טיוטת תקנות

 

א. שם התקנות המוצעות

טיוטת תקנות חדלות פירעון ושיקום כלכלי (הוראות לעניין דרך חישוב דמי מחיה וכושר השתכרות בהליכי חדלות פירעון לגבי חייב שהוא יחיד), התשפ"ה-2025

 

 

ב. מטרת התקנות המוצעות והצורך בהן

מוצעת טיוטת תקנות מכוח חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי התשע"ח-2018, במסגרתה יעוגנו הוראות לעניין דרך חישוב דמי מחיה ודרך חישוב כושר השתכרות בהליכי חדלות פירעון לגבי חייבים יחידים. במסגרת זו מוצע לעגן את נוסחת החישוב לתשלום העיתי החל על היחיד בהליכי חדלות פירעון, הן לגבי התשלום העיתי בתקופת הביניים שבין הצו לפתיחת הליכים לצו לשיקום כלכלי, והן לגבי התשלום העיתי שנקבע במסגרת הצו לשיקום כלכלי בעניינו של היחיד. התקנות המוצעות מבוססות בין היתר על הוראות הנוהל שפרסם הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי בחודש מאי 2020 בנושא זה, ועל הניסיון שנצבר ביישום נוהל זה במשך מספר שנים.

 

 

ג. להלן נוסח טיוטת התקנות המוצעות:

 

טיוטת תקנות מטעם משרד המשפטים:

טיוטת תקנות חדלות פירעון ושיקום כלכלי (הוראות לעניין דרך חישוב דמי מחיה וכושר השתכרות בהליכי חדלות פירעון לגבי חייב שהוא יחיד), התשפ"ה-2025

 

___ ב________ התש_______ (___ ב________ ____20)

(חמ _____-3)

 

__________________

יריב לוין

שר המשפטים

דברי הסבר

כללי הליכי חדלות הפירעון של חייבים יחידים מוסדרים בחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן – החוק). הליכים אלה מתנהלים בפני בית משפט השלום והממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי (להלן – הממונה), ואם סך חובותיו של היחיד אינו עולה על סכום שנקבע בחוק, העומד כיום על כ-172,335 שקלים חדשים, מתנהלים ההליכים בפני רשמי הוצאה לפועל ייעודיים שהוסמכו לכך. 

תחילתם של הליכים אלה במתן צו לפתיחת הליכים בעניינו של היחיד, הניתן על ידי הממונה או על ידי רשם ההוצאה לפועל כאשר המבקש הוא היחיד עצמו, או על ידי בית המשפט כאשר המבקש הוא נושה של היחיד. המשכם של ההליכים במתן צו לשיקום כלכלי הניתן על ידי בית המשפט או רשם ההוצאה לפועל, לפי העניין. במסגרת צו זה נקבעת תוכנית לשיקומו הכלכלי של היחיד ולפירעון חובותיו, שעם השלמתה מקבל היחיד הפטר.

עם מתן הצו הפותח את ההליך, מתמנה נאמן ומתחילה תקופת ביניים שבמהלכה מכנס הנאמן את נכסי היחיד לצורך מימושם והעברתם לקופת הנשייה לשם פירעון החובות לנושים, בודק את מצבו הכלכלי של היחיד, מכריע בתביעות החוב המוגשות על ידי הנושים בהליך, ומגיש לממונה או לרשם ההוצאה לפועל, דוח בדבר ממצאי בדיקתו.

החוק, המסדיר הליכים אלה, מונה שלוש מטרות: האחת, להביא ככל האפשר לשיקומו הכלכלי של החייב; השנייה, להשיא את שיעור החוב שייפרע לנושים, והשלישית, לקדם את שילובו מחדש של חייב שהוא יחיד במרקם החיים הכלכליים. מטרות אלו באות לביטוי גם בהוראות שקבע המחוקק בעניין נכסי היחיד שיעמדו לפירעון חובותיו. נכסים אלו כוללים נכסים שנמצאים בבעלותו של היחיד בעת מתן הצו לפתיחת הליכים ונכסים המוקנים לו במהלך ההליכים, וכן תשלומים מתוך הכנסתו השוטפת של היחיד במהלך ההליכים.

"דמי המחיה" של היחיד מוגדרים בסעיף 160 לחוק, כ"סכום הדרוש ליחיד ולמי שפרנסתם עליו להוצאות המחיה הבסיסיות לשם מחיה בכבוד, ובהתחשב בהכנסתו של בן זוגו ושל ילדיו שפרנסתם עליו; דמי המחיה יחושבו על בסיס כללי המחיה בכבוד שקבע השר לפי סעיף 162(ב) והתאמתם לנסיבותיו האישיות של היחיד". דמי המחייה נקבעים לשתי תקופות בהליך חדלות הפירעון – תקופת הביניים שבין מתן הצו לפתיחת הליכים לבין מתן צו השיקום הכלכלי (להלן – תקופת הביניים), והתקופה שבין מתן צו השיקום הכלכלי לבין ההפטר (להלן – תקופת התשלומים).

