1. 2. 3. 1. 2. 3. 4. 5. 6. 7. 8. 9. 10. 11. 12. 13. 14. 15. 16. 17. 18. 19. 20. 21. 22. 23. 1. 2. 3. 4. 5. 6. 1. 2. 3. 4. 5. 6. 7. 1. 2. 3. 4. 1. 2. 3. 4. 5. 1. 2. 3. 4. 5. 6. 7. 8. 1. 2. 3. 4. 5. 6. 7. 8. 9. 1. 2. 3. 4. 5. 6. 7. 8. 9. 10. 11. 1. 2. 3. 4. 5. 6. 7. 8. 9. 10. 11. 1. 2. 3. 4. 5. 6. 7. 8. 9. 1. 2. 3. 4. 5. 6. 7. 8. 9. 10. 11. 1. 2. 3. 4. 5. 6. 7. 8. 9. 10. 11. 12. 13. 14. 15. 16. 17. 18. 19. 20. 21. 22. 1. 2. 3. 4. 5. 6. 7. 8. 9. 10. 1. 2. 3. 1. 2. 1. 2. 3. 4. 5. 6. 7. 8. 9. 10. 11. 1. 2. 3. 4. 5. 6. 7. 8. 1. 2. 3. 4. 1. 2. 3. 1. 2. 3. 1. 2. 3. 4. 5. 6. 1. 2. 1. 2. 3. 4. 5. 6. 7. 8. 1. 2. 3. 4. 5. 6. 7. 8. 9. 10. 1. 2. 3. 4. 5. 6. 7. 8. 9. 1. 2. 3. 4. 5. 6. 7. 8. 9. 10. 11. 12. 1. 2. 3. 1. 2. 1. 2. 3. 4. 1. 2. 3. 1. 2. 3. 1. 2. 3. 1. 2. 3. 4. 5. 6. 7. 8. 69. 10. 11. 12. 13. 14. 15. תקנות בית-דין בעניני שלל מלחמה, 1939 1 בתקנות אלה ובטופסים הנספחים להן יהיו לביטויים דלקמן הפירושים המיוחסים להם חוץ אם ענין הכתוב יחייב פירוש אחר: חוץ אם נראית כוונה הפוכה, תחולנה הוראות התקנות האלה הנוגעות לאוירונים, בשינויים המתאימים, גם על סחורות ומטען, כשיש מטען; ולצורך זה יהיו המונחים "אניה" או "אוירון" כשהם משמשים בתקנות אלה, כוללים גם "סחורה" ו"מטען". חוץ אם נראית כוונה הפוכה תהיה למלים ולביטויים שבתקנות אלה אותה המשמעות המיוחסת להם בחוקי שלל המלחמה בים 1864 עד 1939, כפי שתוקנו בכל חוק שיצא לאחר מכן. מגישין כל משפט בעניני שלל מלחמה בים עפ"י כתב בית דין. המשפטים יסומנו למספריהם לפי סדר הגשתם, והמספר שייחדו אותו לכל משפט יהא המספר המציין אותו והוא ייכתב או יודפס בכל המסמכים שבאותו משפט, כחלק משמו והמשפט יירשם בספר זכרון הדברים באותו מספר. טופסים לכותרות ולשמות של משפטים מובאים בנספח א׳ מס׳ 1, (I ו-II ). כל משפט שהוגש להחרמת אניה או אוירון כשלל מלחמה בים, לרבות משפטים עפ"י תקנה 6 יוגש בשם הממשלה, חוץ מבאותם המקרים שלהם נקבעו לקמן הוראות אחרות. אלא שהמו"מ המשפטי במשפטים אלה יוכל, בהסכמת הממשלה הניתנת ע"י הפקיד המתאים של הממשלה להתנהל ע"י התופשים או ע"י כל צד שהספינה או האוירון יפלו להם לשלל לאחר החרמתם. כל שאר משפטים מותר להגישם בשמותיהם של הצדדים התובעים או המגישים את התביעה. כתבים יוצאו ממשרד התיקים. כתב להחרמת ספינה או אוירון בתור שלל מלחמה בים יהא ערוך בטופס שבמס׳ 2 מנספח א׳. הכתב יוצא על יסוד בקשתו של הפקיד המתאים של הממשלה. חוץ אם יצווה השופט אחרת, לא יוצא כל כתב להחרמת אניה או אוירון בתור שלל מלחמה בים עד שלא הוגשה הצהרה בשבועה בענין תעודות האניה או האוירון. כשהאניה או האוירון הושמדו או אבדו או כשהסחורה הושמדה או אבדה או הוצאה מן האניה או האוירון יהא הכתב ערוך בטופס שבמס׳ 3 מנספח א׳. במשפט שהוגש נגד תופש להחרמת השלל או לתשלום דמי נזק, יהא הכתב ערוך בטופס מס׳ 4 מנספח א׳. משפט שהוגש לגביית דמי הצלת שלל (חוץ אם האניה או האוירון הובאו לשם מתן פסק) יוחל ע"י כתב ערוך בטופס מס׳ 5 מנספח א׳. במשפט שהוגש להטלת תביעה לתפישה במשותף, יהא הכתב ערוך בטופס מס׳ 6 בנספח א׳. במשפט להחרמת אניה או אוירון בתור שלל מלחמה, יימסר הכתב ע"י המרשל של בית המשפט. מסירת הכתב תוצא לפועל בצורה דלקמן: (1) כשהמסירה היא לספינה או לאוירון, או לסחורתם או למטענם - מתוך שידביקו את הכתב המקורי למשך זמן קצר במקום בולט באניה או באוירון או מתוך שידביקו במקומו העתק נכון לאחר שהוציאו את המקור. (2) כשהמסירה היא לסחורה או למטען שהעלום מן האניה או האוירון ליבשה או שהועברו לאניה אחרת או לאוירון אחר או שאינם באניה או באוירון - מתוך שיקשרו את הכתב למשך זמן קצר באותה סחורה, ומתוך שישאירו העתק מן הכתב כשהוא קשור לסחורה, ואילו אם הממונה על הסחורה מסרב להרשות למי שהוא לגשת אל הסחורה, מתוך שיראו את הכתב לאותו ממונה וישאירו אצלו העתק הימנו. (3) כשהמסירה היא למטען או לסחורה שנפלה לשלל בידי אדם, פרט לאיש המחזיק את הסחורה מטעם בית-המשפט, מתוך שיראו לו את הכתב ויניחו אצלו העתק הימנו. (4) כשהמסירה היא למטען או לדמי המכירה שלו בבית המשפט - מתוך שיראו את הכתב לרושם ומתוך שיניחו אצלו העתק הימנו. הכתב יוגש ע"י הצד לאחר מסירתו כאמור בצירוף הערה המעידה כי הכתב נמסר לתעודתו. הערה זו תציין את תאריך המסירה ואופן המסירה ותחתם ע"י המוסר ותשמש עדות למסירה ולתאריך המסירה ולאופן המסירה. מסירת כתב במשפט שהוגש כאמור בתקנה 6 תוצא לפועל מתוך שהתופש יגיש את הכתב במשרד הרישום ומודעה על הגשת המשפט תמסר בצורה שיורה השופט. במשפט שיוגש כאמור בתקנות 7 ו-8, מוסרין את הפקודה לתופשים. אם נראה לשופט כי אין אפשרות להוציא לפועל את המסירה בצורה שנקבעה בתקנות אלה, או כי מפני איזה טעם שהוא אין אפשרות לסדר את המסירה במהירות, רשאי הוא ליתן צו לתחליף של מסירה או למסירה ממין אחר או למסירה ע"י פרסום מודעה או בצורה אחרת, כפי שיישר בעיניו. כל בקשה לתחליף של מסירה צריכה להיות נתמכת ע"י הצהרה בשבועה שיפרטו בה את הנימוקים לבקשה. ברשות השופט מותר למסור כתב מחוץ לאזור השיפוט. בקשת רשות למסור כתב מחוץ לאזור השיפוט תהא עפ"י הצהרה בשבועה האומרת כי לדעת המצהיר יש למבקש יסוד מספיק להגיש את תביעתו והמראה באיזה מקום או ארץ נמצאים האדם, האניה, או האוירון שצריך למסור להם את הכתב ואת הנימוקים לבקשה. צו הנותן רשות לסדר את המסירה מחוץ לאזור השיפוט תגביל את הזמן לאחר המסירה שבו חייבים לרשום הופעה. כשהאדם שצריך למסור לו כתב מחוץ לאזור השיפוט אינו אזרח ישראלי או כשהאניה או האוירון אינם קנינו של אזרח ישראלי מוסרין מודעה על הכתב ולא את הכתב עצמו. מודעה במקום מסירה תמסר כדרך שמוסרין מודעה על צו הזמנה בהתאם לפרוצידורה הנוהגת באותה שעה בבית הדין הגבוה. טופס של מודעה במקום מסירה מובא בנספח א׳ מס׳ 7. אם לפי הנוהג בבית הדין הגבוה מוסרין מודעה על כתב באמצעות הצנורות הדיפלומטיים, הרי, אם יצא הכתב מטעם בית הדין הגבוה, מעבירין את המודעה לשר החוץ בההתאם לאותו נוהג, ואילו אם יצא מטעם בית משפט אחר, מעבירין אותה לרשות האקזיקוטיבית הראשית בצרוף בקשה להוסיף ולהעבירה באמצעות הצנורות המתאימים לממשלת הארץ שבה תוצא המסירה לפועל. כתב להחרמה והעובדא כי אותו כתב נמסר יפורסמו ע"י הרושם מיד בעתון אחד או בעתונים אחדים, פעם אחת או פעמים אחדות, ככל אשר יישר בעיניו. מקום שהוצא כתב על יסוד בקשה של אויב נכרי, צריך להגיש למשרד התיקים לפני הוצאת הכתב, הצהרה בשבועה המפרטת בקיצור את נימוקי התביעה. הוצא כתב לגבי ספינה או אוירון הטוענים כי הם נויטרלים, ישלח הרושם מודעה על הגשת המשפט לפקיד הקונסוליה של המדינה, שהאניה או האוירון טוענים כי הם שייכים לה. בהתחשב עם הוראות תקנה 18 מצו ב׳, הרי כל הרוצה לרשום הופעה במשפט חייב לרשום הופעה (נספח א׳, טופס מס׳ 8) במשרד התיקים תוך שלושים יום מיום מסירת הכתב או שרשאי הוא, ברשות בית המשפט, להופיע בכל עת לפני הפסק הסופי. משהופיע, יהיה צד במשפט. משרשם אדם הופעה, חייב הוא למסור הודעה על כך לצד המוציא את הכתב. כשאין לאדם מקום מגורים קבוע, או מקום-עסקים קבוע בתוך תחומי אזור השיפוט, מותר לקברניט האניה או לנהג האוירון או לסוכן מורשה בשמם לרשום הופעה בשמו. צד שרשם הופעה רשאי להגיש תביעה באחד הטופסים המסומנים מס׳ 9 (I ) עד (VII ) מנספח א׳ באותם שינויי גירסא שהמסבות תחייבנה. אויב נכרי חייב, בטרם ירשום הופעה, להגיש למשרד התיקים הצהרה בשבועה המציינת את נימוקי תביעתו. כשלא נרשמה הופעה, רשאי הצד המוציא את הכתב להמשיך את המשפט ובלבד שתוגש הצהרה בשבועה על מסירת הכתב. (עיין נספח א׳, טופס מס׳ 10). הצהרה בענין תעודות אניה או תעודות אוירון, שלא קבלו עליה שבועה קודם לכן או אם לא ציוה השופט אחרת, צריך לקבל עליה שבועה תוך עשרה ימים מן היום שבו מביאין את האניה או האוירון להחלטה, או מן היום שבו תופשין את האניה בתוך תחומי השיפוט של בית המשפט. ההצהרה בשבועה בצירוף תעודות האניה או האוירון המצורפות אליה תרשם במשרד התיקים תוך שלושה ימים, או תוך זמן ארוך, ככל אשר יצוה השופט, לאחר שנתקבלה שבועה עליה כאמור לעיל, ואילו אם נתקבלה שבועה עליה לפני שהאניה או האוירון הובאו להחלטה, תוך אותו זמן לאחר שהאניה או האוירון הובאו להחלטה. אניה או אוירון נתפשים שהושמדו או אבדו, הרי ההצהרה בשבועה בענין תעודות האניה או האוירון בצירוף תעודות האניה או האוירון השייכות לה, צריך להגישה תוך שלושה ימים מיום הגשת המשפט. כשתעודות אניה או אוירון נתונות למרותו או לפקוחו של כל אדם בתוך תחומי אזור השפוט של בית המשפט, רשאי השופט על יסוד בקשה מאת התופש או מאת תובע לצוות את האדם שהתעודות מסורות לפיקוחו או למרותו להביא את התעודות לבית המשפט; ומשנצטוה אותו אדם בכך עליו להגיש את כל תעודות האניה או האוירון כנספחים להצהרה בשבועה בטופס המסומן מס׳ 11 (IV ) בנספח א׳. תעודות האניה או האוירון תצורפנה כנספחות להצהרה ותסומנה במספרים סידוריים, והאדם שבפניו קבל המצהיר שבועה על הצהרתו יחתום על כל אחד מן המסמכים האלה בראשי תבות של שמו. כל הצהרה בשבועה בענין תעודות האניה או האוירון נשבעין עליה בפני בעל יפוי-כח להשביע או בפני כל אדם אחר שמלאו את ידו כחוק להשביע בני אדם בעניני שלל מלחמה, או בפני הרושם. הממונה על האניה או האוירון או מי שרוצה למסור הצהרה בשבועה חייב להראות לאדם שבפניו נשבע את כל תעודות האניה או האוירון (לכשיש תעודות) שנמסרו לו או שנמצאו באניה או באוירון. מקום שנמסרו תעודות אניה או אוירון או שנמצאו בעצם שעת התפישה עורכין את ההצהרה בשבועה בענין תעודות האניה או האוירון בטופס מס׳ 11 (I ) שבנספח א׳. כשתעודות האניה או האוירון אבדו או נעלמו או ניזוקו או שונו לאחר מסירתן או מציאתן, או כשנמצאו כל תעודות אניה או תעודות אוירון כשהן טמונות במקום-סתר, תהא ההצהרה בשבועה ערוכה בטופס המסומן מס׳ 11 (II ) בנספח א׳, באותם שנויי-גרסא שהמסבות