, בין היתר בשל עומסים על מוסדות התכנון, עיכובים במעבר בין שלבי התכנון, ומנגנוני בקרה ורישוי שאינם מותאמים להיקפי הפעילות הנדרשים.

 

ג. עיקרי החוק המוצע

התיקון המוצע לחוק התכנון והבנייה , התשכ"ה-1965 (להלן – חוק התכנון והבנייה), כולל מספר תיקונים שנועדו לייעל את הליכי התכנון והרישוי, להגדיל ישימות של תכניות ולתת מענה לחסמים מהותיים בענף הנדל"ן. עיקרי התיקונים המוצעים הם כדלקמן:

 

1. מניעת כפל דיונים וייעול הליכים לעניין הועדה לשמירת הסביבה החופית ( להלן - הולחו"ף), הן באמצעות הסמכת יו"ר הולחו"ף לקבוע כי תכנית טעונה את אישור הולחו"ף והן באמצעות קביעה שהוראות התוספות השנייה לחוק התכנון והבנייה, לא חלות על כל תכנית מיתאר ארצית ותכנית מיתאר מחוזית, ובלבד שהמועצה הארצית ציינה במפורש לגביהן כי החלטתה ניתנה גם לעניין תוספת זו.

2. הגדלת היצע יחידות הדיור במסגרת הליכי התכנון באמצעות הרחבת סמכות ועדת המשנה שלפי סעיף 6(ה) לחוק התכנון והבניה כך שתוכל לדון גם בתוכניות שעיקרן, בין השאר, שינוי ייעוד ממסחר (ומסחר ותעסוקה) למגורים וכן הוספת שימוש מגורים במגרשים המיועדים ליעודים כאמור וכן הארכת המועד להגשת התכניות לועדת המשנה האמורה מדצמבר 2026 לדצמבר 2030, ובאמצעות הארכת תוקף החוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים (הוראת שעה), התשע"ד-2014, המאפשר הליכי תכנון יעילים, עד ליום 8  באוגוסט 2028.

3.רפורמה בהליכי רישוי הבנייה העברת סמכות למתן היתרי בנייה תואמי תכנית, למורשה להיתר, בבניינים המחויבים בבקרת תוכן וביצוע במכון בקרה, וכן בבניינים ועבודות במורכבות נמוכה, זאת כדי להפחית עומסים מרשויות הרישוי המקומיות. קיצור הליכי רישוי בהתחדשות עירונית, באמצעות פתיחת הליך הרישוי כבר עם הסכמת 60% מבעלי הזכויות בכל מגרש, תוך שמירה על הדרישה להסכמה מלאה כתנאי לקבלת ההיתר. ביטול חובת העסקת "בקר מורשה הגנת הסביבה" במכוני הבקר. והסמכת שר הפנים לקבוע בתקנות מנגנון להסמכת מוסדות להכשרת בקרים, לרבות תנאים למתן או ביטול הכרה ודרכי הפיקוח עליהם.

4. הרחבת מנגנוני רישוי מהיר ושיפור תפקוד ועדות ערר

הרחבת תחולת מנגנון "הרישוי המהיר" כך שיחול על כלל התכניות בסמכות ועדה מקומית הכוללות עד חמישה מגרשים. קביעה כי ועדת הערר לפיצויים ולהיטל השבחה תוכל לשבת במותב של שני חברים, לשם קיצור זמני טיפול והקטנת עומסים.

5. הוספת תיקונים מבהירים לעניין סמכות המועצה הארצית ביחס להוראות הסעיפים הנוגעים לפרסום אודות הכנת תכנית ולקביעת הגבלות על מתן היתרים במהלך התקופה שעד להפקדת התכנית (סעיפים 78-77 לחוק התכנון והבניה) ולקביעת הגבלות על מתן היתרים לאחר הפקדת תכנית (בדומה לסעיף 98 לחוק), ולענין סמכות הועדה לתשתיות לאומיות לקביעת הגבלות כאמור לאחר הפקדת תכנית כאמור. יודגש כי מדובר בתיקונים מבהירים בלבד.

.

