חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), התשנ"ה-1995, מסמיך את שרת התחבורה, בהסכמת שר האוצר, לקבוע דרכים להמצאת הודעות על חיובים ומועדים לתשלומם, וכן להתקין תקנות לביצועו. מטרת התיקון המוצע היא לקבוע דרך להמצאה דיגיטלית של חשבונות בכביש 6 – חוצה צפון (להלן: "הכביש") לחייב רגיל (להלן: "נוסע מזדמן").
כיום, הדין הקיים מחייב את בעל הזיכיון לשלוח את החשבון לנוסע המזדמן באמצעות דואר בלבד, ואינו מאפשר שליחה באמצעים דיגיטליים, על אף שהם ידועים כפשוטים, נגישים, נוחים ואמינים, והשימוש בהם בשנים האחרונות הולך ונעשה נפוץ, במיוחד בכל הנוגע לקבלת הודעות תשלום (הן בקרב גופים פרטיים והן בקרב גופים ממשלתיים). כפועל יוצא, נוסעים מזדמנים רבים טוענים כי חשבון הנשלח אליהם באמצעות הדואר אינו מגיע ליעדו, דבר שעלול להיגרם, בין היתר, מכתובת לא מעודכנת ברשות הרישוי, אובדן הדואר, מסירה לתיבה לא נכונה וכיו"ב. כתוצאה מכך, רבים מהם מתוודעים לחוב בחלוף זמן רב, כאשר אז נלוות לו חבויות נוספות לפי דין בסך מאות רבות ואף אלפי שקלים (לרבות מגבלות נוספות בשל סנקציות הנובעות מהליכי גביה בתיקים המגיעים להוצאה לפועל), ונגרמת להם אי-נעימות רבה.
התיקון המוצע, במשולב עם תיקון מקביל המקודם לתקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (אכיפת תשלומים) (יקנעם סומך), התשנ"ט-1999, נועד לאפשר לנוסעים מזדמנים לקבל חשבונות באמצעים דיגיטליים ביעילות ובנוחות, תוך יצירת מנגנון של חזקת המצאה המשקפת במידת הסתברות ראויה את הגעת החשבון בפועל למענם הדיגיטלי, ומבלי להשפיע על ההסדר הקיים הנוגע לחייבים רשומים שיש להם "הסכם". ההסדר המוצע מבוסס על העקרונות שנקבעו בחוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים, התשע"ח-2018, ומשלב מנגנונים המאזנים בין שתי תכליות אלו, ובעיקרם: ההמצאה הדיגיטלית תתאפשר רק בכפוף להסכמה מראש של החייב (באמצעות הסכם המצאה דיגיטלית עבור חייב רגיל); המען הדיגיטלי שנמסר בהסכם המצאה דיגיטלית יעבור הליך אימות על ידי הזכיין; המצאה דיגיטלית השקולה לדואר רשום תהיה כפופה לדרישות מחמירות יותר, כגון קבלת חיווי על הצגת החשבון בפני החייב, להבדיל מאי-חיווי על כשל; ככל שלא מתקיימת, החשבון יישלח פעם נוספת, ובמקרה הצורך גם בפעם שלישית לשני מענים דיגיטליים (אם נמסרו); ככל שגם בשליחות החוזרות לא קמה חזקת המצאה, החשבון יישלח באמצעי הדואר בהתאם לדין הקיים.
כמו כן, במסגרת התיקון המוצע, סכום דמי הגבייה שישלם חייב רגיל, על אף היותו בעל הסכם המצאה דיגיטלית, יהיה כשל חייב רגיל.
לצד התיקון המוצע הנ"ל, מקודמים במקביל תיקונים דומים לעניין הקטע המרכזי בכביש 6: תקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (אכיפת תשלומים), תשנ"ט-1999 ותקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (סכומי דמי הגביה), תשנ"ט-1999.