תחייבנה. כשלא נמסרו או לא נמצאו באניה או באוירון תעודות-אניה או תעודות אוירון, תהא ההצהרה בשבועה ערוכה בטופס המסומן מס׳ 11 (III ) שבנספח א׳. בתנאי שאין לפסול שום הצהרה בשבועה מחמת פגם בצורה בלבד. אניה או אוירון שנעצרו ועודם עצורים, בין שתפשו אותם בתור שלל מלחמה בים ובין שלא תפשו אותם בתור שלל מלחמה בים, ולא הוגשה תביעה משפטית נגדם תוך חודש ימים מן היום שבו לקחום או תפשום, רשאי תובע לאחר הוציאו כתב כאמור בצו ב׳, לבקש צו לשחרור האניה או האוירון ולהחזרתם לו, ועל יסוד בקשה כזאת רשאי השופט ליתן צו בנוגע להחזרת האניה או האוירון ובנוגע לדמי נזק או הוצאות המשפט או בנוגע למתן פסק הדין, ככל אשר יישר בעיניו. אניה או אוירון שנתפשו כשלל מלחמה בים אך לאח"כ שוחררו ע"י התופשים או אשר מחמת אבדנם או השמדתם או מטעם אחר, חדלו להיות מצויים בידי התופשים בלא שינקטו בפעולות להחרמתן, הרי כל אדם המעונין באניה או באוירון והרוצה להגיש תביעה להוצאות המשפט ולדמי נזק בעדם, יוציאו כתב כאמור בצו ב׳. אם לאחר שהוגשה תביעה, לא נקטו התופשים בשום צעד מן הצעדים הקבועים בתקנות אלה, או אם סבור השופט כי אין הם ממשיכים במרץ את הפעולות המשפטיות לשם קבלת פסק בענין זה, רשאי השופט, על יסוד בקשה מאת התובע שרשם הופעה כדרוש בצו ג׳, לצוות לשחרר את האניה או האוירון ולהחזירם לתובע ורשאי הוא ליתן צו בענין דמי נזק או הוצאות משפט, ככל אשר יישר בעיניו. כל המעונין באניה או באוירון רשאי בלא להוציא כתב במסיבות המוזכרות בתקנה 1, ובלבד שאין בדעתו להגיש תביעה לסילוק דמי נזק, לפנות בבקשה על דרך הזמנה, להוציא צו כי התופשים יגשו לקבלת פסק, והשופט לאחר שבירר את התביעה על יסוד אותה הזמנה, רשאי לצוות כי התופשים יגשו לקבלת פסק או ליתן צו אחר, ככל אשר יישר הדבר בעיניו. מותר להפסיק פעולות משפטיות רק ברשות השופט, ולא בדרך אחרת. הפסקה זו תוכל לחול על כל נושא התביעה או על מקצתו. אין ליתן צו להפסקת פעולות הפוגע בזכותו של תובע (לכשיש לו זכות) להוצאות משפט ולדמי נזק. יש למסור לצדדים האחרים מודעה על הפסקת הפעולות (נספח א׳, טופס מס׳ 12). רשאי השופט בכל משפט על יסוד בקשתו של כל צד עפ"י הזמנה, לצוות כי יגישו פרשת טענות, ככל אשר יישר בעיניו. פרשת טענות תחולק לפסקאות קצרות שכל אחת מהן תסומן במספר סידורי ותציין את העובדות בקיצור ואת תקפם של המסמכים (לכשיש מסמכים), שהצד מסתמך עליהם ותהא חתומה ע"י הצד או ע"י עורך הדין שלו. פרשת טענות מותר לתקנה בכל עת בהסכמת הצדדים או בפקודת השופט. צד המסרב שלא כדין ליתן את הסכמתו, צפוי הוא לכך שיטילו עליו את הוצאות המשפט שנגרמו עקב סירובו. רשאי צד לפנות בבקשה לשופט כי יפסוק, לפני בירורה של התביעה, בכל שאלה של חוק שנתעוררה בכל פרשת טענות, ועל יסוד בקשה זו יתן השופט צו ככל אשר יישר בעיניו. כל שנעשה צד לאחר הגשת הבקשה יהא זכאי לאחר שהגיש תביעה או ברשות השופט, לקבל העתק מן הבקשה ותוך שבעה ימים מיום קבלתו יגיש את טענותיו עליה כאמור בתקנה 1 ו-2. טופסים של פרשת טענות מובאים בנספח א׳, מס׳ 13 (I ) עד (IV ). רשאי השופט בכל משפט על יסוד בקשה בדרך הזמנה מכל צד, לצוות כי צד יגיש פרטים בכתב על כל טענה הכלולה בכל פרשת טענות או לפי אותם התנאים שיישרו בעיני השופט. טופסי הצו והפרטים מובאים בנספח א׳, מס׳ 14 ו-15. כל צד למשפט או לענין רשאי לפנות לשופט ולבקש צו הפוקד על כל צד, פרט לפקיד הממשלה המתאים, לגלות בשבועה כל מסמך המצוי או שהיה מצוי ברשותו או בפיקוחו בנוגע לכל ענין הנידון בו, והשופט יתן צו, בין צו כללי ובין צו שיהא מוגבל לסוגים מסויימים של מסמכים, ככל אשר יישר בעיניו. ואולם אין ליתן צו לגילוי מסמכים אלא אם כן היה השופט סבור כי יש צורך בו, אם כדי לפסוק במשפט בצדק ואם כדי לחסוך בהוצאות. ההצהרה בשבועה שתוגש ע"י כל אדם שניתן נגדו צו לגילוי מסמכים עפ"י תקנה 1, תפרט איזהו המסמך מן המסמכים המוזכרים בה שהוא מתנגד להראותו, והיא תהא ערוכה בטופס מס׳ 16 מנספח א׳ באותם שנויי-הגירסא שהמסבות תחייבנה. עם בירורה של כל בקשה לגילוי מסמכים, רשאי השופט תחת לצוות כי תוגש הצהרה בשבועה על מסמכים, לצוות כי הצד הנדרש לגלות את המסמכים ימסור לצדדים האחרים רשימה של המסמכים שהנם או שהיו ברשותו או מסורים למרותו בנוגע לענינים הנידונים. רשימה זו תהא ערוכה ככל האפשר לפי נוסח ההצהרה בשבועה שבטופס מס׳ 16 מנספח א׳. בתנאי כי מתן הצו לרשימה כזאת לא ימנע את השופט מלצוות לאח"כ את הצד להגיש הצהרה בשבועה על המסמכים. כל צד למשפט רשאי לצורך בירור משפט למסור מודעה (נספח א׳, טופס מס׳ 17) לכל צד אחר ולדרוש מאתו להמציא בין לצורך עיון ובין כדי להכין העתק, כל מסמך שברשותו או במרותו בנוגע לכל ענין שנידון במשפט. צד שקבל מודעה להמציא מסמך, ואינו ממציא אותו או מסרב להמציא אותו בתוך הזמן המפורש בהודעה, רשאי הצד המתנגד לפנות בבקשה לשופט כי יתן צו להמציא את המסמך, ואם יישר הדבר בעיני השופט, רשאי הוא ליתן צו כזה. מודעה להמציא מסמכים בבירור או בחקירת עדים תהא ערוכה בטופס מס׳ 18 שבנספח א׳ באותם שנויי-גירסא שהמסבות תחייבנה. כל צד שרשם תביעה, וכן, ברשות השופט, כל צד אחר רשאי לעיין במשרד התיקים בתעודות-האניה או בתעודות-האוירון שהוגשו במשפט, ולהכין מהן העתקות. רשאי צד לצורך כל בירור של משפט למסור הודעה (נספח א׳, טופס 19) לכל צד אחר ובה ידרוש מאתו להודות בכל מסמך או עובדא, פרט ליוצאים מן הכלל צודקים, וצד שאינו מודה לאחר שנמסרה לו מודעה כזאת, יהא צפוי לתשלום ההוצאות הכרוכות בהוכחתו של המסמך או בהוכחתה של העובדא, חוץ אם יאשר השופט כי הסירוב להודות או אי-ההודאה היו הוגנים. טופס הודאה בעובדות מובא בנספח א׳, מס׳ 20. אניה או אוירון שנלקחו כשלל מלחמה והובאו לתוך תחומי שפוטו של בית המשפט או אשר לאחר שנלקחו כשלל מלחמה הובאו בצורה מן הצורות לתוך תחומי השפוט של בית המשפט, אך לא נמסרו למרשל של בית המשפט, רשאי השופט לאחר שהוגשה תביעה ועל יסוד בקשה מאת התובע לצוות להוציא צו למעצר האניה או האוירון. אם מוכיחים לשופט מטעם הממשלה או מטעם כל צד במשפט, פרט לתובע, כי איזה רכוש שנלקח או נתפש כשלל מצוי בתחומי השפוט של בית המשפט וכי נחוץ או רצוי כי אותו רכוש יהא מצוי במרותו של בית המשפט, רשאי השופט, על יסוד בקשה מאת הממשלה או מאותו צד לצוות כי יינתן צו למעצר אותו הרכוש. צו למעצר רכוש (נספח א׳, טופס מס׳ 21) לא יינתן אלא בפקודת השופט. ההצהרה בשבועה תפרט את הנימוקים אשר על יסודם מוגשה הבקשה, ותציין כי נדרשת עזרתו של בית המשפט. טופס ההצהרה בשבועה שתביא לידי מתן צו מעצר מובא בנספח א׳, מס׳ 22. הצו יוצא מתוך משרד התיקים ויוגש למרשל ע"י הצד המבקש אותו, והמרשל ימסור אותו כדרך שהורו בתקנה 11 מצו ב׳ למסור כתב בית דין, והוראות תקנה 15 מאותו צו תחולנה על ציוויי מעצר כדרך שהן חלות על כתבי-בית-דין. צו מעצר שנמסר כאמור בפסקא (3) מתקנה 11 מצו ב׳, רואין אותו כצו לשלם לבית המשפט מיד את דמי המטען או דמי הפדיון אשר בגינם ניתן הצו: בתנאי שבמקום אותו צו מעצר רשאי השופט אם יישר בעיניו, לצוות את האדם שברשותו מצויים דמי המטען או דמי הפדיון, או שקבל את דמי המטען או דמי הפדיון, לשלמם לבית המשפט. במקרים דחופים רשאי המרשל לאחר שנמסר בידו צו להוצאה לפועל, להרשות לממלא מקומו, בטלגרמה או בטלפון לעכב אותו רכוש עד שאפשר יהיה להוציא לפועל את הצו כדין כאמור בצו זה. מותר למסור ציוויים באיזה יום שהוא, לרבות ביום שבת ובכל יום-פגרה צבורי. על המרשל להגיש ציוויים תוך שבוע ימים לאחר שהושלמה מסירתם ולרשום עליהם הערה המעידה כי נמסרו לבעליהם. צו זה לא יחול על אניות מלחמה או אוירונים צבאיים. רשאי השופט בכל עת שהיא על יסוד בקשה מאת המרשל או מכל צד ליתן צו להעתקתם או לשמירתם הבטוחה של אניה או אוירון, ככל אשר יישר בעיניו ורשאי הוא לצוות בכל עת להעריך את האניה או האוירון, אם לא הוערכו עדין, ולמכרם. הערכת אניה או אוירון, העתקתם ממקומם ובדיקתם, ופריקתן והחסנתן של סחורות יוצאו לפועל ע"י המרשל מכוח צו הרשאה. טופסים של צו הרשאה וכן (לגבי אניות) שטרי מכירה ע"י המרשל מובאים בנספח א׳ מס׳ 23 ו-25; ואילו לגבי אוירון יהא חוזה המכירה ערוך לפי הנוסח שהשופט יורה. כל אימת שניתן צו למכור אניה או אוירון, תהא המכירה פומבית, חוץ אם יורה השופט אחרת מטעמים מספיקים, והמרשל ישלם לבית המשפט את ההכנסה ברוטו מן המכירה. בנספח א׳, מס׳ 26 מובא טופס המפרט את תנאי המכירה שהם שכיחים לגבי אניה; ואילו לגבי אוירון יהיו תנאי המכירה ערוכים לפי הנוסח שהשופט יורה. כל אימת שהשופט מצוה לעשות כל פעולה או פעולות המוזכרות בתקנה 2, הרי הצד שקבל את הצו יוציא צו-הרשאה ממשרד הרישום ויגישו למרשל להוצאה לפועל. כל צו הרשאה שניתן עפ"י תקנה 2 יוגש ע"י המרשל למשרד הרישום בהקדם האפשרי לאחר הוצאתו לפועל בצירוף דו"ח המפרט באיזה אופן הוצא לפועל. המרשל יגיש יחד עם צו ההרשאה את חשבונותיו ואת האסמכתות אשר עליהן יתבסס. טופסי התעודה והחשבונות של המרשל מובאים בנספח א׳, מס׳ 24 ומס׳ 27. על יסוד בקשה מכל צד, יבדוק הרושם את חשבונותיו של המרשל ויודיע מהו הסכום שלדעתו יש להקצות. וכל צד במשפט רשאי להשמיע את טענותיו בפני הרושם בשעת בדיקת החשבונות. רשאי השופט לבקר את החלטתו של הרושם עפ"י בקשה מכל צד על דרך הזמנה. הסכום אשר, כפי שנתברר, מגיע למרשל, ישולם לו על יסוד צו חתום ע"י השופט. כל ההוצאות המשפטיות ושאר הוצאות הכרוכות בציוויים שניתנו עפ"י תקנה 2 ישולמו לכתחילה ע"י הצד שהצו ניתן עפ"י בקשתו. כל אימת שהשופט יורה כי הסחורה תפורק, או תושם במחסן או כי יוכן אינונטאר הימנה, תשאר הסחורה מושלשת אצל המרשל עד שתמכר או תוחזר, חוץ אם יצווה השופט אחרת. רשאי השופט, אם יישר הדבר בעיניו ועל יסוד בקשה מכל צד במשפט, לצוות כי כל רכוש שהושם במעצר ע"י בית המשפט או שהוא נושא המשפט יבוקר ע"י כל אדם שנתמנה ע"י בית המשפט. אין לשחרר שום רכוש הנתון לשמירתו של בית המשפט בין במתן ערבות ובין על יסוד תשלום לבית המשפט חלף הערבות