 

 

 

ד. השפעת תזכיר החוק המוצע על החוק הקיים

מוצע לתקן את חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, ואת החוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים (הוראת שעה), התשע"ד-2014.

ה. השפעת תזכיר החוק המוצע על תקציב המדינה

אין

ו. השפעת תזכיר החוק המוצע על תקנים במשרדי הממשלה וההיבט המינהלי

אין

ז. להלן תזכיר נוסח החוק המוצע

 

תזכיר חוק מטעם משרד האוצר: 

תזכיר חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2025, פרק __': תכנון ובנייה

 

 

 

דברי הסבר

 

סעיף 1

לפסקה (1)

כיום קיימת מכח סעיף 6(ה) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן – חוק התכנון והבניה או החוק), ועדת משנה של המועצה הארצית לעניין  תכניות מפורטות שעיקרן שינוי ייעוד מתעסוקה למגורים או הוספת שימוש מגורים במגרשים המיועדים לתעסוקה, ואשר אליה ניתן להגיש תכניות עד ליום 31 בדצמבר 2026.  על מנת לאפשר את המשך המדיניות הממשלתית של הגדלת היצע הדיור באמצעות הסבת קרקעות מיעודים שאינם ממומשים, מוצע שוועדת המשנה תעסוק גם בתכניות מפורטות שעיקרן שינוי ייעוד ממסחר או מסחר ותעסוקה למגורים או הוספת שימוש מגורים במגרשים המיועדים למסחר או למסחר ותעסוקה, וכן מוצע להאריך את המועד שעד אליו ניתן להגיש לוועדת המשנה תכניות עד ליום 31 בדצמבר 2030.

לפסקה (2)

כיום נדרשת נוכחות של כל שלושת החברים בוועדת הערר לפיצויים ולהיטל השבחה על מנת לקיים ישיבה חוקית של הוועדה. דרישה זו גורמת לעיתים לדחיות בישיבות הוועדה ולעיכוב במתן החלטות. מוצע לקבוע כי המניין החוקי לכינוס הוועדה יעמוד שני חברים.

לפסקאות (3) עד (5)

לעניין תכנית מיתאר ארצית: בפסקה (3) מוצע להבהיר, שסעיף 77 לחוק התכנון והבניה (המתייחס לפרסום הודעה בדבר הכנת התכנית) וסעיף 78 לחוק האמור (המתייחס, בין השאר לקביעת היתרים שלפיהם יינתנו היתרים בתחום התכנית המוצעת עד להפקדת התכנית, דחייתה או עד ביטולם), חלים על תכנית מיתאר ארצית בשינויים המחוייבים (למען הסר ספק, ברי כי סעיף 78(ב) כלל אינו רלוונטי, שכן הוא מתייחס במפורש להחלטות של ועדה מחוזית ולהחלטות של ועדה מקומית, וממילא אינו חל ביחס לתכנית מיתאר ארצית כאמור).

בפסקה (4) מוצע להבהיר (בדומה לסעיף 98 לחוק התכנון והבניה אשר קובע " מוסד תכנון שהפקיד תכנית, רשאי, אחרי הפקדת התכנית, ועד למתן תוקף לה, לאסור מתן כל היתר לבניה ולשימוש לגבי מקרקעין שבתחום התכנית או לקבוע תנאים למתן היתר כאמור...") כי לאחר החלטה על מסירת התכנית להערות הועדות המחוזיות (ולאחר פרסום בהתאם לסעיף 52(ג) לחוק), בסמכות המועצה הארצית לאסור עד למתן תוקף לתכנית, מתן כל היתר לבניה ולשימוש לגבי מקרקעין שבתחום התכנית או לקבוע תנאים למתן היתר כאמור.

לענין תכנית לתשתית לאומית, כבר  כיום סעיף 76ג(1) קובע כי הוראות סעיפים 77 ו-78 יחולו בשינויים המחויבים על תכנית כאמור (וברי כי גם כאן סעיף 78(ב) כלל אינו רלוונטי וממילא אינו חל), וכעת מוצע להבהיר, כי אם העבירה הוועדה לתשתיות לאומיות את התכנית להערות הועדות המחוזיות (ולאחר פרסום בהתאם לסעיף 76ג(6)(ב) לחוק) בסמכות הוועדה לתשתיות לאומיות לאסור עד למתן תוקף לתכנית, מתן כל היתר לבניה ולשימוש לגבי מקרקעין שבתחום התכנית או לקבוע תנאים למתן היתר כאמור (וזאת בדומה למוצע בפסקה (4) שהוא כאמור בדומה לסעיף 98).