לגבי תקופת הביניים – סעיף 156(א) לחוק קובע כי עם מתן הצו לפתיחת הליכים יקבע הממונה דמי מחיה כהגדרתם בסעיף 160 שצוטטה לעיל, שיוקצו ליחיד מעת לעת בתקופת הביניים, מהכנסתו מעבודה או מכל מקור אחר. לחלופין, קובע סעיף קטן (ב) כי הממונה רשאי להורות כי הכנסתו של היחיד מעבודה או מכל מקור אחר שממנה משולמים דמי המחיה, כולה או חלקה, לא תהיה חלק מנכסי קופת הנשייה וכי היחיד יותיר בידיו את דמי המחיה ויעביר לנאמן את היתרה בתשלומים עיתיים באופן שיורה הממונה. בהליכים המתנהלים בפני רשם הוצאה לפועל, מסורה לו הסמכות האמורה של הממונה.

לגבי תקופת התשלומים – סעיף 161(ב)(1) לחוק קובע כי בצו לשיקום כלכלי יקבע בית המשפט בין השאר הוראות בעניין חובת התשלומים, ובכלל זה גובה התשלומים ותקופת התשלומים לפי הוראות סעיפים 162 ו-163 לחוק. בהליכים המתנהלים בפני רשם הוצאה לפועל, מסורה לו הסמכות האמורה של בית המשפט. יודגש כי החוק מורה שגובה התשלומים שייקבע בצו לשיקום כלכלי יושפע בין היתר מדמי המחיה של היחיד.

המחוקק הסמיך את שר המשפטים לקבוע, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, הוראות לעניין דרך החישוב של דמי המחיה של היחיד. סמכות זו נקבעה כחלק מדיני חדלות הפירעון, ויש להבינה על רקע תכליות החוק שפורטו לעיל– כך שעל גובה דמי המחיה ליצור איזון בין צרכיו של היחיד ושל מי שפרנסתו עליו בהוצאות מחייה והשאיפה לשילובו מחדש של היחיד במרקם החיים הכלכליים, ובין זכותם של הנושים להיפרע את חובם והתכלית של השאת שיעור פירעונו. דמי המחיה מביאים לביטוי שיקולים ייחודיים נוספים שמקורם בתכליות דיני חדלות הפירעון, כגון ציפייה מהיחיד להקדיש חלק מהכנסתו לצורך פירעון חובות, חלוקת אחריות בין הנושים לבין היחיד בסיכון האשראי שהתממש, וכן שיקולים נוספים בעיצוב מערך התמריצים של היחיד במהלך הליכי חדלות פירעון ושיקולים שעוסקים בהצדקה הכלכלית של ניהול ההליכים בהתחשב במטרותיהם.

הצורך בקביעת כללים ברורים לחישוב דמי המחיה נועד אפוא לקבוע תשלום המתאים ליכולותיו של היחיד וכן להגדיל את השוויון בין היחידים חדלי הפירעון על ידי קביעת תשלומים דומים ליחידים בעלי מאפיינים אובייקטיביים דומים. קביעת כללים ברורים תסייע גם להפחית את העומס המוטל על המערכת ועל היחיד הנובע מריבוי התדיינויות משפטיות בהקשר לסכומים אלה.

על פי מדיניות הממונה, החלופה הקבועה בסעיף 156(ב), קרי, הותרת דמי המחיה בידי היחיד והעברת התשלום העיתי מהיחיד לקופת הנשייה, היא החלופה שעל פיה מתנהלים כיום בהליכי חדלות פירעון. זאת בהתאם ל"נוהל אמות מידה לקביעת תשלום חודשי לחייב יחיד בהליכי חדלות פירעון" שפורסם באתר האינטרנט של הממונה ביום י"ח באייר התש"פ (12 במאי 2020) ובהתאם לעדכוניו מעת לעת.

הממונה קובע את  התשלום העיתי שיחול על היחיד בתקופת הביניים, בין השאר על סמך נתונים שהציג היחיד בדבר הכנסות התא המשפחתי ממקורות שונים. כך גם ברשות האכיפה והגבייה, רשמי ההוצאה לפועל, במסגרת מתן הצו לפתיחת הליכים, קובעים את גובה התשלום העיתי שיחול על היחיד.  

בשלב הבא בהליך, בהתבסס על דוח ממצאי הבדיקה של הנאמן, מגבש הממונה ומגיש לבית המשפט הצעת תכנית לשיקומו הכלכלי של היחיד ("הצעת הממונה"), שעל בסיסה, ולאחר דיון בה, מוסמך בית המשפט לתת צו שיקום כלכלי ליחיד. בהליכים המתנהלים בפני רשמי ההוצאה לפועל, לא מוגשת הצעת ממונה ורשם ההוצאה לפועל מוסמך לתת צו לשיקום כלכלי לאחר שקיים דיון בדוח ממצאי הבדיקה שהגיש לו הנאמן.