אלא בפקודת השופט או הרושם. בקשה לשחרור תוגש לבית המשפט בלשכתו בצורת הזמנה (נספח א׳, טופס מס׳ 48). סכום הערבות או הסכום שישולם לבית המשפט חלף הערבות, הכל כפי שהענין יחייב, יהיה שויו המלא של הרכוש שמבקשים את שחרורו, ואם לא באו הצדדים לכלל הסכם בענין זה, יש לברר את שויו של הרכוש ע"י הערכה או בצורה אחרת, ככל שהשופט או הרושם יורה. נותנין ערבות מתוך הגשת שטר ערבות חתום ע"י שני ערבים, חוץ אם יצוה הרושם כי די בערב אחד, ומגישין את שטר הערבות בפני ממונה להשבעות המורשה להשביע בני אדם בבית המשפט אגב שמוש בשפוטו הרגיל, או בפני הרושם, או, בפקודתו, בפני פקיד במשרד התיקים. ולעולם חייבים הערבים לתמוך את ערבותם בהצהרה בשבועה. טופסי שטר הערבות וההצהרה בשבועה מובאים בנספח א׳ מס׳ 28 ו-29. אם אין הסכמה לכך, אין להגיש שטר ערבות אלא כעבור עשרים וארבע שעות מן הזמן שבו מסרו לעו"ד של הצד המתנגד מודעה (בטופס מס׳ 30 שבנספח א׳) הכוללת את שמותיהם וכתובותיהם של הערבים ושל הממונה להשבעות שבפניו קבלו שבועה, ומצרפין לשטר הערבות העתק מן המודעה כשהוא מקויים ע"י הצהרה בשבועה. שום ממונה לא יקבל ערבות משמו של כל אדם שהוא או כל שותף שלו משמש כעורך דין שלו או כסוכנו. מס או קומיסיון שמשלמין לאדם שנעשה ערב לשטר ערבות או שנתן בטחון בצורה אחרת, מותר לגבותם ע"י הערכה, ובלבד שסכום המס הזה או הקומיסיון הזה לא יצטרף בס"ה ליותר מלירה אחת לכל מאה לירות מסכום הערבות. אם אין הצד המתנגד מסתפק בערב, רשאי הוא להגיש מודעת התנגדות לאותו ערב, (נספח א׳, טופס 31). לאח"כ יובא הערב לשם חקירה-שכנגד על ההצהרה בשבועה שלו בפני הרושם, והוא יגיש דו"ח בשאלה אם הערב מספיק ואם אינו מספיק. אם חיוה הרושם את דעתו כי אין הערב מספיק, מכינין שטר-ערבות חדש. מקום שנותנין ערבות במשפט להחרמה, רואין אותה כאילו ניתנה לא רק לתופשים עצמם אלא לכל הצדדים שיש להם כל זכות שהיא ברכוש או כל תביעה על הרכוש, לרבות הממשלה ולגבי צו בית המשפט או הצו של כל בית משפט המורשה לברר ערעורים על פי צו זה. כל צד המגיש שטר ערבות חייב בשעה הגשתו למסור לרושם העתק הימני. הרושם יכרוך כל העתק כזה בפנקס (שיהא קרוי פנקס שטרי הערבות), וכל אדם רשאי לעיין בפנקס כזה כל אימת שמשרד הרישום פתוח. כל אימת ששופט מצוה לתבוע ערב למשפט על שלא עמד בערבותו, הרי חוץ אם הצו מורה אחרת, ינקוט הפקיד המתאים של הממשלה בכל הצעדים הדרושים כדי להגיש את התביעה למשפט. ולצורך זה חייב המרשל, לאחר קבלו בקשה בכתב לעשות כן, להגיש את שטר הערבות לבית המשפט או לאותו פקיד של בית המשפט שפקיד הממשלה המתאים ידרוש. רכוש המסור לבית המשפט למשמר בין במעצר ובין בדרך אחרת אין לשחררו אלא בתוקף מסמך היוצא מטעם משרד הרישום, (נספח א׳, טופס מס׳ 32) הקרוי שטר שחרור. מוציאין שטר שחרור בכל עת שהיא לפני מתן ההחלטה על יסוד בקשה מאת פקיד הממשלה המתאים. מותר להוציא שטר שחרור בכל עת עפ"י צו מאת השופט. במקרים הבאים מותר להוציא שטר שחרור עפ"י צו מאת הרושם (חוץ אם תלויה ועומדת אזהרה נגד שחרור הרכוש): (א) כשפקיד-הממשלה המתאים מגיש כתב הסכמה (בין על תנאי ובין בצורה אחרת); (ב) כשמפסיקין פעולות משפטיות שהוחלו ע"י הממשלה או מטעם הממשלה; (ג) כשניתן צו לשחרר רכוש בערבות וניתן שטר ערבות בהתאם לאותו צו; (ד) כשהמשפט הוא לשם גביית דמי הצלת שלל והצדדים התובעים את דמי ההצלה מפסיקין את הפעולות המשפטיות שלהם; (ה) במשפט לגביית דמי הצלת שלל - כשניתנה ערבות או כשניתן בטחון אחר המניח את הדעת כדי סכום דמי ההצלה הנתבעים וסכום ההוצאות המשפטיות. שום שחרור לא יפגע בזכותם של בעלי הרכוש שנתפש (לכשיש זכות כזאת) להוצאות ולדמי נזק נגד התופש או פקיד הממשלה המתאים, חוץ אם צוה השופט כך. כל אימת שנעצר רכוש לשם דמי הצלת שלל, אין להוציא את שטר השחרור עפ"י התקנות דלעיל, אלא אם תופסקנה הפעולות המשפטיות או תידחה התביעה, עד שלא באו הצדדים לכלל הסכם בענין שויו של הרכוש שנעצר או עד שלא יבררו את שויו כדרוש בתקנות אלה, חוץ אם יצוה השופט אחרת. שטר השחרור יוגש למרשל ע"י הצד שעל יסוד בקשתו ניתן השטר, ולאח"כ, משנוכח המרשל כי התנאים (כשיש תנאים) שהוטלו עפ"י שטר השחרור נתקיימו, ולאחר ששולמו כל המסים המגיעים בעד הרכוש וכל ההוצאות שהוצאו על ידו או בשמו בעד הרכוש, משחררין מיד את הרכוש, חוץ אם שטר השחרור מורה אחרת. מששוחרר הרכוש יגיש המרשל תעודה (נספח א׳, טופס 33) המציינת כי הרכוש שוחרר ומוסרת את יום שחרורו, וכן אם השחרור היה מוחלט או על יסוד שטר ערבות בלבד, ואילו אם היה השחרור על יסוד שטר ערבות - את סכום הערבות. צו זה לא יחול על שחרורה של סחורה שנלקחה באנגריה. כל אדם שיש לו ענין או תביעה על רכוש המסור לשמירת בית המשפט, והרוצה למנוע את שחרורו חייב להגיש מודעה למשרד הרישום ולאח"כ ירשום הרושם אזהרה (קביאט) בפנקס האזהרות על שחרורים. טופסי מודעה לאזהרה נגד שחרור מובאים בנספח א׳, מס׳ 34 ו-35. כל אדם שיש לו טובת הנאה בכסף המצוי בבית המשפט או תביעה על כך והרוצה למנוע את תשלום הכסף ע"י בית המשפט חייב להגיש מודעה למשרד הרישום ולאח"כ ירשום הרושם אזהרה (קאביאט) בפנקס צוויי האזהרות נגד תשלומים. טופסי המודעה ואזהרה נגד תשלומים מובאים בנספח א׳ מס׳ 36 ו-37. כשהאיש שרשם אזהרה אינו צד במשפט, תציין המודעה את שמו וכתובתו וכן כתובת של מקום המצוי בתחומי שלושה מילין ממשרד הרישום אשר די יהיה להניח בו את כל המסמכים שדרוש למסרם לו, ובתוך שבעה ימים מיום הגשת האזהרה ירשום אותו אדם הופעה במשפט, שאם לא כן יחדל תקפה של האזהרה. הצד אשר עפ"י בקשתו נרשמה אזהרה נגד שחרור או אזהרה נגד תשלום יתחייב בתשלום כל ההוצאות ודמי הנזק שנגרמו על ידי כך, חוץ אם יתן לשופט נימוקים מספיקים שיניחו את דעתו, לרישום האזהרה. כשאניה או אוירון כפופים לתביעה של דמי הצלת שלל, אך אינם נתונים במעצר, הרי כל אדם הרוצה למנוע את מעצרה של אותה אניה או את מעצרו של אותו אוירון רשאי להגיש מודעה למשרד הרישום שבה יתחייב לרשום הופעה בכל משפט לגביית דמי הצלת שלל אשר הוגש או יוגש נגד אותה אניה או אותו אוירון, וליתן ערבות באותו משפט בסכום שלא יעלה על הסכום המוזכר במודעה או לשלם אותו סכום למשרד הרישום; ואזהרה נגד מתן הצו למעצר האניה או האוירון תרשם לאח"כ בפנקס האזהרות נגד צוויי מעצר. טופסי המודעה ואזהרה נגד צו המעצר מובאים בנספח א׳, מס׳ 38 ומס׳ 39. צד הנוקט בפעולות משפטיות לגביית דמי הצלת שלל נגד אניה או אוירון אשר ביחס אליהם נרשמה אזהרה בפנקס האזהרות נגד מעצר, ימסור מיד העתק מן הכתב שמתחילין בו את התביעה המשפטית לאותו צד אשר בשמו נרשמה האזהרה, ותוך שלושה ימים מיום מסירת הכתב, יתן הצד אשר בשמו נרשמה האזהרה, ערבות על אותו הסכום או ישלם אותו סכום למשרד הרישום אם הסכום הנתבע אינו עולה על הסכום שהוא התחייב בו. אם הצד שבשמו נרשמה האזהרה לא נתן ערבות באותו סכום או לא שלם את הסכום למשרד הרישום תוך שלושת הימים שנקבעו בתקנה 6, מותר לבטל את האזהרה. רישום אזהרה נגד מעצר לא ימנע הוצאת צו למעצרו של כל רכוש, אך הצד אשר עפ"י בקשתו ניתן צו למעצר כל רכוש אשר ביחס אליו תלויה ועומדת אזהרה נגד המעצר, יתחייב בכל הוצאות המשפט ודמי הנזק אשר נגרמו על ידי כך, חוץ אם נתן לשופט נימוקים מספיקים שיניחו את דעתו, להוצאת צו המעצר. תקפה של אזהרה לא ימשך יותר מששה חדשים למן תאריך רישומה. האיש אשר עפ"י בקשתו נרשמה אזהרה רשאי בכל עת להסתלק הימנה, לאחר שיגיש מודעה לסילוקה. טופס הודעת סילוק מובא בנספח א׳, מס׳ 40. רשאי השופט לדחות כל אזהרה. משפט להחרמת אנית מלחמה או אוירון צבאי יעמוד לבירור על יסוד ההצהרה בשבועה בענין תעודות האניה או תעודות האוירון, ותעודות האניה או תעודות האוירון המוצגות לעדות, בין לבדן ובין בצירוף כל עדות אחרת, ככל שהשופט יורה. משפט להחרמת אניה או אוירון, פרט לאנית מלחמה או לאוירון צבאי יעמוד לבירור על יסוד העדות דלקמן, דהיינו: (א) ההצהרה בשבועה בענין תעודות האניה או תעודות האוירון וכן תעודות האניה או תעודות האוירון המוצגות לעדות; (ב) ההצהרות בשבועה של קציני האניה או האוירון שעסקו בתפישה; (ג) כתבי עדויותיהם של עדים שנחקרו לפני הבירור, בין שעדים אלה שייכים לאניה או לאוירון שנתפשו ובין שהוצעו בשם התופשים או בשם כל צד אחר; (ד) העדות שניתנה בחקירתם של כל עדים בין מטעם התופשים ובין מטעם כל צד אחר, וכן (ה) כל עדות אחרת, לכשישנה עדות, שהשופט יתיר לשמוע אותה. רשאי השופט בכל משפט שבו יראה צורך לעשות כן למען הצדק, ליתן צו לחקור כל עד או כל אדם בשבועה בפני השופט או בפני כל פקיד מפקידי בית המשפט או בפני כל אדם אחר ורשאי הוא למלא את ידו של כל צד בכל משפט כזה ליתן עדות כזאת באותם התנאים שהשופט יורה. רשאי השופט ליתן את הצו אשר יישר בעיניו בענין בירור המשפט והגשת תביעות, טענות, גילוי עובדות ע"י שאלונים, גילויי מסמכים והעיון בהם, או בכל ענין אחר באותם התנאים שמהות המשפט תחייבם. כל אימת שהוגשו תביעות ע"י שני צדדים או יותר, בין להחרמה ובין לדבר אחר רשאי השופט על יסוד בקשה מכל צד ליתן צו למתן דין קדימה בבירורה של תביעה אחת על פני חברתה או בבירורן של תביעות אחדות על פני חברותיהן. בבירורה של תביעה כזאת רשאי השופט ליתן צו או פקודה שהיה נותנם אלמלא הוגשו תביעות אחרות, אלא שאם יישר הדבר בעיניו רשאי הוא לצוות להפסיק כל מו"מ משפטי כתוצאה מכך עד שיושלם בירורה של התביעה האחרת או בירורן של התביעות האחרות. כל אימת שתלויים ועומדים שני משפטים או יותר בין להחרמה ובין למטרה אחרת רשאי השופט על יסוד בקשתו של כל צד לכל משפט כזה לצוות לאחד את המשפטים האלה או אותם המשפטים שיפורטו בצו. משנקבע יום לבירור המשפט ישלח הרושם לכל הצדדים מודעה האומרת כי המשפט יעמוד לבירור ביום הקבוע. בבירורו של משפט, הצד שהגיש את התביעה הוא שיפתח בטענות, חוץ אם צוה השופט אחרת. אם ישנם תובעים אחדים, יצוה השופט מי מהם יפתח בטענות. בבירור התביעות בתפישה במשותף, יפתחו בטענות האנשים הטוענים כי הם תופשים במשותף. אין