תזכיר חוק

 

א. שם החוק המוצע

חוק הגברת אכיפה בעבירות נשק והוראת שעה, התשפ"ה-2024

 

ב. מטרת החוק המוצע, הצורך בו, עיקרי הוראותיו והשפעתו על הדין הקיים

מטרת חוק זה לשפר את האכיפה בעבירות נשק ולתת כלים נוספים לרשויות האכיפה על מנת לגבש תשתית ראייתית ולהעמיד לדין נאשמים בעבירות נשק, לאור העלייה המשמעותית בשנים האחרונות בהתחמשות בנשק ובשימוש בנשק על ידי גורמים עברייניים וארגוני פשיעה. עליית המדרגה בשימוש בנשק ובאמצעי לחימה מתקדמים, מהווה סיכון של ממש לשלומם של אזרחי ותושבי המדינה ולסדר הציבורי בישראל.  התיקון המוצע, הוא על רקע דיוני צוות אמל"ח – צוות בין-משרדי בראשות משרד המשפטים, אשר בחן את עבירות הנשק בחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), לצד אתגרים פרקטיים באכיפת עבירות נשק. ההצעה באה לתת מענה לאתגרים ולחסמים המרכזיים הנוגעים לעניין שעלו במהלך הדיונים, תוך הלימה טובה יותר של ההסדר החקיקתי לאתגרים בנושא חשוב זה.

 

תזכיר החוק מציע תיקונים במספר חוקים: חוק העונשין, פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: הפקודה או פקודת הראיות), חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: החסד"פ) וחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון), לפי הפירוט הבא:

 

  א. התיקונים לחוק העונשין נועדו להקל על ההוכחה כי חפץ שנתפס הוא "נשק". נוסף על כך במסגרת התיקון מוצעים תיקונים להגדרות הרלוונטיות בסעיף 144 לחוק העונשין, והחמרה בענישה.

  ב.  התיקון לפקודת הראיות נועד לאפשר העדת בני זוג, ילדים או הורים לחובת נאשם בן משפחתם בעבירות הנשק. 

  ג.  התיקון לחסד"פ נועד לאפשר העמדה לדין במקרים מסוימים על ידי חטיבת התביעות במשטרה ישראל, ולא על ידי הפרקליטות, בעבירות נשק הנדונות בבית משפט השלום, במקרים הנעדרים חומרה יתרה בנסיבות ביצוע העבירה שאינם מורכבים ראייתית.

  ד.  התיקונים לחוק איסור הלבנת הון עניינם קביעת העבירה של רכישת נשק כעבירת מקור וכן תיקון שתכליתו להבהיר שנוסף על עבירת הסחר בנשק הקבועה כיום כעבירת מקור, גם ייצור, ייבוא וייצוא נשק (ושאר הפעולות המנויות בסעיף 144(ב2) לחוק העונשין) הן עבירות מקור לפי חוק איסור הלבנת הון.

  ה.  כמו כן מוצעת הוראת שעה לתקופה של שנה המתקנת את סעיף 144 לחוק העונשין, וקובעת חזקה שלפיה חפץ שנחזה בתצלום או בסרטון על פי מראהו ומאפייניו להיות כלי נשק, יראו אותו כנשק כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר.

 

חזקה זו נועדה להתמודד עם תופעה שהפכה נפוצה בשנים האחרונות והיא הפצת תמונות או סרטונים ברשתות חברתיות שבהן האדם המצולם מחזיק בחפץ הנחזה להיות כנשק או אף מבצע ירי בחפץ כאמור.  חזקה זו היא חזקה חריגה בעבירות פליליות בכלל ובחוק העונשין בפרט, שכן היא עומדת בסתירה לחובת התביעה להוכיח את כל יסודות העבירה מעל לספק סביר כאמור בסעיף 34כב לחוק העונשין. אולם לנוכח חריגות התופעה והקושי להתמודד אתה, מאחר שהנשק המופיע בתצלום לא נתפס ולא ניתן לבדוק אותו במעבדה ולגבש חוות דעת שהוא אכן עונה להגדרת "נשק" לפי סעיף 144 לחוק העונשין, מוצע לקבעה באופן זמני כהוראת שעה לתקופה של שנה. במסגרת תהליך החקיקה יתקבלו באופן סופי ההחלטות לעניין התנאים הנדרשים להוכחת דמיון לכלי נשק, זהות הגורם המוסמך להוציא חוות דעת בעניין, והאם הדבר יוסדר בנהלים, הנחיות פנימיות או במסגרת הוראת השעה. זאת, באופן  שיבטיח כי הנטל יעבור לנאשם רק במקרים המובהקים, לאחר שנעשתה בדיקה ראויה של התצלום או הסרטון כדי לוודא בהסתמך על מראה החפץ המצולם ומאפייניו כי הוא נחזה להיות כלי נשק. על כן מוצע להחריג סעיף זה מהאפשרות להוכחת הנשק באמצעות תעודת קצין, כאמור בסעיף 144(ה) לחוק העונשין.