בצו לשיקום כלכלי נקבעת, בין השאר, חובת התשלומים שתחול על היחיד בתקופה שלאחר מתן הצו, ובכלל זה הוראות לעניין גובה התשלומים ומשך התקופה לתשלום, והכל למעט אם הורה בית המשפט או רשם ההוצאה לפועל על הפטר לאלתר. בהתאם לכך, היחיד חב בחובת תשלום חודשי לפרק זמן שנקבע בצו, ובסכום שנקבע בו. תשלומים אלה משולמים אף הם לקופת הנשייה ומועברים לנושים בהליך. בסיום תקופת התשלומים שנקבעה ולאחר שעמד בחובת התשלומים האמורה, היחיד מופטר מחובותיו, למעט חובות שלגביהם לא חל ההפטר לפי הוראות החוק. בעת מתן הצו לשיקום כלכלי, שלא כמו בעת קביעת התשלום העיתי לתקופת הביניים, הנעשית בתחילת ההליך, מובא בחשבון גם כושר ההשתכרות של היחיד, המוגדר בחוק כך: "כושר השתכרותו של היחיד מעבודה ומכל מקור אחר, המחושב על בסיס כללים שקבע השר לפי סעיף 162(ב) והתאמתו לנסיבותיו האישיות של היחיד". סכום התשלום העיתי הנקבע בצו לשיקום כלכלי נסמך על נתון זה אף אם בפועל אין היחיד משתכר בהתאם. זאת, בהתאם להוראת סעיף 162(א) לחוק העוסק בחובת התשלומים וגובהם, שלפיה גובה התשלומים לקופת הנשייה שיטיל בית המשפט על היחיד ייקבע על בסיס כושר ההשתכרות של היחיד כהגדרתו לעיל, לאחר שהופחתו ממנו דמי המחיה לפי הגדרתם כפי שצוטטה לעיל.

שילוב ההוראות האמורות מלמד כי קביעת הוראות לעניין דרך חישוב דמי המחיה רלוונטית הן לצורך קביעת התשלום העיתי שיחול על היחיד בתקופת הביניים שלאחר מתן הצו לפתיחת הליכים, והן לצורך קביעת חובת התשלומים שתחול עליו לאחר מתן הצו לשיקום כלכלי. עם זאת, קביעת הוראות לעניין דרך חישוב כושר ההשתכרות של היחיד, המבטא את פוטנציאל ההשתכרות שלו אף אם אינו בא לידי ביטוי בפועל, היא רלוונטית רק לצורך קביעת חובת התשלומים שתחול עליו על פי הצו לשיקום כלכלי, בין אם צו זה יינתן בעניינו על ידי בית המשפט, לאחר דיון בהצעת הממונה, או על ידי רשם ההוצאה לפועל ללא הצעת ממונה, לפי העניין.

מכוח ההסמכה האמורה בסעיף 162(ב) לחוק מוצעות התקנות שלהלן, הכוללות הוראות לעניין דרך חישוב דמי המחיה ודרך חישוב כושר ההשתכרות של יחיד בהליכי חדלות פירעון.

יודגש כי המחוקק קבע כי דמי המחיה וכושר ההשתכרות יותאמו "לנסיבותיו האישיות של היחיד" (סעיף 160 לחוק). לפיכך, דרך החישוב של דמי המחיה ושל כושר ההשתכרות של היחיד שתיקבע בתקנות לא תהיה קשיחה. התקנות, בכל מודל, מהוות בסיס לחישוב דמי המחיה וכושר ההשתכרות, אולם לצידן מורה סעיף 160 לחוק על התאמת דמי המחיה וכושר ההשתכרות לנסיבותיו האישיות של היחיד המסוים.

העקרונות המנחים בקביעת דרך החישוב המוצעת להלן משקפים את תכליות החוק ובראשן שיקומו הכלכלי של היחיד, השאת שיעור החוב שייפרע לנושים וקידום שילובו מחדש של היחיד במרקם החיים הכלכליים. המודל המוצע מבוסס על מסקנות שהוסקו מניסיון מצטבר ארוך שנים בקביעת תוכניות פירעון לחייבים בהליכי פשיטת רגל וכן בהליכי חדלות פירעון מאז כניסתו לתוקף של החוק, וכן מלמידת מודלים קיימים במדינות שונות בעולם, תוך התאמתם לעקרונות העומדים בבסיס החוק.