להחרים בשעת הבירור כל אניה או אוירון אם לא נרשמה הופעה או תביעה אלא כעבור ששה חדשים מיום מסירת הכתב שיהא מקויים ע"י הצהרה בשבועה בענין המסירה, (נספח א׳, טופס מס׳ 10) חוץ אם ישנה הוכחה מספקת בתעודות האניה או בתעודות האוירון ויוצא מתוך עדותם של העדים שנמצאו באניה או באוירון התפושים כי האניה או האוירון שייכים לאויב או כי הם צפויים להחרמה מטעמים אחרים. כל צד בכל משפט רשאי ברשות השופט להסתמך בשעת הבירור על תעודות האניה או תעודות האוירון שהובאו והוגשו בכל משפט אחר ולהביאם בעדות. כשעד נמצא מחוץ לאזור שיפוטו של בית המשפט רשאי השופט לצוות כי ייחקר בפני חוקר שנתמנה במיוחד לשם כך. או שרשאי הוא, במקום ליתן כתב-הרשאה למשביע, כי תוצא דרישה לחקור אותו עד. טופסי הרשאה לחקור עדים ודרישה לחקור עד ותשובת המשביע לכתב-הרשאה מובאים בנספח א׳, מס׳ 41, מס׳ 42 ומס׳ 43. עדותו של כל עד שנגבתה לפני הבירור תגבה בכתב ע"י השופט, הרושם או החוקר שבפניו נחקר אותו עד או שתכתב ע"י קצרן שנתמנה ע"י השופט, הרושם או החוקר או שהצדדים הסכימו למינויו והשופט, הרושם או החוקר או הקצרן יאשרו כי העדות שבכתב או העתק הכתב של הקצרן הם נכונים. העדות המאושרות שנגבתה לפני הבירור תוגש למשרד הרישום ע"י הצד שהעד נחקר בשמו, ואילו אם נגבתה עדות מחוץ לשיפוטו של בית המשפט חייב החוקר להעבירה מיד למשרד הרישום יחד עם כתב ההרשאה שניתן לו לגבות את העדות. מיד להגשתה של העדות שנגבתה לפני הבירור למשרד התיקים או לקבלתה בו, מותר להשתמש בה כעדות, פרט לכל היוצאים מן הכלל הצודקים. כשעדותם של עדים נגבית בעל פה, יכולה עדות זו להרשם בכתב ע"י קצרן שנתמנה ע"י בית המשפט, ורשימותיו של הקצרן, שהוא יאשרן כהעתק נכון, תקובלנה כהוכחה לעדות שבעל-פה של עד. כל חקירה של עד מותר לדחותה, לכשיש צורך בכך, מזמן לזמן וממקום למקום, ככל אשר יורה השופט, הרושם או החוקר שגבה את העדות. רשאי השופט לצוות את כל אדם בתוך תחום שיפוטו של בית המשפט שמסר הצהרה בשבועה במשפט להופיע בפני השופט לשם חקירה-שכנגד על הצהרתו. כל אימת שעדים נחקרים בעל פה בין בפני השופט או הרושם או החוקר, רשאים הצדדים, עורך הדין שלהם או סוכניהם להיות נוכחים בשעת החקירה, והעדים ייחקרו חקירה ראשונה, חקירה שכנגד, וחקירה חוזרת, באותו סדר שיצוה השופט, הרושם או החוקר; ויכול השופט, הרושם או החוקר, הכל לפי הענין, להציג שאלות לפני כל עד. השופט רשאי לפסול כל שאלה שהועמדה בחקירה-שכנגד של כל צד או עד, הנראית בעיניו כשאלה קנטרנית או כשאלה שאינה אל הענין שמותר לחקור בו באותו משפט. כל הממרה ביודעין כל צו או הזמנה הכופה אותו להופיע כדי להחקר או להחקר בחקירה שכנגד או להראות כל מסמך, או אשר הופיע וסירב לענות על כל שאלה שהעמידו לפניו כדין, רואין אותו אשם בבזיון בית המשפט ומותר לענוש אותו בהתאם לכך. כשיש צורך לתרגם תעודות של אניה או תעודות של אוירון או מסמכים אחרים לשם שמוש במשפט, יוכן התרגום ע"י מתרגם שיתמנה ע"י הצד הרוצה להשתמש בתרגום כזה, ואם יש צורך בכך - ע"י אדם שנתמנה לכך ע"י השופט. הצדדים לכל משפט רשאים לבוא ביניהם לכלל הסכם בענין התעודות או המסמכים או החלקים מן התעודות או המסמכים שיש צורך לתרגמם, ואילו אם אין צד, זולת הממשלה או התופש, רשאי הפקיד המתאים של בית המשפט לצוות איזה הם המסמכים או החלקים של תעודות האניה או האוירון שיש צורך לתרגמם. למרות כל האמור בתקנות אלה רשאי הפקיד המתאים של הממשלה לפנות לשופט בבקשת רשות להעמיד שאלות בשבועה בפני כל אדם בין שהוא צד במשפט ובין שאינו צד במשפט. על יסוד בקשה מכל צד, או בלי בקשה כזאת, אם ימצא השופט לנכון, מותר להזמין אחד או אחדים מן ה"טריניטי-מסטרס", או מומחים אחרים, ליעץ את בית המשפט בכל ענין הדורש בקיאות בענינים ימיים או בקיאות מקצועית אחרת. בקשה כזאת תוגש בכתב או במודעה שתוגש למשרד הרישום לפחות ששה ימים לפני היום שבו דרושה הופעתם של ה"טריניטי-מסטרס" או של המומחים האחרים. שכרם של ה"טריניטי מסטרס" או של שאר מומחים ישולם לכתחילה ע"י אותו הצד שעל פי דרישתו הוזמנו להופיע. רשאי השופט להעביר את ענין הערכת דמי הנזק, סידור חשבונות או כל ענין אחר שיישר בעיניו, לרושם בין לבדו ובין בעזרת סוחר אחד או סוחרים אחדים או מומחה אחד או מומחים אחדים. תוך עשרים ואחד יום מן היום שבו ניתן הצו להעברת הענינים או שבו מוגש הסכם להעברת הענין יגיש התובע את התביעה ואת האסמכתות וההצהרות בשבועה, לכשישנן, וימסור העתקות לצד שכנגד. לאחר הגשת התביעה והאסמכתות יבקש התובע כי ייקבע יום לבירורו של הענין המועבר בין ע"י הזמנה ובין ע"י הסכם ומשנקבע יום כזה, יגיש מודעה למשרד הרישום ובה יבקש להכניס את הענין לרשימת הבירורים וידביק למודעתו את הבולים הדרושים לאותה העברה. בזמן שנקבע לבירור הענין המועבר יכול הרושם להתחיל בבירור, אם נוכח צד מן הצדדים. אלא שיכול הרושם לדחות את המשך הבירור מזמן לזמן, ככל אשר ימצא לנכון. עדות תוכל להנתן בין בעל פה ובין בהצהרה בשבועה או ע"י הגשת מסמכים, ועל יסוד בקשה מכל צד, אך בראש וראשונה על חשבונו של אותו צד שהבקשה מוגשת בשמו, יכולה העדות להרשם ע"י הקצרן שנתמנה ע"י בית המשפט והעתק מרשימותיו של הקצרן, שהוא יאשרנו כהעתק נכון, יקובל כהוכחה לעדות שבעל פה של העדים כשיש התנגדות לדו"ח של הרושם. כשנתברר ענין שהועבר כאמור, יערוך הרושם דו"ח בכתב על תוצאת ההעברה ובו יפרט את כל אותם הפרטים והנימוקים הנוספים שיהא צורך בהם. הרושם יגלה את דעתו באם יש לפסוק למישהו חלק מהוצאות המשפט בבירור המועבר, ואיזה חלק מהן, ולמי יש לפסוק. הדו"ח של הרושם בענין זה יהא ערוך בטופס מס׳ 44 מנספח א׳ או בטופס אחר, ככל שתחייבנה מסבות הענין. התובע שקיבל ממשרד הרישום הודעה האומרת כי הדו"ח מוכן, יגיש את הדו"ח תוך ששה ימים מן היום שבו קבל אותה מודעה וימסור לצד שכנגד מודעה על הגשה כזאת ומיד יבקש צו (נספח א׳, טופס 45) המקיים את הדו"ח. אם לא ינקוט התובע בצעדים שנקבעו בתקנה דלעיל, רשאי הצד שכנגד לקבל ולהגיש את הדו"ח ולבקש את קיומו או שרשאי הוא לפנות לשופט בבקשה לדחות את התביעה. שיהא צד שיש בדעתו להתנגד לדו"ח של הרושם חייב להגיש תוך ארבעה-עשר יום מיום הגשת הדו"ח מודעה למשרד הרישום (נספח א׳, טופס מס׳ 46) בה יאמר שהוא מתנגד לדו"ח, והעתק ממודעה זו יימסר לצד כשנגד. התנגדות לדו"ח תובא בפני השופט על דרך בקשה-בדרך הצעה, או בכתב-טענות שיהיה מורכב מבקשה הכוללת התנגדות לדו"ח ומתשובה לבקשה. הודעה על הגשת בקשה-בדרך-הצעה בדבר התנגדות לדו"ח תוגש תוך עשרה ימים מתאריך הגשת הודעת ההתנגדות והעתק הימנה ישלח לצד שכנגד, ובקשת התנגדות תוגש בתוך המועד הנ"ל והעתק מן הבקשה ישלח לצד שכנגד, והתשובה לבקשה תוגש תוך עשרה ימים מתאריך שליחת העתק הבקשה, והעתק מן התשובה ישלח לצד שכנגד. טופסים של הודעה על הגשת בקשה-בדרך-הצעה ושל כתב טענות מובאים בנספח א׳, מס׳ 47 ומס׳ 13 (IV ). השאלה מי ישא בהוצאות המשפט וההוצאות הכרוכות בכל המשפטים תהא מסורה לשיקול דעתו של השופט, חוץ אם נקבע אחרת בכל הסכם או בחוק. כל המגיש משפט, פרט למשפט להחרמה, או המגיש תביעה, והוא תושב קבוע מחוץ לאזור שיפוטו של בית המשפט, מותר לצוותו ליתן בטחון להוצאות המשפט, ואפילו הוא יושב ישיבת עראי בתוך תחומי השיפוט של בית המשפט, ומותר לעכב את הפעולות המשפטיות עד למתן הבטחון הזה. בכל משפט שבו דרוש ליתן בטחון להוצאות המשפט, יהא הבטחון בסכום כזה וינתן באותם הזמנים ובאותה צורה, כמו בשטר ערבות או בתשלום לבית המשפט או בצורה אחרת, ככל אשר יורה השופט. צד הרוצה בחשבון ההוצאות המוערכות אם בין צד לצד ואם בין עורך-דין לשולחו, חייב להגיש את החשבון למשרד הרישום. הרושם הוא שישמש פקיד הערכה בכל אותם המקרים שבהם יש צורך בהערכה, וההערכה תוצא לפועל בבית המשפט העליון בהתאם לחוק ולנוהג בענין הערכת הוצאות הנוהגים בבית המשפט לימאות ואילו בבית משפט אחר - בהתאם לחוק ולנוהג בענין הערכת הוצאות הנוהגים באותו בית משפט כשהוא משמש בשיפוטו הרגיל. כל בקשה לשופט בכל זמן שהוא, חוץ מבשעת בירור המשפט, תוגש בדרך הצעה, אם מביאין אותה בבית המשפט, ואילו אם מביאין אותה בלשכת השופט, מגישין אותה בדרך הזמנה לדין. (נספח א׳, טופס מס׳ 48). כל בקשה לשופט, פרט לבקשות שתקנות אלה מחייבות להגיש אותן בדרך הצעה, מותר להגישה ללשכת השופט ע"י הזמנה לדין, אולם רשאי השופט לדחות את בירור ההזמנה לדין כדי לבררה בבית המשפט. כל מודעה על הגשת בקשה בדרך הצעה (נספח א׳, טופס מס׳ 47) או הזמנה לדין צריכה להמסר לצד שכנגד לפחות 24 שעות לפני תאריך הבירור שלה, חוץ אם מקצרין את זמן המסירה בהסכמת הצד שכנגד, או עפ"י צו מאת השופט. כל מודעה על בקשה-בדרך-הצעה או הזמנה לדין צריכה לציין את טיב הצו הדרוש והיום שבו תוגש הבקשה. כשבאה הבקשה-בדרך הצעה או ההזמנה לדין לבירור רשאי השופט, לאחר שישמע את טענות הצדדים, או, אם נעדר אחד מהם, לאחר שיווכח כי המודעה על הבקשה-בדרך-הצעה או ההזמנה לדין נמסרה כהלכה, ליתן את הצו אשר יישר בעיניו. פרט לאמור להלן, לא יבררו כל בקשה-בדרך-הצעה או הזמנה לדין בלא שתמסר תחילה מודעה לצדדים המעונינים בדבר, אולם אם נוכח השופט כי האחור שנגרם ע"י בירור המשפט בדרך הרגילה, יגרום, או עלול לגרום, נזק חמור או נזק שאין לו תקנה, רשאי הוא ליתן כל צו במעמד צד אחד בלבד באותם התנאים אשר יישרו בעיניו בענין הוצאות המשפט או בענינים אחרים, ובאותה התחייבות אשר תישר בעיניו; וכל צד שנפגע מאותו צו רשאי להציע כי ידחו אותו. כל בקשה שהוגשה בלשכת השופט במעמד צד אחד תוגש ע"י הזמנה לדין, אם ימצא השופט לנכון לדרוש זאת. רשאי הרושם לנהל כל אותן הפעולות ולשמש בכל הסמכות והשיפוט בנוגע לנ"ל שהשופט בלשכתו רשאי לנהל או לשמש בהם לפי תקנות אלה, פרט לפעולות ולסמכויות בנידון ולסמכויות בנידון המשפטים והענינים דלקמן דהיינו: (1) כל הענינים הנוגעים לחופש האדם או לעיקולים; (2) לפסוק הוצאות משפט, פרט להוצאות הכרוכות בכל משפט בפני הרושם, וכן להוצאות, שלפי תקנות אלה או לפי צו מאת