טיוטת תקנות מטעם משרד התחבורה והבטיחות בדרכים:
|
|
|
בתוקף סמכותי[1] לפי סעיף 12(ב)(1) ו- 16 לחוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), תשנ"ה-[2]1995 (להלן - החוק), בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, ולענין תקנה 3 - לפי סעיף 24 לחוק עקרונות האסדרה, התשפ"ב–[3]2021 (להלן – חוק עקרונות האסדרה), אני מתקינה תקנות אלה: |
||||
|
|
|
|
||||
|
1. ב |
בתקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (סכומי דמי הגבייה) (יקנעם סומך), תשע"ג-2013[4] (להלן – התקנות העיקריות), בתקנה 1 – |
|||||
|
|
|
(1) אחרי ההגדרה "החייב בתשלום", יבוא: ""הסכם המצאה דיגיטלית" – הסכם בכתב, בנוסח שאישרה הרשות הממונה והכולל פרטים מזהים, בין בעל הזיכיון לבין חייב רגיל, לפיו בעל הזיכיון ימציא חשבון למען דיגיטלי שמסר לו חייב רגיל, שהוא ביצע בעניינו הליך אימות;". |
||||
|
|
|
(2) אחרי ההגדרה "חייב רשום", יבוא: ""מען דיגיטלי" – כתובת דואר אלקטרוני, מספר טלפון לקבלת מסרונים (SMS) או אמצעי תקשורת מקוון אחר שאישרה הרשות הממונה; "פרטים מזהים" - פרטים הכוללים שם פרטי ושם משפחה, מספר זהות של בעל הרכב, סוג הרכב, מספר רישוי של הרכב ומען דיגיטלי של בעל הרכב.". |
||||
|
2. |
אחרי תקנה 3 לתקנות העיקריות יבוא: |
|||||
|
|
|
"חייב בתשלום שמסר פרטים מזהים שגויים |
3א. |
מסר חייב רגיל פרטים מזהים בהסכם המצאה דיגיטלית, ונתברר כי פרט מהפרטים שמסר אינו נכון, שלם או מדויק – יראו אותו כחייב רגיל ללא הסכם המצאה דיגיטלית."
|
||
|
בחינה ראשונה לפי חוק עקרונות האסדרה |
3. |
בחינה תקופתית ראשונה של תקנות אלה לפי סעיף 24 לחוק עקרונות האסדרה, התשפ"ב-2021, תתבצע בתום 10 שנים ממועד כניסתן לתוקף. |
||||
___ ב________ התשפ"ה
____________ 2025
(
(חמ ___3-2914-ת1)
__________________
מירי רגב
שרת התחבורה והבטיחות בדרכים
רקע
הכביש לגביו מותקנות התקנות הוא "כביש אגרה חכם" הפועל במתכונת של free-flow tolling, במובן זה שהתשלום עבורו לא מתבצע בתחנות גבייה פיזיות. כל נוסע בכביש רשאי לבחור אם להירשם כמנוי ולתת את פרטי זיהויו ופרטים לחיובו בתשלום (לרבות בדרך של קבלת דואר אלקטרוני), או אם לנסוע כנוסע מזדמן (כ"חייב רגיל"). הליך הגבייה של הנוסע המזדמן מתבצע באמצעות זיהוי לוחית הרישוי של הרכב ופענוחה; איתור הנוסע נעשה באמצעות "שאילתה" לרשות הרישוי במשרד התחבורה; ולבסוף חיובו באמצעות שליחת החשבוניות לכתובת שאותרה.
כיום, הדין הקיים מחייב את בעל הזיכיון לשלוח את החשבון לנוסע המזדמן באמצעות דואר בלבד, ואינו מאפשר שליחה באמצעים דיגיטליים, על אף שהם ידועים כפשוטים, נגישים, נוחים ואמינים, והשימוש בהם בשנים האחרונות הולך ונעשה נפוץ, במיוחד בכל הנוגע לקבלת הודעות תשלום (הן בקרב גופים פרטיים והן בקרב גופים ממשלתיים). כפועל יוצא, נוסעים מזדמנים רבים טוענים כי חשבון הנשלח אליהם באמצעות הדואר אינו מגיע ליעדו, דבר שעלול להיגרם, בין היתר, מכתובת לא מעודכנת ברשות הרישוי, אובדן הדואר, מסירה לתיבה לא נכונה וכיו"ב. כתוצאה מכך, רבים מהם מתוודעים לחוב בחלוף זמן רב, כאשר אז נלוות לו חבויות נוספות לפי דין בסך מאות רבות ואף אלפי שקלים (לרבות מגבלות נוספות בשל סנקציות הנובעות מהליכי גביה בתיקים המגיעים להוצאה לפועל), ונגרמת להם אי-נעימות רבה.