יודגש כי מדובר בתיקונים מבהירים בלבד, שכן לעמדת המדינה כבר כיום מוקנות הסמכויות הנזכרות בסעיף, למועצה הארצית ולוועדה לתשתית לאומיות. עמדה זו הובאה במסגרת בג"ץ 1119-01-25 מועצה אזורית עמק יזרעאל נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, שבו בין היתר טענו העותרים שהמועצה הארצית אינה מוסמכת לפעול לפי סעיפים 77 ו- 78 לחוק התכנון והבניה (יצוין כי בקשה לצו ביניים שהוגשה במסגרת העתירה, נדחתה). עמדת המדינה ביחס לעתירה זו היא כי קיימת סמכות כאמור, ובין השאר אף פורטו דוגמאות בהן בעבר נעשה שימוש בסעיפים אלו על ידי המועצה הארצית. כאמור התיקון המוצע כעת בא להבהיר מצב דברים זה בלבד, ואינו גורע מעמדת המדינה.

לפסקה (6)

בסעיף 128א  כדי לייעל ולקצר את הליך התכנון, מוצע בסימן זה לקבוע מנגנון חדש אשר יאפשר אישור של איחוד וחלוקה בהסכמה בשלב הרישוי, ככל שלא נקבעה בתכנית. זאת בהתאם להוראה המוצעת לפיה מוסד תכנון רשאי לקבוע בתכנית אישור איחוד וחלוקה כתנאי להוצאת היתר מכוחה. זאת, במקום קביעת הוראות איחוד וחלוקה ואישור טבלת הקצאה ואיזון בשלב התכנון. מאחר שככלל, איחוד וחלוקה במסגרת תוכנית נעשים שלא בהסכמה, עובדה הגורמת להתנגדויות ולהתמשכות הליך התכנון. לעומת זאת, בשלב מתן היתר הבנייה קיימת ככלל הסכמה מלאה בין בעלי הזכויות, וניתן לאשר טבלאות הקצאה בהסכמה בהליך פשוט ומהיר שאינו כולל התנגדויות.

בסעיף 128ב מוצע לקבוע כי על אף האמור בסעיף 121 לחוק התכנון והבנייה, איחוד מגרשים או חלוקת מגרשים בין בעליהם תאושר, ככל שהנושא הושאר במסגרת התוכנית לשלב הרישוי כאמור בסעיף 22(ב) לחוק המוצע, בדרך המוצעת בסימן ב' המוצע, אם מתקיימים כל אלה:

1.  החלוקה החדשה חלה במתחם לאיחוד וחלוקה, כפי שנקבע בתוכנית . כלומר, התכנית כאמור לא כללה הוראות לעניין איחוד וחלוקת מגרשים, אלא קבעה כי תנאי למתן היתר מכוחה יהיה חלוקה חדשה כאמור, וכן היא קבעה את המתחם לאיחוד וחלוקה כאמור בסעיף 22(ב) שהוצע לעיל.

2.  כל בעלי הקרקע בשטח המתחם נתנו הסכמתם לחלוקה החדשה.

3.  אין בחלוקה החדשה סטייה מהוראות התכנית.