השופט, הרושם הוא שמורשה לפסוק אותן: בתנאי כי הרושם לא ינהל אותן פעולות ולא ישמש באותה סמכות ובאותו שיפוט אלא כשיש לו סמכות לנהל אותה פעולה ולשמש באותה הסמכות ובאותו שפוט בענינים הנובעים משפוטו הרגיל של בית המשפט. ובתנאי כי כל בקשה שהוגשה בלשכת השופט תוכל לבוא לבירור בפני השופט, אם ידרוש זאת אחד הצדדים לבקשה. כל צד שנפגע ע"י צו או החלטה שניתנו ע"י הרושם רשאי לערער בפני השופט ע"י הזמנה לדין, ויש להגיש את הערעור תוך שלושה ימים לאחר יום מתן הצו שמערערין עליו. רשאי השופט, לכשמוכיחין לו כי יש סבה מספקת לכך, לשנות או לבטל כל צו או החלטה שניתנה לפני כן על יסוד בקשה-בדרך-הצעה או הזמנה לדין פרט לצו שניתן בבית המשפט לאחר ערעור על החלטת הרושם בלשכתו. ערעור על החלטה שניתנה ע"י הרושם בלשכתו לא יביא לידי הפסקת הפעולות המשפטיות אלא אם כן צוה כך השופט או הרושם. הכותרת של כל הצהרה בשבועה תהא כשם המשפט או הענין שבו היא ניתנת, אולם אם ניתנה ההצהרה לפני התחלת המשפט תהא הכותרת שלה כשם האניה שנתפסה, או, אם היא נוגעת לאוירון שנתפס, מוסיפין לכותרת את המלה "אוירון" ולאחריה נתינותו וסימני הרישום של האוירון שנתפס, וההצהרה צריכה להיות מחולקת לפסקאות קצרות, מסומנות במספרים סדוריים, והיא צריכה להערך בגוף ראשון ולהחתם ע"י המצהיר. בהצהרה יש לרשום את שמו, כתובתו ותאורו של כל מצהיר ומצהיר. כשההצהרה בשבועה ניתנת על ידי שני אנשים או יותר, יש לרשום בנוסח השבועה את שמותיהם של כל אותם האנשים והתאריכים והמקומות שבהם נערכת השבועה. טופס הכותרת ונוסח השבועה בהצהרה בשבועה יש למצוא בנספח א׳, מס׳ 49. כשההצהרה בשבועה ניתנת על ידי אדם שהוא סומא, או ע"י אדם אשר מתוך חתימתו או באופן אחר נראה כי הוא אדם חסר ידיעת קרוא וכתוב, על האדם שבפניו ניתנת ההצהרה בשבועה להעיד כי ההצהרה בשבועה הוקראה בפני המצהיר, וכי נראה לו כי המצהיר הבין את ההצהרה הנ"ל, וטבע את סימנו או כתב את חתימתו לנ"ל במעמדו של האדם שבפניו ניתנה ההצהרה בשבועה. כשההצהרה בשבועה ניתנת ע"י אדם שאינו דובר עברית רושמין את ההצהרה וקוראין אותה בפני המצהיר כשהיא מתורגמת ע"י אדם שנשבע קודם לכן כי יתרגם באמונה את ההצהרה בשבועה. הצהרות בשבועה שניתנו בתוך אזור השיפוט תנתנה בפני השופט, הרושם, הממונה להשבעות, או הפקיד המוסמך לפי תקנות אלה להשביע בני-אדם. הצהרות בשבועה שניתנו מחוץ לאזור השפוט אפשר למסרן בפני האנשים דלקמן: (א) (לא רלוונטי בישראל ועל כן הושמט). (ב) אם נשבעו עליהן מחוץ לאזור השפוט בפני כל אדם המורשה להשביע בני-אדם עפ"י חוק הממונים להשבעות, 1889, סעיפים 4 ו-6, או עפ"י חוק הממונים להשבעות, 1891, סעיף 2, או עפ"י חוק הממונים להשבעות (משפטי שלל מלחמה), 1907, או בפני נוטריון צבורי, או בפני שופט או שופט של בית-משפט שלום וחתימתו של אותו נוטריון צבורי, שופט או שופט של בית-משפט שלום טעונה קיום בחותמת הרשמית של בית המשפט שאליו הוא נספח, או בחותמתו הרשמית של בית המשפט העליון של הארץ שבו ניתנה ההצהרה בשבועה, או בתעודה מאת פקיד-קונסוליה. אפשר להתנגד לקבלת כל הצהרה בשבועה כעדות, אם ניתנה הצהרה בשבועה בפני עורך-הדין של הצד שבשמו הוגשה ההצהרה, או בפני שותפו או פקידו של אותו עורך-הדין. כל הצהרה בשבועה, לפני שתשמש כעדות, צריך להגישה למשרד הרישום יחד עם המוצגים המצורפים לה, והעתקה מאותה הצהרה תשלח לכל שאר הצדדים במשפט. 1. הרושם, כל ממונה להשבעות, כל פקיד מכס ובלו המורשה ע"י הממונים על המכס והבלו וכל אדם אחר המצווה או המוסמך להשביע במשפטי שלל מלחמה רשאים להשביע במשפטים אלה. 2. רשאי השופט למנות כל אדם להשביע במשפטים בין בדרך כלל ובין במשפט מיוחד. 3. כל אדם שהושבע חייב להשבע באופן הקבוע בחוק השבועות, 1909, או באופן שנקבע בחוק המסדיר את אופן קבלת השבועות בבית המשפט. 4. מי שהובא לבית המשפט כדי ליתן עדות בין בע"פ ובין בהצהרה בשבועה, והוא מתנגד לקבלת שבועה או אינו נוצרי, או אם מתנגדים להשבעתו מהיותו פסול לקבלת שבועה, או, אשר מחמת כל פגם בידיעתו הדתית אין הוא מוכשר להבין טיבה של שבועה, יתיר לו השופט או האדם המורשה להשביע, אם נוכח כי קבלת השבועה אין בה כדי לחייב את מצפונו, ליתן הצהרה במקום שבועה. 5. טופסי שבועות והצהרות במקום שבועות מובאים בנספח א׳, מס׳ 50 ו-51. כל הסכמה או הסכם בכתב, החתומים ע"י הצדדים או ע"י עורכי-הדין שלהם, מותר להגישם לרישום. אם ימצא הרושם את הדבר הוגן, ומאז ואילך ייהפכו לצו בית המשפט, שיהא לו תוקף ממש כאילו ניתן אותו צו ע"י השופט. כל צד הרוצה לכוף עד להופיע במשפט בין לצורך מתן עדות ובין כדי להראות כל תעודה, רשאי למסור לו צו כפיה להופיע בבית המשפט שיוכן על ידי הצד וייחתם בחותמת בית המשפט. הטופסים של צוויי כפיה לעדים יהיו כאותם הטופסים שיש להם תוקף באותו זמן בבית המשפט העליון או, במקרה של בית משפט אחר, יהיו כאותם הטופסים שיש להם תוקף באותו זמן באותו בית-משפט כשהוא משמש בשיפוטו הרגיל. צו כפיה לעד יוכל להכיל את שמותיהם של מספר עדים כל שהוא, או שאפשר להוציא את הצו ולהניח בו מקום חלק לשמות העדים. מסירת צו הכפיה צריכה להיות אישית, והמסירה יכולה להעשות ע"י הצד או ע"י שליחו, ואם יהא צורך בכך, תוכח ע"י הצהרה בשבועה. עד שסירב או התרשל להופיע לאחר שנמסר לו צו כפיה המחייב אותו להופיע כאמור לעיל, רואין אותו כאילו זלזל בכבוד בית המשפט וינהגו בו בהתאם לחוק. כתבי עדויות, כתבי טענות, הצהרות בשבועה, וכל שאר מסמכים והעתקות מהנ"ל יוכלו להיות כתובים או מועתקים בכתב מכונה, או מודפסים, הכל בהתאם לצורה הנוחה ביותר, פרט לעדות של עד שנגבתה ונכתבה לפני בירור המשפט, שצריכה להיות מודפסת, אלא אם כן יצוה הרושם אחרת. הרושם יהיה הפוסק בכל חלוקי-דעות בין הצדדים בשאלה אם איזה מסמך צריך להיות מוגש בכתב-יד או בכתב-מכונה, או מודפס והוא יפסוק בכך על יסוד בקשה מכל צד, בלא הזמנה לדין. אם מדפיסים מסמך הרי ינהגו בו בהתאם לתקנות ההדפסה העומדות באותו זמן בתקפן בבית המשפט העליון, או אם הנידון הוא בית-משפט שאינו בית המשפט העליון, ינהגו בו לפי תקנות ההדפסה הנהוגות באותו זמן באותו בית משפט כשהוא משמש בשיפוטו הרגיל, ויהא לאותן תקנות תוקף ממש כאילו היו חלק מתקנות אלה. כל אדם הזכאי לעיין בכל מסמך במשפט יהא רשאי, לאחר שישלם את המסים המתאימים החלים על אותו מסמך, לקבל הימנו העתק משרדי. במשפטים שהובאו בפני בית המשפט העליון יטפלו בכל הסכומים והכספים שיש לשלמם בבית-המשפט ובכל נירות הערך שיונחו לזכותם של משפטים כאלה, כדרך שמטפלין בכספים או בנירות-ערך ששולמו או הועברו לבית המשפט כשהוא משמש בשיפוטו הרגיל. במשפטים שהובאו בפני בית-משפט שאינו בית-המשפט העליון, הרי כל הסכומים והכספים שישולמו לבית המשפט וכל נירות-ערך שיונחו לזכותו של משפט, יועברו, ישולמו או יירשמו על חשבונו או לזכותו של הפקיד המתאים של בית המשפט שמשלמין לו בדרך כלל את הכספים שמשלמים לבית המשפט כשהוא משמש בשיפוטו הרגיל, ורושמין אותם בפנקסי הפקיד הנ"ל לזכות "כספי-השלל" ולזכות אותה אניה מסויימת או אותו אוירון מסויים שביחס אליהם הועברו או שולמו הכספים או הונחו נירות הערך. אם אין פקיד כזה, מסלקין את התשלומים לרושם והוא יפתח חשבון בבנק שיאושר ע"י השופט בשביל אותה אניה מסויימת או אותו אוירון מסויים אשר בעדם הועברו, שולמו, או הונחו הכספים הנ"ל. שום כסף לא ישולם ע"י בית המשפט אלא לפי פקודה או צו מאת השופט. כשהשופט מחרים רכוש כשלל מלחמה אפשר לבצע את פקודת ההחרמה כדלקמן: (1) כשהרכוש נתון עדיין במעצר - ע"י מכירת אותו רכוש: בתנאי כי עפ"י בקשתו של הפקיד המתאים של הממשלה יצוה בית המשפט למסור את הרכוש לממשלה תחת למכרו, ואם בזמן הבקשה הנ"ל כבר ניתן צו מכירה אלא שהמכירה לא יצאה עדיין לפועל, יבוטל צו המכירה כדי ליתן תוקף לאותה בקשה, אולם אפשר ליתן את צו המסירה לממשלה אם יישר הדבר בעיני בית המשפט ועל תנאי שתשלם הממשלה אותן ההוצאות והוצאות המשפט או סכומים אחרים, מלבד המס 49 שבנספח ב׳, שהיו יכולים לצוות לשלמם מתוך פדיון המכירה אילו נמכר הרכוש לפי צו בית המשפט. (2) אם נמכר הרכוש לפני החרמתו ועדיין לא שולמו דמי הפדיון לבית המשפט - על פי צו לאנשים המחזיקים את הרכוש הנ"ל לשלם את דמי הפדיון לבית המשפט. (3) לגבי שכר הובלה שעדיין מגיע בעד הובלת סחורות באניה או באוירון שהוחרמו כשלל מלחמה, על ידי עכוב הסחורות המובלות עד שישלמו לבית המשפט אותו שכר הובלה או עפ"י צו נגד בעל הסחורות, או נגד אנשים אחרים ששכר ההובלה בידם או שהם אחראים לו, לשלם את הנ"ל לבית המשפט. (4) כשפקודת בית המשפט נוגעת להוצאות ולהוצאות משפט (מלבד ההוצאות והוצאות משפט שציוו לשלמם מתוך דמי הפדיון) - עפ"י צו נגד הצדדים שנצטוו לשלמם או נגד הערבים שלהם. (5) אם הרכוש שוחרר בערבות4 לפני החרמתו - עפ"י צו נגד הערבים. כשהשופט מצוה שהרכוש שנלקח או שנתפס כשלל מלחמה יוחזר לבעליו, תוצא הפקודה לפועל ע"י שטר-שחרור כפי שנקבע בצו י"ג: בתנאי כי רשאי השופט לצוות את השחרור הנ"ל לפי תנאים שיקבע בענין תשלום ההוצאות והוצאות משפט ושכר-הובלה (אם מגיע שכר-הובלה), או כיוצא בזה, ככל אשר יישרו בעיני השופט, ואם לא מלאו אחר אותם התנאים או לא שולמו אותם התשלומים בתוך הזמן שנקבע בצו, רשאי הוא לצוות לערוך אומדנא ולמכור את הרכוש הנ"ל ולשלם לבית המשפט את פדיון המכירה, ולשלם מתוך זה אותן ההוצאות והוצאות המשפט או שכר ההובלה. כשפסק המחזיר אניה או אוירון אומר כי מגיע שכר-הובלה בעד מטען האניה או האוירון, ופסק זה מצוה לשלם את שכר-ההובלה הנ"ל, אפשר לבצע את הפסק ביחס לתשלום שכר ההובלה אם נגד המטען ואם נגד בעליו, כדלקמן: (1) אם הוחרם המטען, ע"י תשלום שכר ההובלה מתוך פדיון המכירה של אותו מטען; (2) אם פורק המטען ונמכר לפני מתן פסק-דין ודמי פדיון המכירה נמצאים עדיין בבית המשפט, ע"י שישלמו את שכר ההובלה מתוך פדיון ההובלה; (3) אם פורק המטען, אלא שעדיין הוא נמצא במעצר בית המשפט, ע"י מכירת אותו מטען ותשלום שכר ההובלה מתוך פדיון המכירה; (4) אם