 

ג. השפעת החוק המוצע על קבוצות אוכלוסייה מסוימות

החוק נועד להרחבת הכלים המצויים בידי רשויות האכיפה על כלל האוכלוסייה.

 

ד. השפעת תזכיר החוק המוצע על התקציב ועל התקן המנהלי של המשרד היוזם, משרדים אחרים ורשויות אחרות.

אין

 

ה. להלן נוסח תזכיר החוק המוצע ודברי הסבר

 

תזכיר חוק מטעם משרד המשפטים:

תזכיר חוק הגברת האכיפה בעבירות נשק והוראת שעה, התשפ"ה-2024

 

 

דברי הסבר

כללי          בשנים האחרונות חלה עלייה משמעותית בהתחמשות בנשק ובשימוש בנשק קל ובאמצעי לחימה מתקדמים על ידי גורמים עברייניים וארגוני פשיעה, באופן המהווה סיכון של ממש לשלומם של אזרחי ותושבי המדינה ולסדר הציבורי בישראל. לנוכח האמור, צוות בין-משרדי בראשות משרד המשפטים ("צוות אמל"ח"), בחן את עבירות הנשק בחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), לצד אתגרים פרקטיים באכיפת עבירות נשק.

 

הצעת החוק באה לתת מענה לאתגרים ולחסמים המרכזיים הנוגעים לעניין שעלו במהלך דיוני הצוות, תוך הלימה טובה יותר לחומרת העבירות, ובמסגרתה מוצע לתקן את עבירות הנשק בחוק העונשין; את פקודת הראיות כדי לאפשר העדת בני זוג, ילדים או הורים, בעבירות נשק; את החסד"פ כדי לאפשר העמדה לדין במקרים מסוימים על ידי חטיבת התביעות במשטרת ישראל, בעבירות נשק הנדונות בבית משפט השלום, במקרים הנעדרים חומרה יתרה בנסיבות ביצוע העבירה, שאינם מורכבים ראייתית; וקביעת העבירות של רכישת נשק, ייצור, ייבוא וייצוא נשק כעבירות מקור בחוק איסור הלבנת הון, נוסף על עבירת הסחר הקבועה בו כיום.

 

התיקונים המוצעים לחוק העונשין נועדו למספר תכליות: הראשונה, להקל על ההוכחה כי חפץ שנתפס הוא "נשק". אמנם, לפי סעיף 144(ה) לחוק העונשין ניתן להוכיח כי חפץ הוא נשק באמצעות תעודת קצין חתומה, אולם בפועל, מאחר שההגדרה כוללת "כלי שסוגל לירות כדור, קלע, פגז, פצצה או כיוצא באלה, שבכוחם להמית אדם... " (ראו פסקה (1) להגדרת "נשק" בסעיף 144(ג) לחוק העונשין), במקרים רבים לא ניתן להסתפק בתעודת קצין, אלא נדרשת חוות דעת המחלקה לזיהוי פלילי במשטרה, שיש בידיה את האמצעים לבצע בדיקה בליסטית של הנשק הכוללת ירי באמצעותו. כך למשל, ככל שמדובר בכלי נשק שאינו נשק "תקני", יש צורך בקבלת חוות דעת מומחה. בשנים האחרונות עלה קושי בהקשר זה, בעיקר נוכח כמויות הנשק הרבות שנתפסות, ונוכח הרצון לתעדף חקירות שבהן בפועל נפגע אדם כתוצאה מירי מנשק. לפיכך, עלה הצורך להרחיב את הגדרת הנשק באופן שמקל על האכיפה אולם עולה בקנה אחד עם תכלית ההגדרה. בהמשך לתיקון חקיקה זה, תיערך במעבדה לזיהוי פלילי במשטרת ישראל חוות דעת תורתית שתסייע בידי קציני המשטרה המוסמכים לפי סעיף 144(ה) לקבוע כי חפץ שנתפס הוא כלי שנועד לירות כדור. מטרת התיקון היא לשים דגש על כוונת היצרן.