בסעיף 128ג  מוצע לקבוע את הגורמים הרשאים להגיש לרשות הרישוי את הבקשה לאישור חלוקה חדשה בהסכמה, וכן את המסמכים שיש לצרף לבקשה זו. בהתאם לכך, מוצע לקבוע שיש לצרף טבלת הקצאה לפי חוק התכנון כשהיא חתומה בידי כל בעלי הקרקע בשטח המתחם, כלומר לפי טופס 2 שבתוספת לתקנות התכנון והבנייה (תכנית איחוד וחלוקה), התשס"ט-2009, שהרי כאמור בסעיף 128ב.(2) לסעיף המוצע, אחד התנאים הוא שכל בעלי הקרקע במתחם נתנו את הסכמתם. כמו כן, מוצע לקבוע כי יש לצרף תצהיר של מגיש הבקשה כי כל בעלי הקרקע כאמור הסכימו לפרטים הכלולים בטבלת ההקצאה האמורה. עוד מוצע לקבוע כי יש לצרף תכנית מוסכמת לצורכי רישום לכל מתחם האיחוד והחלוקה, התואמת את החלוקה החדשה בהסכמה ואת התוכנית והחלוקה למגרשים שנקבעה בה, כשהיא חתומה בידי כל בעלי הקרקע בשטח המתחם.

סעיף 128ד מוצע להסדיר את אופן שליחת ההודעות לכל בעלי הקרקע שבמתחם האיחוד והחלוקה, על ידי רשות הרישוי שאליה הוגשה הבקשה כאמור בסעיף 128ג לסעיף המוצע, ולאחר שראתה כי מתקיימים לגביה כל התנאים שנקבעו בסעיף 128ב המוצע. כמו כן מוצע לקבוע  כי במקרה שלא אותרו הבעלים כאמור, תפרסם רשות הרישוי הודעה בעיתון בהתאם לסעיף 1א לחוק התכנון, והכל על חשבון מגיש הבקשה.

סעיף 128ה מוצע לקבוע את תקופת הזמן והאופן שבהם רשאי הטוען לכך שלא מתקיימים התנאים לאישור חלוקה חדשה בהסכמה, להגיש לרשות הרישוי התנגדות לחלוקה החדשה כאמור.

 למרות שההליך מותנה בהסכמת כלל בעלי הזכויות, הפרסום ומתן האפשרות להתנגד כאמור נועדו לאפשר העלאת טענה של בעל זכות לפיה התנאים שנקבעו בסימן זה לאישור חלוקה חדשה בהסכמה לא התקיימו, ובכלל זה, כי הסכמתו לחלוקה לא ניתנה או זויפה.

סעיף 128ו מוצע לקבוע כי בחלוף המועד שנקבע בסעיף 128ה לחוק המוצע להגשת התנגדויות, רשאית רשות הרישוי לאשר את החלוקה החדשה בהסכמה ואת התכנית לצורכי רישום ככל שזו תואמת את התכנית. עם זאת, יובהר כי רשות הרישוי מוסמכת אף שלא לאשר את החלוקה החדשה אם מצאה כי לא מתקיימים התנאים לחלוקה חדשה בהסכמה, ובכלל זה בשל התנגדות שהוגשה לפי סעיף 128ה לחוק המוצע.  נוסף על כך, מוצע להסמיך את רשות הרישוי להתנות את אישור הבקשה לחלוקה חדשה, בהפקדת כתב שיפוי מלא או חלקי מפני תביעות פיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, בשל אישור הבקשה, ויחולו לעניין זה הוראות סעיף 197א לחוק התכנון והבנייה, בשינויים המחויבים. כמו כן, מאחר שההסדר הקיים טרם התיקון המוצע הוא שאיחוד וחלוקה נעשים בתכנית על ידי מוסד התכנון,  מוצע לקבוע כי דין חלוקה חדשה בהסכמה שאושרה לפי סעיף זה על ידי רשות הרישוי, הוא כדין תוכנית הכוללת הוראות איחוד וחלוקה שאושרה על ידי הוועדה המקומית.

סעיף 128 ז מוצע לקבוע כי תחילתה של חלוקה חדשה בהסכמה שאושרה לפי סעיף 29 לחוק המוצע, תחול ביום אישורה על ידי רשות הרישוי.

