טיוטת תקנות

 

א.  שם התקנות המוצעות

תקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים) (אגרות), התשפ"ה-2025

 

 

ב. מטרת התקנות המוצעות והצורך בהן

ביום 1 באוגוסט 2016 פורסם חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים), התשע"ו-2016, (להלן – החוק או חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים מוסדרים) אשר עוסק, בין השאר, בקביעת אסדרה ופיקוח על גופים שאינם תאגידים בנקאיים או גופים מוסדיים, הפועלים בתחום מתן אשראי חוץ-מוסדי ובמתן שירותים פיננסיים. חשיבות האסדרה של תחומים אלה נעוצה בצורך כלכלי-חברתי לפתח שירותים פיננסיים חוץ-מוסדיים, לרבות אפיקי אשראי חוץ-מוסדיים למשקי בית, לעסקים קטנים ולעסקים בינוניים. פיתוח שירותים אלו צפוי לעודד את התחרות בתחום הפיננסי, בדגש על האשראי הקמעונאי, וכן להוזיל את עלות גיוס ההון למשקי הבית והעסקים הקטנים והבינוניים, אל מול המערכת המוסדית. תכלית נוספת לאסדרה של השוק הפיננסי החוץ-מוסדי הוא הצורך להחיל עליו רגולציה אפקטיבית, שתתרום להמשך ביסוס התחום כתחום לגיטימי, וכן תגן על הצרכנים של שירותים אלו מפני פרקטיקות בעייתיות שהתפתחו בשוק.

בניגוד למצב טרם כניסת החוק לתוקף, בו נותני השירותים הפיננסיים לא פעלו תחת רגולציה פיננסית כלל, או שהם פעלו תחת רגולציה בסיסית בלבד, כינון משטר הרישוי, עם כניסתו לתוקף של חוק שירותים פיננסיים מוסדרים, הביא להרחבת והעמקת האסדרה, הפיקוח והאכיפה בתחום השירותים הפיננסיים, כך שנותני שירותים פיננסיים לסוגיהם השונים, ובכללם מי שעסק במתן שירותי מטבע, כפופים לדרישות רגולטוריות מקיפות.

סעיף 100 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים מוסדרים מסמיך את שר האוצר לקבוע, באישור ועדת הכספים של הכנסת, אגרה בעד הגשת בקשה לרישיון או להיתר, אגרה שנתית לבעל רישיון נותן שירותים פיננסיים, את דרכי תשלום האגרות ומועדי התשלום, וכן ריבית והפרשי הצמדה שישולמו על אגרה שלא שולמה במועד.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ג.  להלן נוסח טיוטת התקנות המוצעות:

טיוטת תקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים) (אגרות), התשפ"ה-2025 

 

בתוקף סמכותי לפי סעיפים 100 ו-103 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים), התשע"ו- 2016^[1] (להלן – החוק), ובאישור ועדת הכספים של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:

 

__________התשפ"ד

(___________  2024)

(חמ .......)

 

                                                                                                                  בצלאל סמוטריץ'

                                                                                                                 

                                                                                                                  שר האוצר

 

דברי הסבר

 

ביום 1 באוגוסט 2016 פורסם חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים), התשע"ו-2016, (להלן – החוק או חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים מוסדרים) אשר עוסק, בין השאר, בקביעת אסדרה ופיקוח על גופים שאינם תאגידים בנקאיים או גופים מוסדיים, הפועלים בתחום מתן אשראי חוץ-מוסדי ובמתן שירותים פיננסיים. חשיבות האסדרה של תחומים אלה נעוצה בצורך כלכלי-חברתי לפתח שירותים פיננסיים חוץ-מוסדיים, לרבות אפיקי אשראי חוץ-מוסדיים למשקי בית, לעסקים קטנים ולעסקים בינוניים. פיתוח שירותים אלו צפוי לעודד את התחרות בתחום הפיננסי, וכן להוזיל את עלות גיוס ההון למשקי הבית והעסקים הקטנים והבינוניים, אל מול המערכת המוסדית. תכלית נוספת לאסדרה של שוק האשראי החוץ-מוסדי הוא הצורך להחיל עליו רגולציה אפקטיבית, שתתרום להמשך ביסוס התחום כתחום לגיטימי, וכן תגן על הצרכנים של שירותים אלו מפני פרקטיקות בעייתיות שהתפתחו בשוק.

חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים מוסדרים אוסר עיסוק בסוגים שונים של שירותים פיננסיים ללא קבלת רישיון בעבור כל אחד מהשירותים בנפרד, ובכלל זה – מתן אשראי, מתן שירות בנכס פיננסי, מתן שירותי פיקדון ואשראי, והפעלה של מערכת לתיווך באשראי. כמו כן, מכפיף החוק את נותני השירותים הפיננסיים לפיקוח המפקח על נותני שירותים פיננסיים (להלן – המפקח). יצוין כי במסגרת החוק האמור פוצלה פעילותם של נותני שירותי המטבע המסורתיים,^[2] לפעילות הכוללת מתן אשראי וטעונה רישיון למתן אשראי, ולפעילות שאינה כוללת מתן אשראי וטעונה רישיון למתן שירות בנכס פיננסי. עוד יצוין כי יום התחילה של החוק בנוגע לגופים העוסקים ב"מתן אשראי", כהגדרתו בחוק, חל בתאריך 1 ביוני 2017, ויום התחילה של החוק בנוגע לגופים העוסקים ב"מתן שירות בנכס פיננסי", כהגדרתו בחוק, חל בתאריך 1 באוקטובר 2018.

קודם ליוני 2017, מועד כניסת החוק לתוקף, הוסדרה כל פעילות ענף שירותי מטבע במסגרת חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן – חוק איסור הלבנת הון) והתמקדה, מטבע הדברים, בהיבטים של הלבנת הון. חוק איסור הלבנת הון קבע כי מי שעיסוקו במתן שירותי מטבע, גם אם אין זה עיסוקו היחיד, חייב ברישום במרשם כנותן שירותי מטבע. והסמיך את שר האוצר לקבוע, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, אגרה בעד רישום נותן שירות מטבע במרשם, תיקון הרישום, הענקת תעודות רישום לסניפים ושינוין של תעודות רישום, אגרה שנתית, וכן תשלומים אחרים בעבור שירותים שנותן הרשם לפי הוראותיו. מכוח סמכות זו, הותקנו בשנת 2003 תקנות איסור הלבנת הון (אגרות לעניין נותני שירותי מטבע), התשס"ג-2003 (להלן – תקנות האגרות הישנות), במסגרתן נקבעו אגרות רישום ואגרות שנתיות שישלמו נותני שירותי מטבע ומי שמבקשים להירשם כנותני שירותי מטבע.

סעיף 100 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים מוסדרים מסמיך את שר האוצר לקבוע, באישור ועדת הכספים של הכנסת, אגרה בעד הגשת בקשה לרישיון או להיתר, אגרה שנתית לבעל רישיון נותן שירותים פיננסיים, את דרכי תשלום האגרות ומועדי התשלום, וכן ריבית והפרשי הצמדה שישולמו על אגרה שלא שולמה במועד.

בניגוד למצב טרם כניסת החוק לתוקף בו נותני השירותים הפיננסיים לא פעלו תחת רגולציה פיננסית כלל, או שהם פעלו תחת רגולציה בסיסית בלבד, כינון משטר הרישוי, עם כניסתו לתוקף של חוק שירותים פיננסיים מוסדרים, הביא להרחבת והעמקת האסדרה, הפיקוח והאכיפה בתחום השירותים הפיננסיים, כך שנותני שירותים פיננסיים לסוגיהם השונים, ובכללם מי שעסק במתן שירותי מטבע, כפופים לדרישות רגולטוריות מקיפות.