 

השנייה, קביעת ענישה הולמת בצד עבירות הנשק באופן שתואם את עיקרון האשמה. מוצע להבהיר כי כדורי תחמושת בעלי קליעים שקוטרם עולה על 20 מ"מ, מהווים "כלי נשק" ולא תחמושת גרידא. כמו כן מוצע לקבוע ענישה מחמירה על החזקת מספר כלי נשק, חלקי נשק מהותיים או כמות גדולה של תחמושת, באופן שנותן ביטוי הולם לחומרה שבהתנהגות. עוד מוצע להרחיב את העבירה של סחר בנשק הקבועה בסעיף 144(ב2) כך שתכלול כל עסקה אחרת בנשק, אף אם עסקה זו אינה כרוכה בהעברת ההחזקה בנשק, וכן על מנת שתכלול תיווך לאחת הפעולות האמורות, זאת בדומה להגדרות הקבועות בפקודת הסמים המסוכנים. 

תיקוני הגדרות נוספים נועדו לחדד את ההבדלים בין כלי נשק שלם, ובין חלקים אחרים של כלי נשק, אביזרים ותחמושת "קליעית", וזאת על מנת להקל על ההבחנה בעבירות ביחס לכל אחת מהקבוצות האמורות, כפי שיפורט להלן.

 

סעיף 1

סעיפים קטנים (א)-(ב)     בסעיף 144(א) לחוק העונשין נקבע כי המחזיק נשק בלא רשות על פי דין להחזקתו, דינו – שבע שנות מאסר; המחזיק חלק מהותי בנשק דינו – חמש שנות מאסר; והמחזיק חלק לא מהותי בנשק, דינו – שלוש שנות מאסר. בסעיף 144(ב) לחוק העונשין נקבע כי הרוכש, נושא או מוביל נשק בלא רשות כדין, לרכישתו, לנשיאתו או להובלתו, דינו – עשר שנות מאסר.

מוצע לפצל מהסיפא של הסעיפים את ההוראות הנוגעות להחזקת, רכישת, נשיאת או הובלת חלקים בנשק (מהותיים ולא מהותיים), ולהעבירם לסעיפים קטנים (א1) ו-(א2) בהתאמה, ולקבוע סעיפים קטנים (א), (א1) ו-(א2) נסיבות מחמירות כדלקמן:

 

בסעיף קטן (א) מוצעת ענישה מחמירה על המחזיק חמישה כלי נשק ומעלה, שדינו – שתיים עשרה שנות מאסר. ברישא של סעיפים קטנים (א1) ו-(א2) מוצע לכלול בסעיף לא רק החזקת חלקים מהותיים בנשק, או החזקת תחמושת, חלק או אביזר של כלי נשק, אלא גם רכישה, נשיאה, או הובלה של חלקים כאמור, שדינם חמש שנות מאסר או שלוש שנות מאסר, בהתאמה. כמו כן מוצע לקבוע בסעיפים אלו ענישה מחמירה של שבע שנות מאסר על מי שמחזיק, רוכש, נושא או מוביל מעל חמישה חלקים בנשק, שאינם מרכיבים כלי נשק שלם (סעיף קטן (א1)) או מעל 500 פריטי תחמושת (סעיף קטן (א2)).

     

סעיף קטן (ג)          נוסף על מחיקת הסיפא (בשל השינויים המוצעים בסעיפים קטנים (א1) ו-(א2) כמפורט לעיל) מוצע לתקן את הסעיף בהתאם להגדרת החדשה של "כלי נשק", הכולל את פסקאות (1) עד (3) להגדרה זו, שבסעיף קטן (ה).

 

סעיף קטן (ד)         מוצע לתקן את עבירת הסחר בנשק כך שתכלול גם כל עסקה אחרת או פעולות תיווך, בדומה לפקודת הסמים.

 