סעיף 128ח מוצע לקבוע את ההסדרים הנוגעים לרישום חלוקה חדשה בהסכמה. הסדרים אלה כוללים את הגשת התוכנית לצרכי רישום על ידי רשות הרישוי לאישור מנהל כהגדרתו בפקודת המדידות, וככל שהמנהל אישר את התוכנית ככשרה לרישום, את הגשתה על ידי יושב ראש הוועדה המקומית בצירוף המסמכים הנדרשים, לרשם המקרקעין, כדי שירשום את החלוקה בהתאם לתוכנית לצורכי רישום. עוד מוצע לקבוע את המועדים הנוגעים לפעולות האמורות. נוסף על כך, מוצע להסמיך את שר הפנים לקבוע הוראות ותנאים, כך שמי שהגיש את הבקשה לאישור חלוקה חדשה בהסכמה יהיה רשאי להגיש את התוכנית לצרכי רישום למנהל לפי פקודת המדידות, וככל שאושרה על ידי המנהל, יהיה רשאי להגיש אותה בצירוף המסמכים הנדרשים לרשם המקרקעין, והכל בהתאם למועדים המפורטים בסעיף מוצע זה.  עם זאת, מוצע לקבוע כי אי-שמירת המועדים האמורים בסעיפים קטנים (א) ו-(ב) לסעיף מוצע זה, לא תפגע בתוקפה של החלוקה החדשה בהסכמה ובזכויות שנרכשו עם כניסתה לתוקף. נוסף על כך, מוצע לקבוע שיראו בתוכנית לצורכי רישום בהסכמה, שאושרה לפי סימן ב' לחוק המוצע, כתוכנית לצורכי רישום שאושרה לפי סימן ז' לפרק ג' לחוק התכנון והבנייה.

סעיף 128ט מוצע לקבוע כי הוראות סעיפים 126 ו-127(ד) לחוק התכנון והבנייה יחולו גם על בקשה לחלוקה חדשה בהסכמה שאושרה לפי סימן מוצע זה, ואולם מוצע לקבוע שהסיפה לסעיף 126(ב) ולסעיף 127(ד) לחוק התכנון והבנייה, החל במילים "אולם מותר" – לא תיקרא.

סעיפים 128י ו- 128יא  מוצע לקבוע כי על אף האמור בסעיף 128ג לחוק המוצע, הקובע, בין השאר, שכבר בעת הגשת הבקשה יש להגיש טבלת הקצאה חתומה על ידי כל בעלי הקרקע בשטח המתחם, שר הפנים רשאי לקבוע בתקנות כי בשלב הגשת הבקשה לאישור חלוקה חדשה לא תידרש הסכמת כל בעלי הקרקע בשטח המתחם לאיחוד וחלוקה, אלא בשלב מאוחר יותר, ובלבד שתתקבל הסכמה כאמור טרם מתן ההיתר או טרם רישום החלוקה, לפי המוקדם. כמו כן, מוצע לקבוע כי בתקנות כאמור, רשאי שר הפנים לקבוע הוראות, תנאים, סדרי דיון והליכים לגבי הגשת בקשה כאמור. נוסף על כך, מוצע לקבוע כי  שר הפנים רשאי לקבוע בתקנות הוראות לעניין הגשת בקשה לחלוקה חדשה ביחד עם בקשה להיתר, ובלבד שהתקנות יכללו הוראה שטרם מתן ההיתר תאושר החלוקה החדשה. תקנות כאמור נדרשות, בין השאר, לצורך קביעת הגורמים הרשאים להגיש את הבקשה להיתר במצב שבו טרם אושרה חלוקה חדשה, וכן לצורך התאמתו של ההליך לחלוקה חדשה בהסכמה עם הליך הרישוי. כמו כן, יובהר כי אותן הוראות כאמור יכולות להיות גם לגבי בקשות שהוגשו ללא הסכמת כל בעלי הקרקע לפי סעיף 128ג לחוק המוצע.

 

 

לפסקה (7)

מוצע להחיל את ההסדר בעניין רישוי מהיר על כל סוגי התכניות בסמכות ועדה מקומית ובלבד שחלה על שטח של עד 5 מגרשים. ההסדר הנוכחי חל על תכניות התחדשות עירונית, תכנית לרעידות אדמה ותכניות לחיזוק מבנים המנויות בסעיף 145א1 לחוק התכנון והבנייה, החלות בשטח של עד שני מגרשים. ההסדר מאפשר למגיש התכנית להודיע בעת הגשת התכנית כי הוא מבקש להגיש בקשה להיתר מכוח התכנית לפני אישורה, והוועדה המקומית תידון בבקשה להיתר במסגרת החלטתה לאשר את התכנית. מוצע להרחיב את ההסדר כך שיחול על כל התכניות שהינן בסמכות הוועדה המקומית הכוללות עד חמישה מגרשים