כיום תחת פיקוח הרשות נמצאים מעל 1,400 בעלי רישיונות, בהם רישיונות למתן אשראי, רישיונות למתן שירות בנכס פיננסי, רישיונות להפעלת מערכת לתיווך באשראי וכן ישנו רישיון בהקמה למתן שירותי פיקדון ואשראי. בנוסף, הרשות מטפלת מדי שנה במאות בקשות חדשות לרישיונות, ובמאות בקשות לחידוש רישיונות ע"י בעלי רישיון.  הפיקוח על בעלי רישיונות וכן הטיפול בבקשות רישוי דורש תשומות משמעותיות מצד הרשות.

חוק הפיקוח ייצר הבחנה בין סוגים שונים של שירותים פיננסים שניתנים לציבור, תוך התחשבות בהיקפי הפעילות אותם מעניקים בעלי הרישיון לציבור. כך לדוגמה, בעלי רישיון המעניקים שירותים בהיקף מצומצם נדרשים להחזיק ברישיון בסיסי ובעלי רישיון המעניקים שירותים בהיקף נרחב נדרשים להחזיק ברישיון מורחב.

מבנה האגרות המוצע בתקנות אלו נועד להבטיח חלוקה מאוזנת והוגנת של תשלומי האגרות בין הגופים המפוקחים, כאשר סכומי האגרה המוצעים יהיו תלויים בסוג הרישיון, בהיקף הפעילות שהוא מאפשר, באופי פעילותו של נותן השירותים הפיננסיים ובתשומות הפיקוח הנדרשות לכל סוג ואופי פעילות.   

מודל האגרות המוצע בטיוטת התקנות נועד לתת מענה לעלויות הפיקוח אשר מאפיינת פעילויות מורכבות ומגוונת, אשר כוללות סוגים שונים של פעילויות פיננסיות אשר ניתנות ללקוחות עסקים ולצרכנים כאחד. יחד עם זאת, למרות ריבוי השירותים והפעילויות המפוקחות, מודל  האגרות המוצע נועד להיות פשוט ושקוף בכך שהוא קובע מיעוט של סוגי אגרות וודאות מקסימלית לגוף המפוקח בדבר סכומי האגרות אותם הוא יידרש לשלם.

באמצעות התחשבות בכל האלמנטים הללו, מבנה העמלות המוצע מבטיח שמבקשי רישיונות ובעלי רישיונות ישלמו סכומי אגרה התואמים את המשאבים הרגולטוריים שהם צורכים, ובכך מקדם סביבת פיקוח פיננסי הוגנת ושקופה. הפשטות של המודל, יחד עם יכולתו להכיל מגוון רחב של פעילויות, משפרת את יעילותו ושקיפותו. לדעת הרשות, השתת אגרות אלו, לצד צעדים נוספים, נדרשות לצורך אסדרה מקיפה ומשמעותית בענף השירותים הפיננסיים אשר תגביר את אמון הציבור בענף השירותים הפיננסיים, תוך הגנה על הצרכנים, פיתוח התחרות, וקידום החדשנות הטכנולוגית בענף.

 

לתקנה 2

על פי הנוסח המוצע, ליחידים, אגרת הגשת בקשה לרישיון בהיקף פעילות בסיסי למתן שירותים פיננסיים תעמוד על סכום קבוע של 1,100 שקלים חדשים. לתאגידים, אגרת הגשת בקשה לרישיון בהיקף פעילות בסיסי למתן שירותים פיננסיים, תעמוד על סכום של 4,400 שקלים חדשים. מבקש רישיון שהוא תאגיד דורש תשומות פיקוח רבות יותר (בדיקת מבנה השליטה והמבנה הארגוני, בדיקת הסכמים בין מחזיקי אמצעי שליטה, בדיקת דוחות כספיים, תוכניות עסקיות וכו') ולכן האגרה גבוהה יותר.

