חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), התשנ"ה-1995, מסמיך את שרת התחבורה, בהסכמת שר האוצר, לקבוע דרכים להמצאת הודעות על חיובים ומועדים לתשלומם, וכן להתקין תקנות לביצועו. מטרת התיקון המוצע היא לקבוע דרך להמצאה דיגיטלית של חשבונות בקטע המרכזי בכביש 6 (להלן: "הכביש") לחייב רגיל ולחייב חד-פעמי (להלן: "נוסעים מזדמנים").
כיום, הדין הקיים מחייב את בעל הזיכיון לשלוח את החשבון לנוסע המזדמן באמצעות דואר בלבד, ואינו מאפשר שליחה באמצעים דיגיטליים, על אף שהם ידועים כפשוטים, נגישים, נוחים ואמינים, והשימוש בהם בשנים האחרונות הולך ונעשה נפוץ, במיוחד בכל הנוגע לקבלת הודעות תשלום (הן בקרב גופים פרטיים והן בקרב גופים ממשלתיים). כפועל יוצא, נוסעים מזדמנים רבים טוענים כי חשבון הנשלח אליהם באמצעות הדואר אינו מגיע ליעדו, דבר שעלול להיגרם, בין היתר, מכתובת לא מעודכנת ברשות הרישוי, אובדן הדואר, מסירה לתיבה לא נכונה וכיו"ב. כתוצאה מכך, רבים מהם מתוודעים לחוב בחלוף זמן רב, כאשר אז נלוות לו חבויות נוספות לפי דין בסך מאות רבות ואף אלפי שקלים (לרבות מגבלות נוספות בשל סנקציות הנובעות מהליכי גביה בתיקים המגיעים להוצאה לפועל), ונגרמת להם אי-נעימות רבה.
התיקון המוצע במשולב עם תיקון מקביל המקודם לתקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (אכיפת תשלומים), התשנ"ט-1999, נועד לאפשר לנוסעים מזדמנים לקבל חשבונות באמצעים דיגיטליים ביעילות ובנוחות, תוך יצירת מנגנון של חזקת המצאה המשקפת במידת הסתברות ראויה את הגעת החשבון בפועל למענם הדיגיטלי, ומבלי להשפיע על ההסדר הקיים הנוגע לחייבים רשומים שיש להם "הסכם". ההסדר המוצע מבוסס על העקרונות שנקבעו בחוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים, התשע"ח-2018, ומשלב מנגנונים המאזנים בין שתי תכליות אלו, ובעיקרם: ההמצאה הדיגיטלית תתאפשר רק בכפוף להסכמה מראש של החייב (באמצעות הסכם המצאה דיגיטלית); המען הדיגיטלי שנמסר בהסכם המצאה דיגיטלית יעבור הליך אימות על ידי הזכיין; המצאה דיגיטלית השקולה לדואר רשום תהיה כפופה לדרישות מחמירות יותר, כגון קבלת חיווי על הצגת החשבון בפני החייב, להבדיל מאי-חיווי על כשל; ככל שלא מתקיימת, החשבון יישלח פעם נוספת, ובמקרה הצורך גם בפעם שלישית לשני מענים דיגיטליים (אם נמסרו); ככל שגם בשליחות החוזרות לא קמה חזקת המצאה, החשבון יישלח באמצעי הדואר בהתאם לדין הקיים.
כמו כן, במסגרת התיקון מוצע שסכום דמי הגבייה שישלם חייב רגיל בעל הסכם המצאה דיגיטלית, יהיה כשל חייב חד פעמי, כשחייב חד פעמי יחויב באותו סכום דמי גבייה, בין אם יהיה בעל הסכם המצאה דיגיטלית, ובין אם לאו.