סעיף קטן (ה)-(ו)   מוצע לתקן את הגדרת "נשק" בסעיף 144(ג) לחוק העונשין, ולהוסיף הגדרות של "כלי נשק", ו-"תחמושת". לפי ההגדרה הנוכחית במקרים שבהם לא מדובר בכלי נשק תקני נדרשת חוות דעת של המחלקה לזיהוי פלילי במשטרה, וירי באמצעות הנשק שנתפס והתעורר קושי בעניין זה בשנים האחרונות, בעיקר נוכח היקף התפיסות, והרצון לתעדף חקירות שבהן אדם נורה מכלי נשק. כדי להקל על ההוכחה כי חפץ שנתפס הוא "נשק", מוצע להוסיף להגדרה חלופה נוספת (1א) שלפיה מדובר בחפץ שנועד לירות. תיקון מהותי נוסף שנערך בהגדרה עניינו הוצאת כדורי תחמושת בעלי קליעים שקוטרם עולה על 20 מ"מ מגדר תחמושת גרידא. יש הבדל משמעותי בין החזקת כדורים המיועדים לירי באקדח או ברובה ובין החזקת פגזים, הן מבחינת כמות חומר הנפץ הנמצאת בהם והן מבחינת מסוכנותם לציבור, על אף שפגזים אלו אינם כוללים מנגנון יזימה שמאפשר לעשות בהם שימוש כשלעצמם. על כן ראוי כי קליעים מסיביים מעין אלו, הדומים לרימוני יד, יוגדרו ככלי נשק ותחול לגביהם הענישה המחמירה יותר. בהתאם לשינויים אלו, ההגדרה "כלי נשק" כוללת את החלופות בפסקאות (1) עד (3) להגדרה "נשק" ואינה כוללת "תחמושת" קליעית.

 

סעיף 2

התיקון לפקודת הראיות נועד לאפשר העדת בני זוג, ילדים או הורים לחובת נאשם בן משפחתם בעבירות הנשק. כיום בן זוג אינו כשר להעיד לחובת בן זוגו, במשפט פלילי, והורה וילד אינם כשירים להעיד אחד נגד משנהו (ראו סעיפים 3 ו – 4 לפקודה). עם זאת, הפקודה מחריגה כל "חבלת גוף או אלימות או איום באחד מאלה", וישנן גם עבירות הקבועות בסעיף 5 לפקודה אשר מוחרגות מהסדר זה. מוצע להוסיף לרשימת עבירות אלו גם עבירות בנשק, אשר בוודאי עומדות בשורה אחת מבחינת הצורך בהחרגה, עם העבירות המוחרגות. יובהר כי הצורך בתיקון זה נובע ממקרים שבהם נתפס נשק בבית מגורים או במתחם משותף אחר בו השליטה במקום היא של מספר בני משפחה. במקרים כאלה, פעמים רבות לא די בחזקת המקום הקבועה בסעיף 144(ד) לחוק העונשין, וראוי לאפשר עדות בני משפחה האחד לחובת זולתו כדי להגיע לחקר האמת ולהעמיד לדין את האחראי להחזקת הנשק. כך, לעיתים רבות יש צורך בעדות קרובי משפחה כדי להוכיח מי מחזיק בפועל ברכב/בדירה. כמו כן לעיתים נדרשות ראיות אחרות, כמו זיהוי חשוד על ידי בן משפחות בסרטון, או שיוך של פלאפון מסוים לחשוד על ידי בן משפחתו, והתיקון נועד לתת מענה לצורך זה.

 

סעיף 3

התיקון לחסד"פ נועד לאפשר העמדה לדין במקרים מסוימים בעבירות נשק הנדונות בבית משפט השלום על ידי חטיבת התביעות במשטרה ישראל, ולא על ידי הפרקליטות. חלק ניכר מעבירות הנשק המפורטות בסעיף 144 הן עבירות מסוג פשע, אשר ככלל חומר החקירה בהן מועבר לפרקליטות המדינה לצורך העמדה לדין. עם זאת, עבירה של החזקת נשק לפי סעיף 144(א) רישה נקבעה בתוספת לחסד"פ כעבירה שפרקליט מחוז רשאי להעבירה לטיפולו של תובע משטרתי בשל העדר חומרה יתרה בנסיבות ביצוע העבירה ואי מורכבות הראיות. מוצע לאפשר שיקול דעת דומה גם בעבירות של החזקת, רכישת, הובלת או נשיאת חלק נשק מהותי; החזקת, רכישת, הובלת או נשיאת חלק נשק מהותי בנסיבות מחמירות לפי סעיף 144(א1) המוצע; והחזקת, רכישת, הובלת או נשיאת תחמושת בנסיבות מחמירות לפי סעיף 144(א2) המוצע, עבירות דומות לעבירה של החזקת נשק.