פורק המטען והוחזר לבעליו בערבות - ע"י מתן צו נגד הערב הפוקד עליו לשלם את שכר ההובלה לבית המשפט; (5) אם פורק המטען והוחזר לבעליו בלי ערבות - ע"י מתן צו נגד בעליו או נגד האדם שאליו הוחזר המטען, או נגד כל אדם שקבל או שברשותו נמצא אותו המטען או שכר ההובלה, לשלם אותו שכר ההובלה לבית המשפט. כל פקודה או צו, פרט לפקודת החרמה או החזרה, אשר לא נקבעה בגינם הוראה מפורשת בחוקי שלל המלחמה מ-1864 עד 1939 או בתקנות אלה, אפשר לבצע אותם ע"י צו נגד הצדדים שהצו או הפקודה ניתנו נגדם, או ממש כדרך שמבצעים פסק-דין, פקודה או צו מאת בית המשפט לימאות או אם הנידון הוא בית-משפט שאינו בית משפט לימאות כדרך שמבצעים פסק-דין, פקודה או צו של אותו בית-משפט כשהוא משמש בשיפוטו הרגיל. טופסי צוויים או פקודות מובאים בנספח א׳, מס׳ 52 ו-53 (א) עד (כ"ח). תקנות הצו הזה תחולנה גם על ביצוע ע"י בית המשפט של פקודות או צוויים של כל בית-משפט אחר. כשפוסקין בתביעה להחרמה כי ספינה או אוירון הם ספינת אויב או אוירון אויב, אלא שבהתאם לאיזו אמנה בין-לאומית או מחמת סבה אחרת הם בני-מעצר גרידא ולא בני-החרמה, תורה הפקודה (נספח א׳, טופס 53, (ב) ו-(ד)) את המרשל כי יחזיק בידו את הספינה או האוירון למשמרת עד שיינתנו צוויים חדשים. כשניתנה פקודה להחזקה עפ"י תקנה 1, יחזיקו את הספינה או את האוירון באותו נמל או מקום שבית המשפט יורה מזמן לזמן. מקום שהוכיחו לשופט, לפי בקשת פקיד הממשלה המתאים, כי רצוי לקחת באנגריא בשם הממשלה ספינה או אוירון, שלגבם לא ניתן צו-החרמה סופי, רשאי הוא לצוות כי הספינה או האוירון יוערכו, וכי לאחר שתנתן התחייבות בהתאם לתקנה 5 מצו זה ישוחררו הספינה או האוירון ויימסרו לממשלה. מקום שניתנה פקודה למעצר ספינה או אוירון בהתאם לצו כח, רשאי פקיד הממשלה המתאים להגיש הודעה (נספח א׳, טופס מס׳ 54), כי הממשלה רוצה להחרימה(ו), ואח"כ ינתן למרשל כתב-הרשאה (נספח א׳, טופס מס׳ 55) המצוה אותו להעריך את הספינה או את האוירון. לאחר שתנתן התחייבות בהתאם לתקנה 5 מצו זה, ישוחררו הספינה או האוירון ויימסרו לממשלה. לא ידרשו למסור הודעה זו לצדדים לפני הגשתה, אולם פקיד הממשלה המתאים ימסור לצדדים העתקות הימנה בהקדם האפשרי לאחר מכן. מקום שבאיזה מקרה של לקיחה באנגריא לפי צו זה הוכיחו לשופט בשם הממשלה כי הספינה או האוירון נדרשים מיד לשירות הממשלה רשאי השופט לצוות לשחררם מיד ולמסרם לממשלה בלא הערכה. בכל מקרה של לקיחה באנגריא לפי הוראות צו זה, בין שנעשתה הערכה ובין שלא נעשתה הערכה, רשאי בית המשפט, לפי בקשת כל צד, לקבוע את הסכום שתשלם הממשלה תמורת שוים של הספינה או האוירון. בכל מקרה של לקיחה באנגריא לפי צו זה, יגיש פקיד הממשלה המתאים התחייבות בכתב כי שוים המוערך של הספינה או האוירון, או הסכום שנקבע לפי תקנה 4 מצו זה, ככל אשר יחייב הענין, ישולמו בשם הממשלה לבית המשפט באותו זמן או באותם זמנים שבית המשפט יכריז עליהם בצו כי הם או כל חלק מהם דרושים לשם תשלום ע"י בית המשפט. מקום שבכל מקרה של לקיחה באנגריא לפי צו זה הוכיחו לשופט בשם הממשלה כי הממשלה רוצה לקחת את הספינה או את האוירון באופן זמני באנגריא, רשאי בית המשפט ליתן במקום צו שחרור - צו בדבר מסירה זמנית של הספינה או האוירון לממשלה ובהתחשב עם האמור לעיל תחולנה הוראות צו זה על אותה לקיחה באנגריא: בתנאי כי במקרה החזרת הספינה או האוירון למשמרת בית-המשפט, רשאי בית המשפט ליתן אותו צו שיחשוב למתאים בדבר שחרור ההתחייבות שניתנה בשם הממשלה או בדבר הפחתת הסכום שהתחייב בזה לשלם, ככל אשר יחייב הענין; ובתנאי כי, מקום שהספינה או האוירון שנלקחו באנגריא כנ"ל כפופים להוראות צו כח, תקנה 1, בנוגע למעצר, הרי הסכום שיהיו רואין את הממשלה אחראית לו בקשר עם לקיחה באנגריא זו יהא סכום הנזק, לכשיש נזק, שסבלו הספינה או האוירון מחמת אותה מסירה זמנית כנ"ל. המשפט בקשר עם ספינה או אוירון שנלקחו באנגריא לפי צו זה יימשך למרות הלקיחה באנגריא. בכל מקרה של לקיחה באנגריא של ספינה או אוירון שלגבם לא הוגש משפט, רשאי כל אדם המעונין באותה ספינה או באותו אוירון, ובלבד שלא יהא ברצונו להגיש תביעה בדבר החזרה או דמי-נזק, לבקש בדרך הזמנה, ובלא להוציא כתב-בית-דין, כי ינתן צו שהסכום שישולם בנידון אותה ספינה או אותו אוירון ייקבע ע"י בית המשפט, ורשאי השופט לאחר שמיעת אותה הזמנה לצוות להעריך או לשום את הספינה או את האוירון או ליתן אותן הוראות אחרות בדבר קביעת הסכום שיחשבן למתאימות. אניה או אוירון שהובאו לתחומי השיפוט לשם קבלת פסק בענין מסירתם לאחר שחזרו ותפשו אותם מידי האויב, אלא שיש להחזירם לאחר תשלום דמי הצלה, הרי (פרט למותנה להלן) נוקטים בפעולות משפטיות נגדם ע"י כתב בית-דין ואם יצוה כך השופט - גם על יסוד כתבי טענות, באותה צורה ובאותו אופן הנוהגים לגבי כל אניות או אוירונים אחרים שנשבו כשלל. טופסים של כתב בית דין וכתב טענות בענין דמי הצלת שלל מובאים בנספח א׳, מס׳ 5 ומס׳ 13 (II ). (א) אניה או אוירון שחזרו ונתפשו מידי האויב ע"י אניה או אוירון צבאי השייכים לחיילות הממשלה או ע"י אנשים שאינם נמנים על חבר העובדים של אותה אניה או אותו אוירון ואשר אילו הובאו בתחומי השיפוט לשם החלטה בענין מסירתם היו צפויים להחזרה לבעליהם הקודמים לאחר תשלום דמי-הצלה, ובהסכמת המצילים הורשה לאניה או לאוירון להמשיך בנסיעתם או לצאת מרשותם של המצילים בדרך אחרת; או (ב) אניה או אוירון שנתפשו ע"י האויב ובאו עובדיהם וחזרו ותפשו אותם מידי האויב. הרי בכל מקרה משני המקרים האלה רשאים התופשים בחזרה לנקוט בפעולות משפטיות לשם גביית דמי הצלה המגיעים (אם מגיעים דמי הצלה), ואפשר להגיש את התביעה אם נגד חפץ (in rem ) ואם נגד אדם (in personam ). בתוך שנים עשר יום לאחר מסירת כתב בית-דין, על הבעלים להגיש הצהרה בשבועה ובה יפרט את שויו של הרכוש שהוא תובע או שטוענים עליו כי הוצל או יפרט בה הסכם שהושג בינו ובין התופשים בחזרה בענין שויו של הרכוש הזה. טופסי הצהרה בשבועה והסכם בענין שרי הרכוש מובאים בנספח א׳, מס׳ 56 ומס׳ 57. אם לא הוגשה כל תביעה ע"י בעלים או לא נרשמה כל הופעה, או לא הוגשה כל הצהרה בשבועה או לא הוגש כל הסכם בענין השוי, או אם אין דעתם של התופשים-בחזרה נוחה מן השוי המוזכר בהצהרה בשבועה, יוכל השופט עפ"י בקשת התופשים-בחזרה, להורות כי הרכוש יוערך ע"י המרשל או כי יעריכו את שויו באופן אחר. אם לא נרשמה הופעה, יכולים התופשים-בחזרה להעמיד את המשפט לבירור שלא בפני הצד השני, בתנאי שיגישו הצהרה בשבועה על דבר מסירת הכתב (נספח א׳, טופס 10); בכל המקרים האחרים יכולים התופשים-בחזרה, בכל עת שהיא לאחר שרשמו הופעה, לבקש כי ייקבע יום לבירור המשפט. אם בזמן שניתנו פקודה או צו הפוסקים לשלם את דמי הצלת השלל, נתונים האניה או האוירון במעצר, הרי מותר לבצע את הפקודה או הצו ע"י מכירת האניה או האוירון וע"י תשלום הסכום המגיע מתוך פדיון המכירה. כשאניה או אוירון הנתונים במעצר שוחררו על יסוד מתן ערובה, אפשר לבצע את הפקודה או הצו הקובעים את דמי הצלת השלל בדרכים אלה: (1) אם שולם כסף לבית המשפט - ע"י מתן צו לתשלום הכסף ע"י בית המשפט; (2) אם ניתנה ערבות - ע"י מתן צו לתשלום סכום הערבות ע"י הערב וכן ע"י פעולות הוצאה לפועל נגד הערב אם לא שלם את סכום הערבות. מקום שהפעולות המשפטיות שנקטו בהן בענין דמי הצלת שלל היו נגד אדם, הרי אפשר לבצע את הצו נגד הבעלים ולהוציא נגדו צו הוצאה לפועל. אם לא שלם את דמי ההצלה, רשאי השופט להורות כי יוצא כתב מעצר נגד האניה או האוירון בהגיעם לתחומי השיפוט של בית המשפט, ורשאי הוא לצוות למכור אותם ולשלם מתוך פדיון המכירה את דמי ההצלה שייקבעו. אם פסקו דמי הצלה לאנשים שאינם קצינים או עובדים באניות המלחמה או באוירונים הצבאיים השייכים לחיילות הממשלה בין שפסקו את דמי ההצלה להם בלבד או להם ביחד עם אותם הקצינים והעובדים, רשאי השופט ליתן צו המחלק את דמי ההצלה בין האנשים הנ"ל לבין עצמם או בין האנשים הנ"ל לבין אותם הקצינים והעובדים לפי אותן מכסות שהשופט ימצאן מתאימות. בתנאי ששום דבר האמור בזה אין לפרשו כאילו הוא מרשה חלוקת דמי הצלה בין אותם קצינים ועובדים או כאילו הוא פוגע בכל מנשר מאת הממשלה בענין חלוקת כספי שלל. טופסי פקודה בענין דמי הצלת שלל מובאים בנספח א׳, מס׳ 53 (יג) עד (יז). שום פקודה או צו לתשלום דמי הצלה למצילים לא יינתנו אלא אם כן נוכח השופט כי שום אדם אחר זולת המצילים הנ"ל אינו זכאי בשום חלק בדמי הצלה אלה. אניה שנתפסה ע"י משלחת-צבא יבשתית בגדר מובנו של סעיף 34 מחוק שלל מלחמה בים, 1864, או שנתפסה במשותף עם בן-ברית בגדר מובנו של סעיף 35 מאותו החוק, נוקטים נגדה בפעולות משפטיות ומטפלים בה ככל האפשר באותו אופן שנקבע לעיל לגבי כל אניה אחרת שנתפסה כשלל-מלחמה. כל אדם התובע חלק כתופס במשותף (ומכאן ולהלן יהא קרוי "המבקש") יכול לנהוג לפי המותנה להלן, בכל עת לאחר הגשת תביעה ביחס לאניה או לאוירון שהוא תובע בהם חלק: (1) על המבקש לקבל במשרד הרושם של בית המשפט כתב בית-דין (נספח א׳, טופס מס׳ 6) שבו הוא מגיש תביעה על תפיסה במשותף. (2) אם הוגשה התביעה לפני החרמת האניה או האוירון או כשהתביעה היא לדמי הצלת שלל והיא הוגשה לפני הפסק בענין זה, הרי בתוך ששה ימים מיום שהוציא את הכתב, חייב המבקש, פרט לאדמירל או לסגן אדמירל התובע חלק מכוח דרגתו, ליתן ערובה להנחת דעתו של בית המשפט כי יתרום חלק מן ההוצאות המשפטיות, התשלומים וההוצאות או דמי הנזק שישאו בהם התופסים הממשיים או שבית המשפט יפסוק נגדם על חשבון תפיסת האניה ומעצר השלל. בתוך עשרה ימים לאחר שניתנה ערובה כנ"ל, חייב המבקש להגיש למשרד הרישום של בית המשפט בקשה שבה יפרט את העובדות העיקריות שעליהן הוא מסתמך לביסוס תביעתו לחלק בשלל. (3) אם הוגשה התביעה לאחר החרמת האניה או האוירון אשר בשמם תובע המבקש חלק, או כשהתביעה היא לדמי הצלת שלל והיא הוגשה לאחר הפסק בענין זה, הרי לאחר שיותן לשופט טעם מספיק בהצהרה בשבועה מדוע לא הוגשה הבקשה לפני ההחרמה או הפסק ולאחר פרעון