אגרת הגשת בקשה לרישיון מורחב למתן שירותים פיננסיים תעמוד על סכום קבוע של 25,000 שקלים חדשים. בדיקת בקשה לרישיון בהיקף פעילות מורחב מצריכה משאבים רבים יותר, בהתחשב במגוון ובהיקף הרחב יותר של פעילויות המותרות ברישיון המורחב. מי שמבקש לעסוק גם במתן אשראי וגם במתן שירות נכס פיננסי יידרש בתשלום אגרה עבור כל אחד מהרישיונות בנפרד.

 

לתקנה 3

על פי הנוסח המוצע, ליחידים, אגרה שנתית לרישיון בסיסי למתן שירותים פיננסיים תעמוד על סכום קבוע של 1,100 שקלים חדשים. לתאגידים, האגרה השנתית לרישיון למתן שירותים פיננסיים (מתן אשראי, מתן שירות בנכס פיננסי) בהיקף פעילות בסיסי שאינו היקף פעילות נרחב, תעמוד על סכום של 4,400 שקלים חדשים. בעל רישיון שהוא תאגיד דורש תשומות פיקוח רבות יותר (בדיקת מבנה השליטה והמבנה הארגוני, בדיקת הסכמים בין מחזיקי אמצעי שליטה, בדיקת דוחות כספיים, תוכניות עסקיות וכו') ולכן האגרה גבוהה יותר לעומת יחיד.

אגרה שנתית לבעלי רישיון מורחב למתן אשראי שהיקף הפעילות שלהם אינו עולה על סך של 500 מיליון שקלים חדשים או לבעלי רישיון מורחב למתן שירות בנכס פיננסי, תעמוד על סכום של 25,000 שקלים חדשים. יחד עם זאת, נקבעה מדרגה נוספת לבעלי רישיון מורחב למתן אשראי אשר פועלים בהיקף רחב משמעותית וצבר האשראי שהם מנהלים עולה על סך של 500 מיליון שקלים חדשים, כך שהם ישלמו אגרה שנתית בסכום של 50,000 שקלים חדשים. סכומי האגרות נקבעו בשים לב לתשומות הנדרשות בפיקוח על בעלי רישיונות לפעילות מורחבת, הדורשים תשומות פיקוח רבות יותר בהתחשב בהיקף הפעילות שמאפשר רישיון מורחב. תאגיד המעניק שירותים בהיקף גדול מחייב פיקוח שוטף ומוגבר מצד הרשויות. זה כולל ביקורות תקופתיות, ניהול סיכונים ובדיקות לעמידה בתנאים והוראות החוק.

מי שמבקש לעסוק גם במתן אשראי וגם בנכס פיננסי יידרש בתשלום אגרה עבור כל אחד מהרישיונות בנפרד.

 

לתקנה 5

מוצע לקבוע כי אגרת הגשת בקשה למבקשי רישיון למתן שירות פיקדון ואשראי בהיקף פעילות בסיסי תעמוד על סכום של 8,800 שקלים חדשים. אגרת הגשת בקשה למבקשי רישיון פיקדון ואשראי בהיקף פעילות נרחב תעמוד על סך של 50,000 שקלים חדשים. תשומות הליך הרישוי והפיקוח הנדרשות מהמפקח ביחס למבקשים לעסוק במתן שירותי פיקדון ואשראי גבוהות באופן משמעותי (לערך פי שתיים) מאלו הנדרשות לשם בחינת בקשה לרישיון למתן שירותים בנכס פיננסי או למתן אשראי וזאת מאחר שהן כוללות פיקוח על שני סוגי פעילויות, הן של מתן אשראי והן של ניהול פיקדון ושמירה על כספי הלקוחות. בעלי רישיון זה עוסקים בפעילות הדומה לפעילות בנקאית ולכן מוצע שהאגרה השנתית אשר תשולם על ידם תהיה גבוהה מזו המוטלת על מבקשי רישיונות למתן אשראי ומתן שירות בנכס פיננסי.