 

סעיף 4

התיקון לחוק איסור הלבנת הון כולל למעשה שני תיקונים: האחד, מוסיף את העבירה של רכישת נשק לרשימת עבירות המקור, המפורטות בתוספת הראשונה לחוק איסור הלבנת הון. חוק איסור הלבנת הון מגדיר "רכוש אסור" כרכוש שמקורו בעבירות המפורטות בתוספת הראשונה, או ששימש לביצוען, אפשר את ביצוען, או רכוש שנעברו בו העבירות. פעולה ברכוש אסור מהווה עבירה לפי סעיפים 3 ו – 4 לחוק האמור. נוסף על כך, הגדרת עבירה כעבירת מקור מאפשרת שימוש בכלים הקבועים בחוק איסור הלבנת הון, ביניהם תפיסה וחילוט של רכוש בשווי הרכוש האסור הכרוך בביצוע העבירה. קביעת העבירה של רכישת נשק כעבירת מקור תקשה על הלבנת הרכוש האסור הכרוך בביצוע עבירה זו, ותאפשר אכיפה כלכלית אפקטיבית נגד מי שרוכש נשק.

 

תכלית התיקון השני היא להבהיר כי כל הפעולות המנויות בסעיף 144(ב2) הן עבירות מקור לפי חוק איסור הלבנת הון. כבר היום, פסקה (2) לתוספת הראשונה לחוק איסור הלבנת הון קובעת את העבירות של סחר בנשק לפי סעיף 144 כעבירות מקור. מכך ניתן להסיק כי פעולות נוספות הנכללות בסעיפים קטנים (ב2) ו – (ב3) שהעונש בגינם הוא זהה – חמש עשרה שנות מאסר, נכללות בפסקה זו. אולם למען הסר ספק ונוכח לשונם של סעיפים אלו, מוצע להבהיר מפורשות כי כלל ההתנהגויות הנכללות בהם מהוות עבירות מקור לפי חוק איסור הלבנת הון. ברי כי כלל ההתנהגויות המפורטות בסעיפים אלו זהות מבחינה מהותית לסחר בנשק, נעברות מתוך מוטיבציה כלכלית בדומה לסחר, ולכן ראוי להחיל לגביהן ולגבי התמורה מהן את מגוון הכלים של חוק איסור הלבנת הון.

 

סעיף 5

הוראת השעה נועדה להתמודד עם תופעה שהפכה נפוצה בשנים האחרונות והיא הפצת תמונות או סרטונים ברשתות חברתיות שבהן האדם המצולם מחזיק בחפץ הנחזה להיות כנשק או אף מבצע ירי בחפץ כאמור. מאחר שהנשק המופיע בתצלום לא נתפס ע"י רשויות האכיפה, לא ניתן לבדקו במעבדה ולגבש חוות דעת שאכן הוא עונה באופן מלא להגדרת הנשק לפי סעיף 144 לחוק העונשין. התופעה מבססת תרבות שבה נשק הוא סמל סטטוס, ותרבות זו תורמת להפצת הנשק הבלתי חוקי ונרמול של החזקה ושימוש בו על ידי מי שאינם מורשים לכך.

 

כדי להתמודד עם תופעה מסוכנת זו והשלכותיה, מוצעת הוראת השעה לתקופה של שנה המתקנת את סעיף 144 לחוק העונשין וקובעת את חזקה כי אותו חפץ, הדומה דמיון מובהק לנשק – הוא אכן נשק, אלא אם יוכח אחרת. חזקה זו היא חזקה חריגה בעבירות פליליות בכלל ובחוק העונשין בפרט, שכן היא עומדת בסתירה לחובת התביעה להוכיח את כל יסודות העבירה מעל לספק סביר כאמור בסעיף 34כב לחוק העונשין. אולם לנוכח חריגות התופעה והצורך להתמודד אתה, מוצע לקבעה באופן זמני כהוראת שעה, כאמור לעיל. במסגרת תהליך החקיקה יגובשו התנאים הנדרשים לצורך ההוכחה כי החפץ הנחזה כנשק אכן תואם במאפייניו כלי נשק כהגדרתו בחוק, זהות הגורמים המוסמכים לעניין זה, נהלים שיבטיחו את כשירותם, והאם יש להסדיר נושאים אלו במסגרת הנחיות פנימיות או במסגרת הוראת השעה. כמו כן, תינתן הדעת לצורך להבטיח כי התצלום או הסרטון מהימנים ולא ערוכים. כל זאת על מנת להבטיח כי הנטל יעבור לנאשם רק במקרים המובהקים, לאחר שנעשתה בדיקה ראויה של התצלום או הסרטון כדי לוודא בהסתמך על מראה החפץ המצולם ומאפייניו כי הוא נחזה להיות כלי נשק. על כן מוצע גם להחריג סעיף זה מהאפשרות להוכחת הנשק באמצעות תעודת קצין, כאמור בסעיף 144(ה) לחוק.