לפסקה (8)  

מוצע לתקן את סעיף 158כ לחוק התכנון והבנייה, כך שתתווסף הוראה המאפשרת לשר הפנים לקבוע דרישות למוסדות הכשרה לבקרים, על מנת להבטיח הכשרה אחידה ואיכותית שתאפשר הרחבת פעילות מכוני הבקרה והגדלת היצע כוח האדם המקצועי בתחום.

לפסקה (9)

לפי הוראת סעיף 158כא לחוק, מכון בקרה נדרש להעסיק בקרים מורשים. לאחר בחינה מעמיקה של הנושא, ניתוח נתונים וניסיון שהצטבר, נמצא כי הדרישה בחוק להעסקה של בקר מורשה בתחום הגנת הסביבה, אינה צפויה לייעל את הליך הרישוי, אלא להיפך, היא עלולה להכביד על הליך הרישוי ביחס למצב הקיים כיום. נמצא כי עיקר מעורבות המשרד להגנת הסביבה בהליך הרישוי היא במסגרת שלב המידע להיתר, באמצעות מסירת המידע וההנחיות הרלוונטיות, בעוד שבשלב בקרת התוכן, לא נדרשת התייעצות או אישור מטעם המשרד להגנת הסביבה למעט במקרים חריגים ביותר. יצוין עוד כי במסגרת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 156 – הוראת שעה), התשפ"ד-2024 (להלן – תיקון 156) הוסף סעיף 158טו1א לחוק, כהוראת שעה עד ליום י"א בטבת התשפ"ו (31 בדצמבר 2025) לפיו רשאי שר הפנים לתת לגוף רישיון להפעיל ולשמש מכון בקרה אף אם לא פועל בשירותו בקר מורשה המנוי בסעיף 158כא(א)(2) לחוק מטעם השר להגנת הסביבה או עובד מעובדי משרדו. עוד נקבע בסעיף 2 לתיקון 156 לחוק, כי שר הפנים רשאי להאריך את תקופת הוראת השעה, לעניין כל סוגי הבקשות להיתר או לחלקן בתקופות נוספות שלא יעלו על שנה כל אחת ובלבד שסך כל תקופות הארכה לא יעלה על שנתיים. מוצע כעת לעגן את ביטול הדרישה לבקר מורשה הגנת הסביבה באופן קבוע.

לפסקה (10)

מוצע לתקן את סעיף 158מח לחוק התכנון והבניה על מנת להרחיב את סמכויות המורשה להיתר לפי פרק ה'4 לחוק התכנון והבנייה, לתת היתר במקומה של רשות הרישוי.

בהתאם להסדר הקיים, מורשה להיתר רשאי כיום להעניק היתרי בנייה רק במקרים מצומצמים. מוצע להרחיב את סמכותו כך שתכלול את כלל הבניינים הנדרשים לבדיקה על ידי מכון בקרה וכן לבניינים ולעבודות שהמורכבות של תכן הבנייה לגביהם נמוכה ואשר לפיכך אינם נדרשים לאישור מכון בקרה, כפי שיקבע שר הפנים בתקנות לעניין זה. הרחבה זו תביא לקיצור משמעותי של הליכי הרישוי, תוך שמירה על איכות הבקרה באמצעות גורם בקרה מקצועי ועצמאי, לגבי סוגי הבניינים הנדרשים בבקרה זו.

כמו כן  לפי הדין הקיים, ניתן להתחיל בהליך היתר במסלול מורשה להיתר רק לאחר קבלת הסכמה מלאה מכל בעלי הזכויות במקרקעין. מוצע לאפשר למורשה להיתר להתחיל בטיפול בבקשה גם אם טרם התקבלה הסכמה מלאה, בכפוף להשגת רוב של 60% מבעלי הזכויות בכל מגרש בתחילת ההליך והשלמת ההסכמה המלאה טרם מתן ההיתר בפועל. שינוי זה יאפשר לקדם פרויקטים באופן יעיל במסלול מורשה להיתר, מבלי לפגוע בזכויות הקניין של בעלי הנכסים.