כמו כן כולל התיקון המוצע סייג לתחולת תקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (סכומי דמי הגביה), תשנ"ט-1999, כך שלא יחולו על כביש אגרה סומך בית העמק, כהגדרתו בתקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל)(סכומי דמי הגבייה)(סומך בית העמק), התשפ"ה-2025.[1]
טיוטת תקנות מטעם משרד התחבורה והבטיחות בדרכים:
|
|
|
בתוקף סמכותי[2] לפי סעיפים 12(ב)(1) ו-16 לחוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), תשנ"ה-1995 (להלן - החוק)[3], בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, ולעניין תקנה 4 – לפי סעיף 24 לחוק עקרונות האסדרה, התשפ"ב–2021[4] (להלן – חוק עקרונות האסדרה), אני מתקינה תקנות אלה: |
|
|
|
|
|
1. ב |
בתקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (סכומי דמי הגביה) , תשנ"ט-1999[5] (להלן – התקנות העיקריות), בתקנה 1 – |
|
|
|
|
(1) אחרי ההגדרה "החייב בתשלום", יבוא: "הסכם המצאה דיגיטלית" – הסכם בכתב, בנוסח שאישרה הרשות הממונה והכולל פרטים מזהים, בין בעל הזיכיון לבין חייב רגיל או חייב חד-פעמי, לפיו בעל הזיכיון ימציא חשבון למען דיגיטלי שמסר לו חייב כאמור, שהוא ביצע בעניינו הליך אימות;". |
|
|
|
(2) אחרי ההגדרה "חייב רשום", יבוא: ""מען דיגיטלי" – כתובת דואר אלקטרוני, מספר טלפון לקבלת מסרונים (SMS) או אמצעי תקשורת מקוון אחר שאישרה הרשות הממונה;". |
|
|
|
(3) במקום ההגדרה "פרטים מזהים", יבוא: "פרטים מזהים" - פרטים הכוללים שם פרטי ושם משפחה, מספר זהות של בעל הרכב, סוג הרכב, מספר רישוי של הרכב ומען בעל הרכב להמצאת חשבונות, או מען דיגיטלי ככל שחתם על הסכם המצאה דיגיטלית.". |
|
2. |
בתקנה 2(א)(2) לתקנות העיקריות, אחרי המילים "חייב חד-פעמי", יבוא: "או חייב רגיל בעל הסכם המצאה דיגיטלית". |
|
|
3. |
בתקנה 4 לתקנות העיקריות, אחרי המילים "כחייב חד-פעמי" יבוא "או חייב רגיל שמסר פרטים מזהים בהסכם המצאה דיגיטלית", ובסופה יבוא "ללא הסכם המצאה דיגיטלית". |
|
|
תיקון תקנה 5א |
4. |
בתקנה 5א לתקנות העיקריות, בסופה יבוא: "וכביש אגרה סומך בית העמק כהגדרתו בתקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (סכומי דמי הגבייה)(סומך בית העמק), התשפ"ה-2025[6]" |
|
בחינה ראשונה לפי חוק עקרונות האסדרה |
5. |
בחינה תקופתית ראשונה של תקנות אלה לפי סעיף 24 לחוק עקרונות האסדרה, התשפ"ב-2021, תתבצע בתום 10 שנים ממועד כניסתן לתוקף. |
___ ב________ התשפ"ה
____________ 2025
(חמ ___3-2914-ת1)
__________________
מירי רגב
שרת התחבורה והבטיחות בדרכים
רקע
חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), התשנ"ה-1995, מסמיך את שרת התחבורה, בהסכמת שר האוצר, לקבוע דרכים להמצאת הודעות על חיובים ומועדים לתשלומם, וכן להתקין תקנות לביצועו. מטרת התיקון המוצע היא לקבוע דרך להמצאה דיגיטלית של חשבונות בקטע המרכזי בכביש 6 (להלן: "הכביש") לחייב רגיל ולחייב חד-פעמי (להלן: "נוסעים מזדמנים").
הכביש לגביו מותקנות התקנות הוא "כביש אגרה" הפועל במתכונת של free-flow tolling, במובן זה שהתשלום עבורו לא מתבצע בתחנות גבייה פיזיות. כל נוסע בכביש רשאי לבחור אם להירשם כמנוי (מנוי "פסקל" או מנוי "וידאו") ולתת את פרטי זיהויו ופרטים לחיובו בתשלום (לרבות בדרך של קבלת דואר אלקטרוני), או אם לנסוע כנוסע מזדמן (בין אם כ"חייב חד-פעמי" ובין אם כ"חייב רגיל"). הליך הגבייה של הנוסע המזדמן מתבצע באמצעות זיהוי לוחית הרישוי של הרכב ופענוחה; איתור הנוסע באמצעות פרטים מזהים שמסר (עבור חייב חד-פעמי) או באמצעות "שאילתה" לרשות הרישוי במשרד התחבורה (עבור חייב רגיל); ולבסוף חיובו באמצעות שליחת החשבוניות לכתובת שאותרה או שציין, לפי הענין.