 

לתקנה 6

מוצע לקבוע כי האגרה השנתית לבעלי רישיון למתן שירות פיקדון ואשראי בהיקף בסיסי תעמוד על סכום של 8,800 שקלים חדשים והאגרה השנתית לבעלי רישיון למתן שירותי פיקדון ואשראי בהיקף פעילות נרחב תעמוד על סך של 50,000 שקלים חדשים. יחד עם זאת, נקבעה מדרגה נוספת לבעלי רישיון מורחב למתן שירותי פיקדון ואשראי אשר פועלים בהיקף נרחב וצבר האשראי או צבר הפיקדונות שהם מנהלים עולה על סך של 500 מיליון שקלים חדשים, כך שהם ישלמו אגרה שנתית בסכום של 75,000 שקלים חדשים. סכומי האגרה הנדרשים מבעל רישיון למתן שירותי פיקדון ואשראי גבוהים מאלו הנדרשים מבעל רישיון המעניק שירותי אשראי בלבד או מבעל רישיון המעניק שירות בנכס פיננסי בלבד וזאת בשל תשומות הפיקוח הנדרשות לצרכי רישוי ופיקוח על פעילות זאת.

 

לתקנה 8

על פי הנוסח המוצע, ליחידים, אגרת הגשת בקשה לרישיון בסיסי להפעלת מערכת תיווך באשראי תעמוד על סכום קבוע של 1,500 שקלים חדשים. לתאגידים, אגרת הגשת בקשה לרישיון בהיקף פעילות בסיסי שאינו היקף פעילות נרחב, תעמוד על סכום של 6,000 שקלים חדשים.

 אגרת הגשת בקשה לרישיון מורחב להפעלת מערת תיווך באשראי תעמוד על סכום קבוע של 35,000 שקלים חדשים. סכומי האגרות נקבעו בשים לב לתשומות הנדרשות בבחינת בקשות לרישיון, כאשר בחינת בקשה לרישיון בהיקף פעילות מורחב דורשת תשומות גבוהות בכ-40% מאלו הנדרשות לשם הגשת בקשה לרישיון למתן אשראי וזאת בשל אופי הפעילות ומאחר שבחינת הרישיון כוללת גם בדיקות בנוגע לאופן ההגנה על כספי המשקיעים.  

 

לתקנה 9

מוצע לקבוע כי האגרה השנתית ליחידים בעלי רישיון להפעלת מערכת לתיווך באשראי בהיקף שאינו נרחב תעמוד על סכום של 1,500 שקלים חדשים. לתאגידים, אגרה שנתית לבעלי רישיון בהיקף פעילות בסיסי שאינו היקף פעילות נרחב, תעמוד על סכום של 6,000 שקלים חדשים.

אגרה שנתית לבעלי רישיון מורחב להפעלת מערכת לתיווך באשראי תעמוד על סכום קבוע של 35,000 שקלים חדשים. יחד עם זאת, נקבעה מדרגה נוספת לבעלי רישיון מורחב להפעלת מערכת תיווך באשראי אשר פועלים בהיקף נרחב וצבר האשראי שהם מנהלים עולה על סך של 500 מיליון שקלים חדשים, כך שהם ישלמו אגרה שנתית בסכום של 70,000 שקלים חדשים. סכומי האגרה השנתית הנדרשים מבעל רישיון למתן שירותי תיווך באשראי גבוהים מאלו הנדרשים מבעל רישיון המעניק שירותי אשראי  בלבד וזאת בשים לב לתשומות הנדרשות בפיקוח על עסקת התיווך, שכן מלבד פעילות הפיקוח הרגילה הנדרשת לשם פעילות תקינה במתן אשראי נדרשות גם נקיטת פעולות פיקוחיות נוספות אשר דורשות תשומות רבות יותר וזאת גם לצורך הגנה על המשקיעים, שהם הצד המלווה בעסקת האשראי.