 

לפסקה (11)

מבקש היתר רשאי להגיש או לבקש להעביר, לפי העניין, בקשה להיתר הכוללת בנייה של 80 יחידות דיור לפחות למוסד רישוי ארצי, ולעניין הסמכויות לפי פרק ה' יראו את רשות הרישוי הארצית, את ועדת המשנה ואת מהנדס מוסד הרישוי הארצי כרשות רישוי מקומית, ועדה מקומית או מהנדס הוועדה המקומית, בהתאמה ולפי העניין; ואולם, לא תוגש בקשה לפי סעיף קטן זה למוסד רישוי ארצי אלא אם כן התקיים האמור בפסקה (1) או (2), לפי העניין."

מלשונו של הסעיף עולה כי הסמכויות שניתנו לרשות הרישוי הארצית/ועדת המשנה/מתכנן מוסד הרישוי הארצי, לפי העניין, הן רק לגבי הסמכויות לפי פרק ה' לחוק. בפועל, במספר לא מבוטל של תכניות מפורטות מאושרות נקבעו בהוראות התכנית תנאים למתן היתר שאינם חלק מפרק ה' (כדוגמת אישור תכנית בינוי או אישור מהנדס הוועדה כתנאי למתן היתר). עולה מכך כי ככל שניתנו לרשות הרישוי המקומית/הוועדה המקומית/מהנדס הוועדה המקומית, סמכויות המהוות תנאי למתן היתר, אך אלה לא נקבעו בפרק ה' אלא בתכנית עצמה, אזי לא יוכל מבקש ההיתר לבקש להעבירו לרשות הרישוי הארצית, אלא לאחר קבלת אישור הגורם המקומי וזאת בניגוד גמור למטרת המחוקק (אשר ביקש להעביר סמכויות אלה לרשות הרישוי הארצית על מנת שתקבל החלטה בבקשה להיתר, ככל שחלף הזמן שנקבע ולא ניתנה החלטה).

לפיכך מוצע להשוות את נוסחו של סעיף 158סא(ב) לחוק לנוסחו של סעיף 6ב(ב)(1) לחוק (הדומה במהותו לסעיף 158סא ועניינו רשות הרישוי של הות"ל) אשר קובע כי: "על אף האמור בפרק ה', לעניין מתן היתר לפי אותו פרק לגבי סוגי היתרים כאמור בפסקה (2) יחולו הוראות אלה.

 

לפסקה (12)

לפסקת משנה (א)

סעיף 156(ב) לחוק התכנון והבניה קובע כי "לא יעשה אדם בתחום הסביבה החופית דבר הטעון היתר לפי פרק זה אלא בהתאם לאמור בתוספת השניה". על פי הוראות התוספת השנייה האמורה, הוקמה ועדה לשמירת הסביבה החופית (להלן - הולחו"ף), וכן ועדת משנה. כיום בהתאם לסעיף 6 לתוספת השנייה, ועדת המשנה מחליטה האם תכנית טעונה אישורה של הולחו"ף, ואם ועדת המשנה לא קבלה החלטה בתוך 30 ימים, ממילא רואים את התכנית כטעונה את אישור הולחו"ף.

על מנת לייעל את הדברים, מוצע להוסיף לסעיף 6 לתוספת השניה את סעיף קטן (ד1) להסמיך את יושב ראש הולחו"ף להחליט כי התכנית תידון בולחו"ף, מבלי שיהא צורך לקיים דיון מקדים בוועדת המשנה. החלטת היו"ר תתקבל בשים לב לאופיה של התכנית, מורכבותה ומידת השפעתה על הסביבה החופית. כמו כן מוצע לקבוע שאם היו"ר החליט שהתכנית תידון בולחו"ף, ועדת המשנה לא תדון בתכנית, כמו כן מוצע לקבוע כי היו"ר יודיע על החלטתו לחברי הולחו"ף ולמוסד תכנון שהגיש את התכנית לולחו"ף, וכי הולחו"ף תדון בתכנית בתוך 90 ימים מקבלת ההחלטה (וזאת בהתאם ללוח הזמנים הקבוע בסעיף 6(ד) לתוספת השניה לפיו אם ועדת המשנה החליטה שהתכנית תידון בולחו"ף, על הולחוף לדון בכך בתוך 90 ימים). 