כיום, הדין הקיים מחייב את בעל הזיכיון לשלוח את החשבון לנוסע המזדמן באמצעות דואר בלבד, ואינו מאפשר שליחה באמצעים דיגיטליים, על אף שהם ידועים כפשוטים, נגישים, נוחים ואמינים, והשימוש בהם בשנים האחרונות הולך ונעשה נפוץ, במיוחד בכל הנוגע לקבלת הודעות תשלום (הן בקרב גופים פרטיים והן בקרב גופים ממשלתיים). כפועל יוצא, נוסעים מזדמנים רבים טוענים כי חשבון הנשלח אליהם באמצעות הדואר אינו מגיע ליעדו, דבר שעלול להיגרם, בין היתר, מכתובת לא מעודכנת ברשות הרישוי, אובדן הדואר, מסירה לתיבה לא נכונה וכיו"ב. כתוצאה מכך, רבים מהם מתוודעים לחוב בחלוף זמן רב, כאשר אז נלוות לו חבויות נוספות לפי דין בסך מאות רבות ואף אלפי שקלים (לרבות מגבלות נוספות בשל סנקציות הנובעות מהליכי גביה בתיקים המגיעים להוצאה לפועל), ונגרמת להם אי-נעימות רבה.
למעשה, התיקון המוצע במשולב עם תיקון מקביל המקודם לתקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (אכיפת תשלומים), התשנ"ט-1999, נועד לאפשר לנוסעים מזדמנים לקבל חשבונות באמצעים דיגיטליים ביעילות ובנוחות, תוך יצירת מנגנון של חזקת המצאה המשקפת במידת הסתברות ראויה את הגעת החשבון בפועל למענם הדיגיטלי, ומבלי להשפיע על ההסדר הקיים הנוגע לחייבים רשומים שיש להם "הסכם". ההסדר המוצע מבוסס על העקרונות שנקבעו בחוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים, התשע"ח-2018, ומשלב מנגנונים המאזנים בין שתי תכליות אלו, ובעיקרם: ההמצאה הדיגיטלית תתאפשר רק בכפוף להסכמה מראש של החייב (באמצעות הסכם המצאה דיגיטלית עבור חייב רגיל או חייב חד פעמי); המען הדיגיטלי שנמסר בהסכם המצאה דיגיטלית יעבור הליך אימות על ידי הזכיין; המצאה דיגיטלית השקולה לדואר רשום תהיה כפופה לדרישות מחמירות יותר, כגון קבלת חיווי על הצגת החשבון בפני החייב, להבדיל מאי-חיווי על כשל; ככל שלא מתקיימת, החשבון יישלח פעם נוספת, ובמקרה הצורך גם בפעם שלישית לשני מענים דיגיטליים (אם נמסרו); ככל שגם בשליחות החוזרות לא קמה חזקת המצאה, החשבון יישלח באמצעי הדואר בהתאם לדין הקיים.
כמו כן, מטרת התיקון היא לקבוע מה יהיה סכום דמי הגבייה שישלם חייב רגיל או חד פעמי, בעל הסכם המצאה דיגיטלית.
לצד התיקון המוצע הנ"ל, מקודם במקביל תיקונים דומים לעניין קטע "חוצה צפון" בכביש 6: תקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (אכיפת תשלומים) (יקנעם סומך), תשע"ג-2013 ו תקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (סכומי דמי הגבייה) (יקנעם סומך), תשע"ג-2013.
כמו כן כולל התיקון המוצע סייג לתחולת תקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (סכומי דמי הגביה), תשנ"ט-1999, כך שלא יחולו על כביש אגרה סומך בית העמק, כהגדרתו בתקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל)(סכומי דמי הגבייה)(סומך בית העמק), התשפ"ה-2025.[7]
התיקון המוצע
תקנה 1 (הגדרות)
הואיל והכניסה לכביש אינה מחייבת לבצע קודם לכן הליך של רישום כמנוי, הזדהות, תשלום או מסירת פרטים לחיוב, הנוסע המזדמן תלוי בכך שהחשבון אכן יתקבל אצלו על מנת שיוכל לשלמו.
לנוכח האמור מוצע לקבוע כי תינתן האפשרות לחתום על "הסכם המצאה דיגיטלית", שיהיה בכתב ובנוסח שאישרה הרשות הממונה, במסגרתו ימסור חייב רגיל או חייב חד-פעמי את פרטיו המזהים, לרבות מענו הדיגיטלי, ובכך יהפוך לחייב רגיל או חד פעמי בעל הסכם המצאה דיגיטלית. ההגדרה מגשימה את "עיקרון הבחירה" וקובעת שהחשבון יומצא למען דיגיטלי רק אם החייב בחר בכך.