 

לתקנה 11

מוצע לקבוע שני סכומי אגרות לבקשה לקבלת היתר לשליטה בנותן שירותים פיננסיים שהוא תאגיד – אגרה בעד הגשת בקשה לקבלת היתר לשליטה בנותן שירותים פיננסיים בעל רישיון בסיסי ואגרה בעד הגשת בקשה לקבלת היתר לשליטה בנותן שירותים פיננסיים בעל רישיון מורחב. המבקש לקבל היתר לשליטה בנותן שירותים פיננסיים בעל רישיון בסיסי ישלם אגרה בשיעור של 40% בלבד מהאגרה שתשולם על ידי המבקש לקבל היתר לשליטה בנותן שירותים פיננסיים בעל רישיון מורחב והאגרות יעמדו על 2,000 שקלים חדשים ו-5,000 שקלים חדשים בהתאמה.

במתן היתר לשליטה בנותן שירותים פיננסיים שהוא בעל רישיון בסיסי, על המפקח להביא בחשבון את יושרו ויושרתו של מבקש ההיתר, לרבות היעדר הרשעה או כתב אישום תלוי ועומד בעבירה כאמור בסעיף 15(א)(3). לעומת זאת, במתן היתר לשליטה בנותן שירותים פיננסיים שהוא בעל רישיון מורחב, על המפקח להביא בחשבון בנוסף ליושרו ויושרתו של מבקש ההיתר, גם מגוון שיקולים נוספים המפורטים בסעיף 26 לחוק וכן לבחון את התאמתו של נותן השירותים הפיננסיים לשלוט בנותן שירותים פיננסיים, תוך בחינת ניסיונו העסקי, עסקיו האחרים וחוסנו הכלכלי. על כן, מוצע כי האגרה שתשולם על ידי המבקש לשלוט בנותן שירותים פיננסיים שהוא בעל רישיון מורחב, תהיה גבוהה יותר מזו של המבקש לשלוט בנותן שירותים פיננסיים שהוא בעל רישיון בסיסי, באופן שיבטא את הבדיקות הנוספות שצריך לבצע המפקח בבואו לשקול את הבקשה.

עוד מוצע כי לגבי בקשה לשינוי בהיתר קיים, מבקש היתר לשליטה בנותן שירותים פיננסיים יידרש לשלם אגרה עבור בקשה להיתר לשליטה כאשר תכלית הבקשה היא שינוי בזהות המחזקים בהיתר השליטה בבעל הרישיון וזאת בשל הבדיקות שעל המפקח להביא בחשבון בבואו לשקול את מתן ההיתר.

מוצע לקבוע אגרה בעד הגשת בקשה לקבלת היתר להחזקת אמצעי שליטה בנותן שירותים פיננסיים שהוא תאגיד. מוצע שסכום האגרה שישלם בעל עניין בנותן שירותים פיננסיים יהיה זהה בין בעל עניין בנותן שירותים פיננסיים שהוא בעל רישיון מורחב או בסיסי ותעמוד על 2,000 ש"ח. כן מוצע שמי שמבקש להחזיק באמצעי שליטה בנותן שירותים פיננסיים כערובה לחיוב ישלם סכום זהה. האגרה שנקבעה בעד הגשת בקשה לקבלת היתר להחזקת אמצעי שליטה בנותן שירותים פיננסיים (הן בעל רישיון מורחב, הן בעל רישיון והן כערובה לחיוב) זהה לאגרה שנקבעה למבקש לשלוט בנותן שירותים פיננסיים שהוא בעל רישיון בסיסי, זאת, בשל השיקולים הדומים שעל המפקח לשקול במתן ההיתר.

עוד מוצע כי לגבי בקשה לשינוי בהיתר קיים, מבקש היתר להחזקת אמצעי שליטה בבעל הרישיון יידרש לשלם אגרה רק כאשר תכלית הבקשה היא שינוי בזהות המחזקים באמצעי השליטה בבעל הרישיון וזאת בשל הבדיקות שעל המפקח להביא בחשבון בבואו לשקול את מתן ההיתר.  

 

לתקנה 13

מוצע לקבוע כי את אגרת הבקשה לרישיון יש לשלם בעת ​​הגשת הבקשה.