מבחינה פרקטית, הצורך בקביעת אמות מידה אחידות ושוויוניות לתשלומי יחיד המצוי בהליך חדלות פירעון קם עוד טרם חקיקת החוק. עקרונות שונים גובשו בעניין זה מעת לעת על ידי הכונס הרשמי. בחודש דצמבר 2016 אף הוגש לשר המשפטים דוח מטעם ועדה שמינה הכונס הרשמי, "הוועדה לבחינת תכנית הפירעון בהליך פשיטת הרגל" בראשות פרופ' רון חריס (להלן – ועדת חריס). מטרת ועדת חריס הייתה להמליץ על פרמטרים אחידים לגיבוש תכנית פירעון אישית לחייב המצוי בהליכי פשיטת רגל כתנאי לקבלת הפטר ועל פרמטרים לחישוב דמי המחיה. בתקופת חקיקת חוק חדלות פירעון, מסקנות דוח ועדת חריס עמדו לבחינה ויישום על ידי הכונס הרשמי. אף נבנה מחשבון לחישוב דמי המחיה בהתאם למסקנות הוועדה. המחשבון נבחן במשך תקופה ממושכת אולם העוסקים בתחום, וביניהם עורכי הדין עובדי הכונס הרשמי והנאמנים במחוזות השונים, סטו במקרים רבים מהמלצות המחשבון. המחשבון נועד לשמש ככלי עזר לחישוב התשלום החודשי, אולם בדיקה של השימוש שנעשה בו הראתה שאין מאמצים את תוצאותיו, ולמעשה הכלי נזנח. הסוגייה עצמה כמובן לא נזנחה. לאורך השנים עמלו גורמי המקצוע לגבש מודל לחישוב דמי המחייה. נבחנו מודלים שונים, נעשתה בחינה השוואתית, וביום י' באדר ב' התשפ"ב (3 באפריל 2022) אף פורסמה להערות ציבור טיוטה ראשונה של תקנות בעניין דרך חישוב דמי מחיה. בעקבות פרסום הטיוטה האמורה התקבלו הערות רבות והוחלט כי יש לקיים עבודת מטה מעמיקה נוכח חשיבות הסוגייה ומורכבותה.

כדי לא להותיר את הסוגייה הרגישה הזאת בחלל ריק וללא הסדרה כלל, גיבש הממונה נוהל מטעמו שנועד להתמודד עם הלקונה החקיקתית כמיטב היכולת. מאז פרסום הנוהל האמור פועל הממונה לפיו בעת קביעת התשלום החודשי בתקופת הביניים וכן בעת גיבוש המלצתו לבית המשפט במסגרת הצעת הממונה לצו השיקום הכלכלי. נוהל זה מוכר ומיושם גם על ידי בתי המשפט ורשמי ההוצאה לפועל בעת קביעת צווים לשיקום כלכלי.

נוהל הממונה אשר פורסם כאמור בחודש מאי 2020 שימש את כלל גורמי המקצוע בניהול הליכי חדלות פירעון, הן בקביעת התשלומים העיתיים בתקופת הביניים והן בקביעת חובת התשלומים בצווי השיקום הכלכלי. יישומו של הנוהל והניסיון שנצבר בהפעלתו הובילו לעדכונו מעת לעת בהתאם למציאות הנוהגת ולנסיבות שהתעוררו מעת לעת והצריכו מענה. בכך, היווה הנוהל מקור ידע פרקטי ושימש את הממונה, וכן את רשות האכיפה והגבייה, באיסוף המידע הנדרש לביסוס חקיקה יישומית ויעילה המובאת להלן.

הנוהל הושתת על מספר עקרונות יסוד הנוגעים לאחידות, שוויוניות, שיקום החייב ושילובו במרקם החיים הכלכליים, כפי שיוסבר להלן. לנוכח הניסיון שנצבר ביישום המודל בתקופת יישומו, והעקרונות שעל בסיסם הושתת, מוצע לעגן את עיקרי המודל בתקנות שלהלן. עקרונות אלו הם:

1) אחידות ושוויוניות – קביעת כללים ברורים ואחידים כדי להבטיח שוויון בין חייבים יחידים עליהם יוטל להעביר תשלומים חודשיים לקופת הנשייה. החובה לקבוע כללים ברורים נובעת מהוראות החוק. עוד בדברי ההסבר שנכללו בהצעת החוק, הודגשה החשיבות של קביעתם של כללים ברורים לחישוב דמי המחיה  אשר "תגדיל את השוויון בין היחידים ותפחית את העומס המוטל על המערכת המקדישה משאבים רבים לנושא" (דברי ההסבר לסעיף 157 להצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ו-2016).  העיקרון האמור נובע גם מהחובה הכללית המוטלת על הממונה לפעול בהגינות ובשוויון ובכלל זה בעת קביעת התשלום העיתי שיוטל על היחיד עם פתיחת ההליך בעניינו. כל זאת כמובן מבלי לגרוע מהחשיבות העליונה שיש לצורך בהפעלת שיקול דעת, כדי להבטיח את התאמתם של דמי המחיה לנסיבות חייו הייחודיות של כל יחיד ויחיד, כפי שמורה החוק (סעיף 160).

2) שיקום היחיד ושילובו מחדש במרקם החיים הכלכליים – חובת היחיד לשאת בתשלומים עיתיים לקופת הנשייה בהליכי חדלות הפירעון היא נדבך מרכזי בשיקומו הכלכלי ובשילובו מחדש במרקם החיים הכלכליים, הן משום שמודל כזה מייצר מחויבות ואחריות והן משום שהוא מתמרץ את היחיד להגדיל את הכנסותיו בתקופת ההליך.

