צו למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון )שינוי התוספת לחוק), התשפ"ד-2024
בהתאם לתוספת לחוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון, תשמ"ג-1983 העישון אסור בכל מקום בבית חולים או במרפאה, לרבות חצר המוסד, למעט אזור מוגדר המצוי מחוץ לבניין ואשר הוקצה לעישון הנמצא בטווח של לפחות 10 מטרים מהבניין. אלא שבמקרה הייחודי של מטופלים המאושפזים במחלקות פסיכיאטריות ובבתי חולים פסיכיאטריים, איסור גורף על עישון בתוך המבנה, לרבות בחצר המוסד, אינו מותאם מציאות; ויש קושי לקבוע בחוק הוראה אחידה לכלל בתי החולים הפסיכיאטריים.
מטרת התיקון המוצע לאפשר למנהלי מחלקות ובתי חולים פסיכיאטריים לקבוע הסדר פרטני המותאם לנסיבות המוסד הרפואי ומטופליו, בכפוף ובהתאם לתנאים כמפורט בצו.
טיוטת צו מטעם משרד הבריאות:
|
|
|
בתוקף סמכותי לפי סעיף 1(ג) לחוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון, התשמ"ג-1983[1] (להלן – החוק), ובאישור ועדת הבריאות של הכנסת, אני מצווה לאמור: |
||
|
שינוי התוספת לחוק |
1. |
בתוספת לחוק, בפרט 2 בסופו יבוא: |
||
|
|
|
|
"(ג) בבית חולים פסיכיאטרי או במחלקה פסיכיאטרית בבית חולים כללי, באחד מאלה, אשר הוקצה בידי הנהלת המקום, אם הוקצה, לעישון של מאושפזים בבית חולים או במחלקה כאמור: |
|
|
|
|
|
|
(1) חדר נפרד לחלוטין בבית החולים או במחלקה, ובלבד שיש בו סידורי אוורור תקינים והעישון בו אינו גורם למטרד בחלקים אחרים של המקום; |
|
|
|
|
|
(2) אזור מוגדר המצוי מחוץ לבניין, גם אם נמצא בטווח של פחות מ-10 מטרים מהבניין, ובלבד שהעישון בו אינו גורם למטרד בחלקים אחרים של המקום." |
___ ב________ התשפ"ה (___ ב________ 2024)
[תאריך עברי] ([תאריך לועזי])
(חמ _____-3)
_____________________
אוריאל בוסו
שר הבריאות
דברי הסבר
כללי
עישון הוא סיבת המוות המובילה בעולם הניתנת למניעה. עם זאת, שיעורי העישון בישראל עדיין גבוהים ובקרב מתמודדי נפש הם אף גבוהים יותר. לפי הספרות המקצועית שיעור העישון בקרב מטופלים המאושפזים בבתי חולים פסיכיאטרים (רובם על רקע מצבים פסיכוטיים) נע בין 70-85% (הנתונים מתייחסים למאושפזים ללא אפשרות יציאה מהמחלקה).
במסגרת הצו לתיקון התוספת לחוק שנכנס לתוקפו בשנת 2018, נקבע לעניין פרט 2 בתוספת כי העישון אסור בכל מקום בבית חולים או במרפאה, לרבות חצר המוסד, וכן באזור הכניסה או היציאה לבית החולים או המרפאה בטווח של 10 מטרים מהכניסה או היציאה. זאת למעט אזור מוגדר המצוי מחוץ לבניין ואשר הוקצה לעישון בידי הנהלת המקום, אם הוקצה, הנמצא בטווח של לפחות 10 מטרים מהבניין ושהעישון בו אינו גורם למטרד בחלקים אחרים של המקום.
לצד זאת ובמסגרת אותו תיקון נקבע בסעיף 2(ב) לפרט 2 כי מחלקות סגורות המוגדרות ככאלה ברישיון בית החולים יוחרגו מהכלל, כך שמנהל בית החולים יוכל לקבוע לגביהן הסדרים ייחודיים שיבטיחו את מירב ההגנה למאושפזים וצוות העובדים מפני עישון כפוי, ובמקביל יאפשרו למאושפזים שאינם יכולים לצאת משטח המחלקה אפשרות לעשן במקום ובאופן שלא יגרום למטרד וסיכון בריאותי.
החרגה זו של המחלקות הסגורות נקבעה כהוראת שעה לתקופה של שלוש שנים מיום 1.9.2018, במטרה לתת זמן הערכות למשרד הבריאות ולבתי החולים לגבש תכנית לסיוע וטיפול בגמילה מעישון במחלקות אלה.
בעקבות עבודת מטה שנעשתה, שבה לקחו חלק מנהלי בתי החולים הפסיכיאטריים וצוותיהם, המחלקה לחינוך ולקידום הבריאות בחטיבת בריאות הציבור, האגף לבריאות הנפש בחטיבת רפואה התגבשה ההבנה כי איסור גורף של עישון במקרה הייחודי של מטופלים פסיכיאטריים אינו מותאם מציאות.
האכיפה במקרה של מטופלים פסיכיאטריים היא מורכבת: מדובר באוכלוסייה המתקשה לעיתים להפנים הנחיות וכללים, ויש קושי בהצבת גבולות ובהשגת שיתוף הפעולה; חלק מהמטופלים עם פגיעה בשיפוט וחוסר הבנה של המתרחש סביבם; חלק מהמטופלים מאושפזים בכפייה, ללא יכולת לצאת מבית החולים.
כמו כן מרבית המטופלים המתמודדים עם תחלואה קשה מעשנים, ואינם מעוניינים ואף מסרבים להשתתף בתוכניות לגמילה מעישון.
עוד נמצא במסגרת עבודת המטה האמורה כי יש קושי לקבוע בחוק הוראה אחידה לכלל המוסדות הרלוונטיים מאחר שקיימים הבדלים מהותיים בין בתי החולים הפסיכיאטריים השונים והמחלקות הפסיכיאטריות השונות. לפיכך, ועל מנת שמוסדות אלה יוכלו לעמוד בהוראות החוק, מוצע לקבוע כי ביחס לכל מוסד תתקבל החלטה פרטנית באשר להסדר העישון בשים לב לצורך להגן על המטופלים, על הצוות ועל המבקרים מפני עישון כפוי.
פסקה 1
מוצע להחריג בתי חולים פסיכיאטריים ומחלקות פסיכיאטריות בבתי חולים כלליים מההוראה הקבועה בפרט 2 לעניין בתי חולים ומרפאות, כך שמנהל בית החולים או המחלקה יוכל להקצות אזור עישון מחוץ למבנה ואם אין אפשרות לכך - חדר עישון למאושפזים שאינם יכולים לצאת משטח המחלקה או בית החולים, ובלבד שלא יגרום למטרד ליתר המטופלים, לצוות המטפל והמבקרים.
עוד מוצע לקבוע כי ההחרגה האמורה תחול רק לעניין עישון של המטופלים עצמם. לגבי עישון של הצוות המטפל או המבקרים, יחולו ההוראות שבפרט 2(א) דהיינו ניתן לקבוע אזורי עישון לכלל המבקרים והעובדים בתנאים המפורטים בפרט זה.
כן מוצע לקבוע כי ההוראה האמורה תתווסף לפרט 2 כהוראה קבועה.