התשלום ומתן הערובה (כמותנה לעיל) ירשה השופט למסור את הכתב לצד שלזכותו הוחרמו האניה או האוירון (שייקרא להלן "המשיב") ואם התביעה היא לדמי הצלת שלל ירשה השופט למסור את הכתב לתופסים, שיצטרכו ליתן טעם מדוע אין להכריז את המבקש כתופס-במשותף לגבי אותה אניה או אותו אוירון. (4) אם הוגשה התביעה לאחר ההחרמה, חייב המבקש תוך עשרה ימים לאחר פרעון התשלום הנ"ל ונתינת הערובה הנ"ל, להגיש בקשה ובה יפרט את כל העובדות העיקריות שעליהן הוא מסתמך לשם ביסוס תביעתו כאמור לעיל, ולמסור אותה כאמור לעיל. (5) על המשיב להופיע בתשובה לכתב ע"י שירשום הופעה (נספח א׳, טופס מס׳ 8) במשרד הרישום בתוך המועד המוזכר בכתב. אם רוצה המשיב לחלוק על זכותו של המבקש בחלק, עליו להגיש את תשובתו. אם מודה המשיב בזכות המבקש בחלק, עליו להגיש את הודאתו למשרד הרישום. העתק מכל כתב טענות יימסר לצד שכנגד. טופסים של כתבי הטענות הנ"ל מובאים בנספח א׳, מס׳ 13 (III ). משהוגשה התשובה והתשובה לתשובה (אם יש כזאת), או משהוגשה ההודאה, מבררין את הבקשה בבית המשפט בתאריך מוקדם שיועיד הרושם, עפ"י בקשת אחד הצדדים ועל יסוד העדות שימצאנה השופט מתאימה. אם בתביעה שהוגשה נגד אניה או אוירון לשם החרמתם כשלל או בתביעה שהוגשה לשם קבלת דמי הצלת שלל, הוגשה גם תביעה של תפיסה במשותף לפני החרמת האניה או האוירון או לפני ההחלטה בענין דמי הצלת שלל, יכול השופט, בשעה שהוא מברר את התביעה העיקרית ולאחר החרמת האניה או האוירון כשלל חוקי לממשלה לפסוק בענין זכות המבקש בחלק כאמור לעיל. טופסי-פקודה לתפיסה במשותף מובאים בנספח א׳, טופס מס׳ 53 (יח) עד (כא). ההוצאות המשפטיות הכרוכות בבקשה, תוטלנה על המבקש או על המשיב או תשולמנה מתוך דמי מכירת האניה או האוירון אשר הוחרמו, הכל כפי שיצוה השופט. מלבד אם נתן השופט רשות מיוחדת לא יורשה שום צד לתבוע כתופס-במשותף חלק בשלל או בדמי הצלת שלל, אלא אם כן הגיש את תביעתו ורשם את בקשתו תוך ששה חדשים למן התאריך שבו פסק השופט כי צד אחר הוא בעל זכות באותו שלל או בדמי הצלת שלל. אדמירל או סגן-אדמירל התובע מכוח משרתו חלק בשלל או בדמי הצלת שלל, לא יגיש את תביעתו אלא לאחר ההחרמה, ואז עליו להגישה באותה צורה ובאותו אופן, וינקטו לגבי התביעה באותן הפעולות המשפטיות שנוקטין בהן במקרים שבהם תובעים תפיסה במשותף. בתנאי שלא יידרש מאותו אדמירל או סגן-אדמירל לשלם הוצאות משפט או ליתן ערובות לתשלום הוצאות משפט. אם הגיש צד אחד תביעה להחרמה או לדמי הצלת שלל ובא צד אחר וכופר בזכותו או בטובת ההנאה של הצד המגיש את התביעה והוא טוען כי בתור תופס יש לו הזכות היחידה או טובת ההנאה היחידה בשלל או בדמי הצלת השלל, מותר לנקוט בפעולות משפטיות לשם קביעת אותה זכות או טובת הנאה באותה הצורה שנקבעה כאן לגבי פעולות משפטיות שנוקטין בהן לשם קביעת הזכות וטובות ההנאה בתביעה של תפיסה-במשותף. בתנאי שהמבקש לא יהא נדרש לתת ערובה או לשלם הוצאות משפט לפני שנקט בפעולות המשפטיות כאמור אלא אם נצטוה בכך ע"י השופט וכי המשפט יתנהל על יסוד טענה של זכות יחידה או טובת הנאה יחידה כנ"ל במקום זכות במשותף או טובת הנאה במשותף וכי הבקשה תוגש תוך עשרה ימים לאחר הגשת התביעה ע"י המבקש במקום עשרה ימים לאחר מתן הערובה. כל בקשות אחרות לחלק בכספי שלל או בדמי הצלת שלל תוגשנה בדרך הצעה, מלבד אם צוה השופט אחרת. בתביעות לפרס שלל נוהגים כדלקמן: (1) אם הובאה האניה לתחומי השיפוט לשם מתן החלטה, הרי הבקשה למתן פקודה עפ"י סעיף 43 מחוק שלל המלחמה בים, 1864, תוגש בבית המשפט אם בשעת בירורה של התביעה העיקרית ואם לאח"כ בהקדם האפשרי. (2) אם הושמדה האניה או אם, לאחר שנתפסה, לא הובאה לתחומי השיפוט לשם מתן החלטה, הרי הבקשה למתן פקודה כנ"ל תוגש בדרך הצעה בבית המשפט. (3) לא פחות מארבעה ימים תמימים לפני הבקשה הנ"ל תשלח הודעה על אודותיה לפקיד הממשלה המתאים. (4) העדים המעידים לזכותה של הבקשה ייחקרו בפני השופט בבית המשפט ואפשר לגבות את עדותם בהצהרה בשבועה. (5) אם נותן השופט פקודה לטובת הבקשה ואין שום צדדים אחרים זולת המבקשים הראשונים התובעים חלק בפרס, יכול השופט, לאחר בירור הבקשה או, בתאריך מאוחר יותר, אם יראה צורך בכך, ליתן פקודה המכריזה על זכותם של המבקשים לקבל את פרס השלל והקובעת את סכום הפרס. אם יש אנשים אחרים התובעים חלק בפרס, רשאי השופט ליתן פקודה המכריזה כי הפרס מגיע והקובעת את סכום הפרס, ולהניח לזמן אחר את ההחלטה בשאלה למי מגיע הפרס. טופסי פקודה מובאים בנספח א׳, טופס מס׳ 53 (כה) עד (כח). (6) כל התביעות לקבלת חלק בפרס שלל כתופסים במשותף תהיינה ככל האפשר כפופות לפרוצדורה ולתקנות שנקבעו בזה לגבי תביעות לקבלת חלק בשלל כתופסים במשותף ומבררין אותן ופוסקין בהן באותו אופן. בשאלות הנוגעות לחלוקתם או השקעתם של כספי שלל, בין שהם דמי-מכירה של שלל, דמי הצלת שלל או פרס שלל המתחלקים עפ"י חוק הסוכנות הימית והחלוקה, 1864 או עפ"י חוק אחר, ובשאלות הנוגעות לשכרם של סוכני אניות עפ"י החוק הנ"ל, נוהגים כדלקמן: (1) כל בקשה לחלוקתו או להשקעתו של כסף כנ"ל תוגש בדרך הצעה. (2) לא ידונו בשום בקשה-בדרך-הצעה אלא אם כן מסר המבקש לכל הצדדים המעונינים, לרבות שר הביטחון (אם אין הוא בגדר מבקש) הודעה של ארבעה ימים מראש על בקשה זו, והכותרת של ההודעה הזאת תהא ככותרת המשפט אשר לזכותו זקפו את הכסף הנ"ל, או אשר בו פסקו לזקוף לזכותו את הכסף הנ"ל. (3) יכול השופט, אם ימצא לנכון, לצוות כי כל בקשה לחלוקה או להשקעה תובא לבירור על יסוד כתב טענות. (4) עדות לגבי בקשות כאלה תמסר בהצהרה בשבועה אלא שיכול השופט לצוות לחקור כל עד או לחקרו חקירה שכנגד. (5) אשר להערכת הוצאות משפט, תשלומים והוצאות אחרות של הקצינים והעובדים בכל אניה מאניות הממשלה או של כל סוכן אניות עפ"י סעיף 13 מחוק הסוכנות הימית והחלוקה, 1864, נוקטים באותה פרוצדורה שנקבעה לעיל לשם הערכת הוצאות משפטיות. (6) אם נתעוררו בין סוכני אניות חילוקי דעות בגדר מובנו של סעיף 20 מחוק הסוכנות הימית והחלוקה, 1864, בנוגע לחלוקת האחוזים, יכול כל סוכן להוציא הזמנת בית-דין לפי שם התביעה שבה מעוררים את השאלה, ובה ידרוש מכל האנשים האחרים הנוגעים בדבר להראות טעם מדוע לא יובא הענין לפני הרושם, ועל יסוד הזמנה כזאת ולאחר שהובאה הוכחה כי ההזמנה נמסרה כהלכה לאותם האנשים, אפשר ליתן צו המעביר את הענין אל הרושם. משיגיש הרושם דין וחשבון יכול כל צד להגיש התנגדות על כך. צו יז יחול, ככל האפשר, על דיונים המועברים על פי צו זה. כל כתב-מעצר, כתב-שחרור, כתב-הרשאה וכל תעודה אחרת שצריך להוציאם לפועל ע"י כל פקיד מבית המשפט, או ע"י ממונה הפועל ברשות בית המשפט, יש להכינם במשרד הרישום ולהוציאם בחותמת בית המשפט. חותמת בית המשפט שתשמש לצרכי תקנות אלה, תהא עשויה לפי ההוראות שיתן הנשיא מזמן לזמן. כל תעודה הניתנת בחותמת בית המשפט תשא עליה את תאריך החיתום ורואין אותה כאילו ניתנה בתאריך חיתומה. כל תעודה הטעונה הוצאה לפועל ע"י המרשל, צריך הצד שדרש את נתינתה להניחה אצל המרשל בצרוף הוראות בכתב להוצאתה לפועל. פרט לצו מסירה לדין - הרי לשם מסירתו התקינה של צו, אין צורך להראות את המקור אם מראים העתק עשוי במשרד. כל המודעות, כתבי הטענות, הזמנות בית הדין, הצוויים ושאר המסמכים, מו"מ משפטי והודעות כתובות שלגביהם אין צורך במסירה אישית, תהא מסירתם מסירה מספקת אם ימסרום בשעות הקבועות ובמקום הרשום בכתובת למסירת הודעות של האדם שצריך למסור לו את הנ"ל, לידי אדם הגר במקום ההוא או שייך לשם. השעות הקבועות הן אותן השעות שתקבענה ע"י הנשיא בצו כללי שהעתק ממנו יודבק במקום בולט בבית המשפט או במשרד הרישום. אם לא נרשמה הודעה ע"י איזה צד, או כשצד אחד לא מסר כתובת למסירת הודעות, הרי כל ההודעות, כתבי הטענות, הזמנות בית הדין, צוויים ושאר מסמכים, מו"מ משפטי והודעות כתובות שלגביהם אין צורך במסירה אישית, תהא מסירתם מסירה אם יגישום למשרד הרישום. כל הצוויים (פרט למקרים שביחס אליהם נקבעו הוראות אחרות בתקנות אלה) שאי-הציות להם גורר עמו מסירת צד לדין, טעונים מסירה אישית. מקום שתקנות אלה או כל חוק אחר מחייבים מסירה אישית של כל צו, הודעה, כתב-טענות, הזמנת בית-דין או כל מסמך אחר, מו"מ משפטי, או הודעה כתובה, מבצעין את המסירה מתוך שיראו את המסמך לצד המקבל את המסירה ומתוך שיניחו אצלו העתקה הימנו. מקום שתקנות אלה או כל חוק אחר מחייבים מסירה אישית של הודעה, כתב-טענות, הזמנת בית-דין, צו או כל מסמך אחר, מו"מ משפטי או הודעה כתובה, ונתברר לשופט כי האיש שצריך למסרם נתון לפסלות משפטית או שאי אפשר לבצע מיד מסירה אישית, יכול השופט לצוות איזה הוא האדם האחר ומהו האופן האחר למסירתם, או יכול הוא לצוות להודיע במכתב או לפרסם הודעה בעתון או לעשות כל פעולה אחרת במקום המסירה. מסירת כל כתב מעצר או כל מסמך אחר על ידי המרשל תאומת על ידי תעודה בחתימתו. טופס תעודת מסירה מובא בנספח א׳, טופס מס׳ 58. יכול השופט לצוות כי כל הזמנת בית-דין, צו, הודעה, או כל מסמך אחר יימסרו לכל צד או אדם בארץ נכריה, והפרוצדורה שנקבעה בצו ב, תקנות 16 עד 19 ועד בכלל, ביחס למסירת הודעה על כתב בית-דין, תהא נוהגת לגבי מסירת הזמנת בית-דין, צו, הודעה, או כל מסמך אחר שניתנה הוראה למסרם כנ"ל. כל הודעה ממשרד הרישום, אפשר להניחה במקום הרשום בכתובת למסירת הודעות של הצד שביחס אליו חייבים במסירת ההודעה או לשלחה לשם ע"י הדואר; והזמן שבו היתה נמסרת ההודעה בדרך הרגילה אילו נשלחה ע"י הדואר ייחשב כזמן מסירת ההודעה. מגישים מסמכים ע"י שמניחים אותם במשרד הרישום, בצירוף פרוטוקול המפרט את טיב המסמך ואת תאריך הגשתו. טופס הפרוטוקול להגשת מסמכים מובא בנספח א׳, מס׳ 59. אפשר לצרף לפרוטוקול אחד כמה וכמה מסמכים השייכים לאותה תביעה. פרט לאותם המקרים שבהם נקבע אחרת בתקנות אלה, הרי לפני שמגישים כל מסמך, פרט להצהרות-בשבועה בענין מסמכי אניה, מסמכי אוירון, שטרי ערבות, מסמכים המתקבלים ממשרד הרישום ופרטוקולים, מוסרים או שולחים העתקה ממנו לצד שכנגד, אם יש צד