על פי המודל המוצע, חישוב דמי המחיה נעשה באופן שמאפשר ליחיד להותיר בידיו מחצית מהכנסתו הפנויה כפי שיפורט להלן. קביעה זו מבוססת על מודלים לקביעת תשלום חודשי במסגרת הליכי חדלות פירעון הקיימים במדינות אחרות בעולם (דוגמת קנדה) ומשתלבת היטב עם תכליות הליך חדלות הפירעון בישראל. הותרת מחצית מהכנסתו הפנויה של היחיד בידיו תעודד את היחיד למצות את כושר השתכרותו ובכך תביא להגדלת שיעור החוב שייפרע לנושים, תאפשר את שיקומו הכלכלי של היחיד בתקופת הליך חדלות הפירעון ותאפשר ליחיד להשתלב במרקם החיים הכלכליים לאחר סיום הליך חדלות הפירעון.

המנגנון המוצע בתקנות לחישוב דמי המחיה של היחיד, שעל בסיסם נקבע התשלום חודשי, מבוסס על גובה הכנסתו של התא המשפחתי של היחיד. מודל המבוסס על הכנסה הוא בעל יתרונות רבים והוא מתאים מבחינה מושגית ופרקטית להליכי חדלות פירעון. קביעת תשלום חודשי הנגזר מהיקף הכנסה של היחיד ושל בני משפחתו מבוסס על כך שהיחיד אינו נדרש לשנות באופן דרסטי את אורחות חייו במסגרת ההליך. הליך חדלות פירעון הוא הליך מוגבל מבחינת זמן ובסופו יינתן ליחיד הפטר מחובותיו כדי שיוכל לחזור ולהשתלב במרקם החיים הכלכליים. הליכי חדלות הפירעון נותנים משקל משמעותי למצבו של היחיד בטרם נכנס להליך. כך, למשל, במקרים שבהם מורה בית המשפט על מכירת זכות במקרקעין, יש חובה לספק ליחיד ולבני משפחתו הגרים עמו מקום מגורים סביר באזור מגוריהם התואם את צורכיהם.

מודל הקובע את חישוב דמי המחיה הבסיסיים של תא משפחתי בהתבסס על היקף ההכנסה בפועל של התא המשפחתי מוצדק גם מבחינת אמפירית. ההוצאה של תא משפחתי מותאמת, ככלל, להיקף ההכנסה של התא המשפחתי.

קביעת התשלום החודשי שיושת על היחיד כנגזרת מהיקף ההכנסה של היחיד מוצדקת, אם כן, כנקודת מוצא. לצד זאת, יחיד המצוי בהליכי חדלות פירעון נדרש לצמצם את היקף הוצאותיו. מסיבה זו, המחוקק קבע בהגדרת "דמי מחיה" שמדובר ב"הוצאות מחיה בסיסיות". 

המודל המוצע קובע כי גובה התשלום העיתי ייגזר מסכום ההכנסה החודשית המיוחסת ליחיד, לאחר הפחתת הסכום הבסיסי והוצאות המיוחדות. הסכום הבסיסי מגלם סכום השווה לסכום קצבת הנכות החודשית המשתלמת למי שנקבעה לו דרגת אי-כושר להשתכר בשיעור של 100% לפי סעיף 200(א)(1) עד (4)(א) לחוק הביטוח הלאומי ("קצבת נכות"), בתוספת הקצבה לתלויים כמפורט בתוספת הראשונה לתקנות המוצעות. מובן שהרציונל שעומד בבסיס קצבת הנכות שונה לחלוטין, והיא בעלת אופי אחר ותכליות אחרות, אולם מוצע לעשות בה שימוש במסגרת מודל זה כנקודת ייחוס בלבד. יודגש כי אין ללמוד מנקודת ייחוס זו דבר לעניין הסדרים מתחום מדיניות הרווחה ומתן הקצבאות הסוציאליות, שהרי ברור כי לא הרי קצבה סוציאלית מטעם המדינה שנועדה להבטיח קיום בכבוד כהרי דמי מחיה של חייב יחיד במסגרת "פוליסת הסיכונים" של הליך חדלות הפירעון על האיזונים והרציונלים הייחודיים לה.

תקנה 1         מוצע להגדיר את המונחים העיקריים בשימוש בתקנות המוצעות:

"הגורם המוסמך" – הרשות שמוסמכת לקבל החלטה רלוונטית על גובה תשלום עיתי במהלך הליך חדלות הפירעון, בין אם מדובר בבית המשפט, בממונה, או ברשם ההוצאה לפועל, לפי העניין;

"הוצאות מיוחדות", "הכנסה חודשית כוללת", "הכנסה חודשית פנויה" ו"הקצבה לתלויים" – לשם הנוחות, מוצע להגדיר מונחים אלה המייצגים רכיבים שונים בחישוב דמי המחיה. את דרך החישוב של רכיבים אלה מוצע לקבוע בתקנות 2, 4 ו-5 ובתוספת הראשונה, לפי העניין, וכפי שיפורט בהמשך.

