תוכן עניינים
ב. מטרת החוק המוצע, הצורך בו, עיקרי הוראותיו והשפעתו על הדין הקיים
ג. השפעת החוק המוצע על קבוצות אוכלוסייה מסוימות
ד. השפעת תזכיר החוק המוצע על התקציב ועל התקן המנהלי של המשרד היוזם, משרדים אחרים ורשויות אחרות.
ה. להלן נוסח תזכיר החוק המוצע ודברי הסבר
תזכיר חוק האזרחות (תיקון מס'...), התשפ"ה – 2025
חוק האזרחות (תיקון מס'...), התשפ"ה - 2025.
סעיף 4 לחוק האזרחות התשי"ב-1952 (להלן: חוק האזרחות) קובע מי יהיו אזרחים ישראליים מכוח לידה.
סעיף 4(א)(1) דן במי שנולד בישראל כשאביו או אמו אזרחים ישראליים, וקובע כי הוא יהיה לאזרח ישראלי.
סעיף 4(א)(2) דן במי שנולד מחוץ לישראל כשאביו או אמו אזרחים ישראליים, וקובע הסדר לפיו ככלל הוא יהיה לאזרח ישראלי מיום לידתו, אלא אם ההורה עצמו כבר נולד מחוץ לישראל והינו אזרח ישראלי מכוח לידה.
קיימת תופעה של אזרחי ישראל היוצאים למדינות אויב, נישאים לתושבי מדינות אלה ונולדים להם שם ילדים. במקרים רבים ילדים אלה פונים להירשם כאזרחים ישראליים בחלוף שנים רבות ואף בהיותם בגירים, כך שיש להם הזדהות ונאמנות עם מדינת האויב, בלא כל יכולת של המדינה למנוע זאת.
לאורך השנה האחרונה היו מספר מקרים בהם קטינים אשר נולדו ברצועת עזה נרשמו כאזרחים ישראליים, ומקרים נוספים בהם בגירים שנולדו ברצועת עזה וחיו בה כל חייהם ביקשו להירשם כאזרחים מלידה.
כמפורט לעיל, לפי החוק הקיים ילדים אלה הינם אזרחים ישראליים מיום לידתם, ויכולים לממש אזרחות זו בכל עת, ללא שיקול דעת של שר הפנים.
מטרת החוק המוצע הינה לתקן מצב זה ולקבוע כי כאשר מדובר בילדים שנולדו במדינת אויב אין לאפשר אזרחות אוטומטית מלידה.
נזכיר בהקשר זה את סעיף 11 לחוק האזרחות אשר עניינו הוא ביטול אזרחות. בסעיף 11(ב)(2) מוסדרת הסמכות לביטול אזרחות בנסיבות של הפרת אמונים למדינת ישראל, כאשר לפי סעיף 11(ב)(2)(ג) לחוק האזרחות, הפרת אמונים למדינת ישראל כוללת גם "רכישת אזרחות או זכות לישיבת קבע במדינה או בשטח המנויים בתוספת; לעניין זה, חזקה כי מי שיושב דרך קבע במדינה או בשטח המנויים בתוספת, רכש אזרחות או זכות לישיבת קבע במדינה או בשטח כאמור."
המדינות המנויות בתוספת הן: איראן, אפגניסטן, לבנון, לוב, סודאן, סוריה, עיראק, פקיסטן, תימן, ושטח רצועת עזה.
בדומה לחזקה הקבועה בסעיף 11(ב)(2)(ג) לחוק, ניתן אף להסיק כי מי שנולד במדינה או בשטח המנויים בתוספת, וחי בה את חייו, חזקה כי רכש אזרחות או זכות לישיבת קבע במדינה זו.
עם זאת, במקרים חריגים ביותר, במידה ויתעורר קושי באשר למעמדו של הקטין בארץ הולדתו, ניתן יהיה לדון בבקשה למתן מעמד בישראל במסגרת הסמכות הכללית ושיקול הדעת הרחב הנתונים לשר הפנים לפי חוק הכניסה לישראל התשי"ב-1952, ובהתאם להסדרים הקבועים בחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) התשפ"ב-2022.