שכנגד, ושום מסמך, פרט לאמור לעיל, לא יוגש בלא שירשמו עליו תעודת אישור חתומה על ידי הצד המגיש אותו, האומרת כי העתקה ממנו נמסרה או נשלחה כנ"ל לצד שכנגד, אם יש צד שכנגד. בכל הענינים הנוגעים למועד עשייתו של כל מעשה או נקיטתה של כל פעולה נוהגים לפי הפרוצדורדה הרגילה ביחס לקביעת מועד, הנוהגת מזמן לזמן בבית המשפט הגבוה, ואילו אם הענין נוגע לכל בית-משפט אחר, נוהגים לפי הפרוצדורה הרגילה ביחס למועד הנוהגת באותו בית-משפט כשהוא משמש בשיפוטו הרגיל. עפ"י בקשתו של אחד הצדדים יכול השופט להאריך או לקצר, בתנאים שיישרו בעיניו, את המועד שנקבע בתקנות או בטופסים אלה או בכל צו שניתן על פיהם, לשם עשייתו של כל מעשה או לשם נקיטתה של כל פעולה, ויכול השופט ליתן צו להארכת המועד כנ"ל, ואפילו אם הוגשה הבקשה לכך לאחר תום המועד שנקבע. לשם מילוי כל תפקיד מתפקידיו יכול המרשל למנות או להעסיק אנשים מוסמכים כממלאי-מקומו. על המרשל לחתום את כל המסמכים היוצאים מבית המשפט והערוכים אליו, ועליו לנהל רשימות על אודותיהם. אם בכל מקום בתחומי השיפוט שנמצאים בו אניה או אוירון כשלל, לא נתמנה שם אדם או לא העסיקו שם אדם כממלא-מקומו של המרשל, נוהגים לפי ההוראות דלקמן לצרכי הוצאתם לפועל ומסירתם של צוויי-מעצר ושאר מסמכים, לצרכי שמירת השלל ולשם כל מטרות אחרות שיורה הנשיא - (א) אם זוהי תביעה הנוגעת לאניה, רואין את פקיד המכס הראשי שבאותו מקום, ואילו (ב) אם זוהי תביעה הנוגעת לאוירון, רואין את האדם שימונה ע"י הנשיא - כממלא-מקומו של המרשל, ולצורך המטרות האלה יהיו רואין אותו כפקיד בית המשפט. אפשר למנות או להעסיק אנשים כממלאי מקומו של המרשל לשם המטרות הנזכרות בתקנה 3 בנמליו של כל בן ברית של מדינת ישראל במלחמה, או לשם מסירת כל מסמך משפטי מחוץ לתחומי השיפוט. משרד הרישום ומשרד המרשל יהיו פתוחים להנהלת עניני שלל בכל אותם הזמנים שהם פתוחים להנהלת עניני בית המשפט כשהוא משמש בשיפוטו הרגיל. בתנאי שיכול הרושם לקבוע סידורים להוצאת כל מסמך משפטי בכל המקרים הדחופים בזמנים שהמשרדים סגורים. יש לנהל במשרד הרישום פנקס שייקרא פנקס הפרוטוקולים ובו יש לרשום לפי סדר התאריכים ומתחת לשמה של כל תביעה ובעמוד המסומן במספר התביעה, זכרון-דברים על הגשת התביעה, על כל ההופעות שנרשמו, על כל המסמכים שהוצאו או הוגשו, על כל העדים שנחקרו ועל כל הפעולות שנעשו, וכן יש לרשום בו, לפי הסדר הנ"ל ובפרוטרוט, את כל הצוויים והפקודות של בית המשפט, שניתנו ע"י השופט, ע"י הרושם או בהסכמת הצדדים לתביעה. טופס הפרוטוקול של חקירת עדים מובא בנספח א׳, מס׳ 60. העתקה מכל צו או פקודה שאושרה ע"י הרושם כנכונה, רואין אותה לכל דבר כהעתקה נכונה של אותו צו או אותה פקודה. יש לנהל במשרד הרישום פנקס אזהרות לצוויי מעצר, פנקס אזהרות נגד צוויי שחרור ופנקס אזהרות נגד תשלום ובפנקסים אלה יירשמו כל האזהרות האלה וסילוקן. מקום שנלקח או נתפס רכוש כשלל והוא נמכר עפ"י פקודה או צו של בית המשפט, הרי כל מי שנמכר לו הרכוש יכול, תוך חודש ימים מתאריך מכירתו או החרמתו של הרכוש, הכל לפי התאריך האחרון יותר, ואחר שמסר הודעה לפקיד הממשלה המתאים, לפנות אל השופט בבקשה להוציא צו כי תנתן תעודת החרמה ומכירה או תעודת מכירה בלבד, ומשהוגשה בקשה כזאת יצוה השופט, מלבד אם הובא טעם מספיק שלא לעשות כן, כי תנתן תעודה כנ"ל, וזו תנתן באחד הטפסים שבנספח א' מס' 61, 62, 63 ו–64. אם ניתנה תעודה כזאת לגבי אניה, יהא המבקש זכאי לכך שתירשם תעודה כיוצא בזו על גבי שטר המכר שלפיו נמכרה לו האניה, כשהוא מראה את שטר המכר לרושם. אם ניתנה תעודה כזאת לגבי אוירון או לגבי סחורה או לגבי מטען, יהא המבקש זכאי לכך שתרשם תעודה כיוצא בזו על גבי החוזה או אגרת המכירה שלפיהם נמכרו לו האוירון, הסחורה או המטען, כשהוא מראה לרושם את החוזה או את אגרת המכירה. מקום שנלקח או נתפס רכוש כשלל והוחזר לבעליו על פי צו או פקודה של בית המשפט, יכול בעל הרכוש, תוך חודש ימים מתאריך הצו או הפקודה ולאחר שמסר הודעה לפקיד הממשלה המתאים, לפנות אל השופט בבקשה להוציא צו כי תנתן תעודת החזרה, ומלבד אם הובא טעם מספיק שלא לעשות כן, על השופט לצוות כי תנתן תעודת החזרה באחד הטפסים שבנספח א' מס' 65 או 66. יש להשתמש בטפסים שבנספח א׳ באותם שנויי גירסא שתחייבנה המסיבות. (א) המסים שייגבו ע"י בית-משפט ופקידיו בעניני שלל המתבררים בבית המשפט המורשה לשמש בשיפוט בעניני שלל, יהיו אותם המסים הקבועים בנספח ב׳ או מסים דומים להם ככל האפשר, כפי שירשה המטבע הנוהג במקום שבו נמצא אותו בית-משפט. המסים הנ"ל, פרט למסים מס׳ 46 ו-49 (שישולמו ע"י העברה מפדיון המכירה בבית המשפט לחשבון המסים המוטלים על המשפט), ייגבו באמצעות בולים. הבולים יהיו דומים בטיבם ובתבניתם לבולים המשמשים לגביית מסים המוטלים על אותם הפרטים או על פרטים כיוצא בהם שבמהלך עניניו הרגילים של אותו בית-משפט ואף הדבקתם וביטולם יהיו דומים להדבקתם וביטולם של הבולים הנ"ל. (ב) המסים שייגבו בעניני שלל בבית-משפט, שהוא בית-משפט לימאות בגדר מובנו של חוק בתי המשפט המושבתיים לעניני אדמירליות, 1890, והמורשה לשמש בשיפוט בעניני שלל, יודבקו, ייגבו וישמשו באופן שנקבע בסעיף 3(4) של חוק בתי המשפט לשלל מלחמה, 1894, זאת אומרת באותו אופן שגובין את המסים הנובעים מעניני האדמירליות של אותו בית משפט עפ"י חוק בתי המשפט המושבתיים לעניני אדמירליות, 1890. שום מסמך לא יוגש ושום מסמך משפטי לא יוצא ושום פקודה או צו לא ינתנו ושום פעולה לא תעשה ע"י בית המשפט או ע"י הרושם עד שלא שולמו למשרד הרישום המסים המגיעים והנפרעים בעד ההגשה, ההוצאה, הפקודה, הצו או הפעולה הנ"ל, חוץ אם יצוה השופט אחרת. ההוצאות המשפטיות, התשלומים ושאר הוצאות שיפסקו לעורכי הדין הטוענים בבית המשפט בעניני שלל יהיו אלה שפורטו בנספח ג׳ או דומים להם ככל האפשר עד כמה שירשה המטבע הנוהג במקום שבו נמצא בית המשפט, ויוגדלו באותה מכסה הקבועה לאותה שעה בצו סה, תקנה 10, (ב) מתקנות בית המשפט העליון, 1883 או בכל תקנה המתקנת את הנ"ל, כמכסה שבה יוגדל הסך הכולל של כל המסים הקבועים באותו צו. בצו זה יהיו למונחים הבאים הפירושים דלקמן מלבד אם ענין הכתוב יחייב פירוש אחר: בקשות לבית המשפט לקבלת ערעור בתורת זכות או למתן רשות לערער, הרי אם לא הוגשו בשעה שמסר בית המשפט את פסק הדין שמערערין עליו, תוגשנה בדרך הצעה תוך שבעה ימים מתאריך פסק הדין הנ"ל, ועל המבקש ליתן לצד שכנגד הודעה על הבקשה שברצונו להגיש. בית המשפט לא יקבל ערעור ולא יתן רשות לערער אלא בתנאים אלה: (א) כי יתן המערער, תוך מועד שייקבע על ידי בית המשפט, אם יידרש בכך, ערובה מספקת להנחת דעת בית המשפט, כי הערעור יימשך כדין וכי ישלם את כל ההוצאות המשפטיות שיגיעו למשיב במקרה אם יידחה הערעור על שלא המשיך בו כראוי או במקרה אם יצוה בית המשפט העליון את המערער לשלם את הוצאות-המשפט שהוציא המשיב על הערעור; וכן (ב) באותם התנאים שימצא בית המשפט לראוי להטילם, מתוך התחשבות בכל מסיבות המשפט, בענין הזמן או הזמנים שבהם יהא על המערער לנקוט בפעולות הדרושות לשם ביצוע הכנת התיק ושליחתו לבית המשפט העליון. כשבית המשפט מקבל את הערעור או נותן רשות לערער תהא לו הסמכות להורות כי פסק הדין הנ"ל יוצא לפועל או כי הוצאתו לפועל תדחה עד לגמר בירורו של הערעור, ומקום שהורה בית המשפט כי פסק הדין יוצא לפועל, הרי לפני הוצאתו לפועל חייב האיש שלזכותו ניתן פסק הדין ליתן ערובה מספקת להנחת דעת בית המשפט כי ימלא כראוי כל צו שבית המשפט העליון ימצא לראוי לתתו בענין זה. מיד לכשנתקבל ערעור, אם על פי צו בית המשפט או עפ"י צו בית המשפט העליון הנותן רשות מיוחדת לערער, חייב המערער לנקוט ללא דיחוי בכל פעולות הדרושות לשם הכנת התיק מיד. הכנת התיק תהא נתונה לפיקוח בית המשפט ויכולים הצדדים להגיש לבית המשפט כל שאלה השנויה במחלוקת שנתעוררה בקשר עם כך. גם הרושם וגם הצדדים חייבים להשתדל שלא לכלול בתיק את כל אותם המסמכים (ובפרט מסמכים פורמליים גרידא) שאין להם שייכות לנושא הערעור ובכלל לצמצם ככל האפשר את עביו של התיק. תיקי ערעורים לבית המשפט העליון יודפסו בצורה הקרויה "חצי קוארטו". מספר השורות בכל עמוד יהא ארבעים ושבעה או בקירוב כך וכל שורה עשירית תסומן במספרה בשולי העמוד. אם מתעוררים מתוך ענין אחד שני ערעורים או יותר משנים יכול בית המשפט לצוות לאחד את הערעורים. יכול מערער, בכל עת שהיא לפני שהועבר התיק לבית המשפט העליון לחזור בו מערעורו באותם התנאים שיקבע בית המשפט בענין הוצאות המשפט ובענינים אחרים. אם לא גילה המערער זריזות מספקת בהגשת ערעורו לפני העברת התיק לבית המשפט העליון יכול בית המשפט, עפ"י בקשת המשיב, לדחות את הערעור או ליתן את הצו שימצא לנכון בענין הוצאות המשפט או בענינים אחרים. אם בכל זמן שהוא לפני בירור הערעור חל פגם בתיק בגלל מותו או שנוי מעמדו של אחד הצדדים לערעור, הרי על פי בקשת כל אדם הנוגע בדבר חייב בית המשפט ליתן תעודה האומרת מיהו האיש הראוי, לדעת בית המשפט, לבוא בתיק במקום הצד שמת, או שחל שנוי במעמדו, או נוסף לאותו צד. אם צוה בית המשפט העליון את אחד הצדדים לשלם את הוצאות המשפט של ערעור שנתחייב בהן בבית המשפט של מטה, הרי על הפקיד המתאים של בית המשפט להעריך את ההוצאות האלה בהתאם לצו יט, תקנה 2. על בית המשפט לבצע כל צו או פסק-דין של בית המשפט העליון כדרך שהוא מבצע צו או פסק-דין של בית המשפט. מערער שערעורו נתקבל יגיש את ערעורו בהתאם לתקנות המסדירות באותה שעה את הנוהג הכללי והפרוצדורה הכללית בערעורים לפני בית המשפט העליון במדה שאותן תקנות חלות לגבי ערעורו. בכל המקרים שלא נקבעו להם הוראות בתקנות אלה נוהגים לפי הנוהג המקובל בבית המשפט העליון במשפטי שלל מלחמה, או לפי כל נוהג אחר שיורה הנשיא. תקנות אלה תקראנה "תקנות בית-דין בעניני שלל מלחמה, 1939". נספח א': טופסים7 נספח ב': מסים שעל בית המשפט ופקידיו לגבותם בעניני שלל מלחמה8 נספח ג': תשלומים שיוטלו ע"י עורכי דין וישולמו לעורכי דין במשפטי שלל מלחמה בבית המשפט9 |