"הסכום הבסיסי" – מוצע להגדיר רכיב קבוע שישמש בסיס לחישוב דמי המחיה שיוקצבו ליחיד באופן חודשי. בגיבוש המודל עמד בפנינו אתגר משמעותי למצוא עוגן לסכום זה. כאמור במבוא לדברי הסבר אלה, אין קשר בין גובה "דמי המחיה בכבוד" בהליך חדלות פירעון לבין גובה קצבאות רווחה שנועדו להבטיח "מחיה בכבוד" במובנה הידוע. אין מדובר באותה תכלית, ולכן אין מדובר באותה "מחיה בכבוד". וממילא אין מדובר באותם סכומים. עם זאת, מודל שמתכתב עם המציאות דורש להיאחז בעוגן מוכר שנשען על מודלים מוכחים. אולם עוגן זה יהווה בסיס בלבד, ובכל מקרה דמי המחיה של היחיד יעלו עליו. מוצע אפוא כי סכום זה ייגזר מסכום גמלת הנכות החודשית המשתלמת למי שנקבעה לו דרגת אי-כושר להשתכר בשיעור של 100% לפי סעיף 200(א)(1) עד (4)(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי), בתוספת הקצבה לתלויים בסך של 1,500 שקלים חדשים עבור כל ילד עד הילד הרביעי, וסך של 1,300 שקלים חדשים עבור כל ילד החל מהילד החמישי ואילך. יודגש כי הסכומים הללו אינם הסכומים שיוותרו בסופו של דבר בידי היחיד כדמי מחיה אלא מדובר בסכום בסיסי מינימלי שיש להותיר בידיו עבור מחייתו. עוד יודגש כי על פי המוצע, הסכום הבסיסי נקבע רק בהתאם להרכב התא המשפחתי של היחיד וללא תלות במקום מגוריו, גילו או מינו. משתנים אלה יובאו בחשבון בחלקיו האחרים של המודל.  

"תשלום עיתי" – מוצע להגדיר את הסכום החודשי שמעביר היחיד לקופת הנשייה במסגרת הליך חדלות הפירעון, המחושב לפי תקנה 3. כפי שיפורט בהמשך, תשלום עיתי משתלם הן בתקופת הביניים והן בתקופת התשלומים, אולם דרך חישובו שונה בכל אחת משתי התקופות.

תקנה 2         מוצע לקבוע את נוסחת החישוב לדמי המחיה אשר יישארו בידי היחיד לצרכי מחייתו ולא יועברו לקופת הנשייה. על פי המודל המוצע, דמי המחיה יחושבו כסכום חודשי המהווה את ההפרש שבין ההכנסה החודשית הכוללת לבין התשלום העיתי שעל היחיד לשלם.

בהתאם מוצע לקבוע הוראות לחישוב שני רכיבים אלה: "הכנסה חודשית כוללת" ו"הכנסה חודשית פנויה", על בסיסן מחושב התשלום העיתי בהתאם לתקנה 3 המוצעת.

הכנסה חודשית כוללת תחושב כהכנסות התא המשפחתי של היחיד נטו, ובכלל  זה הכנסתם החודשית נטו שלו, של בן זוגו ושל אחרים שפרנסתם עליו. רכיב זה כולל את כל מקורות ההכנסה השונים של בני התא המשפחתי, נטו, לאחר שנוכו מהם מיסים, תשלומי חובה אחרים, ולעניין הכנסה מעיסוק – בניכוי הוצאות המותרות בניכוי.

הכנסה חודשית פנויה תחושב כהפרש המתקבל מהפחתת הסכום הבסיסי והוצאות מיוחדות המפורטות בתקנה  5 בנוסחה המוצע, מההכנסה החודשית הכוללת של התא המשפחתי. 

גם בהקשר של קביעת דמי המחיה שיישארו בידי היחיד חשוב להדגיש כי רשאי הגורם המוסמך – בית המשפט או רשם ההוצאה לפועל, לאחר מתן הצו לשיקום כלכלי, להותיר בידי היחיד סכום שעולה על דמי המחיה - אם יהיה בכך כדי לעודדו להגדיל את הכנסותיו, בהתאם לסעיף 162(א)(2) לחוק.

תקנה 3         מוצע לקבוע את נוסחת חישוב התשלום העיתי, שהוא כאמור התשלום החודשי שאותו משלם היחיד לקופת הנשייה. על פי תקנה 3 המוצעת, הסכום שעל היחיד לשלם לקופת הנשייה בתקופת הביניים יחושב לפי מכפלה של חלקו היחסי של היחיד בהכנסת התא המשפחתי, במחצית ההכנסה החודשית הפנויה של התא המשפחתי (בהתאם לאופן חישובה שתואר לעיל בתקנה 2 המוצעת), כך שנטל התשלום יחול על היחיד מתוך חלקו היחסי בהכנסות אלה.