הפרטים שימסור החייב ישמשו את בעל הזיכיון באופן קבוע, או באופן חד-פעמי, בשים לב להיותו חייב רגיל או חייב חד פעמי. בעשותו כן, עדיין ייבדל חייב כאמור מהחייב הרשום, בכך שלא יהיו בידי הזכיין פרטים לשם חיוב באשראי, הוראת קבע או פיקדון.
עוד מוצע כי בעל הזיכיון יבצע הליך אימות בעניין המען הדיגיטלי, על מנת למנוע המצאה לכתובת שגויה.
"מען דיגיטלי" -
מוצע לקבוע ולהגדיר כי "מען דיגיטלי" יהיה, כברירת מחדל, כתובת דואר אלקטרוני או מספר טלפון לקבלת מסרונים (SMS), שכן אלו האמצעים הידועים כנפוצים ואמינים. לצד זאת, על מנת לאפשר גמישות בהתאם להתפתחויות הטכנולוגיות, מוצע כי מען דיגיטלי יכול שיהיה גם אמצעי תקשורת מקוון אחר שאישרה הרשות הממונה, במסגרת תפקידה כגוף המפקח על פעולות בעל הזיכיון.
"פרטים מזהים" –
בהמשך לאמור, מוצע לתקן את הגדרת "פרטים מזהים", כך שבעיקרה תהיה עדיין דומה לתקנה הקיימת, ואולם יווסף בה "כלל" שאם נחתם הסכם המצאה דיגיטלית, כי אז "המען הדיגיטלי" מחליף את המען הרגיל להמצאת חשבון.
תקנה 2 (סכומי דמי הגביה)
הליך הגבייה מורכב כאמור מזיהוי הרכב, איתור הנוסע ומהליך חיובו. כל חייב נבדל בסכום דמי הגבייה שהוא חב בהם, והם "מדורגים". חייב בעל הסכם המצאה דיגיטלית דומה ל"חייב חד-פעמי", במובן זה שכלל לא נדרש לבצע פעולות לשם איתור פרטיו באמצעות "שאילתה" לרישומי משרד הרישוי מחד גיסא (שהרי הוא מסר את פרטיו בגדרו של הסכם המצאה הדיגיטלית), אך כן נדרשות עדיין פעולות כגון צילום לוחית הרישוי וזיהוי הרכב וכן שליחת החשבוניות, אישוש הקבלה במקרים המתאימים וגביית התשלום מאידך גיסא. על כן, מוצע כי חייב רגיל בעל הסכם המצאה דיגיטלית יושווה ל"חייב חד-פעמי".
לצד האמור, חייב חד פעמי, בין אם הוא בעל הסכם המצאה דיגיטלית, ובין אם לאו, ימשיך להיות מחויב באותו סכום, הגם שניתן להמציא לו את החשבון למען דיגיטלי.
תקנה 3 (חייב בתשלום שמסר פרטים מזהים שגויים)
מוצע לקבוע כי ככל שחייב רגיל בעל הסכם המצאה דיגיטלית או חייב חד-פעמי (ובכלל זה חייב חד פעמי עם הסכם המצאה דיגיטלית), מסר פרט מזהה שאינו נכון, שלם או מדויק, הרי שהוא ייחשב כחייב רגיל ללא הסכם המצאה דיגיטלית, ובכלל זה ניתן יהיה "להשיב את הגלגל לאחור" ולהמציא לו את החשבון באמצעי הדואר הקבועים בדין כאילו היה חייב רגיל ללא הסכם המצאה דיגיטלית.
תקנה 4 (סייג לתחולה)
מוצע לקבוע סייג לתחולת תקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (סכומי דמי הגביה), תשנ"ט-1999, כך שלא יחולו על "כביש אגרה סומך בית העמק", כהגדרתו בתקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל)(סכומי דמי הגבייה)(סומך בית העמק), התשפ"ה-2025[8], תקנות אשר לצד תקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל)(אכיפת תשלומים)(סומך בית העמק), התשפ"ה-2025, נועדו להסדיר, בין השאר, את השימוש בו.[9]
תקנה 5 (בחינה ראשונה לפי חוק עקרונות האסדרה)
מוצע לקבוע כי בחינה תקופתית ראשונה של התקנות תתבצע בתום 10 שנים ממועד כניסתן לתוקף, זאת בהתאם לנדרש על פי הוראות סעיף 24 לחוק עקרונות האסדרה, התשפ"ב-2021.