לאור המפורט לעיל, מטרת התיקון המוצע הינה כי מי שנולד לאזרח ישראלי במדינת אויב לא יהיה לאזרח ישראלי מלידה.
עיקר הוראת החוק המוצע הוא קביעה כי מי שנולד במדינת אויב לאזרח ישראלי אינו אזרח ישראלי מכוח לידה. זאת בשונה מהדין הקיים, הקובע כי מי שנולד מחוץ לישראל כשאביו או אמו אזרחים ישראליים, יהיה לאזרח ישראלי מיום לידתו, אלא אם ההורה עצמו כבר נולד מחוץ לישראל והינו אזרח ישראלי מכוח לידה מבלי שקבוע בו חריג לכלל זה לגבי מי שנולד לאזרח ישראלי במדינת אויב.
לא רלוונטי
לא רלוונטי
תזכיר חוק מטעם משרד הפנים:
|
|
|
|
|
1. |
בחוק האזרחות התשי"ב-1952[1] בסעיף 4, בסעיף קטן (א), בסופו יבוא: "ובלבד שלא נולד במדינה או בשטח המנויים בתוספת."
|
סעיף 4 לחוק האזרחות התשי"ב-1952 קובע מי יהיו אזרחים ישראליים מכוח לידה.
סעיף 4(א)(1) עניינו במי שנולד בישראל כשאביו או אמו אזרחים ישראליים, וקובע כי הוא יהיה לאזרח ישראלי.
סעיף 4(א)(2) עניינו במי שנולד מחוץ לישראל כשאביו או אמו אזרחים ישראליים, וקובע הסדר לפיו ככלל הוא יהיה לאזרח ישראלי מיום לידתו, אלא אם ההורה עצמו כבר נולד מחוץ לישראל והינו אזרח ישראלי מכוח לידה.
קיימת תופעה של אזרחי ישראל היוצאים למדינות אויב, נישאים לתושבי מדינות אלה ונולדים להם שם ילדים. במקרים רבים ילדים אלה פונים להירשם כאזרחים ישראליים בחלוף שנים רבות ואף בהיותם בגירים כך שיש להם הזדהות ונאמנות עם מדינת האויב, בלא כל יכולת של המדינה למנוע זאת, מאחר ולפי החוק הקיים ילדים אלה הינם אזרחים ישראליים מיום לידתם, ויכולים לממש אזרחות זו בכל עת, ללא שיקול דעת של שר הפנים.
מטרת החוק המוצע הינה לתקן מצב זה ולקבוע כי כאשר מדובר בילדים שנולדו במדינת אויב, אין לאפשר אזרחות אוטומטית מלידה.
לפי סעיף 11(ב)(2)(ג) לחוק האזרחות, הפרת אמונים למדינת ישראל כוללת גם "רכישת אזרחות או זכות לישיבת קבע במדינה או בשטח המנויים בתוספת; לעניין זה, חזקה כי מי שיושב דרך קבע במדינה או בשטח המנויים בתוספת, רכש אזרחות או זכות לישיבת קבע במדינה או בשטח כאמור."
המדינות המנויות בתוספת הן: איראן, אפגניסטן, לבנון, לוב, סודאן, סוריה, עיראק, פקיסטן, תימן, ושטח רצועת עזה.
בדומה לחזקה הקבועה בסעיף 11(ב)(2)(ג) לחוק, ניתן אף להסיק כי מי שנולד במדינה או בשטח המנויים בתוספת, וחי בה את חייו, חזקה כי רכש אזרחות או זכות לישיבת קבע במדינה זו.
עם זאת, במקרים חריגים ביותר, במידה ויתעורר קושי באשר למעמדו של הקטין בארץ הולדתו, ניתן יהיה לדון בבקשה למתן מעמד בישראל במסגרת הסמכות הכללית ושיקול הדעת הרחב הנתונים לשר הפנים לפי חוק הכניסה לישראל התשי"ב-1952, ובהתאם להסדרים הקבועים בחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) התשפ"ב-2022.
לסעיף 1 לחוק - מוצע לקבוע כי מי שנולד לאזרח ישראלי במדינה המנויה בתוספת לא יהיה לאזרח ישראלי מכוח לידה.