עוד מוצע כי הסכום שעל היחיד לשלם לקופת הנשייה יהיה מחצית בלבד מסך חלקו היחסי בהכנסה הפנויה של התא המשפחתי. הותרת מחצית מסך חלקו היחסי של היחיד בהכנסה הפנויה של התא המשפחתי נועדה לקדם את שיקומו הכלכלי של היחיד ולהוות תמריץ עבורו למצות את כושר השתכרותו ולהגדיל את הכנסתו, דבר שגם יגדיל את התשלומים לקופת הנשייה וגם יקדם את שילובו מחדש של היחיד במרקם החיים הכלכליים.

בהקשר הזה יובהר כי סכומים אלה, כאמור לעיל, יש להתאימם לנסיבותיו האישיות של היחיד. על כן, בקביעת התשלום העיתי ישנו מימד של שיקול דעת הנתון לגורם המוסמך בהתייחס להותרת מחצית ההכנסה הפנויה בידי היחיד, וזאת בהתאם לנסיבות חייו, תוך יצירת איזון ראוי והוגן בין אינטרס השיקום הכלכלי של היחיד לבין אינטרס הנושים. כך למשל, במקרים חריגים שבהם הכנסתו הפנויה של היחיד גבוהה במיוחד, שיעור ההכנסה הפנויה שיוותר בידיו יכול שיהיה נמוך מחמישים אחוז. כך גם בהקשר של יחידים הנמנים על אוכלוסיות קצה, למשל נפגעי אלימות או שורדות זנות, שלגביהם לעיתים קיים מימד שיקומי נוסף שיש לזהותו וליתן לו התייחסות במסגרת קביעת התשלום העיתי. יתרה מכך, במקרים המתאימים ניתן אף לקבוע תשלום עיתי מדורג בהתאם לנסיבות המיוחדות של ההליך, הכול בחתירה לשיקומו הכלכלי של היחיד ולאיזון בין אינטרס זה לבין אינטרס הנשייה.

בנוסף, מוצע לקבוע כי בעת קביעת התשלום לקופת הנשייה בצו לשיקום כלכלי, רכיב ההכנסה החודשית הכוללת יכלול בהקשר הזה את הכנסת היחיד בהתאם למיצוי כושר ההשתכרות שלו, אף אם אין הוא ממצה כושר השתכרות זה בפועל. כך, בגמר ההליך, ובכפוף למה שייקבע בצו לשיקום כלכלי, תוטל על היחיד חובת תשלומים חודשיים התואמים את יכולתו ומצבו הכלכלי לאחר שנבחנו לעומק, לצד פוטנציאל ההשתכרות של היחיד.

תקנה 4         במקרה שבו בעת פתיחת הליך חדלות הפירעון של היחיד כבר מתנהל הליך חדלות פירעון גם בעניינו של בן הזוג של היחיד, מוצע לקבוע כי התשלום העיתי שנקבע לבן הזוג בהליך בעניינו יופחת לצורך חישוב הכנסת התא המשפחתי הכוללת במסגרת ההליך בעניינו של היחיד. התשלום העיתי שחל על בן הזוג מועבר לקופת הנשייה בהליכים שבעניינו, ומשכך נגרע מהכנסות התא המשפחתי נטו ולכן לא נכון שייחשב כהכנסה פנויה שתיוחס ליחיד לשם חישוב התשלום העיתי שיחול עליו בהליך בעניינו. בכך למעשה נמנעת כפילות בחישוב תשלומים עיתיים החלים על שני בני זוג כאשר (וכל עוד) שניהם מצויים בהליכי חדלות פירעון. 

תקנה 5         לעניין חישוב ההכנסה הפנויה של התא המשפחתי, מוצע לאפשר לגורם המוסמך – בית המשפט, הממונה, או רשם ההוצאה לפועל לפי העניין, להפחית ממנה הוצאות מיוחדות של בני משפחתו של היחיד, אם סבר כי מדובר בהוצאות הכרחיות הנובעות מנסיבות החיים הייחודיות שלהם, ובכפוף להצגת אסמכתאות ככל שידרוש.

תקנה זו נועדה לייצר גמישות מסוימת בחישוב ההכנסה הפנויה של התא המשפחתי, באופן שיגביר את ההתאמה בין תוצאת החישוב לבין נסיבות החיים של היחיד ובני משפחתו, ואשר אלמלא האפשרות להפחית הוצאות אלה עשוי חישוב התשלום העיתי שלא להותיר בידיהם די הכנסה פנויה הנדרשת לצורכי מחייתם בנסיבות אלה. בהתאם, מוצע לאפשר להפחית מההכנסה הפנויה את ההוצאות והסכומים המנויים בתקנה.

גם בהקשר הזה יובהר כי אין מדובר ברשימה סגורה והגורם המוסמך רשאי להוסיף או להפחית סכומים אחרים כפי ראייתם, לשם התאמת הסכום שיישאר בידי היחיד כדמי מחיה לנסיבות חייו האישיות.