בנוסף, מכיוון שלפי סעיף 6(ה) לתוספת השניה, אם הולחו"ף לא דנה "בתכנית בתוך 90 הימים, כאמור בסעיף קטן (ד), תועבר התכנית להכרעת המועצה הארצית...", מוצע לתקן את סעיף 6(ה) ולהבהיר כי הוראה זו חלה גם אם הולחו"ף לא דנה בתכנית בתוך 90 הימים כאמור בסעיף קטן (ד1) (שאותו כאמור לעיל מוצע להוסיף).

לפסקת משנה (ב)

כיום, בהתאם לסעיף 13 לתוספת השניה, הוראות התוספת לא חלות על תוכנית מיתאר ארצית מפורטת לתשתיות לאומיות, ובלבד שבהחלטת המועצה הארצית כאשר היא דנה בהערות לתוכנית מיתאר ארצית מפורטת החלה בתחום הסביבה החופית צוין במפורש כי החלטתה ניתנה גם לעניין תוספת זו. עוד יוזכר כי ממילא כבר כיום בהתאם לסעיף 8 לתוספת השניה המועצה הארצית יושבת כערכאת ערר על החלטות הולחו"ף, וכי לפי סעיף 6(ה) לתוספת השניה אם הולחוף לא דנה בתכנית במסגרת הזמנים האמורה, המועצה הארצית היא שתדון בתכנית.

על מנת ליעל את ההליכים ולמנוע עיכובים בתכניות אשר נדונות במועצה הארצית, מוצע להרחיב את תחולת סעיף 13 לתוספת השניה, כך שהוראות תוספת זו לא יחולו על כל תכנית מיתאר ארצית  (ולא רק תכנית מיתאר ארצית מפורטת לתשתית לאומיות), ועל תכנית מיתאר מחוזית, והכל בלבד שבהחלטת המועצה הארצית כאשר היא דנה בהערות לתוכנית מיתאר ארצית או בהתנגדויות לתכנית מיתאר מחוזית, לפי העניין,  החלות בתחום הסביבה החופית צוין במפורש כי החלטתה ניתנה גם לעניין תוספת זו.

לסעיף 2

בהתאם לסעיף 34(ג) לחוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים (הוראת שעה), התשע"ד-2014, תוקפו של החוק נקבע לארבע שנים מיום תחילתו, והכל כאמור באותו סעיף. בהתאם לסעיף 34(ד) לחוק האמור, שר האוצר ושר הפנים רשאים לאחר המלצת ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת ובאישור הכנסת להאריך בצו את התקופה האמורה בשתי תקופות נוספות של שנה כל אחת. צו אחד מבין השניים המותרים לפי סעיף 34(ד) האמור כבר הותקן (צו לקידום הבנייה במתחמים מועדפים (הוראת שעה) (הארכת תוקף), התשפ"ה-2025), כך שכעת תוקף החוק האמור הוארך עד ליום 8 באוגוסט 2026. כעת מוצע להאריך את תוקפו של החוק עד ליום 8 באוגוסט 2028, כלומר הארכה בשנה נוספת מעבר לתוקף המירבי שאליו ניתן להאריך את תוקף החוק כיום, וזאת באמצעות תיקון סעיף 34(ג) כך שבמקום "ארבע שנים" יבוא "שבע שנים", ובהתאמה לכך מוצע למחוק את סעיף 34(ד) לחוק האמור, וזאת מאחר שממילא שנות ההארכה באמצעות צו אותן מאפשר סעיף 34(ד) כיום, יהיו כלולות בתקופת שבע השנים בהתאם לתיקון המוצע לסעיף 34(ג). כמו כן בהתאם למחיקת סעיף 34(ד), מוצע למחוק בסעיף 27(ג)(2) לחוק האמור, את ההתייחסות לסעיף 34(ד) האמור.