התיקון המוצע, במשולב עם תיקון מקביל המקודם לתקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (אכיפת תשלומים) (יקנעם סומך), התשנ"ט-1999, נועד לאפשר לנוסעים מזדמנים לקבל חשבונות באמצעים דיגיטליים ביעילות ובנוחות, תוך יצירת מנגנון של חזקת המצאה המשקפת במידת הסתברות ראויה את הגעת החשבון בפועל למענם הדיגיטלי, ומבלי להשפיע על ההסדר הקיים הנוגע לחייבים רשומים שיש להם "הסכם". ההסדר המוצע מבוסס על העקרונות שנקבעו בחוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים, התשע"ח-2018, ומשלב מנגנונים המאזנים בין שתי תכליות אלו, ובעיקרם: ההמצאה הדיגיטלית תתאפשר רק בכפוף להסכמה מראש של החייב (באמצעות הסכם המצאה דיגיטלית עבור חייב רגיל); המען הדיגיטלי שנמסר בהסכם המצאה דיגיטלית יעבור הליך אימות על ידי הזכיין; המצאה דיגיטלית השקולה לדואר רשום תהיה כפופה לדרישות מחמירות יותר, כגון קבלת חיווי על הצגת החשבון בפני החייב, להבדיל מאי-חיווי על כשל; ככל שלא מתקיימת, החשבון יישלח פעם נוספת, ובמקרה הצורך גם בפעם שלישית לשני מענים דיגיטליים (אם נמסרו); ככל שגם בשליחות החוזרות לא קמה חזקת המצאה, החשבון יישלח באמצעי הדואר בהתאם לדין הקיים.
להלן התייחסות פרטנית לתקנות:
תקנה 1 (הגדרות)
הואיל והכניסה לכביש אינה מחייבת לבצע קודם לכן הליך של רישום כמנוי, הזדהות, תשלום או מסירת פרטים לחיוב, הנוסע המזדמן תלוי בכך שהחשבון אכן יתקבל אצלו על מנת שיוכל לשלמו.
לנוכח האמור מוצע לקבוע כי תינתן האפשרות לחתום על "הסכם המצאה דיגיטלית", שיהיה בכתב ובנוסח שאישרה הרשות הממונה, במסגרתו ימסור את פרטיו המזהים, לרבות מענו הדיגיטלי ובכך יהפוך לחייב רגיל בעל הסכם המצאה דיגיטלית. ההגדרה מגשימה את "עיקרון הבחירה" וקובעת שהחשבון יומצא למען דיגיטלי רק אם החייב בחר בכך.
הפרטים שימסור החייב ישמשו את בעל הזיכיון באופן קבוע ולא רק לנסיעה מסוימת אחת. בעשותו כן, ייבדל מהחייב הרשום בכך שלא יהיו בידי הזכיין פרטים לשם חיוב באשראי, הוראת קבע או פיקדון, אלא הסכמה להמצאה דיגיטלית.
עוד מוצע כי בעל הזיכיון יבצע הליך אימות בעניין המען הדיגיטלי, על מנת למנוע המצאה לכתובת שגויה.
מוצע לקבוע ולהגדיר כי "מען דיגיטלי" יהיה, כברירת מחדל, כתובת דואר אלקטרוני או מספר טלפון לקבלת מסרונים (SMS), שכן אלו האמצעים הידועים כנפוצים ואמינים. לצד זאת, על מנת לאפשר גמישות בהתאם להתפתחויות הטכנולוגיות, מוצע כי מען דיגיטלי יכול שיהיה גם אמצעי תקשורת מקוון אחר שאישרה הרשות הממונה, במסגרת תפקידה כגוף המפקח על פעולות בעל הזיכיון.
"פרטים מזהים"
מוצע להוסיף הגדרת "פרטים מזהים", הכוללים שם פרטי ושם משפחה, מספר זהות של בעל הרכב, סוג הרכב, מספר רישוי של הרכב ומען דיגיטלי של בעל הרכב, אשר נדרש שיהיו מדויקים ונכונים, על-מנת שיחול ההסדר של המצאה דיגיטלית.
תקנה 2 (חייב בתשלום שמסר פרטים מזהים שגויים)
מוצע לקבוע כי ככל שחייב רגיל בעל הסכם המצאה דיגיטלית מסר פרט מזהה שאינו נכון, שלם או מדויק (לרבות מען דיגיטלי שגוי), הרי שניתן יהיה "להשיב את הגלגל לאחור" ולהמציא לו את החשבון באמצעי הדואר הקבועים בדין כאילו היה חייב רגיל ללא הסכם המצאה דיגיטלית.
תקנה 3 (בחינה ראשונה לפי חוק עקרונות האסדרה)
מוצע לקבוע כי בחינה תקופתית ראשונה של התקנות תתבצע בתום 10 שנים ממועד כניסתן לתוקף, זאת בהתאם לנדרש על פי הוראות סעיף 24 לחוק עקרונות האסדרה, התשפ"ב-2021.