תקנה 6         סעיף 162(א) לחוק, שעניינו חובת התשלומים וגובהם, קובע כי גובה התשלומים לקופת הנשייה שיטיל בית המשפט או רשם ההוצאה לפועל על היחיד בצו לשיקום כלכלי, ייקבע על בסיס כושר ההשתכרות של היחיד, לאחר שהופחתו ממנו דמי המחיה. "כושר ההשתכרות" של היחיד מוגדר גם הוא בסעיף 160, כ"כושר השתכרותו של היחיד מעבודה ומכל מקור אחר, המחושב על בסיס כללים שקבע השר לפי סעיף 162(ב) והתאמתו לנסיבותיו האישיות של היחיד". כמתואר לעיל, כושר ההשתכרות של היחיד, המבטא את פוטנציאל ההשתכרות שלו אף אם אינו ממומש בפועל, נלקח בחשבון לשם חישוב גובה התשלומים במסגרת הצו לשיקום כלכלי. עם זאת, לשם חישוב גובה התשלומים האמור מוצע להחיל את נוסחת החישוב החלה לעניין התשלום העיתי הנקבע בתחילת ההליך, תוך הכללת רכיב כושר ההשתכרות של היחיד בנוסחה האמורה במקום רכיב ההכנסה החודשית שלו בפועל. חישוב כושר השתכרות מחייב בחינה אישית של נסיבותיו של היחיד המסוים, כפי שהן מתקיימות בתקופת ההליך. לפיכך, התקנות המוצעות אינן כוללות מודל חישוב כללי לעניין זה, אלא הבנייה של שיקול הדעת. בהתאם, מוצע בתקנה זו לקבוע כי בעת חישוב רכיב זה, על הגורם המוסמך להתייחס למאפיינים המסוימים של היחיד, ובכלל זה הכשרה מקצועית, השכלה, גיל, מצב בריאותי אזור מגורים ועוד. תקנה זו אף היא נועדה להגביר את המתאם בין החישוב על פי הנוסחה לבין נסיבות החיים האישיות של כל יחיד. 

תקנה 7         מוצע לקבוע הוראת הצמדה למדד המתייחסת לסכומים הקבועים בתקנה 5(3) ו-(4) ובתוספת הראשונה (למעט השורה הראשונה שבה). בתקנה 5 מדובר בהוצאות מיוחדות שניתן להפחית מההכנסה החודשית הכוללת, שעניינן תשלום למשפחתונים עבור פעוטות עד גיל 3  - עד 2,500 שקלים חדשים עבור כל פעוט, ולצהרונים לילדים בכיתות א' עד ג' – עד 1,000 שקלים חדשים לכל ילד.

בתוספת הראשונה, מדובר בסכומי ההקצבה לתלויים, הנכללים בסכום הבסיסי כהגדרתו בתקנה 1.

מכיוון שסכומים אלה משקפים את עלויות המחיה הבסיסיות, מוצע להצמידם למדד המחירים לצרכן מידי שנה.

תוספת ראשונה         מוצע לקבוע בתוספת הראשונה לתקנות, את סך ההקצבה לתלויים כהגדרתה בתקנה 1 המוצעת. ההקצבה לתלויים עניינה בסכומים שיתווספו לסכום בגובה קצבת נכות בשיעור המרבי, ויהוו יחד עימו את "הסכום הבסיסי" כהגדרתו המוצעת. כמפורט לעיל, הסכום הבסיסי, וכן הוצאות מיוחדות לפי תקנה 5 המוצעת, מופחתים מסך ההכנסה החודשית הכוללת לשם חישוב ההכנסה החודשית הפנויה, במסגרת חישוב התשלום העיתי שיחול על היחיד. מוצע לקבוע כי סכומי ההקצבה לתלויים יהיו כלהלן:

            עבור בן זוג החי עם היחיד במשותף מכוח נישואין או ידועים בציבור – סכום השווה לסכום המשולם כתוספת עבור בן זוג של מי שנקבעה לו דרגת אי-כושר להשתכר בשיעור של 100% לפי סעיף 200(א)(1) עד (4)(א) לחוק הביטוח הלאומי, לכל חודש; עבור כל אחד מילדי היחיד שפרנסתם עליו, ולא יותר מארבעה ילדים - 1,500 שקלים חדשים לכל חודש; ועבור כל ילד נוסף של היחיד שפרנסתו עליו החל מהילד החמישי ואילך – 1,300 שקלים חדשים לכל חודש. 

לגבי ילד הזכאי למזונות, החישוב האמור ייעשה באופן יחסי לתקופה שבה הוא שוהה עם היחיד באותו חודש.

תוספת שנייה            בתוספת השנייה מוצע להציג, לשם נוחות, את נוסחת חישוב התשלום העיתי על רכיביה השונים, הכול בהתאם לתקנות המוצעות.