את האגרה השנתית יש לשלם עד ה-30 בינואר של כל שנה קלנדרית. במידה ולא שולמה האגרה עד ליום 30 בינואר האגרה תצבור קנס פיגורים ותעמוד על 120% מהסכום המקורי עד לסוף אותה שנה נתונה. במקרה בו האגרה לא שולמה עד תום אותה שנה לגביה אמורה הייתה להשתלם האגרה, האגרה תעמוד על 150% מהסכום המקורי.

עם זאת, אם בעל רישיון מקבל את רישיונותיו לראשונה לאחר יום 1 בינואר, הוא נדרש לשלם את האגרות השנתיות תוך 30 יום מיום קבלת הרישיונות. במידה ולא שילם את האגרה בחלוף 30 הימים ממועד קבלת הרישיון האגרה תעמוד על 120% מהסכום המקורי וזאת עד לתום אותה שנה. במקרה בו שולמה האגרה לאחר תום השנה לגביה היא מיועדת, האגרה תעמוד על 150% מגובה הסכום המקורי.

כך לדוגמה: בעל רישיון אשר קיבל את רישיונו ביום 5 בינואר של שנה מסוימת, יצטרך לשלם את האגרה השנתית עד ליום 4 בפברואר של אותה שנה. אם ישלם את האגרה החל מיום 5 בפברואר ועד ליום 31 בדצמבר של אותה שנה, אזי האגרה שהוא יצטרך לשלם תישא בקנס פיגור ותעמוד על סכום של 120% מהסכום המקורי וזאת עד לסוף אותה שנה. במידה ובעל הרישיון ימשיך לפגר בתשלום מעבר לסוף אותה שנה לגביה משולמת האגרה, כלומר החל מה-1 בינואר של השנה העוקבת לשנה בגינה משולמת האגרה, יעמוד סכום האגרה על סכום של 150% מגובה הסכום המקורי.

הסיבה להגדלת סכום האגרה כאמור במקרה של פיגור בתשלום הינה הרצון לתמרץ בעל רישיון לשלם את האגרה במועד לשם ייעול ההליך והפיקוח על בעלי הרישיונות, כמו גם הרצון לצמצם את הצורך של המפקח בהפעלת סנקציות ופעולות גביה כנגד בעל רישיון שלא שילם את האגרה במועד. יובהר כי הרישיון יהיה בתוקף ובעליו יופיע במרשם בעלי הרישיונות, רק לאחר שהרישיון שולם.

 

לתקנה 14

מוצע שבעלי רישיונות יחויבו באגרה השנתית הכוללת בחישוב יחסי בעד השנה שבה קיבלו רישיון או נסתיים רישיונם, על פי מספר החודשים שנותרו מתחילת החודש העוקב למועד קבלת הרישיון ועד לסוף השנה האמורה. כך למשל, אם בשנה מסוימת קיבל בעל רישיון את רישיונו בחודש מאי, האגרה השנתית תחושב באופן יחסי רק לחודשים שנותרו מתחילת חודש יוני (החודש העוקב) ועד סוף אותה השנה.  כך לדוגמה, בעל רישיון שקיבל את רישיונו בחודש מאי, והיה עליו לשלם אגרה שנתית בסכום של 25,000 שקלים חדשים, יחולק סכום האגרה השנתית שהיה עליו לשלם ב-12 ויוכפל ב-6 (מספר החודשים שנותרו מתחילת חודש יוני ועד סוף אותה השנה). כלומר, יהיה עליו לשלם אגרה שנתית בסכום של 12,500 שקלים חדשים בעבור שנת קבלת הרישיון.   

 

לתקנה 15

מוצע לקבוע כי סכומי האגרות הקבועים בתקנות, יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן כדי לשמור על ערכם הריאלי של סכומי האגרות. בהתאם, מוצע לקבוע כי סכומי האגרות ישתנו ב-1 בנובמבר של כל שנה לפי שיעור השינוי של המדד הידוע ביום השינוי לעומת המדד שפורסם אשתקד.